"הפרובינציאל", מסביר מילון אבן-שושן, "הוא תושב באחת מערי הפרובינציה הנמצאות הרחק מן הבירה או ממרכז תרבותי אחר". נשמע לא רע, אבל אז מוסיף המילון וקובע כי הוא גם "קרתן, בן כפר, אדם תמים ומוגבל באופקיו, שאינו בקי בהליכותיהם של בני הכרך הגדול".
יש בעיה עם ההגדרה הכפולה הזו. לי, באופן אישי, אין בעיה להתגורר באחת מערי הפרובינציה הנמצאות הרחק מן הבירה או ממרכז תרבותי אחר. אני גר בפרדס-חנה, והמרכז התרבותי הכי קרוב למקום מגורי הוא חדרה. אני חושב שזה אומר הכל. מצד שני, אני משתדל לא להיות תמים ומוגבל באופקי. אז האם אני פרובינציאלי, או לא?
בואו ניקח לרגע את השאלה הזו ונרחיב אותה; נשאל אותה על החברה הישראלית. האם אנחנו פרובינציאלים? דרך מעניינת לענות על השאלה הזו היא לעיין בדיווחי העיתונים, מהדורות החדשות ואתרי האינטרנט, על השקת הסניף השני (לא הראשון; הראשון נפתח בירושלים לפני כחצי שנה) של רשת הבגדים נטולת ההשראה גאפ בקניון עזריאלי בתל-אביב.
לוגו גאפ על תיק (צילום: matravnos, רישיון CC BY-NC 2.0)
גאפ מעולם לא היתה מקדש של אופנה. זו רשת חנויות כל-אמריקאית, זולה במידה, נעימה במידה, ובעיקר מספיק יהירה כדי להשיק נוכחות רצינית בישראל רק בשנת 2009. משום כך, ללבוש חולצת גאפ מארה"ב או לונדון הפך לסמל סטטוס בדומה לשוקולד טובלרון; משהו שמביאים מחו"ל. אגב, זו אינה הפעם הראשונה שגאפ מבקרת בארץ. לפני כעשור הופיעו בגדיה ברשת חנויות השק"ם, ואז נעלמו. למשטרה לא ידוע על תופעות של התאבדות קולקטיבית.
העובדות האלו אינן מעניינות את אוסף העיתונאים, מהעיתונות האלקטרונית והמודפסת, שריירו על פתיחתה של גאפ בקניון עזריאלי כאילו מדובר בסימן הראשון לגאולה. אין פלא ש"דה-מרקר" איפיין את האירוע במונחים מיסטיים: "כמו בטקס דתי, חבושי כיפות לבנות ולצלילי מוזיקה כנסייתית, הסתערו אמש ההמונים על חנות גאפ החדשה בקניון עזריאלי בתל-אביב. קביעת המזוזה על-ידי דוד עזריאלי ובעל זכיון הרשת בישראל, מוטי זיסר, נערכה כאשר מאחור עשרות רבות של מוזמנים נרגשים, דוחפים זה את זה לכיוון הכניסה".
"דה-מרקר" אינו היחיד שמספר על הסתערות המונים. "מעריב" קבע כי "הסתערותם של המוני צרכנים על דלתות חנות גאפ שנפתחה אמש בקניון עזריאלי מלמדת שמאמצי השיווק האגרסיביים הוכיחו את עצמם", וחדשות ערוץ 2 סיפרו: "מוכרי החנויות בקניון עזריאלי לא חזו בכזו התנפלות כבר זמן רב. הערב, בנוכחות לא מעט סלבס, דוגמניות ואנשי עסקים, חנכה רשת גאפ את סניפה השני בארץ". מיד נשוב לסלבס ולדוגמניות, אבל בינתיים כדאי להתעכב על "כלכליסט", שהגדיל לעשות ודיווח ש"יותר מ-1,000 איש הצטופפו אתמול בכניסה לחנות בקניון עזריאלי וחיכו לגזירת הסרט, שסימנה את תחילת ההתנפלות על המדפים". יותר מאלף איש. לא ברור מי בדיוק ספר את האלפייה הזו, אבל אם העיתון הכלכלי הנקרא ביותר על-פי שני סקרים כלל-ארציים מייצגים, שנערכו ביוזמת "כלכליסט", קובע שהיו יותר מאלף איש, כנראה שהוא יודע על מה הוא מדבר.
