כמו בית־בושת הפועל בבניין דירות מהוגן, כך גם ההשתמטות של גופי הטלוויזיה בארץ מהתחייבויותיהם החוקיות היא מין דבר כזה הידוע לכל הדיירים, אולם מוכחש עדיין על־ידי המשטרה. לאחרונה הגיש גוף גג בשם "פורום הארגונים לתקשורת" מכתב לרשות השנייה בעניין אי קיום תנאי המכרז על־ידי זכייניות ערוץ 2 וערוץ 10. המכתב מגולל שוב את המסכת הידועה: לפני כשנה הסתיימה בחירתם של הזכיינים לתקופת הזכיון השלישית של ערוץ 2. הזכיינים שנבחרו, "קשת" ו"רשת", הבטיחו את זכייתם במכרז על־ידי כך שהתחייבו למכסות רבות ומוגדרות של שידורי איכות, אולם כבר בחודשים הראשונים של השנה התברר שחלק גדול מההתחייבויות אינו מתממש. בנוסף, החלו הזכייניות במהלך של הקטנת הוצאות הפקה, שגרמה מיד לפגיעה נוספת בתוכניות האיכותיות. המכתב מציין כי מועצת הרשות השנייה אישרה בנובמבר את לוח השידורים של "קשת", אף על פי שהזכיינית לא עמדה במכסת תוכניות התעודה, התרבות והפריפריה, ומזכיר גם את אזלת ידה המוחלטת של הרשות באכיפת המחויבויות החברתיות של ערוץ 10.

ומה באמת עושה הרגולטור? בכותרת מ־7 בנובמבר ב"דה מרקר" צוטט שר התקשורת, אריאל אטיאס: "משרד התקשורת רוצה להיות הקטר שמוביל את השוק, לא השופט". בכתבה הצהיר השר כי יתרכז בפעילות "חברתית" למען צרכני התקשורת. למשל, בכך שלא יחויבו בתשלום על חיבור אוטומטי לתא הקולי במקרה של אין מענה, או בכך שחברות התקשורת יחויבו להודיע ללקוח על סיום מבצעים. השר הצהיר כי לא יעסוק כעת בעניינים הנוגעים לרגולציה של שוק התקשורת.

והנה, למחרת, באותו עיתון, התפרסם ראיון עם חיים סלוצקי, איש עסקים בתחום הבידור, מי שהיה האמרגן של אייקוני תרבות כאלי יצפאן ויעל בר־זוהר, וכיום הוא סוכן גם של כתבי חדשות כרוני דניאל, אודי סגל ואושרת קוטלר. עילת הראיון היא ערוץ הטלוויזיה שסלוצקי הקים לפני כשנה: ערוץ הבידור הישראלי, שמשדר בעיקר שידורים חוזרים של תוכניות על כוכבניות הוליווד, וש"הפקות המקור" שלו מתעדות את פועלם והגותם של ספרים ודוגמניות. "אני איש שיווק", הסביר סלוצקי בראיון אחר את הרציונל מאחורי הערוץ, "הקהל רוצה מציצנות. מדורי הרכילות הם הכי נקראים בעיתון. [...] היום רוב השערים זה ציצי". את הכתבה חותמת קביעתו של סלוצקי: "צריך להפסיק את התערבות הרגולטורים".

צריך להקשיב לסלוצקי, הוא יודע מה הוא אומר. סלוצקי הוא העתיד של הטלוויזיה שלנו, את הכוח למנוע זאת נתן הציבור בידי הרגולטור. אז נכון, שר התקשורת הוא ש"סניק, ואינו צופה בטלוויזיה, אבל כשר יש לו אחריות כלפי כל אזרחי מדינת ישראל, ואלה, רובם, צופים גם צופים בטלוויזיה, והיא מעצבת גם מעצבת את תודעתם. רגולציה שתכריח את חברות הטלוויזיה לשדר מזון תרבותי משובח, ראויה גם היא לתואר "חברתית". ובכלל, ציבור שהתקשורת תחכים אותו ולא להפך, יידע גם לעמוד על זכויותיו כצרכן. או אז יתפנה לאריאל אטיאס הרבה זמן, ובו הוא יוכל לצפות בטלוויזיה - טלוויזיה שיהיה בה משהו גם בשבילו.

גיליון 66, ינואר 2007