נוהל תגובה

הכותרות הראשיות בכל העיתונים, חילוניים וחרדיים, מוקדשות לעימותים האלימים בירושלים, בשטחים ובאזור עזה. כמעט בכל העיתונים מתמקדים באירועים עצמם. "עימותים בירושלים ובשטחים; רקטה מעזה נחתה בשדרות", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ"; "אש בירושלים, אש בדרום", נכתב בכותרת "ידיעות אחרונות"; "רקטה בשדרות, פצועים בירושלים", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב"; "הפרות סדר קשות בירושלים: 3 שוטרים נפצעו בינוני וקל מבקבוקי תבערה שהושלכו לעברם במזרח ירושלים", נכתב בכותרת "המודיע"; "ירושלים: שלושה שוטרים נפצעו במהומות; כוחות המשטרה השיבו בירי לעבר המפגינים", נכתב בכותרת "המבשר"; "3 שוטרים נפצעו קל בירושלים", נכתב בכותרת "הפלס"; ואילו בכותרת "יתד נאמן" הכותרת הראשית מתריעה: "הערכה: הטרור יתגבר".

רק ב"ישראל היום", מנשר התעמולה מבית ראש הממשלה בנימין נתניהו, הכותרת שונה. כרגיל במקרים שבהם המציאות לוקה בהטיה אנטי-נתניהותית מובהקת, עיתון הבית מעלה לקדמת הבמה את התגובה, ודוחק את הנתונים הלא נוחים הצדה. הבוקר, לדוגמה, הכותרת הראשית אינה עוסקת ברקטה שנורתה מעזה או בשוטרים שנפצעו מבקבוקי תבערה שהשליכו פלסטינים, אלא בפעולה שיוזם ראש הממשלה כדי להשיב לתוקפים מנה אחת אפיים. "בהוראות: אש חיה".

שלמה צזנה וגדעון אלון מדווחים כי "ראש הממשלה בנימין נתניהו יכנס היום שוב את השרים לביטחון, בטחון הפנים, משפטים, וכן את נציגי היועץ המשפטי לממשלה וזרועות הביטחון, כדי לקבוע ולעגן את ההחמרה בהוראות פתיחה באש ואת הענישה נגד מיידי אבנים ובקבוקים בירושלים". לפי דיווחם, בישיבה תוגש הטיוטה שסוכמה עם היועץ המשפטי לממשלה ולפיה מעתה יותר לשוטרים לירות אש חיה "באירועים בעלי סיכון לאזרחים", כאשר תחת הגדרה זו יפלו גם מקרים של יידויי אבנים ובקבוקי תבערה בירושלים.

סיבות כלכליות

"רק אחד מכל חמישה מבקשי מקלט – סורי", נכתב הבוקר בכותרת ידיעה המתפרסמת ב"ישראל היום". הכותרת, שנתונה בין מרכאות, מתנוססת מעל ידיעה מאת אלי לאון וסוכנויות הידיעות המתבססת על דיווח שראה אור ב"דיילי מייל" (שער ה"דיילי מייל" עם כותרת ראשית דומה נלווה לידיעה).

"4 מבין 5 מהגרים אינם סורים", שער ה"דיילי מייל", 19.9.15

לפי הדיווח, "בימים האחרונים התברר כי רק חמישית ממאות האלפים המנסים להסתנן למדינות האיחוד העשירות הם סורים. על-פי נתונים של לשכת הסטטיסטיקה הרשמית של האיחוד-האירופי (Eurostat), שפורסמו בעיתון הבריטי ה'דיילי מייל', מתוך 213 אלף מהגרים שהגיעו לאירופה בחודשים אפריל, מאי ויוני השנה, רק 44 אלף ברחו ממלחמת האזרחים בסוריה".

בהמשך הידיעה נכתב כך:

ב'דיילי מייל' ציינו כי ארגוני שמאל ושדולות התומכות במהגרים טוענים כי רוב המהגרים הם פליטים, מתוך ניסיון להצדיק את קליטתם במדינות האיחוד, אך לדברי חברת פרלמנט בריטי מהמפלגה השמרנית, הנתונים 'חושפים את השקר לפיו רוב המהגרים הם מסוריה'. חבר הפרלמנט דייוויד דייוויס הוסיף כי 'רבים מהמהגרים שסיכנו את חייהם כדי להגיע לאירופה עשו זאת מסיבות כלכליות'.

על-פי אותם נתונים, מספר האפגנים המחפשים מקלט זינק מ-6,300 לכ-27 אלף. 17,700 נוספים הם אלבנים. כ-14 אלף מהגרים אחרים הם מעיראק, הנלחמת אף היא בדאע"ש".

