הצנזורה
כמו הדרדר גדול הפרחים או מכשיר המחיקון, גם מוסד הצנזורה הצבאית הוא יצירה ייחודית לדמוקרטיה הישראלית. גם במדינות מתוקנות אחרות ישנם חוקים האוסרים באופן כזה או אחר לפרסם חומרים שיפגעו בבטחון המדינה, אולם רק בישראל ישנו מוסד שהחוק מחייב להגיש אליו חומרים לפני הפרסום כדי שאלה יאושרו, יצונזרו או ייפסלו כליל.
בתקופה האחרונה הופיע עיסוק תקופתי בצנזורה: דו"ח חדש שפורסם נימק מדוע יש לסגור אותה, נמשכו ההאשמות בקו מחמיר של הצנזורית הנוכחית, זו מצדה פירסמה נתונים כדי להראות כי היא דווקא מקלה מקודמתה; ופרשת רצח שבויים מודחקת הועלתה שוב על-ידי "הארץ". "ידיעות אחרונות" תורם היום גם הוא, בעזרתו האדיבה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לדיון הנוכחי. "הסוד הבטחוני שמותר לחברי הליכוד לדעת ולכם אסור", נכתב בכותרת בתחתית עמוד השער של העיתון.
"סוד לפעילי ליכוד בלבד", נכתב בכותרת הידיעה עצמה, בעמוד 10, של יובל קרני. "זה קרה בפגישה עם מאות פעילי ליכוד: ראש הממשלה חשף בפניהם אירוע בטחוני רגיש שנפסל לפרסום על-ידי הצנזורה. גם אמש אסרה הצנזורה לפרסם את הדברים למרות שסרטון עם דברי נתניהו מככב בדף הפייסבוק של הליכוד", נכתב בכותרת המשנה.
ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, נושא נאום בשנה שעברה (צילום: יונתן זינדל)
"'ידיעות אחרונות' הגיש אמש לצנזורה את הדברים שחשף נתניהו במהלך הכנס, ועל אף שהם פורסמו על-ידי ראש הממשלה בפומבי, ונחשפו בפני מאות פעילי ליכוד ובפני אלפי גולשים בפייסבוק – פסלה הצנזורה באופן גורף את פרטי הידיעה", כותב קרני. האינטרס של "ידיעות אחרונות" בפרסום הידיעה ברור: עוד הזדמנות לנגח את היריב נתניהו (בעיתון מקדישים נתח נכבד מסיקור ההלוויה של פרס כדי להצביע על כך שיאיר נתניהו הושב בשורה השלישית, במתחם המכובדים, ואילו הרמטכ"ל והמפכ"ל רק בשורה הרביעית). אגב כך הוא מציג את הצנזורה כמי שנוקטת איפה ואיפה: מגבילה את העיתונות אך מאפשרת לאנשי שררה וכוח לפטפט כרצונם.
הלקח האגבי הזה נכון – זו אינה הפעם הראשונה וגם לא העשירית שבה פוליטיקאים, כולל נתניהו, משתמשים בסודות צבאיים לצורכי תעמולה פרטית – אך טמון כאן לקח חשוב עוד יותר: בניגוד לאופן שבו היא מציגה את עצמה, הצנזורה הצבאית אינה מכוונת כלפי אויבי ישראל, אלא כלפי הישראלים עצמם. המודיעין האיראני, המצרי, הירדני, הסורי, הלבנוני וכל גוף ביון אחר נחשף כבר לסוד שפלט נתניהו. למעשה, כל ישראלי בעל גישה לרשת האינטרנט יוכל להיחשף אליו בקלות. מי שהצנזורה פועלת נגדו הוא הציבור הישראלי הרחב.
הטרור
מחבל דקר חייל ופצע אותו פצעים בינוניים במחסום סמוך לירושלים. "הארץ" מדווח על כך בידיעה קצרה בשולי עמוד 8. "ידיעות אחרונות" מדווח על כך בידיעה קצרה בשולי עמוד 10. "ישראל היום" מדווח על כך בידיעה בינונית בעמוד 13.
