התאבדותו של מוני פנאן, מי שהיה מנהל מכבי תל-אביב ועם מותו התפוצצה פרשה מסועפת של השקעות מפוקפקות ושוק אפור, העלתה על סדר היום גם את היחסים בין התקשורת לקבוצת הכדורסל של מכבי תל-אביב. לפתע התברר שיש עיתונאים שידעו דבר או שניים על העסקים הלא כשרים שהתנהלו במועדון במשך השנים, אך שתקו בשל חשש להרגיז את מושא הסיקור שלהם ולגרום לניתוקם מעטיני הקבוצה ומנהליה. כמו פרשת פנאן, גם עצם אתרוגה של מכבי תל-אביב היה במשך שנים רבות סוד גלוי בתקשורת, ובכל זאת מפתיע מחדש לשמוע סיפורים נוספים על הדרך שבה רדף המועדון עיתונאים שהעזו לשחות נגד הזרם. כזה הוא למשל הסיפור שמספר משה גרטל, כתב הערוץ הראשון, שהתנהלותו ככתב מול מכבי תל-אביב בשנות השמונים והתשעים מתוארת כאן לראשונה.

הימים ימי השלטון של הפרה הקדושה מכבי תל-אביב, שהיתה כל יכולה בקרב שרים, חברי-כנסת, צמרת הממסד והתקשורת, וגרפה בימי חמישי רייטינג של קרוב ל-100% בערוץ השידור היחיד במדינה. מדובר בעיקר בשלושה סיפורים עיתונאיים שגרטל ניסה לפרסם, ולדבריו הושתקו על-ידי הממונים עליו בערוץ הראשון בעקבות לחץ של הנהלת מכבי תל-אביב. גרטל עצמו, כך הוא מספר, סבל מהתנכלויות ואיומים מצד ראשי הקבוצה. יצוין כי לקראת סוף שנות השמונים סיים הערוץ הראשון את תפקידו של הפרשן אריה מליניאק, לטענתו רק מפני שאופן סיקורו לא היה לרוחם של אנשי מכבי, שתבעו את פיטוריו. יואש אלרואי, מי שהיה מנהל מחלקת הספורט, כמו גם מנהלי מכבי תל-אביב, מכחישים את הדבר, כמו גם את הדברים שאומר גרטל.

קהל של 60 אלף אוהדים מתאסף בפארק הירקון בציפייה לחברי קבוצת מכבי תל-אביב, לאחר זכייתם בגביע אירופה. אפריל 1977 (צילום: יעקב סער, לע"מ)

חוקרי רשות המסים פושטים על משרדי הנהלת מכבי תל-אביב, כדי לבדוק חשדות שהתעוררו אחר התאבדותו של מוני פנאן. אוקטובר 2009 (צילום: רוני שיצר)

הסיפור הראשון שמספר גרטל התרחש ב-1982, כשאולסי פרי, שחקן הקבוצה, לא הגיע למשחק ביד-אליהו מול ריאל מדריד. היו"ר, שמעון מזרחי, סיפר לעיתונאים כי אולסי פרי חולה בשפעת. גרטל, כתב צעיר, אנרגטי ו"רודף סנסציות" כדבריו, החליט לגשת לביתו של הכדורסלן ולבדוק בעצמו. גרטל: "הגעתי לבית שלו בשיכון ל', הוא היה אז עם הדוגמנית תמי בן-עמי. נכנסתי אליו הביתה, קומה שמינית, לא אשכח את זה. הוא שוכב שם מת, מנוטרל לגמרי-לגמרי. צילמתי אותו, חזרתי מהר ליד-אליהו ההומה והרוגש, כולם ממתינים לראות אם אולסי יגיע. נכון שאי-אפשר היה לשדר את החומר מיד, כי זה צולם בפילם, לא בווידיאו כמו היום. אני אמרתי שההשערה שלי שזה בגלל סמים. להגיד שהוא לקח כמות מופרזת של חומרים כאלה ואחרים, לא ידעתי ולא יכולתי להגיד. אבל הוא היה מנוטרל, ישן שינת שיכורים. אבל גם את הידיעה על מצבו לא נתנו לי לשדר, כאילו מה אני מתעסק ברכילות זולה, וזה האנשים שלנו, שלנו. לא הזכירו את זה אפילו".