בעקבות הדיווח ב"דיילי מייל" פירסם אתמול ה"גרדיאן" רשימה תחת הכותרת "שלוש בעיות עם דיווח ה'דיילי מייל' על הפליטים הסורים".

לדעת המחבר, פטריק קינגסלי, הבעיה החמורה ביותר בדיווח נוגעת לטווח הזמנים שהנתונים מתבססים עליו – אפריל עד יוני. לדבריו, על סמך הארגון הבינלאומי להגירה (IOM), מתחילת השנה עד ה-17 ביוני הגיעו כ-59 אלף בני-אדם דרך הים לאיטליה וכ-55 אלף ליוון. בחינה מחודשת של הארגון ב-11 בספטמבר העלתה כי עד לאותו תאריך הגיעו עוד כ-254 אלף בני-אדם ליוון, ואילו לאיטליה נוספו רק עוד כ-62 אלף איש. מרבית המגיעים ליוון בחודשים שחלפו מאז יוני, טוען קינגסלי, הם סורים. סוכנות הפליטים של האו"ם, הוא מוסיף, מעריכה כי הסורים הם כ-51% מסך המגיעים לאירופה דרך הים, לעומת כ-33% בחודש יוני.

שתי בעיות נוספות בדיווח של ה"דיילי מייל" שעליהן מצביע קינגסלי נוגעות להעדר ההבחנה בין אלו שהגיעו לאירופה דרך הים לאלו שהגיעו ביבשה (העדר הבחנה זה מוסיף מספר נכבד של אלבנים ויוצאי קוסובו, תופעה פנים-אירופית, הוא כותב), וכן לעובדה שגם בין הלא-סורים שהגיעו לאירופה יש כאלה הראויים למעמד של פליט, כמו יוצאי אפגניסטן, אריתריאה ומדינות שסועות-מלחמה אחרות.

נמצא יוקר המחיה בישראל

"מי אשם ביוקר המחיה", שואלת כותרת טור מאת סבר פלוצקר בפתח המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" – כותרת מעניינת בהתחשב בעובדה שבשנתיים האחרונות יצא הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון פעם אחר פעם נגד מה שתפס כהיטפלות מיותרת ל"יוקר המחיה".

הפרשן הכלכלי סבר פלוצקר עושה קניות. תל-אביב, יולי 2012 (צילום: שוקי טאוסיג)

לשיא הקמפיין האישי הגיע בשנה שעברה, אז התפרסמה רשימה ארוכה של פלוצקר תחת הכותרת "דיבוק המחירים" (לנוחות הגולשים, היא ניתנת לקריאה במלואה באתר התאחדות התעשיינים בישראל).

"ישראל השתגעה", כתב אז. "השתלטה עליה אובססיה, השתלט 'דיבוק המחירים' ואינו מרפה ממנה. הוא מאלץ אותה, כלומר אותנו, לראות את כל בעיותינו דרך המחיר. שום דבר לא חשוב מלבד המחיר. שום דבר לא ערכי מלבד המחיר. שום דבר לא כלכלי מלבד המחיר. המשק, המדינה, המפעל הציוני, המצפון הסוציאלי, הצדק החברתי, הכול כפוף לעקרון-על מקודש אחד: עקרון המחיר הנמוך. [...] בישראל 2014 המחיר הפך לחזות הכל. הדוברים בשם הציבור הרחב מגלגלים את צמד המלים 'יוקר המחיה' מבוקר עד ערב, ללא הפסק, ללא לאות, בהקשרים נכונים ומופרכים. הותקפנו על-ידי חיידק המשתק את כל הערכים שלנו מלבד אחד, ערך המחיר. זול יותר משמעותו מוסרי יותר, נכון יותר, טוב יותר. [...] נכנס בנו דיבוק המחירים. צא, דיבוק, צא".

כמה חודשים אחר-כך, בשלהי 2014, כתב פלוצקר כי "יוקר המחיה, כך אומרת הסטטיסטיקה, הוקל השנה במידה משמעותית". בינואר האחרון טען כי מי שטוען שבישראל יש בעיה של יוקר מחיה הוא "מאמין שרוף" המחזיק ב"אמונה דתית שאינה ניתנת לביקורת רציונלית".

הבוקר מקדיש פלוצקר את טורו לסקירה של בנק UBS השווייצרי. "לא המזון יקר אצלנו", מדגיש פלוצקר, אלא שכר הדירה, מוצרי חשמל ביתיים מיובאים ושירותים שונים, "ממסעדות ועד אחזקת רכב".