מה שמפתיע הוא ש-ynet, בן-דוד מדרגה ראשונה של "כלכליסט", מספק תמונה שונה לחלוטין של ההתרחשות במקום. "שערי החנות [...] נפתחו ב-20:00, אבל ההמונים לא צבאו על מדפיה, בניגוד לבכורה הבתולית בעיר הבירה. בקרב העוברים והקונים ניכרה סקרנות, אבל לא התרגשות כאז", נכתב באתר. אני מבולבל; הסתערו או לא הסתערו? המונים או לא המונים? אלפייה או כמה עשרות? אפילו על הנתון הכי יבש אין הסכמה. מי שבסופו של דבר עושה סדר בעניינים הוא "ידיעות אחרונות", שקובע בכותרת המשנה: "ההמונים הסתערו על חנות גאפ שנפתחה בתל-אביב". כנראה שב-ynet פשוט לא יודעים לספור.
ראובן וייס, הכתב המוניציפלי של תל-אביב, שמתוקף תפקידו אחראי לספר לפרובינציאלים הבורים איך מתנהגים בעיר הבירה התרבותית, אינו מדווח על המתרחש, אלא מתפייט. הוא כותב שיר. הוא מספר ש"הקונים צבאו כארבה" ו"התור מול הקופות או מול תאי המדידה הזכיר את הפקק שהשתרך רק כמה שעות מוקדם יותר בכביש החוף".
לאחר מכן מראיין וייס את ליאת, שאותה הוא מתאר כ"בלונדינית גבוהת קומה", וקונים אחרים שרכשו בגדים במחירים גבוהים, "העיקר שלא להיתפס בקניון ללא שקית הקרטון הכחולה של גאפ, שנדמה כי הפכה אמש לאביזר חובה לכל מבקר". אל תחושו לא בנוח; תחושת הקבס שמטפסת במעלה הגרון מובנת לחלוטין. גם פרויקטי צילום רכילות מוזמנים ומתוזמנים כמו זה שהופיע ב-nrgמעריב, שבו הצטלמו סלבריטאים דרג ט' בכניסה לחנות (אינה מ"הישרדות"? מיה קרמר? חן יאני? שי אראל? מי אלה האנשים האלה?), מעוררים תופעות שנעות בין בחילה לפריחה.
מה שמחזיר אותי לשאלה אם אנחנו פרובינציאלים. ובכן, אנחנו בהחלט פרובינציאלים במובן הראשון של המלה. אנחנו חיים במזרח התיכון, במדינה קטנה ומוקפת אויבים, הרחק מהמרכזים התרבותיים של העולם, שנמצאים באירופה ובארה"ב. האם אנחנו פרובינציאלים במובן השני, הפחות סימפטי, של המלה? קשה לדעת.
אמצעי התקשורת שלנו מתעקשים שכן. הם מדווחים בעיניים נוצצות וידיים רועדות על הווילון הלבן שכיסה את חזית החנות שבה ניתן לקנות טי-שירט ב-100 שקל, על דוגמניות צעירות שיושבות ליד עזריאלי ואין לו מושג מי הן ולהן אין מושג מי הוא, ומשתמשים בסופרלטיבים חלולים דוגמת "המונים" ש"צובאים כארבה" על החנות כאילו היו אינדיאנים הנתקלים בפעם הראשונה בראי.
למרות האובססיביות שבה העיתונים מתארים את הקונים כמוגבלים באופקיהם, כדאי לשאול אם הקונים הם אכן חסרי בינה וטעם, פרובינציאלים מביכים, או שמא זו דוגמה קלאסית לתופעה הפסיכולוגית הנקראת "השלכה", שבמסגרתה משליך האדם (או כלי התקשורת) אפיונים של אישיותו אל עבר העולם שמחוצה לו, ומייחס אותם לאנשים אחרים. ואולי זה שניהם יחד.