נאמני קבוצת מעריב, עורכי-הדין ירון ארבל ושלמה נס, הגישו היום (1.3.16) דו"ח מטעמם לבית-המשפט ובו סיכום ממצאי חקירתם על התנהלות קבוצת התקשורת לאורך השנים. בין היתר מפרטים הנאמנים את הממצאים שחשפו בנוגע לסדרה של פרשות שהיו עלומות עד כה והתרחשו בתקופה שבה שלט עופר נמרודי בעיתון "מעריב".

אחד הפרשות המסתוריות ביותר שנחשפות בדו"ח הנאמנים קשורה לחשבון בבנק זר, אליו הועברו עשרות מיליוני שקלים. "הנאמנים מצאו קלסר במרתף בבית מעריב, אשר הצביע על חשבון בנק היסטורי שהתנהל בארה"ב", נכתב בדו"ח.

מתברר כי בתחילת שנות האלפיים היו למעריב פקדונות בסך 87 מיליון דולר בבנקים שונים בישראל. בשלהי שנת 2002 הורה עופר נמרודי, אז מנכ"ל מעריב, ליועץ הכלכלי של החברה צחי לוי ולסמנכ"ל הכספים יוסי ימין "להעביר בהדרגה את הפיקדון הדולרי בסך 36,131,000 $ או חלקו לסיטי בנק".

תחילה הועברו כ-16 מיליון דולר לחשבון דולרי בסיטי בנק ישראל, אולם "אחרי שהתברר כי סיטי בנק ישראל הוא בעצם בנק הכפוף לחוק הישראלי, הוצאו הכספים מסיטי בנק ישראל והועברו לחשבונות בבנק לאומי והבינלאומי". בתחילת שנת 2003 אישר דירקטוריון מעריב לפתוח חשבון בסיטי בנק ניו-יורק. עם פתיחת החשבון הועברו 36 מיליון דולר מחשבונות של מעריב בישראל אל החשבון בניו-יורק.

מלבד שתי פעולות בשנת 2004, לרכישת נייר ולצורך העברה למימון פעילות מעריב-אינטרנשיונל, לא בוצעה בחשבון האמריקאי כל פעילות. בתחילת שנת 2005 הוחזר הכסף מחשבון סיטי בנק בניו-יורק לישראל.

"לא אותרה כל סיבה לפתיחת החשבון בניו-יורק", כותבים הנאמנים. "הבנק בארצות-הברית מסר כי אין בידיו תיעוד לחשבון זה. ניסיונות הנאמנים לאתר ולהבין מה עמד מאחורי העברות אלו נותרו ללא מענה וכל שנמסר בחקירה [של אנשי מעריב אצל הנאמנים, א"פ] הוא כי היה חשש באותה עת לקריסת בנק הפועלים ולפיכך הועברו הכספים".

עסקה אושרה בדיעבד – 30 מיליון שקל הפסד

העברות הדולרים לחו"ל ולישראל הסבו למעריב הפסדים בגין הפרשי שער, אולם לא היו אלו ההפסדים המשמעותיים ביותר. להבדיל, ההחלטה להשקיע עשרות מיליוני שקלים בחברה זרה שהפעילה רדיו לווייני עלתה לעיתון ביוקר.

בשנת 2003, בתקופה שבה חלק ממניות מעריב היו ברשות איש העסקים ולדימיר גוסינסקי, השקיע העיתון מיליוני שקלים בחברת XM Satellite Radio, המפעילה בארה"ב רדיו לווייני. לפי ממצאי הנאמנים, ההשקעה התבצעה על אף התנגדות הדירקטוריון. בשלהי אותה שנה הציע גוסינסקי כי מעריב תרכוש 1% ממניות XM תמורת 24 מיליון דולר. עופר נמרודי הקים צוות לבחינת העסקה, ובישיבת דירקטוריון שנערכה ההצעה להשקעה נפלה, על רקע התנגדות כמה מחברי הדירקטוריון ובהם יו"ר מעריב החזקות דוד קמחי.

"למרות ההחלטות הנ"ל, וללא קבלת אישור מתאים", כותבים הנאמנים בדו"ח, "מעריב החזקות רכשה ביום 24.1.2005 מניות של חברת XM בסכום של 10 מיליון $ (43 מיליון ש"ח), וכתבה אופציות CALL ב-40$ למניה (3 מיליון ש"ח)".