ובינתיים, בביתר-עילית

ידיעה ב"המבשר" על כיכר חדשה בביתר-עילית, 20.9.15

כתב "המבשר" מאיר קליין מדווח הבוקר על חידוש אורבני בעיר חרדית: "בימים האחרונים חזו תושבי ביתר-עילית בעבודות הקמתה ההולכות ונשלמות של הכיכר החדשה בשכונת התמר בעיר – כיכר היונים. שמה של הכיכר נגזר מאלמנט היונים המרהיב שהוצב בימים האחרונים עליה, יונים מבהיקות עשויות לתפארה. עבודות התכנון של הכיכר החדשה ארכו זמן רב, כשהתוצאה הייחודית – יונים מרשימות המוצבות על עמודי אבן נישאים לגובה – מצדיקה את ההשקעה הרבה. עשרות תושבים כבר מיהרו לצלם ולהצטלם בכיכר החדשה, הנחשבת ליצירת מופת.

"מדובר בעוד כיכר בשרשרת הכיכרות המעוצבות של ביתר-עילית, אחרי כיכר הרימון הידועה בשערי העיר, וכיכר הגפן בצומת הרחובות המגיד ממעזריטש וחיי-יצחק, העשויה מאבני בזלת מיוחדות עם עיטורים של עלי גפן מעליהם. שורת הכיכרות המרשימות בביתר-עילית נבנית לפי החלטתו של הרב רובינשטיין [ראש העירייה מאיר רובינשטיין] לעטר את ככרות העיר במוטיבים ייחודיים, ובכך לשדרג לא רק את הכיכר, אלא גם את מראה העיר כולה, ולשוות לה מראה ייחודי.

"[...] כיכרותיה של ביתר-עילית נודעו גם מחוץ לגבולות העיר, וכך מדי פעם מגיעים גם אנשים מחוץ לעיר להצטלם ולצלם את הכיכרות הייחודיות של העיר. האלמנטים בכיכרות מעוצבים על-ידי האמן הנודע לב אברמזון מחברת ניו-ספארי, שהינה בעלת מוניטין מפואר של עיצוב אלמנטים המפארים פארקים וכניסות של ערים רבות ברחבי הארץ".

שביתה הראויה לעמוד השער

הבוקר, לראשונה מאז פרצה ב-1 בספטמבר, מגיעה שביתה של כמה עשרות אלפי תלמידים בבתי-ספר נוצריים לעמוד השער של "ישראל היום".

בגליון "ישראל היום" שיצא לאור ביום פתיחת שנת הלימודים צוין בשורה אחת כי בתי-ספר נוצריים איימו לשבות. למחרת, בידיעה על שביתות שונות במערכת החינוך, הוקדשה פסקה שלמה לעובדה כי 33 אלף תלמידים ב-47 בתי-ספר פרטיים במגזר הנוצרי שבתו. מאז שקטו הדיווחים בעיתון, עד לשבוע שעבר, אז הוקדשה לראשונה ידיעה מלאה לשביתה בבתי-הספר הפרטיים. למרות זאת, לא היה לכך הד בשער העיתון, אף שבאותו היום נמצא בו מקום לכותרת שלפיה לקראת יום-הכיפורים נצפו תורים בחנויות האופניים.

הבוקר, סוף-סוף, יכול גם מי שאינו מעלעל בעמודי הפנים של "ישראל היום" ללמוד על השביתה שמשפיעה על 33 אלף תלמידים ומשפחותיהם במדינת ישראל. אחת ההפניות מראש עמוד השער של העיתון מוקדשת לה. וביתר דיוק – מוקדשת לעובדה שבתי-הספר העל-יסודיים במערכת החינוך היהודית יחלו היום את לימודיהם בשעה 10:00, כאות הזדהות עם השביתה בבתי-הספר הנוצריים. שביתה בת שעתיים בבתי-הספר היהודיים הצליחה היכן ששביתה של שלושה שבועות בבתי-הספר הנוצריים כשלה.

נאסר לפרסום בכמה מהעיתונים

ב"ישראל היום" מדווחת נצחיה יעקב כי נגד "אסיר מוכר מאוד מתחום עבריינות המין" הוגשה תלונה על-ידי שותפו לתא, הטוען כי אנס אותו. ב"ידיעות אחרונות" מדווחים מאיר תורג'מן ואיתן גליקמן על "עבריין מין מפורסם", "ששמו נאסר לפרסום", שנגדו הוגשה התלונה.

ב"הארץ", ולא בפעם הראשונה, נוקבים בשמו של חשוד הנעדר מכלי תקשורת אחרים. יניב קובוביץ מדווח על המקרה תחת הכותרת "חשד שבני סלע אנס את שותפו לתא, שנשלח לבדיקות רפואיות". גם באתר גלי-צה"ל, שם דיווחה לראשונה על החשד הדס שטייף, וכן באתר nrg ואתר "וואלה", מצוין שמו של סלע. בשער "מעריב" מופיעים שמו ותצלומו של סלע.