מי זה "האנשים שלנו"?
"יואש אלרואי [אז מנהל מחלקת הספורט בערוץ הראשון]. לא נעים לי, אבל זו האמת".

החיכוך הבא, החריף יותר, אירע ב-1985. גרטל: "לידי הגיעה פיסת אינפורמציה שכמה שחקנים במכבי תל-אביב באותה עת מבריחים סמים לארץ. היה לי את המסלול, את האמצעים, הכל היה מצולם ומתועד. בדיוק באותה תקופה אולסי פרי, אותו אלישע בן-אברהם [שמו העברי של אולסי פרי לאחר שהתגייר], נתפס בבני-ברק מוכר סמים בכמות מסחרית. השופט שיחרר אותו כי לדבריו אולסי מהווה דוגמה לצעירים [פרי הורשע בהחזקת הירואין ובשימוש בו, ונגזרו עליו שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 600 אלף שקלים ישנים]. אולסי שוחרר, היה בדרכו לאימון של מכבי, ואני אחריו. היתה אז רק טלוויזיה אחת, רק המצלמה עם הצוות שלי. אני מגיע ליד-אליהו, ואנשי הנהלת מכבי תל-אביב, שמעון מזרחי, שמואל מחרובסקי (שמלוק) ואמנון אבידן, מאיימים על חיי, מנאצים, מגדפים, צועקים עלי, 'תעוף מפה, תסתלק מפה, אנחנו נחסל לך את הקריירה'.

"אני ניגש לשוטרים שעומדים ליד, מנסה להגיש איזושהי תלונה, ואלה בורחים כאילו אני הרעה החולה. לא נעשה עם זה שום דבר. בקיצור, אני מגיע לבניין הטלוויזיה, עומדים שם שני אנשים שאני לא זוכר את שמותיהם, ואומרים, 'מי נתן לך לצלם? זה לא סיפור מעניין, עזוב את זה, תשכח מזה, תן את החומר שצילמת'. החומר הזה נעלם במהלך השנים, והסיפור הזה ירד מהפרק. אגב, זמן לא רב אחר-כך אולסי נתפס מבריח סמים מהולנד לארה"ב באמצעות מכשיר רדיו גדול. הוא ישב עשר שנים בכלא בארה"ב, ואחרי זה חזר ארצה. אבל מכבי תל-אביב הורידו אותי מהסיפור הזה".

הורידו אותך, או שהורידו את המנהלים שלך?
"הם הורידו אותם כדי שאלה יורידו אותי מהסיפור. זה היה סיפור בלעדי על ההתנהלות הזו של אולסי ושל שחקנים סביב הסמים".

כשאתה אומר שאנשי מכבי תל-אביב איימו על חייך, זה נשמע מופרך. מה בדיוק אמרו לך?
"'אנחנו יודעים איפה אתה חי, נחסל אותך'. הגדיל לעשות אמנון אבידן. אני אומר לו: 'אמנון, אנחנו מכירים שנים, אנחנו בני אותו דור'. אני הייתי שחיין, הוא כדורסלן. הוא אומר לי, 'גרטל, תיזהר לך, רד מזה, עזוב את זה, תשכח מזה, אנחנו נחסל אותך'. אני מצטט, 'אנחנו נחסל אותך'".

אולי התכוון שיחסלו לך את הקריירה?
"יחסלו אותי פיזית. איזו קריירה? אני בסך-הכל הייתי שין-ת"פניק, עובד על שובר תשלום, אחד שאפילו לא עובד רשות מן המניין".

