אנשים שאינם בקיאים בדרך פעולתה של העיתונות משוכנעים שהיגיון, מחשבה עמוקה ולעתים כוונת מכוון נוטלים חלק בהחלטה איזו ידיעה לפרסם, כמה מקום להקדיש לה והיכן למקם אותה. עיון בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מיום שישי האחרון מספק הזדמנות מצוינת לחסל אחת ולתמיד את המיתוס הזה. המציאות, מגלה הקורא, הרבה יותר פרוזאית.
20 עמודים החזיקו חדשות "ידיעות אחרונות" ביום שישי. ששת העמודים הראשונים הוקדשו לנושאים ברומו של עולם: הקלטת של גלעד שליט, דו"ח גולדסטון, סיפור עדי המדינה נגד רוזנשטיין ומולנר והקיצוץ בתקציב. מהעמוד השביעי מציג "ידיעות אחרונות" מופע פריק-שואו שלא היה מבייש קרקסים מראשית המאה ה-19.
בעמ' 7 לדוגמה, על פני חצי עמוד, מתפרסמת ידיעה החתומה על-ידי "סוכנויות הידיעות", המספרת על חשש מפני מחבלים המבריחים חומרי נפץ במעיים שלהם. לצד הידיעה הביזארית מופיעה תיבה תחת הכותרת "המומחה מזהיר", ובה מומחה מזהיר. מיהו המומחה? זה לא נכתב. אבל הוא מזהיר. אז תיזהרו. במיוחד תיזהרו מאנשים שמתלוננים על כאבי בטן ומפיהם נודף ריח של דינמיט.
בעמ' 8, שוב על פני חצי עמוד, ידיעה על כך שהיחידות המובחרות של המשטרה הביסו את אלו של צה"ל בירי באקדח. זה חשוב ונוגע לחייו של כל קורא. אחרי הכל, מחר משתלטים מחבלים על אוטובוס, וראש הממשלה מרים טלפון דווקא אליכם כדי לברר את מי לשלוח למשימה. לא תרצו לדעת שמסתערבי מג"ב ירושלים הגיעו למקום השני? עוד בעמ' 8 ידיעה על כך שלראשונה מונה קונסול בסיביר. ברכות.
זה ממשיך. בעמ' 10 ידיעה על בזבוז מים של נביעות בזמן שהיא מפיקה מים. מנביעות נמסר בתגובה: "המים מוזרמים למתקן טיהור". האם יש כאן סיפור בכלל? זה לא משנה. עמ' 11 הוא העמוד הביזארי מכולם (אם אפשר לדרג את המצעד ההזוי). בידיעה שכותרתה "שלומית עסוקה בסוכה" נכתב: "35 שנים עברו מאז כתבה נעמי שמר ש'שלומית בונה סוכה', וגם היום שלומית לא שוכחת לשים לולב והדסים. רק שהפעם, שלא כמו בשיר, שלומית בנימיני בת ה-12 ממודיעין נעזרת בהוריה בבניית הסוכה". מה?! לא, ברצינות, מה?!?
"שלומית מספרת שמאז ומתמיד אנשים שרים לכבודה את השיר המוכר 'שלומית בונה סוכה' [...] אך בינתיים שלומית עוד לא בונה את הסוכה בעצמה. התרומה הגדולה שלה לבניית הסוכה היא האחריות על מלאכת הקישוט הרבה". נסו עכשיו לשכנע מישהו שמחשבה עמוקה, תשומת לב ותכנון קפדני כרוכים בפרסום ידיעות בעיתונים.
באותו עמוד מופיעה ידיעה נוספת: "הושלמה כתיבתו של ספר התורה הקטן בעולם". כתב "ידיעות אחרונות" ניסה ללא הצלחה להשיג את תגובתה של שלומית, שלא הוזמנה להיות אחראית על מלאכת הקישוט הרבה.