דיווחי אבל ומודעות אבל

הכותרת בראש שער "ישראל היום" מוקדשת למותו של מישאל חשין, שופט בית-המשפט העליון בדימוס. גם הכפולה הפותחת כולה ושני מאמרים במדור הדעות של העיתון מוקדשים למותו ומהללים את פועלו.

בשער "הארץ" אמנם ניתן למצוא כותרת על מות חשין, והיא אף מתפרסמת מעל לקפל, אולם בצנעה רבה יחסית ל"ישראל היום". הידיעה על מותו של השופט הבכיר, מאת רויטל חובל, נפתחת בשער ונמשכת בראש עמ' 6. היא אינה מלווה במאמר.

במדור מודעות האבל של "הארץ" מתפרסמות הבוקר תשע מודעות לזכרו של חשין. גם ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" מתפרסמות מודעות אבל לזכרו. במדור מודעות האבל של "ישראל היום" מתפרסמות אפס מודעות לזכרו של השופט.

"ממון" בעד ייבוא פועלים מסין

"קיים קושי משפטי משמעותי להביא חברות כוח אדם סיניות", מצוטט היועץ המשפטי יהודה וינשטיין בכותרת הראשית של "כלכליסט". אמיתי גזית מדווח כי לקראת הדיון היום בממשלה על הצעת שר האוצר להתיר כניסה זמנית של עובדי בניין מסין ללא הסכם בין המדינות, הגיש היועץ המשפטי חוות דעת שלפיה המהלך עלול לפגוע במעמדה של ישראל ויהיה קשה להגן עליו בזירה הבינלאומית, משום שהוא נתפס כנסיגה ממאמציה להיאבק בסחר בבני-אדם.

בשנת 2011, מסביר גזית, החליטה הממשלה כי כניסת עובדים זרים תותר רק ממדינות שישראל חתמה איתן על "הסכם שנועד למנוע מגופים פרטיים זרים לגבות מהעובדים דמי תיווך של אלפי, ולעתים עשרות אלפי, דולרים". בין ישראל לסין לא נחתם הסכם שכזה, על אף שהמדינות דנו בעניין והגיעו להבנות. חרף התרעת היועץ, כותב גזית, וינשטיין "מסביר כי אין מניעה משפטית לקדם את הצעת ההחלטה – בייחוד משום שהיא מאמצת הסדרים הכלולים בטיוטת ההסכם עם סין, ובהם אי-מעורבותן של חברות תיווך ישראליות וחברות תיווך סיניות פרטיות".

משום מה מעל הידיעה של "כלכליסט" מתנוססת הכותרת "בלעדי", וזאת על אף שדיווחים על חוות הדעת של וינשטיין מופיעים גם בעיתונים אחרים. יתר על כן, הידיעה המקוונת מאת גזית עלתה אמש לאתר "כלכליסט" בשעה 21:25 (כך לפי הידיעה עצמה), אולם כמחצית השעה לפני כן דיווחו מירב ארלוזורוב ומוטי בסוק ב"דה-מרקר" על אותה חוות דעת (כך לפי ידיעה זו). הבוקר מלווה את הידיעה האינפורמטיבית ב"דה-מרקר" גם מאמר דעה מאת ארלוזורוב, שבו היא מעלה תהיות ומערערת על הצידוקים להבאת עובדים סינים.

המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מציג עמדה התומכת בדרישת משרד האוצר לייבא פועלי בניין מסין. "כחלון: רק יבוא פועלים סינים יוזיל את הדירות" היא הכותרת לידיעה מאת עופר פטרסבורג, המתפרסמת בכפולה הפותחת של המוסף. ההסתייגויות להצעה מוזכרות בשולי הידיעה, בקצרה ותוך הפרכתן.

צדיקים יותר מהאפיפיור

ביום שישי דיווחו "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" על כתב ההגנה של שרה נתניהו בתביעה שהגיש נגדה עובד מעון ראש הממשלה לשעבר גיא אליהו.

שרה נתניהו מגיעה לבית-הדין לעבודה לדיון בתביעת מני נפתלי, מאי 2015 (צילום: יונתן זינדל)

הכותרת בשער "ידיעות אחרונות" קראה: "שרה נתניהו: לא צרכתי כמויות משמעותיות של אלכוהול". הכותרת בראש עמ' 6 של "ידיעות אחרונות" קראה: "הטענות כי צרכתי כמויות משמעותית של אלכוהול – כוזבות". לידיעה צורף תצלום הסעיף שבו רעיית ראש הממשלה טוענת זאת במפורש. ב"הארץ" פורסם טור מענג לקריאה מאת אמיר אורן על התצהיר של נתניהו, וזאת תחת כותרת שנפתחה במלים "כמה שרה שותה" (הכותרת בגרסה המקוונת קראה: "שרה נתניהו מכחישה: לא שתיתי 'כמויות משמעותיות' של אלכוהול").