המקרה הזה של אולסי שנעצר בארץ על סמים וקיבל על תנאי הוזכר בכלל בעיתונים?
"היה כתוב משהו קטן. לעומת זאת אני רוצה להזכיר לך שבשנות החמישים [לפני זכייתה של מכבי תל-אביב בגביע המדינה ב-77' והיווצרות המיתוס סביבה] היה במכבי תל-אביב שחקן לא פחות טוב מאולסי, אברהם שניאור ז"ל. שניאור הזה ישב חמש שנים בכלא כי סחר בבולים גנובים. אני חוזר שוב: אברהם שניאור ישב בכלא חמש שנים כי היו לו עסקים שחורים עם בולים" [יצוין כי הפרטים המדויקים חמורים יותר: שניאור נידון לשלוש וחצי שנות מאסר על זיוף שטרות ומסמכים עם בעל בית-דפוס, ומאוחר יותר נאסר לארבע שנים על חלקו בניהול כנופיית פורצים].

זמן קצר לאחר אותה תקרית ביד-אליהו גילה גרטל כי שמשת מכוניתו נופצה. אף שאין לו ספק מי עומד מאחורי העניין, הוא מסרב לקשור את מכבי תל-אביב לאותו מקרה. "זה קרה בחניון של הטלוויזיה, בתקופה שאיימו עלי מצד מכבי. מי ידע שאני חונה שם?".

אולי היה זה פורץ רכב.
"זה חניון שמור, אי-אפשר להיכנס סתם. אני מאמין שעשה את זה אחד מעובדי הטלוויזיה, בשליחותו של מישהו".

כשבמשטרה שאלו אותך במי אתה חושד, מה ענית?
"אמרתי שאין לי אויבים".

משה גרטל, פברואר 2004 (צילום: פלאש 90)

העימות השלישי אירע לקראת סוף שנות התשעים, כשבמהלך משחק של מכבי ביד-אליהו ניגש גרטל למשקיף האירופי ושאל אותו מה פתאום הכרוז רפי גינת ממשיך לעודד את שחקני מכבי בזמן המשחק, דבר האסור על-פי התקנון. גרטל: "המשקיף לא בדיוק רצה לענות לי, אולי פחד, כי הוא מיד ברח משם. מאחוריו עמד שמעון מזרחי, שהתנפל עלי בצעקות ובקללות: 'למה אתה מדבר איתו? תגיד לי מה אמרת לו!'. עניתי למזרחי שאני חייב דין-וחשבון רק ליואש ולמאיר איינשטיין, שהיה השדר באותו משחק, ופה החלה מסכת לחצים ואיומים, כשבסופו של דבר מכבי תל-אביב הצליחו לגרש אותי ממשחקי הקבוצה".

מי שעבד אז בתפקיד בכיר בערוץ הראשון (ומבקש להישאר בעילום שם) מאשר בשיחה עם "העין השביעית" כי פניות של אנשי מכבי בתלונה על הסיקור של גרטל, כמו גם על כתבים אחרים שלא היו נוחים לקבוצה, היו דבר שבשגרה. עם זאת, העובד הבכיר קובע כי אלרואי ויאיר שטרן, מי שהיה מנהל הטלוויזיה, התנגדו באופן פעיל לדרישות מכבי תל-אביב לסכל את עבודתו של גרטל, עד כדי כך שהודיעו כי אם לא ייתנו לו להיכנס ליד-אליהו, המשחקים לא יצולמו, וכי "מכבי לא יקבעו להם את מי לשלוח".

