לפני ימים אחדים נודע כי בין מקבלי אות אומ"ץ לשנת 2016 נכלל אבי בר-אלי, כתב התשתיות של "דה-מרקר". בנימוקיה כתבה ועדת האות כי "עיקר תרומתו של אבי בר-אלי באה לידי ביטוי בחשיפות תכופות ובתחקירים שערך על אודות ליקויים בעולם התשתיות, אי-סדרים ומקרי השחתה שמאפיינים את העולם הזה, ובעיקר על הפוליטיזציה שבה לוקה תחום התשתיות במדינת ישראל. כתיבתו היא ביקורתית, רהוטה ומבוססת על עובדות שנבדקו ונחקרו היטב טרם פרסומם.

"[...] בשנים האחרונות הוא מלווה מקרוב את נושא משק הגז הטבעי ובניית הידע הציבורי בתחום כמעט מאפס. ראוי לציין כאן כי הוא הוביל גם את הסיקור המקצועי ביותר בכל הנוגע למסקנות ועדות ששינסקי ומתווה משק הגז. חשיפותיו של בר-אלי מצאו דרכן לדו"חות ביקורת רבים שגיבש משרד מבקר המדינה. חלק מפרסומיו התגלגלו ברבות השנים גם לחקירות פליליות.

"עם זאת, תרומתו החשובה ביותר, לדעת חברי ועדת האות, באה לידי ביטוי הן בהכתבת סדר יום ציבורי ותקשורתי חדש ביחס לתחום התשתיות ולמודעות הולכת וגוברת – הן מבחינה ציבורית והן מבחינה צרכנית, והן בהצבת זרקור וזריקת אלומת אור חזקה על החור השחור ועל גילוי הנעשה בחברות הממשלתיות בכלל ומונופולים תשתיתיים בפרט".

לרגל קבלת האות העניק בר-אלי ראיון ל"קול העין" וסיפר על עבודתו בשנים האחרונות, על האתגרים שמולם עמד ועל השפעת המאבקים שהוביל. להלן גרסה ערוכה של השיחה שקיים עם מנחי התוכנית, אורן פרסיקו ונמרוד הלברטל.

בפתח הראיון, כשנשאל האם הוא מסכים לקביעת ועדת האות כי הצליח יחד עם עמיתיו ב"דה-מרקר" להכתיב סדר יום בתחום התשתיות, השיב בר-אלי בחיוב. "אדם שעזב את ישראל בעשור הקודם", הוא אומר, "ויפתח היום עיתונים כלכליים ויראה את עומק הכיסוי ואת היקף הכיסוי בתחום התשתיות, שאינו רק נושא הגז אלא גם פרויקטים של תחבורה וגם נושאי מים וכו', יופתע מההיקפים החדשים. אין ספק שגם היקף הכיסוי וגם העומק והמקצועיות של כיסוי ענף התשתיות, ולא רק ב'דה-מרקר', הועמקו והורחבו".

איך עושים את זה, איך הופכים חומר יבש של ועדות ומספרים למשהו מעניין שניתן לעורר באמצעותו את הציבור ויהיה גם נגיש לקוראים?

"האתגר המשמעותי הוא לנסות ולהצביע על אותה זיקה ישירה שבין המהלכים הרגולטוריים והמקרו-כלכליים לכיס של כל אחד ואחת מאיתנו"

"זה באמת האתגר הגדול, אבל צריך להקדים ולומר שגם להתפתחויות שהיו במשק הישראלי היה משקל רב ביותר. את תגליות הגז הגדולות גילו ב-2009–2010 ונהייתה דחיפה לנושא הגז הטבעי, וכך גם עם השקעות העתק שהממשלה החליטה עליהן ב-2010 בנושא קידום פרויקטי תחבורה. כלומר היו התפתחויות אובייקטיביות, חוץ-תקשורתיות, שנתנו לנו את הגב לנסות ולהוביל את התחום הזה לקדמת הבמה. בנוגע להנגשה, זה באמת אחד האתגרים הגדולים ביותר ואתגר שאנחנו שמים לב שהוא ממשיך להיות רלבנטי גם בימים אלה, בין אם בנושא הגז או בנושא התחבורה. זאת באמת בעיה.

"הדרך לעשות את זה היא קודם כל לפרוט את ההשלכות שיש לכל אחד מאותם נושאים כלכליים, כבדים ומאוד מקצועיים – לכיס של כל אחד ואחת מאיתנו. כלומר, אנחנו מנסים בכיסוי לקדם את המהלך הרגולטורי שאותו אנחנו מסקרים ולראות איך הוא משתרשר בסופו של דבר ברמה הצרכנית. אם, נאמר, אנחנו מנהלים ויכוח על מחיר הגז הטבעי במשק, אזי בחלק מהאייטמים ננסה להסביר מה המשמעות עבור חשבונות החשמל החודשיים שאנחנו מקבלים. באופן כזה אתה מצליח לקרב את הקורא לדיונים שמתנהלים למעלה בסוגיות הגז. האתגר המשמעותי הוא לנסות ולהצביע על אותה זיקה ישירה שבין המהלכים הרגולטוריים והמקרו-כלכליים לכיס של כל אחד ואחת מאיתנו".

איש העסקים יצחק תשובה (צילום: יונתן זינדל)

איש העסקים יצחק תשובה (צילום: יונתן זינדל)

בעיתונות האקטיביסטית של "דה-מרקר" דומה שמסמנים מהלך שרוצים להעביר, ודוחפים לשם. במקרה של מתווה הגז אתה מאמין שהשפעתם, ששיניתם משהו?

"אני לא חושב שאנחנו ממש מסמנים כיוון. זה לא שיושבת איזושהי ועדה. מתווה הגז בא לתודעה הציבורית רק בסוף 2015, כשהממונה על ההגבלים העסקיים עשה פליק-פלאק לאחור ויצר תהודה מאוד גדולה סביב הנושא. או אז זה הגיע לתודעה הציבורית הרחבה יותר, והנושא עבר לקדמת הבמה בתקשורת המיינסטרים ובראש מהדורות החדשות. אבל מתווה הגז מסוקר אצלנו כבר שבע שנים. אם אני מנסה לשחזר לאחור מתי היתה הפעם הראשונה שבה הצבענו על כך שקבוצת תשובה חולשת על יותר מדי רשיונות לקידוחי גז, זה היה בינואר 2009. והפעם הראשונה שהצבענו על כך שיש איזשהו מונופול שנוצר פה וקיים חשש לאחיזה דומיננטית מדי שלו במשק הישראלי זה היה בפרויקט גדול שעשינו בפברואר 2010. על עצם הצורך במתווה הגז אנחנו כתבנו ב-2011. כלומר, אנחנו מדברים פה על מהלכים שמסוקרים אצלנו 5–7 שנים. זה סיקור שנבנה לאורך שנים ולא איזה פרויקט אד-הוק שפתאום החלטנו לקחת על עצמנו".

בסיקור ועדת ששינסקי היה ברור שהרעש הציבורי השפיע, אבל בכל מה שקשור למתווה האחרון, אתה חושב שהיתה השפעה ממשית? אתה חושב שהיה נגמר אחרת אם לא היה סיקור שכזה?

"בוודאי שכן. כל מה שאתה מצייר זה בעצם בנייה של שוק. אנחנו בעצם ליווינו בעשור האחרון בנייה של שוק מאפס, ובכל אחד מהתהליכים שבוצעו לאורך הדרך לתקשורת היה חלק מאוד מרכזי. בוועדת ששינסקי היתה הצלחה לא מבוטלת להד הציבורי ולכיסוי התקשורתי, גם בוועדת צמח אני חושב שהיה להד הציבורי משקל לא מועט בתוצאות, וגם במתווה הגז. אני חושב שאין ספק שהתוצאה שלו שונה מאוד ממה שהיה ערב אותו מהלך של דייוויד גילה בדצמבר 2015".

הפגנה נגד מתווה הגז, תל-אביב, 28.11.15 (צילום: תומר נויברג)

הפגנה נגד מתווה הגז, תל-אביב, 28.11.15 (צילום: תומר נויברג)

בחודשים לפני שהממונה נסוג ועשה את אותו פליק-פלאק, ברשתות החברתיות היו פעילים ששאלו "מה קורה? אף אחד לא מדבר על זה. הולכים לקראת אסון", וב"דה-מרקר" לא היה סיקור כל-כך בולט של הסוגיה הזאת. רק אחרי הפליק-פלאק חזרתם עם כותרות ראשיות ועמודים על גבי עמודים. מה היה אז באותם חודשים?

"תרשה לי לחלוק עליך. עצם ההתערבות של דייוויד גילה בסוגיה הזאת באה בעקבות חשיפה שלנו. העובדה שבידי הממשלה היה קלף מול חברות הגז, קלף שאומר לכאורה שנוצר הסדר כובל בגלל שחברות הגז, לפני שהן ביצעו את קידוח לווייתן, לא ביקשו פטור מהסדר כובל, עצם הקלף הזה נחשף ב'דה-מרקר' ב-2011.

"הפליק פלאק של הממונה על ההגבלים העסקיים הוא למעשה תוצר של שיח ציבורי שנבנה לאורך השנים בזכות מידע שאנחנו הבאנו"

"למעשה, היות שלא זכינו לגיבוי היינו צריכים לסקר את זה בעקביות על מנת שהרשות להגבלים עסקיים תיכנס לתהליך הזה, ואנחנו גם אלה שחשפו את אותו מתווה מוחלש ומרוכך יחסית שדייוויד גילה פרסם. הסברנו במשך חודשים למה המתווה הזה הוא בעייתי. זה לא תהליכים של יום-יומיים, מדובר פה על שנתיים-שלוש של דיונים. העובדה שבידי אותם פעילים חברתיים היו בחודש-חודשיים האחרונים לפני ההחלטה של דייוויד גילה כל-כך הרבה נתונים שעשו בהם שימוש כדי להסביר למה המתווה לא טוב, אלה לא נתונים שהם קיבלו מהשמיים. אלה נתונים שהופיעו אצלנו. רוב הסיקור היה אצלנו.

"דרך אגב, רוב העבודה שלנו בשנים האלה לא היתה במובן האג'נדיאלי, אלא כאמצעי אינפורמטיבי. רוב העבודה שלנו היתה להביא את האינפורמציה. להבין על מה מדברים, למה זה בעייתי, לחשוף את אותם הסכמים ואת אותן טיוטות שמוחלפות בין הצדדים, והנה באו גם אנשים אחרים שהסתכלו על אותם נתונים וחשבו שיש פה בעייתיות. לכן אותה מחאה שאתה מדבר עליה מתבססת על נתונים שהובאו במהלך השנתיים-שלוש שלפני אותו פליק-פלאק. ואותו פליק-פלאק הוא למעשה תוצר של שיח ציבורי שנבנה לאורך השנים בזכות מידע שאנחנו הבאנו".

בוא נדבר על הלחצים של התאגידים הגדולים כשהם רוצים למנוע סיקור. היו מקרים שבהם עקפו את כל החסמים ופנו אליך באופן אישי ואמרו "אל תפרסם" או "אם תפרסם יקרה איקס"?

"מה שאתה מתאר קרה בתקופת ועדת ששינסקי. אז באמת חברות הגז או המשקיעים במניות חברות הגז ניהלו מסע די חריף, די אלים, שלווה גם באיומים מפורשים שבמידה ותפרסם יבולע לך, או יבולע לעיתון. מצד הגורמים הרשמיים זה כמובן במובן של תביעות דיבה, איומים משפטיים. היו גם איומים אחרים, מצד משקיעים או מקורבים למשקיעים שניסו להפעיל לחץ כדי למנוע פגיעה בהשקעתם".

בהכנת הידיעה סייע איתמר מרגלית

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.