באחרונה החליט הקבינט הבטחוני-מדיני להגדיר את הפלג הצפוני של התנועה-האסלאמית כ"התאחדות בלתי מותרת". כתוצאה מכך נאסר על כל הארגונים המסונפים לתנועה להמשיך לפעול, כולל כלי התקשורת שהיא מוציאה לאור ובהם השבועון "סוות אל-חק ואל-חורייה" ואתר האינטרנט PLS48.

פרופ' אמל ג'מאל, מנכ"ל אעלאם, מרכז תקשורת לחברה הערבית-פלסטינית בישראל, שוחח על ההחלטה והשלכותיה עם אורן פרסיקו ונמרוד הלברטל בתוכנית "קול העין" ביום חמישי האחרון (25.11.15).

"היו דברים מעולם בשנות ה-50, היתה תנועת אל-ארד, שלא איפשרו לה להוציא עיתון, והיא הוציאה באותה העת פמפלטים חד-פעמיים על מנת לעקוף את החוק שמחייב אישור של שר פנים להוציא עיתון בישראל", אמר ג'מאל. "כאן ההיקף והעוצמה וההשלכות שונים לגמרי. אנחנו מדברים על 2015, אנחנו מדברים על 46 אנשים שהועסקו במוסדות עיתונות מבוססים, שפועלים לפי החוק. ל-15 מהם יש תעודה של לע"מ, כלומר הם עיתונאים מאושרים על-פי המדינה עצמה. על מנת להפעיל עיתון בישראל צריך את אישור משרד הפנים. אם העיתון הזה קיבל את אישור משרד הפנים, אז מה רוצה ממנו המדינה? הוא פועל לפי החוק".

אבל עכשיו החליטה המדינה שהחוק הוא שונה, שהתנועה-האסלאמית לא חוקית.

"לדעתי גם הצעד הזה הוא דרקוני ויש איתו בעיות מאוד רציניות, אבל נניח שהמדינה החליטה להוציא את התנועה מחוץ לחוק, מה הקשר לארגונים תקשורתיים שמשרתים ציבור מאוד גדול, פועלים לפי החוק, מאושרים על-ידי המדינה עצמה, מספקים שירותי מידע ותקשורת לציבור מאוד רחב? יש פה פגיעה גם בחופש הביטוי, גם בחופש העיסוק, עקרונות יסוד מאוד בסיסיים של כל דמוקרטיה מתוקנת. יש עם זה בעיה מאוד רצינית, גם אם אנחנו חולקים על העמדה של התנועה-האסלאמית או על התפיסה הערכית של התנועה-האסלאמית. בין זה לבין לחסום ולמנוע מאנשים לפרסם את דעתם בכלל הפער מאוד גדול".

הפגנה נגד הוצאתה מחוץ לחוק של התנועה-האסלאמית, אום-אלפחם, 28.1.15 (צילום: מועמר אוואד)

המדינה טוענת שיש קשר בין התנועה לאותם מוסדות תקשורת. האם יש בכלל קשר כזה?

"יש קשר, הם שייכים לתנועה-האסלאמית, אבל המדינה פסלה את התנועה-האסלאמית והוציאה אותה מחוץ לחוק על-פי תקנות הגנה לשעת חירום מ-1945, זה לא חוק רגיל. אנחנו מדברים על צעד יוצא מן הכלל. בתוך זה, כל המוסדות, כולל ארגונים אזרחיים. התנועה היא לא משהו פוליטי, התנועה היא תנועה חברתית, בין היתר. יש שם 13 ארגונים חברתיים שפועלים בתחומי סעד, חינוך, בריאות וכן הלאה. אין להם שום קשר למעשה פוליטי זה או אחר. יש ספריות ציבוריות שפועלות בכל מיני כפרים, גם אלה יצטרכו להיסגר. ברגע שאנחנו פורטים את ההחלטה הזו לפרטיה ולחלקיה, אנחנו רואים שיש פה פגיעה במתן שירותים בתחומי בריאות, בתחומי חינוך, בתחומי תקשורת, שאין להם נגיעה ישירה לעניין פוליטי".

דווקא תחומי התקשורת זה כן עניין נפיץ, הטענה היא שיש הסתה.

"אנחנו יודעים שהחוק במדינה הוא כזה שאם יש מישהו שמסית, אתה יכול להעמיד אותו לדין. אני רוצה לראות מי יועמד לדין מבין האנשים שעובדים במוסדות האלה. זה מה שצריך לעשות במדינה מתוקנת. שאם מישהו מסית, אם מישהו עובר על החוק, תעמידו אותו לדין, ואם הוא נשפט בדין, שיישב בבית-הסוהר. לעשות צעד כזה, לדעתי אין לו שום קשר למעשה חוקי".