גרטל מאשר את הדברים: "אני חייב להודות שיואש ויאיר שטרן ביקשו להגן עלי בצורה כזו שאמרו למכבי שאם לא נותנים לגרטל להיכנס למשחקים, הם לא ישדרו אותם. אז מכבי תל-אביב, לא אגיד מי, פנו למישהו, שלא יכול להגן על שמו, אורי פורת [אז מנכ"ל רשות השידור; נפטר ב-2007], ואורי פורת דאג שגרטל לא יגיע למשחקי מכבי. גם נתנו לי לאכול את הדגים המסריחים וגם גירשו אותי מהעיר. גורשתי ממכבי תל-אביב, גורשתי מהספורט ועברתי לחדשות".

רציתי להיות עיתונאי

גרטל מסביר את ההשתקה בחשיבות שייחס הערוץ הראשון לשמירה על תדמית נקייה ומהוגנת של מכבי תל-אביב, שהיתה אחד מחלונות הראווה החשובים של הערוץ הממלכתי. "הערוץ הראשון טיפח את הכדורסל, כמו שהוא טיפח בזמנו את הטניס. הוא בנה את שלמה גליקשטיין, עמוס מנסדורף, את כל הסיפור של מרכזי הטניס והתפתחות הענף בארץ. מצד אחד זה היה יפה, ומצד שני, אליה וקוץ בה. כי אנחנו לא יכולנו כביכול לכרות את הענף שאנחנו יושבים עליו. אז לבקר גם את הטניס וגם את הכדורסל, ולפשפש במעשיהם?".

למה לא התיישרת עם הקו הזה ובחרת להיות טראבל-מייקר?
"אני רציתי לעשות לעצמי שם, רציתי להיות עיתונאי, חשבתי שאני הולך לגלות את כל השחיתויות בעולם. היו אז חבר'ה בטלוויזיה שהתעסקו בלחפש את הפוליטיקאים המזייפים, את אנשי הכלכלה המושחתים, ובזה התעסקו ב'מבט'. אני באתי אחרי שבע שנות לימודים בארה"ב, וידעתי שגם בספורט יש לכלוכים.

"כשאתה בא מארה"ב ואתה שומע שם על קניית משחקים ועל סמים בספורט, ואתה מגיע הנה, אז פה אנחנו צדיקים בסדום? שנים ידעתי שיש ספורטאים ישראלים שמשתמשים בחומרים אסורים. אני הייתי היחיד בארץ שאמר שמשחקים נקנים? לא הייתי היחיד. הנה ניב רסקין חשף [בגלי-צה"ל] את פרשת 'שופטים באדום' [שבה הורשעו שופטי כדורגל בהטיית משחקים תמורת שוחד], וטוב שיצא עם זה וטוב שדיווח על זה. לי היו דברים אחרים, דברים שאפשר לצלם אותם. לקחו את החומרים שצילמתי, החביאו את החומרים והחביאו אותי וגירשו אותי".

מה אמרת לממונים עליך?
"בזמנו אמרתי להם, 'תתביישו לכם'. לא העזו לדווח על הדברים האמיתיים שמתנהלים פה. צרם לי מאוד העניין הזה שאני הולך לחפש מלוכה, כי רציתי גם אני להלל את מכבי, ומצאתי אתונות. רציתי לספר את זה, אבל זה לא היה מקובל. מכבי תל-אביב היתה אז בתחילת הבנייה של המוצר הזה שנקרא הקבוצה של המדינה, שאחר-כך הפכה לקבוצה שיש לה מדינה. באותו זמן היא רק בנתה את שמה, אז לא יפה שמישהו שרק בונה את שמו, אתה בא ומטיל רפש".

אתה יכול להבין את אלה שניסו להשתיק אותך?
"להבין אותם? לא רוצה להבין אותם, לא רוצה לקבל את מה שהם עשו".