הבוקר מדווחת עדנה אדטו ב"ישראל היום" על תצהיר שרה נתניהו. הכותרת מתמקדת בטענה אחרת של הנתבעת: "גיא אליהו מבקש לגרוף כסף ללא הצדקה". הטענות בדבר שתיית "כמויות משמעותיות" של אלכוהול אינן מוזכרות בכותרת, בכותרת הגג, בכותרת המשנה, בפסקה הפותחת או בכיתוב התצלום של נתניהו. יתר על כן, הן אינן מוזכרות בידיעה כלל. כל שנכתב הוא ש"לפי נתניהו, טענות התובע בדבר כמויות האלכוהול שצרכה הן 'הבל הבלים ואני מצרה על כך שעלי להגיב לטענות כוזבות ובזויות אלו'". מהן "כמויות האלכוהול שצרכה" לפי התובע? לא נאמר. התיבה "משמעותיות", שמופיעה בתצהיר נתניהו (כציטוט של טענות התובע), נמצאה לא ראויה לפרסום בידיעה של אדטו.

התשובה בגוף השאלות

ב"דה-מרקר" מתפרסם הבוקר ראיון פרישה שני לממונה על ההגבלים העסקיים, מאת עורך העיתון סמי פרץ והכתבת אורה קורן, אחרי שבשבוע שעבר התפרסם במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" ראיון שערך עימו סבר פלוצקר.

פלוצקר עימת את גילה עם שורה של שאלות ותהיות: "למה התפטרת?", "מבקריך במשרדי הממשלה טוענים שאימצת עמדה קיצונית", "ולמה לא ארזת מיד את חפציך בקופסת קרטון ועזבת את משרדך, אלא חיכית עד סוף אוגוסט?", "אבל גם תלית תקוות בשר הכלכלה החדש, אריה דרעי", "נותרת עם משקעים ביחס להתנהלותו של דרעי?", "האם מאבקי הגז פגעו במעמדה של הרשות להגבלים? האם לתחושתך אתה עוזב רשות מוחלשת?", "האם לגיטימי מצדו של שר הכלכלה לברר אצל המועמד לתפקיד ראש הרשות להגבלים אם הוא מוכן לחתום על מתווה הגז כפי שאושר בכנסת?", "נניח שהממונה החדשה יבדוק ויחתום על המתווה הממשלתי. החתימה תסיים את הפרשה?", "כלומר, אתה סבור שהמדינה יכלה להגיע עם חברות הגז למתווה טוב יותר מבחינתה?", "ואם לא? הגז היה נשאר עמוק בקרקעית הים?", "נובל-אנרג'י ראתה במתווה שאתה הצעת הפקעת קניין ואיימה לפנות לערכאות משפטיות בינלאומיות. הנזק למשק עלול היה להיות גדול", "האם משקיעים זרים יבואו למדינה שמשנה לעתים כה תכופות את כללי המשחק?", "לטענת נובל-אנרג'י, לא מדובר בפגיעה בצרכנים, מדובר בפגיעה בוודאות העסקית הנחוצה לביצוע השקעות של מיליארדים", "טוענים נגדך כי בגלל היותך פרופסור קידמת חקיקה חדשנית אבל גם פולשנית, שלא ניתנת ליישום בשטח", "איך אתה ככלכלן מחשב מחיר תחרותי בסביבה לא תחרותית?", "האם בפעולות כאלה ואחרות לא מתחת עד הקצה את גבולות הסמכות שלך?", "אגב כניסה לקישקעס – הרשות להגבלים עסקיים פשטה על משרדי תנובה וזכתה לכותרות גדולות, אך העניין הסתיים בהסדר זניח. למה?", "הכרזתך על נמלי ישראל כקבוצת ריכוז היתה גם התערבות עמוקה ביחסי העבודה בנמלים. על בסיס מה מתערבת הרשות להגבלים ביחסי עובד-מעסיק?", "במלים אחרות, כשהממשלה מפרקת מונופול או קרטל, לעובדיהם אין זכות להתנגד?", "התערבת גם בפרסומים בתקשורת", "אישור הכנסת את המתווה משנה את עמדתך?", "אישור המתווה בכנסת, אפילו רק כאקט הצהרתי, מדאיג אותך?", "תגלית הגז האיטלקית-מצרית אכן משנה סדרי בראשית?", "ויש אפשרות שכך יקרה? שהמדינה לא תצליח לאלץ את החברות המחזיקות בזיכיון להפקת גז במאגר לווייתן להשקיע את המיליארדים הדרושים לפיתוחו?", "נובל-אנרג'י טוענת כי נסיגה מפיתוח לווייתן לא עומדת על הפרק, אך שוקי האנרגיה משתנים במהירות רבה והשינויים כופים תגובות לא צפויות על חברות האנרגיה. לנוכח כל התהפוכות הללו, אולי הפתרון הטוב יותר הוא להלאים את לווייתן?", "במלים אחרות, הלאמה מרצון של לווייתן?", "אם חברות הגז הטבעי הן מונופול, אולי צריך לאפשר לחברות הקונות את הגז להתאחד וליצור מה שמכונה 'מונופסון', כדי שהמיקוח יהיה יותר הוגן?", "אבל זו לא האופציה המועדפת בעיניך", "שקלת גם לפתוח בהליכים נגד חברות הייטק רב-לאומיות שיש להן מעמד מונופוליסטי בארץ כמו גוגל, פייסבוק ומייקרוסופט?", "פעלת בשיתוף פעולה הדוק עם המפקח על הבנקים בבנק ישראל להכנסה לשימוש של כרטיס חיוב בנקאי, חלופה זולה לכרטיסי אשראי – אך התערבת במשורה בסוגיות אחרות שבתחום אחריותו. מדיניות או אילוץ?", "אני מניח שאתה מצדד בהפרדת חברות כרטיסי אשראי מהבנקים", "עד כמה שרי הממשלה התייעצו איתך?", "לחמת במרץ נגד מיזוגים ורכישות", "אילו שווקים ואילו ענפים לא מספיק תחרותיים?", "האם שוק המזון, שהיה על הכוונת שלך מאז המחאה, נפתח לתחרות? חוק המזון משפיע?", "אבל זהו חוק מדולל לעומת הניסוחים הראשוניים", "הפיקוח על המחירים מצומצם מאוד בהיקפו וספק אם בצורתו הנוכחית הוא בכלל מועיל. באין פיקוח, מי ייאבק למען הצרכן?", "יותר מצרכן ממוצע במערב אירופה או ארה"ב?".

