"העורך", סרט תיעודי חדש על דב יודקובסקי, הוקרן לאחרונה בהקרנת בכורה בפני קהל מצומצם של אורחים. את הסרט ביים איש הטלוויזיה הוותיק גלעד טוקטלי, הבמאי הראשי של תוכנית התחקירים "עובדה". טוקטלי שוחח עם נמרוד הלברטל ואורן פרסיקו בתוכנית "קול העין" וסיפר כיצד החליט לביים סרט על אדם שלא הכיר, מה למד עליו במהלך העשייה, ומדוע ארנון (נוני) מוזס אינו מופיע בו.

יודקובסקי, שנפטר לפני חמש שנים, הוא מהאנשים שעיצבו את דמותה של העיתונות הישראלית במשך שנות דור. למרות זאת, בגליונות ההנצחה והזיכרון האחרונים שהוציא "ידיעות אחרונות", נפקד כמעט לגמרי שמו של העורך שהפך את העיתון מפרסום על סף הכחדה לאימפריה ומונופול ישראלי.

הרושם הוא שזה סרט ביוגרפי שנועד להשיב ליודקובסקי את המעמד שאחרים אולי מנסים לקחת ממנו.

"זה נשמע כמו בריף לפרומו, אני חושב שהרעיון היה קודם כל לעשות סרט דוקומנטרי על האיש הזה, שאנשים לא מכירים את שמו. במהלך שלוש השנים האלה שעבדתי על הסרט ואמרתי לאנשים, או לאנשי הצוות שלי אפילו, את השם יודקובסקי, הם לא הכירו אותו. אני חושב שזה עוול, בכל זאת זה אדם שבמשך 41 שנים עבד בעיתון החשוב ביותר במדינה, כתף אל כתף עם נח מוזס, והפך את המקום הזה למקום מפואר בקנה-מידה בינלאומי.

"בלה אלמוג [עיתונאית 'ידיעות אחרונות'] אומרת בסרט שזה היה בזמנו העיתון הכי נפוץ בעולם, לפחות יחסית למספר האנשים במדינה. זה סוג של אינפורמציה שחסרה לאנשים. אם סרטים דוקומנטריים עושים משהו, זה לפתוח צוהר לתוך עולמות שאנחנו לא כל-כך מכירים, ולצערי העולם של דב יודקובסקי הוא עולם לא מוכר, ואני מקווה שהסרט יוכל לעשות את זה לקהל".

מה אתה מגלה שם שאנחנו לא יודעים?

"אתי, בתו, בפגישה הראשונה, עוד לפני שהתחילה לדבר, אמרה לי, 'גלעד, תראה, אני רוצה להראות לך נייר אחד מתוך הארכיון של אבא שלי. תקרא אותו, ואחרי זה נמשיך לדבר'. והיא נותנת לי מכתב שכתב ב-86' לכתבים בעיתון, וכתוב שם ככה:

לכל הכתבים, אני מבקש להימנע משימוש בסופרלטיבים ושמות תואר מיותרים. לא כל מכונית היא מפוארת, לא כל יידיש היא עסיסית, לא כל שיחה היא סודית ולא כל ראיון הוא בלעדי. אנא.

בברכה,

דב יודקובסקי

"ככה כותב העורך הראשי של העיתון לכתביו, ב-86'. זה סוג של טקסט שכשאתה קורא אותו היום אתה כמעט שומע אותו בהפוך. זאת אומרת היום אתה שומע עורכים בעיתונות אומרים את ההפך לכתבים שלהם. כל מכונית היא מפוארת, כל יידיש היא עסיסית וכל ראיון הוא בטוח בלעדי. השפה היפה והאנדרסטייטמנט אותי מאוד הדליקו בפגישה הראשונה. ומכאן זה התחיל".

גלעד טוקטלי בהקרנת הבכורה של הסרט "העורך", 10.11.15 (צילום: אורן פרסיקו)

הסרט הוא יוזמה של משפחת יודקובסקי. איפה זה שם אותך מבחינה עיתונאית?

"מעצם העניין שזה סרט שהוא בעצם סרט מוזמן, סרט שמשולם במלואו ומתוקצב במלואו על-ידי המשפחה, היה ברור לי בתחילת הדרך שאני חייב להתנות כל מיני תנאים. ואחד התנאים היה שיהיה באמת חופש עיתונאי מלא. זאת אומרת שאני אוכל לעשות תחקיר מלא, והתחקיר הזה באמת נמשך לאורך ארבעה חודשים עם מעין דגן, שפגש עשרות עיתונאים ובנה תחקיר כתוב שפרוש על יותר ממאה עמודים. עם הספר הזה ניגשנו לעריכת הסרט. מתוקף זה שזה סרט מוזמן ברור שבשלבים שונים היו הקרנות לבני המשפחה שבהן היו להם לא מעט דברים שהם רצו לומר ושהיה להם חשוב להעלות בפני. והיו גם אזורים שמראש הבנו שאנחנו לא יכולים להיכנס לתוכם".

כמו?

