נתחיל בגילוי נאות – יש לי תוכנית רדיו שבועית ברשות השידור בתקופתה תחת כונס נכסים. מאז הוחלט על הקמת התאגיד ניסו גורמים מהימין ומהשמאל לסגור לי את השידור שש פעמים. הסיבה שהם לא הצליחו היא משום שזה היה מבחינתם בלתי אפשרי לאיים על הנהלה שגם כך יודעת שהיא עוד רגע מפורקת.

למעשה, רשות השידור בפירוק היא גוף התקשורת הכי עצמאי שהיה בתולדות המדינה. החופש לו זוכים היום העיתונאים ברשות הוא כמעט חסר תקדים. כשהפוליטיקאים רואים איך פועל גוף עצמאי שבו עיתונאים אומרים ללא פחד את אשר על לבם ומפרסמים תחקירים בלי שיש מישהו שיעצור אותם – הם נבהלים.

בניגוד לדעה הרווחת, לתאגיד השידור הציבורי יש דווקא פוטנציאל עצום להיות לאחד מגופי התקשורת הגדולים בארץ, וזאת בזכות הדגש ששמה שם ההנהלה על עולם הניו-מדיה. לתוכנית המצוינת של ערוץ 10 "הצינור" יש כיום למעלה ממיליון חברים בדף הפייסבוק, אחרי שש שנות פעילות. בזכות העוצמה הגדולה שיש לה ברשתות החברתיות, לתוכנית יש השפעה רבה על השיח הציבורי ויכולת להניע שינויים.

לתאגיד, עוד בטרם קם, יש כבר למעלה מ-50 אלף חברים בדף הפייסבוק שלו. אם נוסיף לכך תקציב שצפוי להיות גדול בעשרות מונים מזה של "הצינור" וכוח אדם עצום ביחס לכל כלי תקשורת אחר, אנחנו מקבלים פוטנציאל להתפתחות של מפלצת רייטינג ולייקים ברשתות.

מבחינת נתניהו מדובר באסון. הדבר האחרון שהוא רוצה לראות זה קוקטייל של גוף תקשורת עצמאי בנוסח רשות השידור בפירוק עם רייטינג והשפעה עצומה כמו זו של "הצינור". מבחינתו עדיפה רשות שידור צולעת, גוססת ועם חשיפה מינימלית. די לראות את תחשיבי הרשות החדשה שהוא מתכוון להקים במקום התאגיד.

התקציב המיועד לתפעול אותה רשות על-פי החישובים החדשים, הכוללים פיטורי 200 עובדים וקיצוץ בשכר הנשארים, הוא כ-500 מיליון שקל. אם מורידים את ההוצאה להפקות מקור ולטלוויזיה החינוכית נשארים בקופת הרשות של נתניהו 200 מיליון שקל בלבד. מדובר בתקציב שבלתי אפשרי לנהל איתו גוף שאמור להחזיק שמונה תחנות רדיו ועוד לפחות שני ערוצי טלוויזיה. לשם השוואה, ערוץ 10, שלא נחשב לערוץ עשיר ובזבזן במיוחד, מחזיק תקציב של בערך כ-300 מיליון שקל עבור תחזוקה של ערוץ טלוויזיה אחד.

ברור שנתניהו יעשה הכל כדי שהתאגיד לא יקום, אבל איפה משה כחלון בכל הסיפור הזה? הוא מצדו הוכיח את עצמו יותר כעסקן פוליטי מהדרגה הראשונה מאשר כאיש רפורמות ומעשים. כמעט בכל צומת מרכזי ודרמטי שהצריך קבלת החלטות וסיכון הוא נסוג כדי לשמור על כסאו. זה התחיל מהיותו שר במשרד הרווחה, שבו התנגד לחוקי רווחה רק כי רצה לרצות את נתניהו. זה המשיך בסיפור ההתחמקות מההצבעה בענייני הגז והסתיים ברפורמה בבנקאות, שמתגלה עכשיו יותר ויותר כפיקציה חסרת משמעות.

ואם אתם שואלים איך שכחתי את מהפכת הסלולר של כחלון, היום כבר ברור שמדובר היה בשילוב בין רפורמה שיצאה משליטה והעלמת עין מטרידה מצדו של כחלון. האווירה הציבורית נגד שלטון המעטים בענף הסלולר באותה תקופה הביאה לגישה "ידידותית מאוד" כלפי גולן-טלקום גם כשהיה ברור שהחברה אינה עומדת בתנאי הרישיון שניתן לה. כחלון התעלם ביודעין מהעובדה שהחברה לא השקיעה בפיתוח רשת עצמאית כפי שהתחייבה. כל התחרות הזו היתה מהרגע הראשון בלוף שאין לו שום יכולת קיום כלכלית לאורך זמן. נסיונות המכירה הנואשים של גולן-טלקום בשנה האחרונה מוכיחים זאת.

עכשיו הגיע המבחן של כחלון בנושא התאגיד. מנסיון העבר, גם פה הוא צפוי לוותר תמורת הכיסא.

ערן הילדסהיים הוא בעל הבלוג "כלכלה אמיתית"

*   *   *