הממונה על ההגבלים העסקיים, דייוויד גילה. הכנסת, 21.5.13 (צילום: פלאש 90)

פרץ וקורן שאלו את גילה: "אתה הממונה על ההגבלים הראשון שמתפטר מהתפקיד. לציבור יש ציפייה ששומרי הסף יהיו שם – שלא יתפטרו. לא היתה כאן הרמת ידיים שלא היינו רוצים לראות אצל שומרי סף?", "אולי אתה כרית את הבור? הרי יכולת להכריז ששיתוף הפעולה בין דלק ונובל במאגרים הוא הסדר כובל, ולא לנהל משא-ומתן עם המונופול", "יכולת להפעיל סמכות – לומר שזהו הסדר כובל. אחר-כך הממשלה היתה יכולה להחליט לעקוף אותך. אבל לא עשית את זה, ובחרת בדרך של דיאלוג עם החברות. הכנסת שותפים נוספים למיטה שבה יכולת להיות רק מול המונופול", "אם מחר תמצא הסדר כובל בין שלושה בנקים לא תחכה לאף אחד – ותכריז עליהם הסדר כובל. למה במקרה של הגז נתת לשחקנים נוספים להיכנס למגרש?", "ייתכן שנכון לעכשיו הגענו לתוצאה בלי שהרשות נעצה את החותמת שיש פה הסדר כובל, כי כופפו אותה? הממונה הבין הרמז והלך הביתה – ומקבלים רשות חלשה ומסורסת יותר?", "אולי נקודת התורפה שלך היתה שבקרב בכירי הרשות – היועץ המשפטי והכלכלן הראשי – לא היתה תמיכה בתפיסתך?", "כשהגעת עם חברות הגז להסדר למכירת המאגרים הקטנים יותר תנין וכריש – האם שיחקת לידיהן? ירית לעצמך ברגל? כי שינית את עמדתך אחר-כך", "מהו הפתרון לריכוזיות בענף הגז?", "פיקוח מחירים בנושא הגז נמצא באחריות משרדי האוצר והאנרגיה. רשות ההגבלים יכולה לאכוף על מונופול את הוראותיה החדשות, לפיהן רווח מונופוליסטי סביר אינו עולה על 20%. מונופול שרווחיו גבוהים יותר נחשף לאכיפת החוק, למעט במקרים חריגים", "בהתאחדות התעשיינים מאשימים את הרשות שעיכוב של חמש שנים במתן ההיתר גרם לכך שהוא לא ניתן כיום למימוש", "מדוע בכל החודשים האחרונים לא נשמע כמעט קולם של הלקוחות, תאגידים גדולים וצרכנים?", "זה אומר משהו על המשק? אנשים חסרי כל מפגינים, בעוד שלעשירים לא מזיז? או שיש מערכת יחסים שבה הם לא מקלקלים אחד לשני?", "אתה רואה את תפקידך ברשות כגיחה חד-פעמית אל העולמות שמחוץ לאקדמיה? זה לא עורר אצלך תיאבון להמשיך לתפקידים נוספים?", "אחרי שנותיך ברשות, תכתוב מאמרים בצורה אחרת?", "לחצים מצד חברות גם היו מכשול שנדרשת להתגבר עליו?", "חששתם מלעסוק בקרטלים לכאורה של הגופים החזקים במשק, כמו בנקים וחברות ביטוח?", "אילו ענפים עדיין לא תחרותיים מספיק?", "תגיד את זה גם אם מגה תקרוס?", "ואם גולן-טלקום קמה מחר מהשולחן ועוזבת את שוק הסלולר, לא ייווצר בו שיווי משקל שבו המחירים לצרכן יהיו גבוהים יותר?", "מה