"כמו סיפור העזיבה של 'ידיעות'. סיפור העזיבה של 'ידיעות' וההתכתשות הגדולה בין 'ידיעות' ל'מעריב' וסיפור האזנות הסתר של תחילת שנות ה-90, זה סיפור שלא טופל ויכול לפרנס בעיני מיני-סדרה של שישה פרקים. זה סיפור גדול בכל קנה-מידה, שיש בו הרבה מאוד דרמה, טרגדיה שקספירית אפשר לקרוא לה. ובעצם אף אחד לא טיפל בזה עד היום מסיבות שכולנו יכולים לשער אותן".

האם המשפחה באופן מפורש אמרה לך לא להיכנס לזה, או שהבנת את זה, נגיד, מרוח המפקד?

"אני רוצה לדבר מרוח הנרטיב. יש שעה ו-18 דקות בסרט הזה, ומשהו בסדר גודל של שעה וחמש דקות מוקדשות לסיפור חייו של האיש הזה, שהרי הגיע מהשואה, מאושוויץ, לכאן, ובגיל 25 התחיל לערוך את העיתון ועזב את העיתון אחרי 41 שנים. המאסה הקריטית של הסרט מוקדשת בעצם לסיפור הזה. כשמגיעים לדרמת העזיבה של 'ידיעות', שיכולה לפרנס שישה פרקים במיני-סדרה, אני בחרתי שלא להיכנס לתוך האזור הזה כי היה ברור לי שאם נעשה כאן תקציר, שמסופר נגיד מפיהם של האנשים שהיו קרובים לדב, זה יכול לעשות עוול לכל מיני צדדים. בגלל זה בחרתי לעשות את זה בדרך מאוד לקונית, השתמשתי בגזרי עיתון, שמספרים משהו מתוך סיפור העזיבה, ולא להיכנס לתוך, אני קורא לזה 'בוץ', כי זה באמת בוץ. זה בוץ משפטי, זה בוץ אנושי מאוד לא פשוט, אני חושב שזה לא נכון לסיים את הסרט באקורד הזה".

מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס ועורך "ידיעות אחרונות" לשעבר משה ורדי (מימין) (צילום: משה שי)

חוץ ממלה אחת שמוזכרת באגביות, נוני מוזס לא מופיע בסרט. בחירה או אילוץ?

"פה חשוב לי לומר שנפגשנו. זאת אומרת אתי נפגשה עם נוני לשיחה ארוכה שבה היא סיפרה לו על הסרט והציעה לו להתראיין לסרט. אני נפגשתי עם מישהו אחר שלא הזכרת, ששמו משה ורדי, שהוא גם פיגורה משמעותית מאוד בתולדות העיתון. עבד עם דב הרבה מאוד שנים והיה עורך סופר-משמעותי בתולדות העיתונות הישראלית. עם משה היתה לי פגישה מרתקת של שעה וחצי, שבה למדתי הרבה מאוד דברים, גם על דב וגם על משה, ובסוף הפגישה אמרתי לו, 'שמע, משה, אנחנו הולכים לסרט'. הוא אמר לי, 'גלעד, לאט-לאט. תן לי לחשוב שבוע'. והוא חזר אלי אחרי שבוע והוא אמר לי, 'גלעד, החלטתי שלא. החלטתי שלא ואני מבקש לא להתראיין לסרט'. זה היה חבל מאוד לשמוע את זה, כי לאיש הזה באמת היה חלק משמעותי מאוד בתוך הסיפור. נוני בחר שלא לחזור דרך אגב, מאז שהוא אמר לאתי שהוא יבדוק אם להשתתף או לא, הוא לא חזר אליה עם תשובה. אם שני האנשים האלה היו אומרים כן, אין שאלה בכלל שהם היו בתוך הסרט".

לאחר סיום התוכנית ביקש טוקטלי לתקן ולהבהיר כי בניגוד למה שאמר בשידור, ארנון (נוני) מוזס לא הבטיח לצוות הסרט שיחזיר תשובה אם יהיה מוכן לקחת בו חלק, אך מאז נעלם. למעשה, מסר טוקטלי, כבר בשיחה הראשונה והיחידה איתו נתן מוזס להבין שהוא אינו מעוניין להשתתף בסרט.

בדרך כלל ב"עובדה" אתה עוסק במדיניות, בצבא. איך היה להתעסק בבצה הקטנה של התקשורת?

"אני לא קורא לזה בצה. האיש הזה, הדבר האחרון שאפשר לחבר אליו זה את המלה הזו, בצה. זה בעיני סיפור סופר-מרתק. זה אנשים שאם יש משהו שהם יודעים לעשות זה לספר סיפור, שזה מסוג הדברים שאנחנו תמיד ב'עובדה', אם כבר מדברים על 'עובדה', אנחנו הרי מחפשים אותם בנרות. האנשים שמסוגלים להתיישב מול מצלמה ולספר סיפור ולרתק אותך. והאנשים האלה הם עיתונאים וזה מה שהם יודעים לעשות, הם יודעים לספר סיפור. מהבחינה הזו זה היה לוקסוס גדול מאוד להיפגש עם כל האנשים האלה ולדבר איתם".

איפה אפשר לראות את הסרט?

"אנחנו מציעים עכשיו את הסרט למספר גופי שידור ואנחנו מאוד רוצים שהוא יוקרן באחד הפסטיבלים הקרובים, ואני מקווה שיהיו לנו תשובות בחודש וחצי הקרובים".

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. את התוכנית מפיקה רתם שרעבי, סטודנטית בבית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית".