בית-המשפט דחה בשבוע שעבר תביעה שהגיש שלמה מן נגד אופירה אסייג וחברת סיטינט בע"מ, מפעילת אתר one, וחייב אותו בהוצאות. מן, הכותב באתר זה טור ביקורת על תקשורת הספורט בישראל, הגיש לפני כשש שנים תביעה נגד אסייג וסיטינט, וכן נגד חברת בזק-בינלאומי בע"מ, בטענה כי חשפו את זהותו ככותב הבלוג "עומדים בשער" תוך פגיעה בפרטיותו, ובכך הביאו לפיטוריו מ"מעריב" והסבו לו נזקים כלכליים.

בתביעתו של מן, שהוגשה באמצעות עורכי-הדין יהונתן קלינגר ושמעון מורמי, נטען כי זהותו האנונימית ככותב הבלוג היא מידע חסוי, וכי אסייג וחברת סיטינט פעלו בדרכים לא חוקיות כדי לחשוף את המידע. מן טען עוד כי חברת בזק-בינלאומי הפרה את ההסכם כספקית האינטרנט שלו כשאיפשרה, לכל הפחות ברשלנות, לזהותו להיחשף. בשל כך, ובשל טענות אחרות, דרש מן מהנתבעות פיצוי בסך חצי מיליון שקל.

תביעתו של מן הוגשה לאחר שאסייג הגישה תביעה משלה נגד מן והמפעילים הנוספים של הבלוג "עומדים בשער" בטענה להוצאת דיבה. למעשה, העילה המרכזית לתביעה של מן היא העובדה כי אסייג ידעה להגיש נגדו את תביעת הדיבה, על אף שזהותו היתה אנונימית. בתחילת השנה פסק בית-המשפט בתביעת הדיבה שהגישה, ומאז שני הצדדים עירערו על פסק הדין.

חברת סיטינט ואסייג טענו להגנתן, באמצעות עו"ד שי אליאס, כי התביעה של מן הוגשה רק כדי לנסות להקטין את סכום הפיצוי שבו יחויב בתביעת הדיבה שהוגשה נגדו. עוד נטען מטעמן כי אין למן זכות להכפישן ברשת ולחמוק מאחריות למעשיו בשל מעטה האנונימיות. לגופן של הטענות נטען כי אסייג וחברת סיטינט לא פירסמו דבר בנוגע לזהותו של מן, אלא רק הגישו תביעה נגדו, מעשה שאינו בבחינת פגיעה בפרטיותו משום שמדובר בפרסום המוגן על-פי חוק. עוד טענו כי פעלו בתום לב, וכי אין להן אחריות לפיטוריו מ"מעריב". חברת בזק-בינלאומי טענה להגנתה, באמצעות עורכי-הדין אייל בליזובסקי ואביאל פלינט, כי לא מסרה את פרטיו של מן לאסייג או לחברת סיטינט ואף מעולם לא התבקשה לעשות כן.

השופטת רונית פינצ'וק-אלט דחתה את הטענות של מן. "לא נדרשת בענייננו הכרעה בשאלה אם ביצוע פרסום לפיו מאן דהוא הוא שמשתמש בשם עט כלשהו מהווה פגיעה בפרטיות", כתבה בפסק הדין, "שכן למעט הגשת התביעה, לא עשו הנתבעות 1 ו- 2 (וכן נתבעת 3) כל פרסום. דומה כי כשלעצמו, ללא נסיבות נוספות, אין בפרסום כאמור משום פגיעה בצנעת חייו הפרטיים של הפועל תחת שם עט". עוד ציינה כי ממילא זהותו של מן היתה יכולה להיוודע בדרכים שונות ומגוונות.

השופטת פינצ'וק-אלט קיבלה את גרסת בזק-בינלאומי שלפיה לא התקבלה בחברה כל פנייה לבירור זהותו של מן, ודחתה את טענתו כי היא זו שמסרה את פרטיו לאסייג וסיטינט. בהמשך פסק הדין דחתה השופטת את התביעה נגד אסייג והעירה בהקשר זה כך: "דומה כי התביעה נגד הנתבעת 1 [אסייג] לא הוגשה אלא משום שזו, יחד עם סיטינט, הגישה את התביעה נגד התובע.

"אשר לסיטינט", כתבה השופטת, "אמנם, זו יכלה ואולי אף היתה צריכה לתת גרסה ברורה כיצד הגיע לידיה המידע כי כותב הבלוג הוא התובע, אולם בהתחשב בכך שהטענה שכל כולה של הטענה בכתב התביעה היתה מבוססת על השערה גרידא, וזאת כאשר מועלית כלפיה טענה לביצוע עבירה פלילית, טענה שיש להוכיח אותה ברמת הוכחה גבוהה מהרגיל, יכלה גם סיטינט להימנע מלהעלות גרסה לעניין זה ולהסתפק בהכחשת הטענה לביצוע עבירה על-ידיה".

השופטת מזכירה בפסק דינה כי בחקירתו הנגדית נשאל אודי מילנר, מבעלי חברת סיטינט, על שורה של גורמים, וטען כי לא קיבל מהם את המידע. כשנשאל אם קיבל את המידע על מן מהאתרים "וואלה" ו"תפוז", העיד מילנר כי לא קיבל מהם את המידע "באופן רשמי". "אולם", מציינת השופטת, "התובע לא שאל את מר מילנר למה כוונתו במלים 'באופן רשמי'. כמו כן, למרות שמדובר בלב המחלוקת, לא שאל בא-כוח התובע את מר מילנר כיצד קיבלה סיטינט, אם בכלל, את המידע אודותיו. ייתכן שאילו שאל שאלה זו היה מקבל תשובה שלפיה הדבר נעשה באופן חוקי.

"לכך מצטרפת העובדה שהתובע לא העיד את האנשים שלגרסתו ידעו את זהותו ככותב הבלוג, ובכך מנע מהנתבעות לחקור אותם בניסיון להוכיח כי המידע יצא מהם או כי המידע היה ידוע בחוגים מסוימים או כי המידע הלך וצבר תאוצה במהלך תקופת כתיבת הבלוג או כי היו ניחושים ממוקדים לגבי זהותו של כותב הבלוג. לפיכך, בשים לב, מחד גיסא, לכך שסיטינט לא ציינה מיוזמתה כיצד התקבל אצלה המידע, ומאידך גיסא, התובע לא העלה אלא השערות בעלמא, לא העיד עדים רלבנטיים שיכול היה להעיד ולא שאל את העד מטעם סיטינט כיצד הגיע למידע, לא הוכיח התובע את טענותיו כלפיה".

השופטת פינצ'וק-אלט חייבה את מן לשלם לנתבעות הוצאות משפט ושכר עורכי-דין בסך 20 אלף שקל.

(ת"א) 151582/09