מוספי החג
ערב ראש השנה הגיע ואיתו מוסף החג הראשון מבין ארבעה הצפויים החודש. רוב עיתונאי ישראל כנראה אינם מקיימים כהלכתם את חגי ראש השנה, יום כיפור, סוכות ושמחת תורה, אולם מועדי ישראל משפיעים בהחלט על סדר יומם של העיתונאים. החודשים תשרי וניסן מביאים עמם גאות במחלקות המסחריות של כלי התקשורת, שנהנות מההזדמנות הדו-שנתית להרגיש כאילו יש עדיין שוק פרסום חי ובועט לעיתוני הדפוס; ושפל למערכות העיתונאיות הנאלצות למלא ב"תוכן" את התוספת המלאכותית של דפים שהם כפויים להדפיס לצד המודעות כדי לשמור על הנחיות לשכת העיתונות הממשלתית (לא יותר מ-40% עמודי פרסום).
הכתבים, העורכים ושאר אנשי המערכת נאלצים "לעשות יותר עם פחות" בימי המוספים של תקופות החגים, כלומר – זוהי שעתם הגדולה של השבלונות והנושאים הסדרתיים (שם קוד "פרויקט") הנשלפים מן המגירות ומוגשים לקוראים כשהם מנוערים או לא (מהאבק), ושל ראיונות קידום המכירות מתחומי הבידור והפוליטיקה המחולקים לעיתונים לפי שקלול של גודלם ומידת ההתמסרות שלהם ליחצנים הרלבנטיים (שם קוד "ראיונות הישגיים"). כמובן, יש גם מי שמצליחים להתנער מעל לקוטן השעה ולנצל את המצב יוצא הדופן של עודף דפים כדי למלא אותם בתוכן מעניין שלא יכול היה להתפרסם בימי השגרה של גליונות מצטמקים.
אז מי ומי במוספי החג? כוכבי ראש השנה של "ידיעות אחרונות" הם זוג קומיקאים פופולריים, אלי פיניש ומריאנו אידלמן, המספרים על חברותם ארוכת השנים (מרב בטיטו; מקדמים מופע משותף); ארבע הקצינות הבכירות בצה"ל (ראובן וייס ויוסי יהושוע; מקדמות את עצמן); זוג קומיקאים פופולריים המספרים על חברותם ארוכת השנים (אלון הדר; מקדמים מופע משותף).
פרויקט: ידוענים מספקים שלושה-ארבעה משפטים על ילדותם ומצטלמים ("שיחה פנימית בין הדמות שנראית בהשתקפות לזו העומדת מולה [...] בסדרת תמונות מהפנטת"); חברי-כנסת אקראיים מבשלים ואוכלים בצוותא (ומצטלמים). ויש גם טור היתולי של רענן שקד, שכדרכו משתף את הקוראים בצרותיו הקלושות ועמדותיו הצרות של גבר שמאלני לבן בגיל העמידה שהחיים שחקו לכדי קלישאה. סימנייה: סמדר שיר מביאה את סיפורם של ורדה ויהושע מיניביצקי, שמזה שנתיים מחפשים אחר בנם הנעדר. עלה תאנה: סיפור לחג של אתגר קרת.
קורא של "ידיעות אחרונות" שעוד נותר לו כוח אחרי עשר דקות של קריאה ועיון בתצלומים יוכל לעבור למוסף החג השני, המציע גם הוא ראיון צבאי (זוג המשרת בחיל האוויר); כתבה מצולמת צבאית (מראות מכלי טיס של חיל האוויר); כתבה צבאית כללית (קטועי גפיים); פרויקט ריאליטי (צח שפיצן בילה בכלא רימונים) ופרויקט זהות עם המון פוטנציאל (מוחמץ): מונולוגים של תלמיד ערבי, דתי, חילוני וחילונית שהתחלפו ליום אחד (לא נמצאו חרדים שיסכימו להשתתף).