יו"ר מכבי תל-אביב שמעון מזרחי, אוקטובר 2009 (צילום: יוסי זליגר)

פיני גרשון, מאמן מכבי תל-אביב. אוקטובר 2009 (צילום: יוסי זליגר)

מוני פנאן, לשעבר מנהל מכבי תל-אביב (צילום: רוני שיצר)

לדברי גרטל, הוא יודע על מקרים ששמעון מזרחי התקשר לראשי הטלוויזיה ודרש לפטר אותו. בסופו של דבר, בשנת 2000, הוחלט כי יעבור ממחלקת הספורט ויהפוך לכתב חדשות. בבניין הטלוויזיה מספרים שהסיבה למעברו לחדשות היתה יחסי אי-אמון בינו ובין אלרואי, יחסים שאינם קשורים לענייני מכבי תל-אביב, אלא שגרטל מתעקש כי העברתו קשורה לנושא: "זו היתה בעיטה החוצה. חד וחלק. רצו לראות אותי מחוץ לספורט".

גרטל נזכר גם בהתנהלותו אז מול מוני פנאן. בשבועיים האחרונים פורסמו עדויות של עיתונאים רבים על טוב לבו וחביבותו של פנאן. גרטל לא מצטרף למקהלה: "כשהיה לי הוויכוח הגדול עם שמעון מזרחי על הפרקט ביד-אליהו, גם מוני התנהג אלי לא יפה. כולם מהללים שהיה טוב לב, אני לא יודע. מחוץ למגרש לא הכרתי את מוני פנאן, אני הכרתי את מוני רק במגרש. הוא היה כלפי לאורך כל השנים גס רוח, אלים במידה, כולל פיני גרשון. המסר שלהם היה: 'אל תתקרב אלינו, אל תבוא אלינו, אל תבוא בקהלנו'.

"הדרך שלהם לגרום לעיתונאים שיכתבו עליהם דברים טובים היתה לקרב אותם, שיהיו איתם באותה טיסה, באותו מלון, שיסעו איתם באוטובוס, כל הדברים האלה. תמיד כשהייתי מדבר על מכבי תל-אביב, היו אומרים לי, 'אבל הם מייצגים את מדינת ישראל'. עניתי, 'רבותי, נבחרת ישראל מייצגת את ישראל, לא מכבי תל-אביב. זו קבוצה שמשחקת באיזו מסגרת אירופית ואני לא רואה בה לא פרה קדושה ולא קבוצה קדושה, ולא רואה בשחקנים שלהם כמייצגי'. אז אמרו, 'אתה עוכר ישראל, אתה נגד ההצלחות שלנו בזירה הבינלאומית'.

"שמעון מזרחי הפך לאורים ותומים, והיו אנשים שדיברו להעניק לו פרס ישראל על הצלחותיו. איזה הצלחות? אתה ראית שנותנים פעם פרס ישראל למישהו שמצליח עם קבוצת כדורגל או טניס? יוסף טלקי, שהיה המאמן שלי בשחייה, החזיק קבוצה מנצחת בשחייה עם הישגים לאומיים ובינלאומיים יותר ממכבי תל-אביב, ועם שחיינים רק מהקיבוצים. לא מגיע לו פרס ישראל? עמנואל שפר בכדורגל לא מגיע? מיכה שמבן, שהיה מאמן כדורסל וכדורעף, לא מגיע? הם בנו יש מאין, היו מראשוני הספורט, הם צריכים לקבל. שמעון מזרחי בתור איש ניהול, בתור אחד שדואג למכבי תל-אביב, הוא נפלא ומצוין, אבל מפה ועד להפוך את זה לפרס ישראל המרחק גדול".

במבט לאחור, איך אתה מסכם את הסיפור שלך?
"מכבי סימנו אותי כאויב המחלקה, אבל היום בשבילי זה לא יותר מערפילית אי-שם בגלקסיה שמתרחקת מאיתנו. זה עבר. עבר זמנו, בטל קורבנו. מה שכן, כיום אני לא יכול מבחינה רגשית להיכנס להיכל יד-אליהו. קשה לי. זו פסיכוזה אישית שלי. זה בכלל היכל ששייך לעיריית תל-אביב, אפילו לא של מכבי תל-אביב, אבל אני לא מסוגל להיכנס".

