"מקצוע העיתונות רקוב וצריך חשבון נפש". כך אמר יו"ר המפלגה הרפובליקאית בישראל על רקע נצחון טראמפ בניגוד לכל התחזיות ועל אף הנסיונות של התקשורת לעצב את המציאות במקום לדווח עליה. והוא המשיך ואמר: "בדמוקרטיה הציבור צריך תקשורת חזקה, אובייקטיבית ומאוזנת". זה רלבנטי גם לתחקיר "האקווריום" של התוכנית "עובדה" עם אילנה דיין, שבאופן מקרי שודרה יומיים קודם והשתלטה על סדר היום הציבורי אצלנו.
כל כלי התקשורת המרכזיים יצאו מגדרם כדי להביא את כל האופוזיציונרים לנתניהו מימים ימימה, שכצפוי קפצו על ההזדמנות לתקוף אותו על תגובתו והתחרו בסיסמאות כמו "הסתה, שנאה והתרת דמה של דיין" (יצחק הרצוג), "איבוד עשתונות" (בן-דרור ימיני), "חוששת לחייה של אילנה דיין" (דליה דורנר). אלא שאף אחד מהם לא דיבר על הסכנה לדמוקרטיה מתקשורת מוטה ומעוותת.
אילנה דיין עצמה התראיינה למחרת לניב רסקין (שכמובן, גילה גם הוא אמפתיה רבה כלפיה) ואמרה: "יש מישהו בסביבת נתניהו ואולי נתניהו עצמו המנסה להעמיד את העניין על ימין ושמאל. אני מסתכלת על עצמנו פנימה, שוב, גם בהקשר של הפסיכוזה של שנאת נתניהו שהיתה פה ב-96' וגם התקלות כלפי נתניהו בסיקור הקמפיין שלו ב-2015, ואני, כשאני מסתכלת על עצמי, אני אומרת: כעיתונאית אני לא שלמה עם ההתנהלות שלנו כלפי נתניהו בחלק מהתקופות. אני חושבת שנתניהו צריך להסתכל גם על עצמו. גם על הקורבנות, גם על החרדות, גם על המתקפה האישית על כל מי שיוצא באיזה שהיא ביקורת".
שמעתי את דברי אילנה דיין הללו על "הפסיכוזה של שנאת נתניהו שהיתה כאן ב-96'" בתדהמה, אבל אף אחד לא התייחס לזה. עבר כאילו כלום. כאילו אין לזה קשר לשנאת נתניהו היום. אני מבקש להתייחס לזה ולשאול את הגב' דיין:
אז מה בעצם את אומרת עכשיו?! שהסיקור שלכם ב-96' היה פסיכוזה של שנאה?! לא דיווח הוגן לציבור?! הרי זה מה שטענו כלפיכם באותה תקופה, ובעצם זה מה שטוענים כלפיכם מאז, ואתם (אני מדבר בהכללה, כמוך, ובצדק) באותה תקופה דחיתם את הטענות. דחיתם על הסף, בביטול, בלגלוג, בהערות על האספסוף הבור והמתלהם מול "כלבי השמירה של הדמוקרטיה" והציבור ה"שפוי". את טענות נתניהו הצגתם כ"התבכיינות".
במלים אחרות, אתם (שוב בהכללה) שיקרתם אותנו, את קהל הלקוחות שלכם, את הציבור. הצגתם מצגי שווא שיתאימו למטרה המקודשת. להפיל את נתניהו.
את כותבת שזה היה כלפי נתניהו. טעות!!! זה היה כלפינו. כלפי הציבור. בין אם ימין ובין אם שמאל, בין אם תומכי נתניהו ובין אם מתנגדיו. כולם היו זכאים לקבל דיווח הוגן ואמין. כולם הולכים בסוף לקלפי עם מה שהם יודעים. אבל אתם מעלתם בתפקידכם ודאגתם שהציבור יידע רק מצג חד-צדדי. הסתרתם הצלחות, הבלטתם וגם המצאתם כשלונות, תכף אתן כמה דוגמאות. גרמתם לנזק עצום, מיד אפרט.
הסתרתם ממשלה קטנה
נתניהו הקים ממשלה של 18 שרים. אתם הסתרתם את זה. יש להבין. כדי להקים ממשלה של 18 שרים צריך להשאיר כמה חברים בחוץ. החברים שבחוץ כבר לא כל-כך חברים. זה לא טוב פוליטית. הם נגדך. למרות זאת, בניגוד לאינטרס שלו, נתניהו עשה זאת. כך לדוגמה, שרון בהתחלה נשאר בחוץ, דוד לוי העמיד אולטימטום, שרון צורף והממשלה גדלה ל-19 שרים. נשארו משקעים. בהמשך, כשנתניהו היה צריך עזרה, המשקעים הללו צפו והשפיעו. נתניהו נשאר לבד.
האופן שבו הסתרתם את 18 השרים הוא דוגמה לאיך "ללכת עם ולהרגיש בלי". המידע היה ידוע. שמות השרים, משרדיהם ומספר המשרדים בממשלה. אלא שזה לא דווח כערך, לא הוזכר כנקודת זכות של נתניהו ולא נלקח בחשבון בכל אלפי המאמרים והראיונות שדיברו על "ראש הממשלה הכושל נתניהו". כך גם לגבי הצלחות אחרות שלו. ולעומת זאת, כל כשל או מה שניתן היה לפרש ככשל הובלט בראש חוצות.