מי שלא שבע מהטור ההיתולי של רענן שקד יוכל לקרוא את הטור הלא-היתולי של יועז הנדל (טיפ: "כדאי להסתכל על המציאות כפי שהיא"). בפינת המה-לעזאזל: רותם אליזרע הפגיש 28 בני אדם אקראיים עם המיילדת שיילדה אותם.
ב"ישראל היום" מככבים הזמרת סי היימן, השף אייל שני, השחקנית גילת אנקורי, השחקן אנתוני הופקינס, הומיאופת, מיליארדר, מתנדב בצה"ל והשרה גילה גמליאל (נעמה לנסקי שואלת אותה על קריירה ואימהות, אבל לא מוצאת את הזמן לשאול על החשדות לשחיתות שחשף גור מגידו ב"גלובס").
כדי לגלות מה כל אחד מהם ביקש לקדם, תוכלו לדפדף בעיתון בעצמכם, בחינם. בתפקיד רענן שקד: יאיר ניצני, עם הבטחות לשנה החדשה (המקור מוצלח יותר, וזה אומר לא מעט). עבור מי שהטור הדלוח של ניצני לא הספיק לו מציעים ב"ישראל היום" גם כדור שינה בדמות עוד הבטחות לשנה החדשה מאת כתבי המוסף (ג'קי לוי: השנה אהיה אדם יותר משפחתי).
במוסף השני: ראיון שער עם אלונה ברקת (כדורגל) ו"סקר חג מיוחד" עם אותן מסקנות של השנה שעברה, זו שקדמה לה וכו': "גאים להיות ישראלים". גם הפעם: ללא ערבים. טיפ מדרור אידר: לעתים אנו נכשלים מפני שהסיפור שסיפרנו לעצמנו הוא סיפור של כישלון. בפינת הבלעדי: גונן גינת, המוגדר כעורך המוסף השבועי, מספר כיצד החלים משבץ מוח (ספוילר: בזכות אופיו העיקש ושינון משחקי מלים).
"לא צריך לצאת מהבית", מודעה עצמית, "ישראל היום"
"הארץ" מציע שני פרויקטים ב"גלריה": ראיונות עם "שבעה שחקנים צעירים שהצליחו לפלס את דרכם אל לב העשייה" (יאיר אשכנזי) וסיכום שנה של כתבי המוסף; ופרויקט אחד בעמודי החדשות: "שיחות עם אנשים שהחליטו להחליף עבודה באמצע החיים" (עפרה אידלמן), שמתאים למומנטום העכשווי בשוק העבודה, המלא באנשים שלא החליטו להחליף עבודה באמצע החיים אבל לא היתה להם ברירה.
כמו כן: ראיונות עם הסופר אופיר טושה-גפלה (הוציא ספר חדש), עם מחברי הספר "חבר הטעמים" (הוציאו ספר חדש), עם אורי ברנשטיין (שהעורכים, בתעוזה מקומונית מביכה, מגדירים כ"גדול משוררי האהבה הישראלים") ועם אסירים, לרגל חודש הסליחות. מול אתגר קרת של "ידיעות" מעמידים במוסף "תרבות וספרות" את אהרן שבתאי, אריאל הירשפלד בנימין שבילי ושלומי חתוכה (בין השאר).
שנה טובה
כיצד מציינים העיתונים בשעריהם את החג הנכנס? ב"הארץ" מסתפקים ב"הארץ מברך את קוראיו בברכת שנה טובה" מעל ללוגו. ב"ידיעות אחרונות" נטפלים למזג האוויר ("מקבלים את השנה בחום"), ב"ישראל היום" מפרסמים את הכותרת החדשותית "ברוכה הבאה, שנת תשע"ז", וב"מעריב" עושים בדיוק מה שעושים ב"ידיעות אחרונות".
שני העיתונים הנפוצים, "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", גם עוסקים בשעריהם בשאלה אם טוב כאן או רע כאן. ב"ישראל היום" נוגעים בסוגיה באופן עקיף עם "בשורה טובה לפתיחת השנה החדשה: מחיר הדלק ירד ל-5.89 שקלים לליטר". ב"ידיעות אחרונות" מציגים עמדה מורכבת: מצד אחד טוב, מצד שני רע.