יש גם ארגונים יהודיים קיצוניים שהוצאו מחוץ לחוק, כמו תנועת "כך" של כהנא. נניח שאנשי כהנא מחליטים להעלות אתר אינטרנט שבו הם מסיתים באופן יומיומי נגד האוכלוסייה הערבית, או אפילו לא מסיתים, סתם ארגון שהוצא אל מחוץ לחוק מקים אתר תקשורת. מה עמדתך במקרה כזה?

"הגישה, לא רק שלי, אלא של בג"ץ בכלל, היא מרחיבה מאוד בענייני חופש הביטוי. אני חושב שמוסדות תקשורת צריכים לפעול, גם אם אני לא מסכים איתם, במסגרת החוק. אם יש הסתה, צריך להעמיד אנשים לדין, ולא לסגור מוסדות תקשורת. מוסדות תקשורת לא אמורים להסית, הם לא אמורים להיות כלי הסתה. אם באמת היה פסול כלשהו בפעילות אמצעי התקשורת האלה של התנועה-האסלאמית, היה צריך להעמיד לדין את האנשים האלה שהסיתו, על-פי החוק, ויש מספיק חקיקה בישראל נגד הסתה. לבוא ולסגור אמצעי תקשורת שלמים... מה האשמה של איזה גרפיקאי שעיתונאי הסית במאמר? ככה צריך להסתכל על זה. תנועת 'כך' היתה תנועה גזענית בצורה מפורשת והסיתה, אני הייתי מעדיף שהאנשים האלה יועמדו לדין על מה שעשו ולא להוציא את התנועה מחוץ לחוק, כי התחלנו בכך, ממשיכים לתנועה-האסלאמית, מחר יוציאו עוד מפלגה ועוד מפלגה, איזה מין תהליך זה? זו הסכנה. איפה הגבול? מי קובע את הגבול מי מותר לו להיות בפנים ומי צריך להיות מחוץ לחוק?".

הפגנה נגד הוצאתה מחוץ לחוק של התנועה-האסלאמית, אום-אלפחם, 28.1.15 (צילום: מועמר אוואד)

יש מה שנקרא דמוקרטיה מתגוננת, המדינה שומרת לעצמה את הזכות לפעול באופן שלא עולה בקנה אחד עם חופש הפרט. אתה חושב שבמקרה הזה המעשה נופל תחת הקטגוריה הזו?

"מי שלא פעל בכללים דמוקרטיים והמדינה צריכה להתגונן בפניו זה מי שהוציא את הצו ולא התנועה עצמה. המדינה לא פעלה על-פי חוק רגיל של הדמוקרטיה, היא השתמשה באמצעי חירום. בדרך כלל המושג הזה של דמוקרטיה מתגוננת עולה כתוצאה מקיומו של כוח שיכול לתפוס את השלטון ויכול להשתמש בהגעה דמוקרטית לשלטון על מנת להפוך את השלטון לשלטון לא דמוקרטי. היכולת של התנועה-האסלאמית להגיע לשלטון בישראל ולנצל את הדמוקרטיה כדי להפוך אותה ללא דמוקרטית, לא רק שהיא שואפת לאפס – היא בלתי סבירה. לכן השימוש במושג הזה בכלל לא רלבנטי. אני חושב שעצם שימוש באמצעי חירום על מנת להוציא את התנועה מחוץ לחוק אומר הכל".

מה עושים עכשיו? היתה הפגנה, ארגון העיתונאים הוציא מכתב לראש הממשלה, אתם מוציאים עצומה, אבל מה אפשר לעשות כדי להפוך את ההחלטה?

"אנחנו פועלים לפי החוק על מנת לקדם את חופש הביטוי והיכולת של בני-אדם להביא את עצמם לידי ביטוי, משום שהפגיעה היא לא רק באנשים שעובדים במוסדות התקשורת האלה בלבד, הפגיעה היא בציבור הערבי בכללותו, שזכותו לדעת מה קורה מנקודת מבטה של התנועה-האסלאמית. ולכן הפנייה לראש הממשלה ולמוסדות השלטון זה לקחת בחשבון שפה הפגיעה היא במכלול הקהילה הערבית, על מנת לאפשר לאנשים האלה לשוב לעבודה. ליצור הבחנה בין דברים שחוצים את גבולות החוק ומצריכים העמדה של אנשים לדין, לבין מוסדות שפועלים במסגרת החוק, כמו מוסדות התקשורת האלה או מוסדות החינוך, ולאפשר להם להמשיך לפעול.

"קח בחשבון שמחר האנשים האלו יקימו ארגוני תקשורת בשם אחר, תחת מעטה אחר, וימשיכו לפעול, אבל אנחנו דורשים שיהיה הליך מסודר לכל התהליך הזה, משום שהגבולות אינם ברורים, הכללים שעל-פיהם הדבר הזה נקבע אינם ברורים, הם שרירותיים לגמרי והם עלולים לפגוע בכוחות פוליטיים כאלה ואחרים בעתיד".

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. את התוכנית מפיקה רתם שרעבי, סטודנטית בבית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית".