ב-9 בינואר התייצב רב-ניצב יהודה וילק לראיון בתוכנית "אחד על אחד" עם רזי ברקאי. השיחה התקיימה בצל פרשת נמרודי, שצחנתה הגיעה לצמרת משטרת ישראל. ברקאי ירה שאלות מחודדות. בייחוד ניסה להשליך מעבירות המשמעת של הניצבים יעקב רז ויאיר יצחקי על תפקודה ואמינותה של המשטרה כולה. וילק הדף את השאלות, ובשלב מסוים שלף את נשק יום הדין: "אתה יודע מה, רזי, נגד מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה נפתח תיק, והוא חשוד בקבלת שוחד... האם [זה אומר כי] רשות-השידור מושחתת?... תראה כיצד נוהגת רשות-השידור וכיצד נוהגת המשטרה".

ברקאי ניסה להגן על מקום עבודתו: "רשות-השידור, עד כמה שאני יודע, בודקת את העניין, והעניין אולי יבוא לפני בית-דין משמעתי".

וילק חגג את נצחונו: "במשטרת ישראל הניצבים בחופשה... הוקם בית-דין למשמעת, והדיון יתחיל בתוך תקופה קצרה. זה טיפול חד, ממוקד ונקי".

בחטיבת החדשות של הערוץ הראשון לא מפסיקים להזכיר את הראיון הזה, שבו הביך וילק יותר מפעם אחת את ברקאי בנקודה הרגישה הנוגעת לחלבי. "הפדיחה", קוראים לזה הכתבים. מול ה"טיפול החד, הממוקד והנקי" שבו התגאה מפכ"ל המשטרה, ניצב טיפול שניתן לכנותו מרוח ובלתי החלטי בפרשת חלבי, על אף שהאשמות שבהן מדובר (שוחד, מרמה והפרת אמונים) חמורות הרבה יותר מאלו המיוחסות לשני הניצבים.

הניצבים יצחקי ורז יצאו לחופשה מיידית (אולי אף נדחפו אליה על-ידי הממונים עליהם). ואילו חלבי? באמצעות החקירה האריך מנהל הטלוויזיה היוצא, יאיר שטרן, את כהונתו בשלוש שנים נוספות. גם המלצתה החד-משמעית של המשטרה להעמיד לדין בעבירה של מתן שוחד, מרמה והפרת אמונים, שהוגשה לפרקליטות לפני כחודשיים, לא עוררה את חלבי להסיק מסקנה כלשהי, והוא ממשיך לשאת בתפקידו הכפול – ראש חטיבת החדשות ועורך מהדורות. הוא גם מסרב להסיר את מועמדותו לתפקיד מנהל הטלוויזיה, מועמדות המעכבת כבר כמה חודשים את פרסום המכרז וגורמת ליתר המועמדים לנשור. מנכ"ל רשות-השידור ממשיך לתמוך בו לתפקיד ומגבה אותו גם בפרשת החקירה, אף שעל העובדות המרכזיות כבר אין מחלוקת. זה אותו המנכ"ל שלפני כשנה וחצי היה מוכן להשליך בהינף יד שני עורכים מקצועיים בשל טעות בשיקול דעת שייחס להם בעריכת הכתבה על הופעת בנימין נתניהו על מרפסת עיריית ירושלים בפני קהל נסער של אוהדי בית"ר.

אם יוגש כתב-אישום נגד חלבי (ההחלטה על כך צפויה בעוד זמן מה, והיא נמצאת בידי המשנה לפרקליטת המדינה רחל סוכר), זו תהיה תפנית חמורה בקריירה העיתונאית המצליחה של מי שעשה את דרכו למעלה ברשות-השידור כנגד כל הסיכויים. לא לכך פילל הכתב הצעיר חלבי, שהחל לפלס את דרכו בערוץ הראשון, תוך גריסת חצץ, לפני 27 שנה. ועם זאת, הנפילה הפתיעה מעטים בלבד ברשות. עמיתיו של חלבי מתריעים כבר שנים שהחיכוך המופרז שלו עם פוליטיקאים יפיל אותו בסוף.

בתפקידו הבולט הראשון, כתב לענייני שטחים, הותקף חלבי והושמץ ללא הרף, הואשם במתן שירות לאויב בכתבותיו ונחשף לגידופים ואיומים כמעט מדי יום. גורמים פוליטיים ניסו לשים לו רגל על כל צעד שעשה. הוא הודח והוחזר לעבודתו כמה פעמים. כאשר התקדם לתפקיד עורך משנה ואחר-כך לעורך מהדורת "מבט", נתקל בנציגי הוועד המנהל מהליכוד, אשר לא פסקו מלדרוש את פיטוריו.

חלבי שאף להתקדם בסולם התפקידים בטלוויזיה הישראלית, ונאבק בעקשנות במתנגדיו. בתפקיד עורך מהדורות "מבט" הוכיח שהוא עיתונאי מחונן, עם חושים חדים לזיהוי סיפור, ויכולת איסוף משכנעת של מידע עבור כתביו. אבל המאבקים שהיה עליו לנהל כדי לשמור על מעמדו ותפקידו לא פסקו. לא פעם טען כי מתנכלים לו על רקע גזעני. המאבקים האלה רק הגבירו את שאיפותיו: הוא היה נחוש להגיע לפסגה בבניין הטלוויזיה ברוממה.

בשנת 1990 פירסם חלבי מאמר בעיתון הערבי "א-סינארה" ובו מתח ביקורת קשה על התנהגות כוחות הביטחון בתקרית הדמים שהיתה בהר-הבית. "בארצנו נופלים חללים ללא שמות. הם נרצחים, והרוצח מצדיק את רציחתו, העבריין את עבירתו והתוקפן את התנפלותו". בעקבות המאמר נפתחו נגדו הליכי הדחה על עבירת משמעת, כיוון שלא קיבל אישור מהממונים עליו ברשות-השידור לכתיבת המאמר. חלבי לא היסס לגייס את העדה הדרוזית כולה להתייצב מאחוריו. הוא נתן השראה לארגון הפגנות ואסיפות מחאה בהשתתפות מנהיגי העדה ונציגיה במערכת הפוליטית ובאקדמיה. בחלקן אף השתתף בעצמו. כאשר צוות של מהדורת "מבט" סיקר את אחד מאירועי המחאה התנהל במערכת החדשות מאבק על המקום שיש להקצות לשידור הסיפור.

היחסים בין אריה דרעי לחלבי הפכו לפומביים בתחילת שנות התשעים, כאשר לראשונה הופיעו טענות בחטיבת החדשות על דחיקת ידיעות בלתי נוחות לדרעי למקום נמוך במהדורה. למשל, כתבה של אלישע שפיגלמן על יהודה דרעי, אחיו של אריה. חלבי הגיב אז בנוסח שיאפיין את תגובותיו גם בהמשך: "איך אפשר לומר, ועוד בעילום שם, שאני מקורב לדרעי ולכן מועל בתפקידי כעורך מקצועי? זה מזעזע. הם לא סובלים את זה שאני האיש הבכיר. בעיני יש בזה סימנים של גזענות".

באותה תקופה השתתף דרעי בשירותרום של גלי-צה"ל כשהוא יושב לצדו של חלבי והשניים אוספים כספים במשותף. זה היה מחזה מוזר: לראשונה איש ציבור חרדי מסייע באיסוף תרומות לצבא, ואף משתתף בהצגה שמסביב. לימים התברר שכמה מהתורמים הכבדים של דרעי לא סיפקו את הסחורה שהתחייבו לה.

בבחירות 1992, על-פי החשדות, סייע חלבי למערכת הבחירות של ש"ס, בעודו משמש עורך "מבט". בבחירות 1996 תירגם קלטות למען מערכת התעמולה של ש"ס. באוקטובר 1996 התייצב להתמודדות על תפקיד מנהל חטיבת החדשות. הפעם גמר אומר לנצח ולקבל את התפקיד. הוא הגיע אל ועדת המכרזים חמוש בתמיכה מלאה של מנכ"ל רשות-השידור, מוטי קירשנבאום. תמיכת הרוב בוועדת המכרזים היתה מובטחת לו, ולמרות זאת עשה מאמצים גדולים להישאר לבד על המסלול.

בראיונות לעיתונות שיווה לעצמו תדמית נוחה למפלגות הימין. "מרבית חברי כיום הם דווקא מהימין", אמר. בה בעת שיכנע את עמיתו, דן סממה, לפרוש מהמירוץ. יריב אחר, אלישע שפיגלמן, היה עיקש יותר והסיר את מועמדותו רק בדקה התשעים. חלבי נועד גם עם אביגדור ליברמן ועם דוברת הליכוד, רונית אקשטיין, לפגישת פיוס, אותה פגישה שבה הבטיח למנכ"ל משרד ראש הממשלה כי "מעתה יש לכם חבר ברשות-השידור".

ליברמן זוכר שתי פגישות בפורום הזה, "אחת מיד עם תום הבחירות, עוד לפני שנכנסתי לתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה, והשנייה אחרי", שתיהן ביוזמתה של רונית אקשטיין, "במסגרת תפיסה שצריך לתקשר עם עיתונאים שלא כל-כך אהבתי". עם זאת, ליברמן אינו זוכר שהמשפט על "החבר ברוממה" נאמר בהן. אקשטיין אישרה בעבר שהמשפט נאמר, וחזרה ואישרה זאת גם באוזני החוקר ציון ששון, אך הפרשנות שלה למשפט שונה מעט מזו של העיתונאי יואל ניר (שציטט את הדברים, לראשונה, בספרו הביוגרפי על דרעי). היא ראתה במשפט מחווה של פיוס שמשמעותה פתיחת דף חדש ביחסים, ולאו דווקא הבטחה בעלת משמעויות מחשידות.

אנשיו של ליברמן אכן הסירו את התנגדותם למועמדותו של חלבי ואף פיזרו מחמאות על מקצועיותו. לראשונה הוא הפך, לזמן מה, איש של קונסנזוס. מאחורי הקלעים פעל דרעי לשיפור האווירה הפוליטית שאפפה את חלבי, ולמרות זאת קשה לתלות בכך את זכייתו של חלבי במכרז: הרוב היה מובטח לו מראש.