עמ' 12, עמוד חדשות החוץ, מספר על נוכל קולומביאני שנתפס בארה"ב. מסתבר שזה הדבר החשוב ביותר שקרה בעולם ב-24 השעות האחרונות. אפשר להמשיך כך עוד ועוד: ידיעת יחצנות על מופע של ילדי טלנובלה, סיפור על נכה שמשחק בגולף, ולבסוף ידיעה על לידת נכדתו של ראש הממשלה שמסתיימת במשפט: "לנועה אין מה לבנות על כך שלסבא הטרי יהיה זמן להיות בייביסטר. בכל זאת, יש לו מדינה על הראש". אפילו בערוץ הילדים לא מדברים אל הצופים בטון מתנשא ואינפנטילי שכזה.
(צילום: kReEsTaL, רשיון cc-by-nc-nd)
איך אפשר להסביר את המוצר הזה, המתקרא "עיתון"? ההסבר, כאמור, פרוזאי. שמו "עייפות החגים". שבוע לפני ראש השנה נכנסות מערכות העיתונים לטירוף. כתבים נשלחים לכתוב אלפי מלים למוספים השונים תוך שהם מתמודדים עם גחמותיהם של עורכים קפריזים שמטילים עליהם למצוא את השופר הגדול בישראל, את האנשים שסבורים שגם כלבים צריכים לצום ביום כיפור ואת הסוכה המושקעת ביותר בכפר-סבא. בין לבין נדרשים הכתבים להמשיך לבצע את עבודתם השוטפת, ואם לא די בזה, חלק גדול מהפעילות במשק מושבת. זה נשמע נחמד, אבל בפועל זה אסון: בימים אלה אין על מה לכתוב. זה כמובן לא מעניין אף אחד מהעורכים; מחר יש עיתון.
את התוצאה חוו קוראי "ידיעות אחרונות" ביום שישי. ערימה של קומוניקטים, ידיעות מתורגמות וסיפורים עמוסים בכתיבה עילגת וילדותית, שבדרך כלל נזרקת לתא "פח זבל", חודרת לעיתון ומקבלת נפח חסר פרופורציה.
הנה עוד תופעה חסרת פרופורציה המתרחשת בתקופת החגים. בעמודי החדשות (לא כולל עמודי הספורט) פורסמו 30 ידיעות שונות. על יותר מרבע מהן (שמונה ידיעות) חתום כתב אחד: איתמר אייכנר. אמנם על כמה מהטקסטים הוא חתום לצד כתבים נוספים, ועדיין, קשה שלא להתרשם מההספק של האיש: הוא מדווח על עסקת הקלטת, מספר על החפלה שמכינים בגדה, עובר לדיווח על הדיונים על הגרעין האיראני, מסקר את דו"ח גולדסטון, מדווח על הקיצוץ בתקציב, מבשר על מינוי הקונסול בסיביר, לא שוכח להצטרף לידיעת המופת על שלומית בונת הסוכה ומקנח בלידת נכדתו של ראש הממשלה. מישהו צריך לתת לבחור כדור הרגעה.
הבשורות הרעות הן ש"ידיעות אחרונות" אינו היחיד שנקלע למצוקת חומרים לקראת סוכות. כמעט כל עיתון, מהדורת חדשות בטלוויזיה או תוכנית ברדיו מגיעים אל החג הזה עם הלשון בחוץ. זה קורה כל שנה, והתוצאה מביכה ומגוחכת.
יש גם חדשות טובות: במוצאי החג השני, כל זה יהיה מאחורינו. מותשים מעומס, רגוזים מפרויקטים מומצאים ומתביישים באייטמים שנאלצו לכתוב, יחזרו העיתונאים לשגרת יומם, המורכבת לעתים קרובות מעומס בלתי נסבל, פרויקטים חסרי פשר וידיעות שנשלחו על-ידי יחצנים. לא נורא, עוד מעט חנוכה.