כשברק נבחר, הוא הקים ממשלה של 25 שרים ולא התחשבנו איתו על זה. גם לא עם שרון, שהקים ממשלה של 34 שרים, ואחר-כך ממשלה של 37 שרים. גם לא עם אולמרט, שממשלתו מנתה 32 שרים. מתי התחלתם להתחשבן על מספר השרים? כמובן, כשנתניהו נבחר שנית ולא חזר שנית על ה"טעות", הקים ממשלה בת 32 שרים מרוצים וללא משקעים שפעלה היטב. אבל אז מספר השרים נדחף לקדמת הבמה כסמל השחיתות והבזבוז.
דוגמה נוספת היא הירידה המשמעותית של מספר פיגועי הטירור והנפגעים בממשלת נתניהו הראשונה. גם את זה אתם הסתרתם. כאמור, כל טעות דווחה כמזימה, כל כשל כקטסטרופה, כל התנהלות דווחה ככשל, כשחיתות, כמרמה וכו'. כך לדוגמה כל נסיעה של נתניהו לחו"ל לוותה במסע ביקורת על בזבוז כספי ציבור כשאשתו וילדיו הקטנים מתלווים אליו. אפשר לכתוב ספר על מסע התעמולה וההסתה שניהלתם כנגד הימין בכלל ונתניהו בפרט.
נתניהו כן תיקן את הקהל
ראי כמה זה מקומם. הסתתם כנגד ראש הממשלה נתניהו בעודכם טוענים שהוא הסית כנגד ראש הממשלה רבין ובכך אחראי לרצח. אגב, תוך כדי כך הסתרתם את העובדה שהוא כן תיקן את קהל המפגינים בכמה הזדמנויות: "רבין לא בוגד. רבין טועה אבל לא בוגד". נתניהו היה בהיבט זה הוגן יותר מפרס, מרבין ומאחרים שלא טרחו בשעתו לתקן המפגינים כנגד "בגין הרוצח" ו"שרון הרוצח".
כמה זה מקומם שזעקתם כנגד הסכנה לדמוקרטיה בעוד אתם משתמשים בכוחכם כדי להפיל את ראש הממשלה. בעצם להפיל את הדמוקרטיה. ולא שלא ידעת את זה. בשלהי כהונתה של ממשלת נתניהו הראשונה ריאיינת את שלי יחימוביץ' שאמרה בהגינות: "צריך להודות שהתקשורת עשתה ותמשיך לעשות ככל יכולתה להפיל את ראש הממשלה".
כמה זה מקומם כשאתם קוראים לעצמכם כלב השמירה של הדמוקרטיה בעודכם נושכים אותה בחמת זעם, בטירוף, או בלשונך ב"פסיכוזה של שנאת נתניהו". כמה זה מקומם כשאתם מקבלים את שכרכם תמורת דיווח על המציאות, ואתם משקרים לציבור. וצריך לקרוא לילד בשמו, הטיה מכוונת היא שקר. אם המוסכניק שלך היה שם במודע אצלך ברכב שמן רגיל במקום שמן בלמים היית קוראת לו נוכל או פושע, המסכן את חייך. אבל זה בדיוק מה שאתם עשיתם עם העט והמקלדת.
ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס לזכרו של יצחק רבין (צילום: עמית שאבי)
כמה זה מקומם כשאנשים חושבים הבודקים את הנתונים האמיתיים מול השקרים שלכם נחשבים להזויים בעיני חבריהם ובני משפחתם שניזונו מהתעמולה הבלתי פוסקת והשקרית הזאת שלכם. כמה זה מקומם כשציבור מוסת הבטוח שראש הממשלה נתניהו הוא אסון מתגייס ומגיע מכל קצוות תבל כדי להפילו, מכתיר את ברק, ושנה וחצי אחר-כך נהרגים מאות ישראלים בטרור נורא. חלק מהם היו בין אלה שהיו בטוחים, כתוצאה מהתעמולה שלכם, שהמזרח התיכון החדש ואיתו השלום יגיע. במקום זה הם מצאו את מותם והפכו ל"קורבנות השלום".
כמה זה מקומם שאת מצמצמת את כל זה לסלוגן ("פסיכוזה של שנאה לנתניהו ב-96'"), כשאת יודעת שזה לא רק ב-96' אלא לפני 96' ואחריו, זה לא רק כלפי נתניהו אלא כלפי הימין ועמדותיו. כאילו שהתעמולה נגד נתניהו לא היתה בבכל התקופה ובעיקר בתקופות הבחירות. גם ב-2006, ב-2009, ב-2015. וכמה זה מקומם שאת מצמצמת את כל זה רק לבחירות 2015 ולהתגייסות הטוטאלית שהיתה אז להפיל את נתניהו את מתייחסת כ"תקלה".
התגובה של נתניהו היתה חריגה אבל מוצדקת. אחרי שנים של הסתה מתמשכת ובלתי פוסקת כלפיו וכלפי משפחתו, אי-אפשר לצפות שיגיש את הלחי השנייה. אחרי שנים שבהן אתם מעוותים את המציאות במקום לדווח עליה וגורמים נזק אדיר לדמוקרטיה, אתם מתבכיינים כשמתנהגים כלפיכם באותם כללי משחק שאתם קבעתם.
משה כרמל הוא מהנדס בניין