עופר נמרודי (צילום: "העין השביעית")

ביום הרכישה נערך דיון בוועדת ההשקעות של מעריב, שם דחף נציגו של גוסינסקי בחברה, כריס רינו, להשקעה נוספת בחברת הרדיו הלוויינית וגילה אגב לחבריו לוועדה כי לא רק שהוא וגוסינסקי כבר השקיעו מכספם בחברת XM, אלא שמעריב עצמה רכשה מניות ב-10 מיליון דולר ועוד אופציות, וכי יש בכוונתה להגדיל את ההשקעה לסכום של 20 מיליון דולר.

"הנוכחים באותה ישיבה היו, כך נראה, מופתעים", כותבים הנאמנים. למעריב היו באותה תקופה מזומנים בסך 100 מיליון דולר אך כנגדם היו התחייבויות בסכום זה, ועל כן חברי הוועדה טענו שאין להשקיע כספים אלו במניות של חברות כמו XM. רינו, כך נכתב, איים כי אם ועדת ההשקעות לא תאשר את העסקה הוא יפעל להפוך את מעריב לחברה פרטית. בעקבות חילוקי הדעות הועבר הנושא לדירקטוריון מעריב.

במועד הדיון בדירקטוריון מעריב גילו הדירקטורים כי בוצעה השקעה בחברת XM ללא אישורם ובניגוד להחלטה עקרונית קודמת שקיבלו, להשקיע סכום של 90 מיליון שקל בחברות טלקומוניקציה ישראליות. "עופר נמרודי ביקש מהדירקטוריון לאשר את העסקה בדיעבד תוך הבטחה שפעולות כאלו לא יחזרו על עצמן", מדווחים הנאמנים.

ולדימיר גוסינסקי (צילום מסך)

כך או אחרת, ההשקעה בחברה הזרה התבררה ככושלת. במרץ 2006 דווח לדירקטוריון כי מעריב הפסידה 2.3 מיליון שקל מההשקעה בחברת XM. בהמשך תפח ההפסד במיליוני שקלים רבים. במאי אותה שנה העיר שלמה מעוז, שכיהן כדירקטור וחבר בוועדת ההשקעות, כי את המניות של XM היה צריך למכור מזמן ובשל אי-מכירתן נוצר למעריב הפסד של 19 מיליון שקל.

עופר נמרודי חשף באותה ישיבת דירקטוריון של מעריב כי ועדת ההשקעות רצתה למכור את המניות אולם רינו, שכבר לא היה דירקטור בחברה, התנגד וטען כי יש להחזיק במניות. הדירקטוריון החליט שלא למכור את המניות גם בשלב זה, אלא רק את האופציות שבידו. "על אף הסכמה כי יש לממש את המניות לפני שיהיה הפסד גדול יותר, לא נעשה דבר למימוש המניות", מציינים הנאמנים.

רק במרץ 2008 מכרו המניות של XM, אשר הניבו למעריב הפסד של 30 מיליון שקל ב-3 שנים.

"מניות אלו כך נדמה", מסכמים הנאמנים את הפרשה, "לא היו שייכות לפעולות השוטפות של מעריב וההשקעה בהן נעשתה על סמך המלצתו של גוסינסקי שהיה אז בעלים משותף עם הכשרת הישוב במעריב ואף מושקע בחברה זו ואשר פעל אולי בניגוד עניינים מסוים". עם זאת, הנאמנים קובעים כי "הסתכלות על פעולות הדירקטוריון אז ושווי החברה כיום, אינו שולל שיקול דעת סביר בזמן רכישת והחזקת המניות".

נמרודי מוכר לעצמו את בית מעריב

פרק נוסף בתולדות ההתנהלות הכושלת של מנהלי מעריב מוקדש בדו"ח נאמני החברה לעסקת בית מעריב. הבניין, שבשנות החמישים הוקם במימון קופות הגמל והפיצויים של עובדי העיתון והיה רשום על שמם, עבר במהלך השנים לבעלות של חברת מעריב. לאחר כניסת נמרודי לעיתון, הועבר בית מעריב לבעלות חברת האם שבאמצעותה שלט בעל הבית במעריב, הכשרת היישוב. נאמני מעריב מתארים כיצד בשנת 2007, על רקע מצוקה כלכלית חריפה בחברה, הוחלט לבחון את האפשרות למכור את הבניין.