תגובות

טענותיו של גרטל הן "קשקוש מקושקש, הוא מפריח שקרים", אומר יואש אלרואי, לשעבר מנהל מחלקת הספורט בערוץ הראשון. לדבריו, "מעולם לא היה כזה דבר". אלרואי ציין כי בערוץ הראשון היו כתבות שביקרו את הקבוצה לאורך השנים, "בהתאם לנתונים". באשר לאולסי פרי מודה אלרואי כי אכן היו שמועות לגבי הסתבכויותיו, אך הן לא התגבשו לכתבה משום שלא היתה דרך להוכיח אותן, ולא משום שהיה לחץ מצד מכבי. אלרואי מכחיש גם כי הורה לגנוז כתבות על מכבי, ואומר כי הקשר בינו ובין הקבוצה היה מקצועי לחלוטין ולא חברי. עוד טוען אלרואי כי מליניאק לא הועבר מתפקידו כפרשן הערוץ הראשון בגלל פנייה ממכבי.

יאיר שטרן, לשעבר מנהל הטלוויזיה, אומר כי המקרים המתוארים כאן אינם זכורים לו, לא אלה הקשורים בגרטל ולא אחרים. לדבריו, לא היה לחץ של מכבי תל-אביב על הנהלת הטלוויזיה שלא לשדר דברים שאינם נוחים לקבוצה. האם לא היה לחץ כלשהו? שטרן אומר כי הוא זוכר מקרה עם פרשן שהועבר מתפקידו (מליניאק) והוחלף בטל ברודי.

ח"כ משה דיין לוחץ יד לשחקן מכבי תל-אביב מוטי ארואסטי. לצדם השחקנים אולסי פרי ומיקי ברקוביץ'. אצטדיון יד-אליהו, 1980 (צילום: יעקב סער, לע"מ)

תגובת שמעון מזרחי, באמצעות דובר המועדון: "כל הנטען כביכול על-ידי משה גרטל הוא פרי דמיונו הפורה ואין לו יסוד. לא ברור בנושא העידוד [של הכרוז במשחק] מה נמנע ממנו להתלונן ובפני מי, הרי בכל משחקי גביע אירופה לאלופות היה משקיף מטעם פיב"א. מעולם לא נדרשה רשות-השידור על-ידי מכבי לפטר את גרטל, ומר מזרחי מעולם לא איים עליו, לא בצורה ישירה ולא בצורה עקיפה".

שמואל מחרובסקי, לשעבר חבר הנהלת מכבי תל-אביב: "גרטל אמר? אז שגרטל ימשיך להגיד. זה לא נכון. גרטל בשבילי היה שחיין. כל החיים שלו היה ככה, גם כשהיה כתב. אני בחיים לא לחצתי לא לפרסם, ולא ידעתי ללחוץ". גם אמנון אבידן, לשעבר יו"ר הוועדה המקצועית במכבי תל-אביב, מכחיש את הדברים מכל וכל: "אני איימתי על גרטל? לא זכור לי כזה דבר. לא היה לי שום קשר ושום דיבור עם גרטל". האם היו לחצים כלליים של מכבי על רשות-השידור למניעת סיקור ביקורתי של הקבוצה? "לא שאני זוכר", אומר אבידן.

"העיפו אותי", טוען גם היום אריה מליניאק, "ויואש אלרואי ואורי פורת הודיעו חגיגית שמכבי אמרו שאם הם רוצים את זכויות השידור, צריך להעיף אותי. לגבי גרטל, לא יודע מה היה איתו ואין לי מושג. לא שמעתי על זה, הייתי בסך-הכל פרשן. ובכלל", אומר מליניאק, "השערורייה האמיתית היא לא כמה כתבות גנזו, אלא המיליונים שהעביר הערוץ הציבורי למכבי תל-אביב".

לתגובות: yegerm9@walla.co.il