הרומן בין שר הפנים הצעיר, שהגיע לצמרת השלטון כשהוא פורט על תחושות הקיפוח של מגזרי אוכלוסייה רחבים, ושל מנהל חטיבת החדשות המוכשר מדליית-אלכרמל שטיפס לפסגת התקשורת הישראלית על אפם וחמתם של אלה שלתחושתו התנכלו לו, היה מקור לגאווה לשניהם, אך חלבי השתבח בו במיוחד. כמה משיחות הטלפון הרבות ביניהם התנהלו לאוזניהם של זרים, כשחלבי אינו טורח להרים את השפופרת ומאפשר לעמיתיו בחדר החדשות להאזין לדו-שיח במלואו. לא פעם יצאה חטיבת החדשות נשכרת מהקשרים ההדוקים שבין השניים: סיפורים בלעדיים הופנו מחלבי לכתבים, והוא אף היה יעיל בהשגת הסכמתו של דרעי להתראיין.

הרומן בין חלבי לדרעי הסתיים בימים שאחרי פרסום פרשת בר-און. כבר בערב הפרסום, על-פי המתואר בספרו של יואל ניר, ניסה דרעי להשיג את חלבי, ולראשונה נתקל בקשיים. כאשר הצליח סוף-סוף, סמוך לשעה אחת עשרה בלילה, ביקש חלבי לדחות את השיחה למחרת כיוון שהוא "חולה, 40 מעלות חום, ולא יכול לדבר". חלבי אישר גרסתו של דרעי בעניין זה.

למחרת התקיימה הפגישה בין השניים במלון שערי-ישראל. על-פי גרסת דרעי, כפי שבאה לידי ביטוי בספרו של ניר, חלבי הטיל ספק בעוצמת התהודה של שידור הפרשה: "עוד יומיים ייגמר הסיפור", הרגיע. על-פי גרסתו של חלבי קרה דווקא ההפך: "ברגע שדרעי שאל אותי, האם יש לך את קולי (בהקלטה; א"ה), ידעתי שהסיפור שלנו נכון", סיפר לימים. בפני חבריו בחטיבת החדשות תיאר חלבי כיצד הפציר בו דרעי בתחנונים לרדת מהסיפור. "הוא מאוד ביקש ממני, 'תשתיק תשתיק', אבל אמרתי לו שאני לא יכול", התגאה בפניהם. עוד סיפר שדרעי היה להוט לקיים את הפגישה כדי "לגלות את זהות המקור". לנוכח הבדלי הגרסאות בין השניים קשה להחליט אם מדובר בפגישה עיתונאית במהותה, או פגישה של זוג חברים בשעת משבר. על כל פנים, לאחריה נקטעה החברות.

קל לדעת מי הם הפוליטיקאים החביבים על חלבי. בדרך-כלל הם זוכים לטיפול אישי יותר בהגיעם לראיונות ב"מבט" או בתוכניות אחרות. אחרי הראיון הם נכנסים ללשכתו של חלבי לשיחה שנמשכת לפעמים עמוק לתוך הערב, אחרי שהעובדים מתפזרים. לפעמים נפתח בקבוק שיבאס ריגל ועל המפגש שוררת אווירה נעימה.

לחלבי מחויבות עמוקה לאיש ציבור מהעדה הדרוזית. כשתת-אלוף אמל אסעד פשט את מדיו, עודד אותו חלבי להצטרף לחיים הפוליטיים. כאשר הצטרף אסעד למפלגת המרכז, שימש חלבי מעין יחצן שלו בהתנדבות. הוא יצר קשר עם עיתונאים, ובהם עורכי תוכניות האקטואליה בטלוויזיה, כולל הערוץ השני, והציע להם לראיין את הכוכב החדש של הפוליטיקה הישראלית.

שלושה מחבריו הקרובים מבין הפוליטיקאים – עמור, שטרית ואיציק – היו חברי מוסדות רשות-השידור. דליה איציק היא המעורבת שבהם. כשנעשה ניסיון של הוועד המנהל להדיח את חלבי מתפקידו כעורך "מבט" בתחילת שנות התשעים, פרצה בבכי כשחלבי קרא מכתב נרגש: "רבותי, איש לא יצליח לקרוע את לבי הישראלי מלבי הדרוזי!". כשגבר הסכסוך הקשה בין חלבי לאורי פורת, מנכ"ל רשות-השידור, סייעה איציק מאחורי הקלעים בנסיונות לקרב בין האישים, שניהם ידידיה. אחר-כך הצביעו עליה בכירים ברשות-השידור כמי שמושכת בחוטים כדי לשפר את סיכוייו של חלבי לקבל את תפקיד מנהל הטלוויזיה.

על-פי גורם המקורב לאיציק, בינה לבין חלבי נוצרה מערכת של חברות ובגידה עם תסמינים שמזכירים מעט את היחסים בין חלבי לדרעי. "כשדליה היתה חברת הוועד המנהל היא הגנה עליו בחירוף נפש. כשהתחלף השלטון ב-1992 רפיק הרגיש שהכוח נמצא אצל מרצ. הוא התחיל להתרחק מדליה. אני זוכר פעם אחת שהיא אמרה לו, 'תזכור, תזכור כמה שאתה בוגד. אפילו ביפר אתה לא מחזיר. טלפונים אתה לא מחזיר'. לפני שנה וחצי הוא חידש את הקשר איתה. הוא הריח שהשלטון עומד להתחלף. היא הסכימה לקבל אותו בחזרה. גם לה זה השתלם, כי כראש צוות התגובות של העבודה, הקשר עם חטיבת החדשות היה חשוב לה מאוד".

חלבי אינו נוהג לכפות על מערכת "מבט" לסקר נושאים הנוגעים לחבריו הפוליטיקאים. גם את הופעותיו הרבות של דרעי במהלך שנות התשעים קשה לתלות בקשר ההדוק ביניהם. אחרי הכל, במשך העשור כולו קשה לחשוב על שבוע אחד שבו דרעי לא נחשב לנושא חדשותי חם. עם זאת, לעתים מתעוררת תחושה לא נוחה אצל העורכים והכתבים משיטותיו של חלבי. על אחד המקרים מספר כתב: "היה אירוע פרטי של שאול עמור שהתקיים בצפון. החשיבות העיתונאית היתה גבולית. אמנם באותו שבוע היה משבר פנימי בליכוד, והיה חשוב לראות מי מהפוליטיקאים הבכירים מגיע ומי לא. אבל הלוגיסטיקה היתה מסובכת בגלל הריחוק הגיאוגרפי, ולא הצליחו להכניס את הסיפור ל'מבט'. רפיק לא ויתר. הוא עשה מאמצים אדירים, מעל ומעבר, לשלוח צוות כדי לשדר את הסיפור במהדורת הלילה, ובסוף הצליח. המוטיבציה המופרזת העלתה אצלנו חיוך".

חלבי אוהב להשמיע אמירות בומבסטיות שכובשות כותרות ונחרתות בזיכרון. "מאה טון של בטון יצוק" היא המפורסמת שבהן. "אני בבושקה: אישיות בתוך אישיות בתוך אישיות" היא אחרת. לא תמיד יש כיסוי להצהרות. כשהתחילו פוליטיקאים ומקורבים אחרים לבחוש מאחורי הקלעים למען בחירתו לתפקיד מנהל הטלוויזיה, התקומם נגד הפרסומים על מעורבותם. "אינני מעוניין בתפקיד מנהל הטלוויזיה", אמר והוסיף, "אני נשבע בחיי ילדי". חודשים ספורים אחר-כך התייצב למכרז כשהוא מגובה בפורת ובהכרזות בומבסטיות הפוכות: "אתמודד מול כל אחד. אני מאמין שיש לי היכולת להיות מנהל טלוויזיה ולעשות טלוויזיה יותר טובה". באותה הזדמנות שיחרר הצהרה מרעישה אחרת: "זו לא מלחמת התשה על התפקיד שלי פה, אלא על המדינה, על הצדק, השוויון וחירות האדם, על חופש הביטוי".

עמיתיו בחטיבת החדשות מקשיבים לנאומים דומים גם בישיבות הבוקר. גם הם מרבים לתאר בבושקה, מכיוונים קצת אחרים. "יש רפיק של ההצהרות ורפיק האמיתי. לא תמיד הם זהים", מספר אחד העורכים, ולדוגמה מביא את טיפולו של חלבי בפרשת הקלטת שהנציחה את התלהמותם של אוהדי בית"ר בירושלים נוכח הופעת נתניהו. "כלפי חוץ הוא הפגין תמיכה אדירה באלישע שפיגלמן ובנתן גוטמן מול החלטתו של פורת להשעות אותם. הוא השתמש בביטויים מופלאים: 'לא ניתן', 'מדובר בשערורייה פוליטית', 'נעניק גיבוי מלא לעורכים'. אבל כשהאנשים במחלקה התארגנו למאבק והגיעו לבית-הדין לעבודה, הוא התחמק. הוא אמר לנו, 'אני מנהל, ואני לא יכול להשתתף במאבק'. הוא גם הוסיף בציניות לנוכח החבורה שכן הלכה: 'איך אפשר להרים מהדורה בצורה כזאת?'. לא הבנו איך הדברים מתיישבים עם הצהרותיו הלוחמניות. הוא נסוג לעמדת משקיף והשאיר את המשא-ומתן עם פורת לעורכי-הדין. כך לא מתנהג עורך ראשי".

בחטיבת החדשות מאשימים את חלבי בצביעות גם בהקשר לפרשת פיטוריה של גאולה אבן והחזרתו של יבין. בעיתונים פורסמו בשפע אמירות שלו מישיבות הבוקר בטלוויזיה בנוסח: "לא תיפול שערה משערות ראשה של גאולה אבן" ו"חיים יבין יחזור על גופתי". לעיתונאיות שלי יחימוביץ' וכרמלה מנשה, אשר יצאו בפומבי להגנתה של אבן, כתב מכתב עידוד מרשים: "ביום שזה יקרה (שחיים יבין יחזור להגיש את 'מבט'; א"ה) אני אטרוק את הדלת בסערה ואזעק את אשר על לבי עד אשר יסודות רוממה יישברו". המציאות היתה אחרת. יבין חזר, חלבי שאיים להתפטר נשאר, ואבן, פגועה שהתנהגותו, עזבה את הערוץ הראשון.