לגבי בנקים וחברות הביטוח – הם מוגנים מהצורך להגן על חסכונות וביטוחי הציבור? האם נגזר עלינו לחיות עם ענפים שאינם תחרותיים?", "אז מגיעה הנגידה ואומרת שיש חשש לארביטראז', שהתחרות מולו תגרור את הבנק המפוקח להתנהגות לא אחראית?", "אמרת שאתה מרגיש שיש תוואי של הגברת תחרותיות – אבל קדמה לזה עלייה ביוקר המחיה. מה היתה האחריות של הרשות לכך, כשאישרה מיזוגים כמו רכישת יד-מרדכי על-ידי שטראוס?", "בדקתם אם העיתון 'ישראל היום', שמחולק חינם, עשה למעשה דמפינג (היצף) לשוק?", "גוגל, למשל, תפסה נתח גדול משוק הפרסום המקומי. לממונה יש כוח מולה?", "מה עם רשות מקרקעי ישראל – המונופול הגדול שמחזיק ב-93% מהקרקעות?", "אבל מחירי הדירות זינקו, בין השאר, בגלל היצע נמוך", "אבל היית פועל אחרת אם גורם פרטי היה מחזיק 93% מהשוק", "האם חלק מההתנהלות הלא תחרותית נובעת מענייני אגו של חברות, שלא רוצות לצאת פראייריות, כמו שהיה במקרה של אפי רוזנהויז ושופרסל?", "מה מחכה לממונה הבא?".

כפי שניתן לראות, אחד הנושאים שהעסיקו את שני העיתונים הוא עמדת הרשות בנוגע לגוגל.

ענייני תקשורת

דמפינג. אחת השאלות שמפנים סמי פרץ ואורה קורן לממונה על ההגבלים העסקיים נוגעת ל"ישראל היום": "בדקתם אם העיתון 'ישראל היום' שמחולק חינם עשה למעשה דמפינג (היצף) לשוק?". שאלה דומה הופנתה בעבר לרשות ההגבלים על-ידי תנועת "הצלחה", והתשובה לה פורסמה באתר זה: ברשות מעולם לא התקיימה חקירה בעניינה של חברת "ישראל היום" בע"מ.

גילה, אגב, אינו משיב ישירות לשאלה, אלא מתייחס לאפשרות לאסור על מחיר טורפני או דמפינג גם על חברה שאין לה למעלה מ-50% מהשוק ואינה נחשבת למונופול, כמקובל בארה"ב (תשובה זו מתכתבת דווקא עם שאלה אחרת שהפנתה עמותת "הצלחה" לרשות – האם נבחנה אי-פעם האפשרות להכריז על "ישראל היום" כמונופול, על אף שאינה מחזיקה במחצית מהשוק, וזאת על סעיף בחוק ההגבלים העסקיים המאפשר זאת במקרים מסוימים).

"צריך לראות את המודל העסקי הכללי ומהיכן מגיעים הרווחים", מוסיף גילה. "בשווקים רבים הרווח בא ממקומות אחרים, לאו דווקא ממחיר המוצר. אולי אתה נותן תוכן חינם, אבל מרוויח מהפרסומות. צריך לבדוק אם אתה רווחי בתמונה הכוללת – אם המודל העסקי רווחי, או שאין לו סיכוי לרווח בטווח הנראה לעין".

ב"ישראל היום" נמנעים מלמסור פרטים על המודל העסקי שלהם ומידת הרווח/הפסד של העיתון. לפי ההערכות העצמאיות, על אף ש"ישראל היום" מצמצם אט-אט את הפסדיו הקבועים, הוא אינו רווחי ואף אינו צפוי להפוך לרווחי בטווח הנראה לעין.