שמעון פרס
כל העיתונים מקדישים את כותרותיהם הראשיות להלווייתו של שמעון פרס. "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מקפידים להבליט את הסתמיות הקלישאתית של האירוע כפי שהיא מתגלמת בסלוגן שטבעו כותבי נאום ההספד של הנשיא האמריקאי ברק אובמה ("תודה רבה, חבר יקר" היא הכותרת הראשית בשני העיתונים); "ישראל היום" מנצל את ההלוויה כדי לנסות ולנכס לעצמו את ההון הממלכתי שבדמותו של המנוח ("היה שלום, שמעון").
כדי לאזן הצרימה שבפמיליאריות שאינה במקומה של העורכים ב"ישראל היום", הם בוחרים לכותרת המשנה ציטוט ציני-עד-כדי-להתכווץ נוסף של נתניהו – "בוכה עליך, כפי שבכיתי על אחי יוני" – שאינו מחמיץ הזדמנות להשתמש בזכר אחיו המת (אמיר אורן כותב מאמר מעניין ב"הארץ" על הקשר בין שני האישים, המספיד והמוספד). ב"הארץ" מבליטים את המסר האידיאולוגי של אובמה – "פרס הבין שביטחון אמיתי משיגים בשלום" – ומוותרים כליל על הסנטימנטליות והקלישאה.
ב"הארץ" מוסיפים גם נימוק לבחירתם, במאמר המערכת: "הנאום של נשיא ארה"ב ברק אובמה בהלוויה של שמעון פרס עלה על יתר הנאומים [...] אסור שכל מה שייוותר ממותו של פרס הם דמעות התנין ששפך הימין הישראלי או הניסיון הממלכתי של נתניהו לטשטש את המחלוקות האידיאולוגיות העמוקות ביניהם. בפתח השנה החדשה, מן הראוי שדווקא דברי אובמה על צדק ותקווה, על הפסקת השליטה בעם אחר ועל מתן הריבונות לפלסטינים — תזכורת חשובה לבסיס השוויוני והדמוקרטי שעליו בנויה הציונות — יעמדו כמגדלור מול אזרחי ישראל ומנהיגיה".
הלוויית שמעון פרס, הר הרצל, 30.9.16 (צילום: חיים צח, לע"מ)
גם העמודים הראשונים בעיתונים מוקדשים ללוויה: "מרגשת וממלכתית", מסכם העורך ב"ישראל היום". "מכובדת ומאופקת, ללא רגשות מתפרצים – הלווייתו של שמעון פרס בהר הרצל היתה בבואה מדויקת של אישיותו", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של יאיר אטינגר ב"הארץ".
ב"ידיעות אחרונות" משתדלים להשלים את החסר ולספק את הסנטימנטליות, הצעקניות והציניות המתפרצת אל סיקור ההלוויה. את אחד השיאים מגיש כתב התפריטים של העיתון, איתמר אייכנר, המספק פירוט של התקרובת שהוגשה למכובדים שהגיעו להלוויה מחו"ל. בכך הופך "ידיעות אחרונות" לעיתון היחיד בעולם (שאינו עיתון סאטירי) המאפשר לקוראיו להשוות בין הארוחה שהוצעה לראש ממשלת קנדה ("סלטים, חביתה עם עגבניות בגריל, חזה עוף ואפונה, דג נסיכה, עוגת שוקולד קוקוס") לבין זו שהוצעה למלך ספרד פליפה השישי ("סלט קיסר, סלט ישראלי, סלמון בגריל עם אורז ירוק, פילה בקר עם ירקות בגריל, פאי תפוח עץ").
אגב כך מספק העיתון פרסומת חינם לאל-על (שסיפקה את הקייטרינג), חברה בבעלות בת למשפחת מוזס.
סימנייה
עומר כביר ואופיר דור יצאו לברר מי רכש את בליינדספוט, אפליקציית המסרים של עודד קובו.