הפרשה המטלטלת את רשות-השידור בחודשים האחרונים החלה בפרסום הביוגרפיה של דרעי, פרי עטו של יואל ניר. לטענת ניר, חלבי העביר קלטות מהסרטייה של הטלוויזיה לידי ש"ס, ומסר לדרעי נתונים מוקדמים (מוטעים, בדיעבד) על תוצאות מדגם הטלוויזיה. חלבי הגיב בבוז על ההאשמות. "מעולם לא השתמשתי בחומר של רשות-השידור למטרות פוליטיות", הכריז. "אם הדבר הזה יפורסם אגיש תביעת דיבה". הספר פורסם ותביעת דיבה לא הוגשה.

יו"ר הוועד המנהל, גיל סמסונוב, מינה את החוקר המיוחד ציון ששון, יו-יו כפי שמכנים אותו במשטרה, לבדוק את הפרשה, "כדי להסיר את העננה". אבל העננים רק השחירו. ששון חקר והגיש לסמסונוב דו"ח קשה מבחינתו של חלבי, שהגיע עד לחשדות בפלילים. מעניינת במיוחד עדותו של שמואל קלדרון, בעל חברת זיוה-הפקות, שהפיקה את סרטי התעמולה לש"ס.

קלדרון מספר לששון כיצד הביא דרעי ב-1992 את חלבי לביים את התשדירים מתחילתם ועד סופם: כולל בחירת שוטים, טקסטים, מוזיקה ואחריות על עריכת התשדיר. ב-1996 חזר חלבי, על-פי הדו"ח, לתפקידו זה, וישב עם קלדרון "שלושה ימים רצופים". הוא גם דאג להביא קלטת ובה ראיון עם שולמית אלוני מהתוכנית "מוקד". העדות הזאת מגובה בעדותו של אייל שושי, עורך באולפני אוריון. מוטי קורשנבאום, מנכ"ל רשות-השידור, מאשר כי לא אישר לחלבי לעסוק בעבודה נוספת מסוג זה, כמתחייב בכללי רשות-השידור. קירשנבאום מדגיש כי לו היה מתבקש, לא היה מאשר לחלבי את החלטורה, כיוון שקיימת סכנה להשפעה על שיקול הדעת העיתונאי, גם אם העבודה נעשתה בהתנדבות.

אריה דרעי מספר לששון על העזרה הרבה שהושיט חלבי לו ולש"ס במערכות הבחירות השונות, "בזה שהוא דיבר עם ראשי רשויות דרוזיות (דליית-אלכרמל, אבו-סנאן ועוד), הכיר אותם לדרעי, תיווך ביניהם מבחינה פוליטית ואף ערך ואירגן לו מפגשים בדליית-אלכרמל ובעוספייה עם ציבור של דרוזים כדי לקדם את ענייני הבחירות של ש"ס". החוקר מציין כי חלבי אירגן מפגש כזה גם בביתו. האם אפשר להתייחס למפגש כזה כאילו אירגן חלבי בפועל חוג בית לדרעי? המשטרה לא מנדבת פרטים לגבי הראיות שיש לה בכיוון הזה, ואילו עורך-דינו של חלבי, יוסי ארנון, אומר: "לא היה חוג בית, מדובר בביקור תמים. אבל בוא נצא רגע מהנחה שהיה חוג בית – האם זו נתינת שוחד?".

דו"ח ששון הועבר ליועץ המשפטי לממשלה, אשר החליט על פתיחת חקירה פלילית. חלבי בתגובה: "רודפים אותי. האמת תתפוצץ בפרצוף". המשטרה מצאה ראיות, לכאורה, לביצוע עבודות עבור ש"ס במערכת הבחירות 1992 ו-1996, לרבות תרגום קלטות מעברית לערבית. ב-2 בינואר מפרסמות מיכל גרייבסקי וטובה צימוקי ב"ידיעות אחרונות" את המלצת המשטרה, חלבי מתראיין לתוכנית "הכל דיבורים" ומשנה מעט את גרסתו. הוא אינו חולק על העובדות, אלא מעביר את הכדור אל המגרש הפרשני: "נתבקשתי על-ידי בחור בשם שמוליק קלדרון ותירגמתי שלוש קלטות מערבית לעברית בלי שום תמורה".

יחימוביץ': לטובת מערכת הבחירות של ש"ס.
חלבי: לטובת תשדיר הבחירות... דיווחתי על כך.

יחימוביץ': סמוך לאחר המעשה או אחר-כך, כשהתחילה החקירה?
חלבי: הרבה יותר מאוחר, זה נכון.