בתקשורת הפלסטינית. בטור פרשנות מאת עמירה הס, המוקדש לניתוח התגובה של מחמוד עבאס לעימותים בירושלים, מצוין כי בשבוע שעבר דווח ברשתות החברתיות הפלסטיניות כי המשטרה הפלסטינית ומנגנון הביטחון הלאומי של עבאס חסמו מפגינים שעשו את דרכם לעמדה צבאית ישראלית בבית-לחם והיכו לפחות שניים מהם. לפי הס, התקשורת הפלסטינית, הכפופה לרשות ותלויה בה, נזהרה מאוד בדיווח על המקרה.

"לשלושת העיתונים היומיים הפלסטיניים – 'אל-איאם', 'אל-קודס' ו'אל-חיאת אל-ג'דידה' – לא היתה ברירה אלא להתייחס לתקרית, בעקיפין: אתמול הם דיווחו על הקמת ועדת חקירה, בהוראת ראש הממשלה ושר הפנים ראמי אל-חמדאללה", כותבת הס. "[...] שלושת עיתוני השבת, המלאים בצילומי העימותים בין כוחות הביטחון הישראליים לצעירים פלסטינים, לא פירסמו את התמונות של יותר מתריסר שוטרים פלסטינים מתנפלים באלות ובבעיטות על שני צעירים ברחוב המוביל לחומת ההפרדה. שניים מהעיתונים ציינו שהמפגינים בבית-לחם יידו אבנים ובקבוקים ריקים לעבר אנשי הביטחון הפלסטינים".

למי שמתעניין בתולדות הצנזורה בכוח והצנזורה העצמית של התקשורת תחת הרשות הפלסטינית מומלץ לקרוא את ספרה של מרי תותרי, "התקשורת הפלסטינית ובניית אומה".

ועדת שכטר. "הוועדה של ארדן לשוק התקשורת מנסה לשרוד את כהונת נתניהו", נכתב מעל דיווח מאת נתי טוקר ב"דה-מרקר". "שר התקשורת החדש, ראש הממשלה בנימין נתניהו, לא מיהר לבקש את המלצות שכטר", כותב טוקר, שמקדיש את עיקר הטקסט להמלצות הוועדה.

עמיתו מ"כלכליסט", אופיר דור, נחרץ יותר. "הסיכוי שהמסקנות הללו ייושמו נראה קטן מאוד", הוא כותב בידיעה המוקדשת למסקנות הוועדה. "ייתכן שהיה סיכוי להמלצות בתקופתו של השר גלעד ארדן, שמינה את הוועדה בפברואר 2014", מוסיף דור, "אולם תקופתו של נתניהו כשר התקשורת מתאפיינת עד כה בחוסר עשייה ובהעדר רצון לחולל שינויים בענף. למעשה, נתניהו מתכוון להקים בקרוב צוות חדש לבחינת הרגולציה על ענף השידורים שבראשו יעמוד מקורבו פילבר. במקרה הטוב, ישמשו המלצות ועדת שכטר מקור להתייחסות עבור הצוות החדש".

קרן קלע. תומר גנון מדווח ב"כלכליסט" כי רשות ניירות ערך ידעה מראש על הכוונה של קרן קלע להעלות קמפיין פרסומי לגיוס משקיעים, ועל אף ש"ברשות חששו שמטרת הקמפיין היא גיוס כספים חדשים לתשלום ריבית וקרן בעבור משקיעים קודמים בשיטת הפירמידה", היא לא עצרה את הקמפיין, ככל הנראה משום שאין זה בסמכותה. לפי גנון, הרשות שיגרה לקרן קלע מסרים המביעים אי-נוחות מהקמפיין המתוכנן, אך בקרן קלע החליטו לפתוח בו בכל זאת. בעקבות הקמפיין פירסמה רשות ניירות ערך אזהרה חמורה, והרשות השנייה הנחתה את הזכייניות להפסיק את שידורו כליל.

הסברה. אורי בלאו מדווח ב"הארץ" כי קונסוליית ישראל בפילדלפיה עורכת ניסוי שבמסגרתו מסרה את מלאכת ההסברה הישראלית לידי משרד יחסי-ציבור.

סליחה. במדור הדעות של "מעריב" מבקש מאיר עוזיאל, לרגל יום-הכיפורים, סליחה מהבלוגר יריב מוהר בשל דברים שגויים שכתב עליו השנה.

קליגר. דני ספקטור מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי העיתונאי נח קליגר התקבל אמש להיכל התהילה של פיב"א בטקס חגיגי.