ראשי בתי-ספר וחוגים ללימודי תקשורת פרסמו גילוי דעת נגד מהלכים ממשלתיים להגבלת חופש העיתונות בישראל. בהצהרה, שפורסמה הבוקר (א') בעיתון "הארץ", קוראים אנשי האקדמיה הבכירים לציבור להצטרף אליהם במאבק נגד "מי שמהלך אימים על עיתונאים וכלי תקשורת בישראל". הרקע לפרסום הוא נסיונו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להחליש את השידור הציבורי, ונסיונותיהם של שר הביטחון אביגדור ליברמן ושרת התרבות מירי רגב להתערב בשידורי גלי-צה"ל.
"אנו, ראשי מחלקות, חוגים ובתי-ספר לתקשורת במוסדות להשכלה הגבוהה, וכן חברי ועד האגודה הישראלית לתקשורת, רואים בדאגה את נסיונות ההתערבות של הרשות המבצעת בתאגידי השידור הציבורי בישראל – רשות השידור (שבפירוק), תאגיד השידור הישראלי (בהקמה) וגלי-צה"ל, וכתוצאה מכך ביכולתם לבצע את עבודתם בצורה חופשית ומקצועית", נכתב בגילוי הדעת.
"אנו רואים בחומרה החלטות, איומים ומעשים שכל מטרתם להטיל מורא ולהחליש כלי תקשורת ציבוריים", נכתב עוד במודעה. "חופש הביטוי וריבוי הדעות אינם אינטרס פוליטי או מגזרי. הם התשתית שמאפשרת דיון ציבורי נרחב בסוגיות חברתיות, תרבותיות, כלכליות ופוליטיות שמעסיקות את אזרחי המדינה, ולכן הם תנאי הכרחי לקיומה של דמוקרטיה בריאה ותוססת".
גילוי הדעת (לחצו להגדלה)
על גילוי הדעת חתומים ראש המחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון, פרופ' עמית שכטר; ראש המחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה, פרופ' אורן סופר; ראש בית-הספר לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן, פרופ' שמואל ליימן-וילציג; ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת תל-אביב, ד"ר דניאל דור; דיקאן בית-הספר לתקשורת במכללה האקדמית נתניה, פרופ' מוטי נייגר; יו"ר האגודה הישראלית לתקשורת, פרופ' איתן גלבוע; ראש בית-הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, ד"ר אילן תמיר; ראש בית-הספר לתקשורת במכללת ספיר, ד"ר אורלי סוקר; ראש החוק לתקשורת במכללת עמק-יזרעאל, פרופ' חיה בר-יצחק; ראש המחלקה לתקשורת במכללה האקדמית כנרת, ד"ר לאה מנדלזיס; ראש המסלול לדיפלומטיה ציבורית, החוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה, פרופ' דב שנער; וד"ר יובל דרור, דיקאן בית-הספר לתקשורת במכללה למינהל וחבר עמותת "העין השביעית", שיזם את פרסום ההצהרה.
המציאות הנוכחית שונה מנסיונות קודמים להתערב בשוק התקשורת, אומר פרופ' עמית שכטר, שעמד בראש "ועדת שכטר" לבחינת הרגולציה בתקשורת ב-2014, בשיחה עם "העין השביעית". לדבריו, שני המהלכים האחרונים – הניסיון של נתניהו לדחות את פתיחת שידורי תאגיד השידור ושיחת הנזיפה שאליה זימן ליברמן את מפקד גלי-צה"ל ירון דקל – הם "יוצאי דופן משום שהם מהווים התערבות מינהלית ישירה של הממשלה בשידור הציבורי, ומשום שהם מאיימים על שני מוסדות השידור הציבורי המרכזיים ולמעשה היחידים שיש לנו. לכן נזעקנו.
"פגישה או שיחת טלפון בין ראש הממשלה ליו"ר ההסתדרות היא לא הדרך שבה קובעים את עתיד השידור הציבורי בישראל"
"במקרה של שר הביטחון, זה גם נעשה באופן החורג מסמכויותיו בחוק – ובמקרה של ראש הממשלה, זה נעשה באופן שחורג לחלוטין מהדרכים המקובלות שבהן מתנהל השיח. פגישה או שיחת טלפון בין ראש הממשלה ליו"ר ההסתדרות היא לא הדרך שבה קובעים את עתיד השידור הציבורי בישראל", מוסיף פרופ' שכטר. "זה יותר חמור ממקרים קודמים", הוא מדגיש. "עוד לא קרה דבר כזה – בלי תהליך, בלי שום הליך מסודר, אנחנו עדים לשליפות ולמהלכים שמנוגדים לסמכויות בחוק, ושמאיימים על עצם קיומו של השידור הציבורי בישראל, על חופש היצירה והביטוי שלו".
כשהוא נשאל על טענתו של נתניהו ולפיה המהלך נועד דווקא לשמור על השידור הציבורי ולהבטיח "רציפות" שידורים, משיב פרופ' שכטר במלים חריפות. "העובדה שהדיון הזה התקיים עם יו"ר ההסתדרות מעידה על כך שראש הממשלה לא אומר דברי אמת. הרי מי שעיכב את התפתחות התאגיד היה נתניהו, שסירב לאשר את מינוי מועצת התאגיד. לכן האמירה שלו היא אמירה שקרית, והניסיון להתחבא מאחורי טענה שלפיה אולי הם אמרו שהם לא מוכנים היא לא רלבנטית. אם זה באמת ככה, יש דרכים מסודרות לעשות את התהליך הזה".
"אגב", הוא מוסיף, "מה שעוד מעיד על כך זה שהוא אחר-כך אומר, 'לא שמעתי שנזעקו ככה כשרצו לסגור את 'ישראל היום''. את 'ישראל היום' לא רצו לסגור, רק רצו שישלמו עבורו. התגובה של ראש הממשלה מראה שבסך-הכל הוא מבין שהוא עשה מעשה שפוגע בחופש הביטוי – ולכן הוא משווה בין שני הצעדים".