יחימוביץ': אם היה נודע לך שאחד הכתבים, נניח כתב לענייני מפלגות, תערגם קלטות או עשה עבודה מסוג דומה למפלגה פוליטית, לא היית נוזף בו לפחות?
חלבי: אני מסכים שינזפו בי על זה ואני גם נוזף בעצמי... [אבל] זה בדיוק הגבול בין העניין המשמעתי לבין העניין הפלילי... אני מוכן גם לעמוד לדין משמעתי, למרות שאני בטוח שגם שם העניין הזה יתברר כשההר הוליד בקושי נמלה, אפילו לא עכבר.

לתוך הקלחת הזאת השתרבב הניסיון לבחור מנהל חדש לערוץ הראשון. הוועד המנהל הסתער על המשימה הזאת בקיץ האחרון. חלבי, בסיועו של פורת, טירפד אותה. לכאורה נהנה אמנון נדב מרוב של חברי ועד המכרזים, אבל סמסונוב לא רצה לכפות על המנכ"ל מועמד שאינו מקובל עליו. לפיכך הסכים לדחות את המכרז ולפתוח אותו למועמדים חיצוניים. כאשר המנכ"ל ויו"ר הוועד המנהל הסכימו ביניהם על מועמד (שלום קיטל, מנכ"ל חברת-החדשות), האריך לפתע מנהל הטלוויזיה היוצא, יאיר שטרן, בצעד שניתן לראות בו מחטף, את כהונתו של חלבי כמנהל חטיבת החדשות, בלי להמתין לכניסתו של מנהל טלוויזיה חדש.

בד בבד הגיש חלבי עתירה לבית-הדין לעבודה, בתמיכת פורת, המבקשת לפסול את השתתפותו של סמסונוב בוועדת המכרזים, על רקע התבטאויותיו נגד חלבי. היועץ המשפטי לממשלה הורה לעכב את המכרז בחודשיים נוספים, כדי לאפשר למשטרה לסיים את החקירה נגד חלבי. זה היה בספטמבר. בינתיים הסתיימה החקירה, אבל רשות-השידור המתינה לדו"ח של הבודק המיוחד, רפאל ורדי.

מאז החלה החקירה נגדו, מסרב חלבי לקחת חופשה. החקירה, ובייחוד המלצות המשטרה, הופכות אותו לראש חטיבת חדשות מוגבל. אחדים מאנשי החדשות בערוץ מדברים על "תפקוד של החטיבה מתוך אינרציה".

"הוא עורך מאוד מנוסה ומקצוען אדיר", אומר אחד מכתביו הבכירים, "ודווקא משום כך הוא בבעיה. כי למעשה הוא הדרג המקצועי הבכיר ביותר כיום. ומאז החקירה אנחנו חשים בהעדר הנהגה. ישנה התפוררות כללית של המערכת, והחקירה של רפיק תורמת לכך. הוא מאוד טרוד בגללה ולפעמים מדבר עליה. מדי פעם הוא נעלם ליומיים ולא שומעים ממנו, ואז הוא חוזר לפתע. מרגישים עליו שהוא במקום אחר". כתב אחר אומר: "הוא נמצא במצוקה גדולה ודעתו מוסחת מאוד".

חלבי נמצא בצומת רגיש במיוחד. הוא נמנע מלהשעות את עצמו ומטיל בכך צל מוסרי על תפקודה של חטיבת החדשות. מדי ערב משדרים כתביו מבתי-המשפט, מיחידות החקירה, מתאי המעצר וממשרד המשפטים. הם תובעים מהנשיא תשובה לשאלה "מתי יתפטר", ועוקבים בדריכות אחר פתיחת החקירה בעניין עמותות ראש הממשלה. במקרה של פרשת נמרודי מראית העין בעייתית עוד יותר. ציון ששון, מגיש הדו"ח נגד חלבי, הוא עד מדינה. באחד הימים סיפר עורך כיצד דחק חלבי בכתב להעביר ידיעה על מעצרו של ששון. אמנם מדובר בסיפור בעל חשיבות עיתונאית ועניין ציבורי, אבל דווקא משום כך קשה להתעלם מההצטלבויות הצורמות, ההופכות את העורך הראשי לחשוד בניגוד אינטרסים בכל צעד מקצועי תמים שהוא עושה.

גם המינויים במחלקה מעוררים ענן של פרשנויות מחשידות. בחודש אוקטובר מינה חלבי את אלישע שפיגלמן לתפקיד עורך היומן השבועי. שפיגלמן הוא מינוי מקצועי לכל דבר. נסיונו וכשרונותיו אינם מוטלים בספק והוא עומד במשימה. הבעיה היא מניעיו של חלבי. קשה למצוא יריבים קשים מהשניים. במשך שנים האשים חלבי את שפיגלמן בהפצת סיפורים עליו. בשנת 1996 התמודד שפיגלמן מול חלבי על תפקיד מנהל חטיבת החדשות ואמר ל"עיתון ירושלים": "אני, בניגוד לעורכים אחרים, לא יושב כל הזמן לארוחות צהריים עם פוליטיקאים". בניגוד לחלבי, הוא התכוון. מאז, הצר חלבי את צעדיו של שפיגלמן, שבמשך תקופה ארוכה היה עורך משנה תחת עורכים צעירים בהרבה ומנוסים פחות.

מה השתנה לאחרונה? שפיגלמן קיבל את עריכת ה"יומן" באוקטובר 1999. שפיגלמן הוא גם יו"ר האיגוד הארצי של העיתונאים. בחודש אוקטובר החל גם לצאת לדרך המכרז למנהל הטלוויזיה שחלבי חשק בו כל-כך. שניים מהנציגים בוועדת המכרזים הם חברי איגוד העיתונאים. האם ייתכן שחלבי הגיע למסקנה שמוטב לו לעשות נפשות לעצמו אצל אנשי האיגוד?

שפיגלמן: "אני לא יודע מה היו צפונות לבם של אלה שמינו אותי. אני יודע מה אני עשיתי. לא נדרשתי לשלם תמורה וגם לא שילמתי תמורה. אני יודע שהוא לא העריך אותי קודם. אני יודע. אבל באיגוד העיתונאים לא קבענו שום עמדה לגבי השתתפותו של רפיק במכרז למנהל הטלוויזיה, וכרגע ממילא המכרז מוקפא, כמו 25 מכרזים נוספים שהוקפאו בגלל ההמתנה לדו"ח ורדי". לא רק מעמדו של שפיגלמן התחזק; גם מעמדו של משה נסטלבאום, הכתב לענייני הסתדרות, שהחל לממש לפני כחודש חלום ישן – הוא התמנה למגיש מהדורת הלילה של מוצאי שבת. נסטלבאום הוא יו"ר אגודת העיתונאים בתל-אביב.

האם המינויים האלה מקריים?
שפיגלמן: "ברשות-השידור אין שום דבר מקרי. אני מנחש שהכל קשור למעמד שלך, לוותק שלך, להשפעה שלך. כשאומרים לך בוקר טוב, תבדוק מה השעה".

חלבי סירב להתראיין לכתבה זו או להגיב על הנאמר בה. עורך-דינו יוסי ארנון טוען שהמשטרה מתעסקת בדברים שלא מעניינה. "יש יחסי גומלין בין פוליטיקאים לעיתונאים. יש לעיתונאים מקורות מידע שהם מטפחים, ובתמורה נותנים לפעמים טיפ. הוא מנהל מחלקת החדשות והוא צריך להביא את הסקופים, ולכן שומר על יחסים טובים עם כל הפוליטיקאים".

מדובר במקרה הזה על תרגום קלטות למערכת הבחירות. זה לא טיפ אלא עבודה.
כמה עבודה זה, עשר דקות? תרגום קלטת הוא חלק ממסגרת לגיטימית לגמרי של קשרים עם מקורות, תוך שימוש שעשה רפיק ביכולת הדו-לשונית שלו. בוודאי אין כאן כל קשר לפלילים. זה לא נעשה בסמיכות למינוי שלו, וצריך לזכור שכשהגיע המבחן העיתונאי בפרשת בר-און–חברון רפיק עמד בו.

אז למה המשטרה הגיע למסקנות שאליהן הגיעה?
היחצנות של המשטרה עברה את גבול הטעם הטוב. אני לא יודע מה השוטרים שחקרו מבינים בעיתונאות. לכן יש עוד שימוע שאנחנו זכאים לו ואחר-כך תהיה החלטת פרקליטות.

תגובת דובר משטרת ישראל: "המשטרה חקרה את הפרשה בעקבות הנחיית פרקליטות המדינה. כפי שהדבר עולה בהודעה שפירסמנו בעניין, החקירה התקבלה בכפוף לקריטריונים הנהוגים בחקירה פלילית".

אבנר הופשטיין הוא עיתונאי ב"ידיעות אחרונות"

"חלבי חייב להשעות עצמו"

אם מתייחסים לעובדות שאין עליהן ויכוח בשלב זה, ולפיהן רפיק חלבי העביר קלטות מסרטיית הטלוויזיה למערכת הבחירות של ש"ס ותירגם אותן מעברית לערבית, עד כמה חמור המעשה ברמה האתית?

פרופ' גבי וימן, החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה: "הדברים חמורים מאוד. לא מדובר בעיתונאי מהשורה, אלא בעורך הראשי של מהדורת חדשות של הערוץ הראשון. הייתי אומר שכל החשדות מחמירים כשאנחנו זוכרים שמדובר באחד התפקידים הבכירים בתקשורת הישראלית. אני אפילו מותח קו ישר בין עבירות של בכירים אחרים בפוליטיקה הישראלית לפרשה הזאת.

"החשדות מצביעים על קשר בין פוליטיקאים למערכת תקשורתית. אין דבר מפחיד יותר מאשר שיתוף פעולה בין מערכת תקשורתית לפוליטית. המושג של הפרדת רשויות צריך להיות מקודש בהקשר של הרחקת-יתר של פוליטיקאים מהעיתונות. כשהקשרים הללו נוצרים באופן לא אתי, אז הדמוקרטיה בסכנה. נדמה לי שאת מעשיו של חלבי יש לראות גם על רקע המעברים החדים המתרחשים כל העת בין מקצוע העיתונאות למקצוע הדוברות או הייעוץ הפוליטי. הקלות שבה הדברים נעשים בשנים האחרונות מכשירה את הטריפה".