בתקופה זו פנה העיתון לבנק הפועלים כדי לברר את האפשרות להרחבת האשראי. הבנק ביקש תוכנית עסקית, אך במקום לספק זאת, ובמקום לשעבד את בית מעריב, החליטו במעריב החזקות לפרוע חלק מחובותיהם לבנק באמצעות שעבוד שלילי על הנכס. בשנה שלאחר מכן, 2008, הוחרף עוד יותר מצב החברה, וכאשר הגרעון הגיע ל-18 מיליון שקל שוב נעשתה פנייה לבנק הפועלים. "הפנייה לא היתה על מנת להציג תוכנית עסקית, לה חיכה הבנק משנת 2007, אלא למימוש מהיר של בית מעריב על-ידי הסרת השעבוד השלילי", כותבים הנאמנים.

בינואר 2009 שוב פנתה חברת מעריב לקבלת הלוואה מבנק הפועלים תוך שעבוד בית מעריב, אולם בשלב זה הבנק כבר לא היה מוכן לתת למעריב הלוואה כנגד שיעבוד הנכס. בימים אלה, יש לציין, מתנהלת בבית-המשפט בקשה לתביעה נגזרת נגד הבנק ושורה של בכיריו, בטענה שהתרשלו כאשר העניקו בשנים 2008–2009 אשראי בהיקף של עשרות מיליוני שקלים למעריב.

"איקס" שנמתח על שלט בית "מעריב", הפגנת עובדי "מעריב" נגד נוחי דנקנר ועופר נמרודי, 11.9.12 (צילום: "העין השביעית")

בסופו של דבר הודיעו הנהלות מעריב והכשרת היישוב על ההחלטה למכור את בית מעריב להכשרת היישוב, אם לא יימצא קונה אחר לנכס, ודרשו מחיר של 70 מיליון שקל, מחיר שלטענת גורמים שונים היה גבוה במכוון ונועד להרתיע את הקונים. בתחילת 2009 נערך הליך מכרז, לאחר ששמאי ממשרד דוד סגל, שביצע קודם לכן הערכות שונות עבור חברת הכשרת היישוב, העריך את שווי בית מעריב ב-38.9 מיליון שקל, או 33 מיליון למימוש מהיר. בהמשך, ירד השווי המוערך של הנכס ל-36 מיליון שקל או 30 מיליון במימוש מהיר.

"לאחראי על ביצוע המכרז התמנה דח"צ במעריב, מר עופר מרום", מציינים הנאמנים. "יחד עם זאת, הורה עופר נמרודי כי כל הצעה שתוצע תועבר אליו".

עו"ד אלעד מן, (היועץ המשפטי של עמותת הצלחה ויו"ר עמותת העין השביעית), בעל מניות מיעוט במעריב, המציא לנאמנים במהלך בדיקתם הערכת שמאי מאוחרת מטעמו של השמאי אבי מנדלסון, שהעריך כי שווי בית מעריב באותה תקופה היה גבוה ב-25% מהערכת השמאי מטעם מעריב. "נבדקו טענות כאילו השפיע עופר נמרודי על מציעים פוטנציאליים והרתיע אותם מלהגיש הצעה", כותבים הנאמנים, "אך לא נמצאו סימוכין לטענות אלו".

"יכול להיות שמכירת בית מעריב לפני המפולת של 2008 או בתקופה מאוחרת יותר ובמהלך עסקים רגיל היתה מניבה מחיר טוב יותר, אך נראה כי מדובר על חכמה בדיעבד"

ב-20 בינואר 2009, לאחר שלא התקבלה כל הצעה לרכישת הבניין, החליט דירקטוריון מעריב החזקות כי יש למכור את הנכס להכשרת היישוב, לפי שווי של 30 מיליון שקל במימוש מהיר. "בניגוד להליך מכירת בית מעריב שהתנהל באיטיות רבה [עד להחלטה למכור אותו להכשרת היישוב], הליך אישור המכירה היה מאוד מהיר", כותבים הנאמנים. כבר כעבור חמישה ימים אישר הדירקטוריון של מעריב את המכירה.

"לאחר ישיבת הדירקטוריון", כותבים הנאמנים, "קיבל עופר מרום טלפון מדורון גלעזר, שהיה באותו זמן העורך הראשי של מעריב, אשר טען כי מעריב מסייעת לעופר נמרודי לגנוב את החברה על-ידי מכירת הבניין במחיר לא ריאלי". לדברי גלעזר, היתה בידו הצעה לרכוש את הנכס ב-50 מיליון שקל, אולם בסופו של דבר הצעה זו נפלה. הנאמנים מסכמים פרק זה בדיווחם בקביעה כי "יכול להיות שמכירת בית מעריב לפני המפולת של 2008 או בתקופה מאוחרת יותר ובמהלך עסקים רגיל היתה מניבה מחיר טוב יותר, אך נראה כי מדובר על חכמה בדיעבד".

כך גם בהמשך כותבים הנאמנים באופן כללי, כי "מסקירת הנושאים השונים שנבדקו והועלו במהלך החקירות, הגם שעלו תמיהות ו/או בעיות שונות, נבחנו הסוגיות גם ברמה המשפטית תוך בחינת האפשרות לגיבוש ראיות מספיקות המבססות תשתית משפטית מספקת להגשת תביעות מבוססות. בניתוח העובדות, לא מצאו הנאמנים, כפי שפורט בדו"ח, תשתית משפטית מספקת המצדיקה הגשת תביעות ספציפיות מבוססות נגד בעלי השליטה ו/או הנאמנים".

דרישות חלק מהעובדים היו מוגזמות

בנוסף מתייחסים הנאמנים לחובות העיתון לקופות פיצויי הפיטורים של העובדים. לפי הנאמנים, "בתקופת טרום ההקפאה [תחת שליטת דנקנר; א.פ], הבינה מעריב כי במידה ותאלץ לשלם רכיבים סוציאליים עבור כלל המועסקים (גם אלו שעבדו כנותני שירותים) לפי חוות דעת משפטית שקיבלה, לא תוכל לעמוד בכך. אולי אף ניתן לראות בסוגיה זו, כזו שגרמה לבסוף לקריסת החברה". עם זאת, מסקנתם היא כי "טענת העובדים כי המעבידים השונים 'גנבו' את קופת הפיצויים אינה נכונה".

לפי ההסבר של הנאמנים, עד שנת 2008, אז נקבעה חובה סטטוטורית להפריש כספים לקופות פיצויי פיטורים, אכן היו שנים מסוימות שבהן לא בוצעה הפרשה מלאה במעריב לקרן הפיצויים של העובדים.

הפגנת עובדי "מעריב" נגד נוחי דנקנר ועופר נמרודי, 11.9.12 (צילום: "העין השביעית")

"החישוב של החברה לפיצויי הפיטורים לתשלום לעובד, לוקח בחשבון את השכר ההתחלתי של אותו עובד במקום העבודה, אך לא את הוותק שנצבר ועליות השכר לאורך תקופת עבודתו", מסבירים הנאמנים. "העובד, שהתקדם בסולם השכר ולו בגלל הוותק שנצבר לזכותו, לא זכה לכך שהמעביד יפריש את מלוא שכרו המעודכן לקופה, ולכן נוצר פער בין הכספים שנצברו בקופת הפיצויים ובין פיצויי הפיטורים שהעובד זכאי להם בעת פיטוריו".

לפי דו"ח הנאמנים, בחברת מעריב מודיעין הוגשו 764 תביעות חוב על-ידי עובדים בסך כולל של 105 מיליון שקל. "דרישות חלק מהעובדים היו מוגזמות תוך ניסיון לזכות בכספים על חשבון כלל הקופה", טוענים הנאמנים. לאחר בדיקתם אושר בסופו של דבר תשלום חובות בסך כ-51 מיליון שקל.

בנוסף לעובדים מהשורה מצאו הנאמנים גם עובדים שהשתכרו על-פי חוזה מיוחד. כך, לדוגמה, תקומה מנדל-קרליבך, בתו של מייסד העיתון, נועדה לקבל 26 אלף שקל בחודש לכל שארית חייה מכספי מעריב. עם חדלות הפירעון של החברה, ולאחר דין ודברים עם באי-כוחה, דבר נקבע כי תקבל כ-4 מיליון שקל. 14 עובדים נוספים בחברה הועסקו בהסכם לפיו יקבלו שכר חודשי ממעריב עד לגיל הפנסיה. העובדים הללו דרשו כ-16 מיליון שקל בגין סעיף זה, אך בסופו של דבר הוחלט להעניק להם כמחצית מהסכום.

40721-09-12

* * *

לעיון בדו"ח המלא

להורדת הקובץ (PDF, 2.94MB)