האם חלבי צריך להשעות את עצמו מתפקיד מנהל חטיבת החדשות עד לגמר ההליכים המשפטיים?
אני סבור שכן. ראשית, באופן אובייקטיבי, קשה לתפקד במערכת לחצים שכזאת. אני חושש שהרבה מאוד דברים שיעשה, אפילו אם יפעל בנקיון כפיים, יתפרשו על-ידי הצדדים כקשורים בהליכים המשפטיים שהוא עובר. צריך להבין שמדובר בתפקיד רגיש ביותר, ולא הייתי רוצה שאדם הנתון למנופי לחץ כאלה, במצב פגיע כזה, ינווט את כל מערכת החדשות של הערוץ הראשון.

צריך פיס בחיים

בנובמבר 1998 הופיע רפיק חלבי בנצרת בכנס שיווקי של מפעל-הפיס במגזר הערבי. הוא נשא (תמורת תשלום) הרצאה בפני קהל של נציגי פיס בנקודות המכירה.

"ההרצאה של חלבי עסקה בשאלה איך השיווק בא לידי ביטוי במגזר הערבי", מסביר שי אלמוג, מנהל השיווק של מפעל-הפיס. "חלבי נתן הרבה מאוד דוגמאות על עצמו. יש לו יכולות הבעה טובות, ואני חושב שהוא סיפק את הסחורה".

מדוע להזמין דווקא עיתונאי בכיר להרצאה על שיווק?
אנחנו עושים פעולות להגברת השיווק במגזר הערבי. המטרה שלנו היא להראות לאנשים במגזר שיש להם אפשרות להגיע להישגים. הוא הגיע, למעשה, כדי לדבר על מה זה שיווק ולהראות כיצד איש מהמגזר יודע להשתלב היטב.

כמה מקבלים על הרצאה כזאת?
אני לא זוכר, אבל אני מעריך שכמה מאות דולרים.

באיזו מידה הקשרים של חלבי עם יעקב ברדוגו (מנכ"ל מפעל-הפיס עד לאחרונה) קשורים להזמנתו, בהתחשב בכך שחלבי חלק לברדוגו שבחים בהרצאה?
זאת היתה החלטה שלי להזמין את חלבי. יכול להיות שמישהו המריץ את שמו לרשימת המועמדים, אבל ההחלטה להזמין אותו היתה שלי. במקרה גם אני זוכר את השבחים שעברו ביניהם, אבל זה לא היה משהו כל-כך חריג, כי מדובר בערב חגיגי.

גיליון 25, מרץ 2000

תגובה: רפיק חלבי מופלה לטובה

רשימתו של אבנר הופשטיין על פרשת רפיק חלבי ("היה היו שני חברים", גיליון 25), החסירה מידע נוסף על פרשה זו, מידע המתייחס לטיפול המשפטי התמוה מצד בכירי משרד המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה, מר אליקים רובינשטיין, והתקשורת.

כבר ביולי 1999 הגישה האגודה לזכות הציבור לדעת תלונה ליועץ המשפטי בדרישה שיורה, בהתאם לנורמות המקובלות היום, לרשות-השידור להשעות את מר חלבי. מר רובינשטיין סירב לעשות כן והשיב ל"לדעת" שהוא ממתין לתוצאות חקירת המשטרה. אלא שרובינשטיין הורה להקפיא למעשה את הטיפול המינהלי במכרז לתפקיד מנהל הטלוויזיה הישראלית עד שחקירתו של מר חלבי תסתיים. תזכורת: מר חלבי הוא המועמד המוביל למשרה זו.

לכאורה יש בהחלטה זו של היועץ המשפטי לממשלה יחס מועדף ואף מפלה. כפי שהופשטיין מציין, כבר ב-3.1.2000 התפרסמה המלצת המשטרה להעמיד את מר חלבי לדין. מאז עברו יותר מארבעה חודשים, ועדיין אין אנו יודעים אם מר רובינשטיין יכריע בעניין. היבט הנוסף לפרשה זו הוא החיפוי התקשורתי שלו זוכה חלבי. שהרי דבר חקירתו לא נמסר לצופי הערוץ הראשון ביום שהתנהלה, בבחינת "החופש שלא לשדר".

במסגרת התוכנית "תיק תקשורת" קיבל חלבי זמן שידור חופשי כדי להסביר את עצמו, ובמשדר אחר הוביל אמנון דנקנר את הקו של "אין עבירה, ואם יש בעיה, היא משמעתית". אני מכיר הרבה פקידים ממשלתיים ואישי ציבור שהיו עושים הכל כדי להימצא בנעליו של חלבי, אשר מחזיק ביתרון גדול אחד: מדי ערב הוא צופה בהם באולפן דרך המוניטור של עורך בחטיבת החדשות של הערוץ הראשון, רואה ואינו נראה.

נושא אי-השעייתו של חלבי כבר איננו עניין של שיקול משפטי גרידא, אלא נשקפים ממנו גילויים של שררה משפטית, עוצמה תקשורתית, ובמיוחד הכוח לחסום ידיעות והכוח לעכב הליכים נורמטיביים.

ישראל מידד

הכותב הוא מנכ"ל אגודת "לדעת"

גיליון 26, מאי 2000