סיקור מונופול הגז והמתווה המתגבש בין החברות לממשלת ישראל מתאפיין לא רק בחילוקי דעות אידיאולוגיים, אלא גם בעיוות העובדות. כך טוען אמנון פורטוגלי, חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר, בראיון לאיתמר ב"ז ונמרוד הלברטל ב"קול העין", תוכנית הרדיו של "העין השביעית" וקול-הקמפוס בבית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל.

פורטוגלי ממליץ למאזינים אילו עיתונאים לקרוא כדי להבין את הדיון על מונופול הגז והשלכותיו, ומונה שגיאות שנפלו בפרסומים מהזמן האחרון מאת נחמיה שטרסלר ומטעם פרופ' יוג'ין קנדל.

"הסעיף אולי הכי גרוע במתווה הוא זה של הוודאות הרגולטורית ל-12 שנה", אומר פורטוגלי, ומונה סעיפים בעייתיים נוספים: "יאפשרו ייצוא מתמר לפני שלווייתן מחובר לחוף ויאפשרו ייצוא במחירים נמוכים מאלו שיהיו בארץ". משמעותו של סעיף הוודאות הרגולטורית הוא שלא יוכלו להוסיף שינויים להסכם, מסביר פורטוגלי. "זה דבר שמוציא את הדמוקרטיה שלנו מחוץ לחוק", הוא אומר. "הממשלה פה מנסה – זה לא חוקי לטעמי – לחייב את הכנסת לא לשנות את החוקים. זה דבר שלא ייעשה. הממשלה לא יכולה לחייב את הכנסת והכנסת לא יכולה לחייב את הכנסות הבאות".

בתשובה לשאלה איזה ציון הוא נותן לתקשורת בסיקור הגז אומר פורטוגלי: "ברובד הראשון יש את ההטיה של המו"ל או העורך או העיתונאים. בזה יש לכל אחד את ההטיה שלו. יש כאלה שמאמינים בכלכלה מסוג אחד ויש בכלכלה מסוג אחר. זה טבעי, וכתוצאה מזה יש לנו חלוקה די ברורה: בעיתונות הכללית – 'ישראל היום' בעד המתווה, 'הארץ' חצי-חצי. בעיתונות הכלכלית 'דה-מרקר' נגד, אפשר להגיד שגם 'כלכליסט'. 'גלובס' יותר נוטה לכיוון המתווה, בעיקר סגן העורך אלי ציפורי".

נחמיה שטרסלר בחדשות ערוץ 2 (צילום מסך)

הרובד השני, אומר פורטוגלי, הוא ש"מציבים את זה כמאבק בין שווים. בואו נשמע מה אומר זה ובואו נשמע מה אומר ההוא. זו רעה חולה של כל העיתונות, משום שמציגים את זה בלי להתייחס בכלל ליחסי הכוחות, ובעיקר מתעלמים מהסיפור של מי בעצם צודק פה ומי לא במובן של בדיקת העובדות. ואז אתה מקבל מצב שעיתונאי בכיר כותב מאמר תחת הכותרת 'כל האמת', מאמר שאיך לומר את זה בעדינות – הוא פרופגנדה של תאגידי הגז", אומר פורטוגלי על מאמר של עיתונאי ערוץ 2 ו"הארץ" נחמיה שטרסלר ("שיש לו מקורות טובים בעיקר מצד תאגידי האנרגיה"). שטרסלר כותב שוועדת ששינסקי קובעת שאם תשובה ונובל-אנרג'י ייצאו גז במחיר נמוך, הם יצטרכו להוריד את המחיר בארץ – זה מופרך לחלוטין. אין בחוק ששינסקי דבר על התאמת המחירים בארץ למחירי ייצוא. יש בו הגדרות והתאמות בענייני מס, אבל לא מדברים בכלל אם מותר או אסור לייצא במחיר נמוך יותר מזה שבארץ".

פורטוגלי מתייחס גם להודעה לעיתונות של יוג'ין קנדל, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה והכוח המניע מאחורי גיבוש המתווה. "ציטטו את הדברים כלשונם וכך צריך, אבל צריך גם שיבוא עיתונאי ויקרא מה שכתוב שמה ויראה שזה שטויות – או נאמר בעדינות: דברים לא מדויקים. כך למשל הוא אומר שניסינו המון שנים לקדוח בים העמוק. זה לא נכון. החיפושים בים העמוק התחילו רק בשנות ה-90, ועד אז קדחו רק ביבשה או במים הלא עמוקים. זה נשמע לא חשוב, טעות קטנה, אבל על הדבר הזה הוא בונה תלי תלים של מסקנות.

"או למשל הטענה שבשוק ההון בארץ אין אפשרות לממן את פיתוח המאגרים. זו שטות לא נורמלית למי שקצת מתמצא כאן בשוק ההון. רק לשם דוגמה: גייסו בארץ למעלה מ-5 מיליארד שקל בשנתיים האחרונות לחברות נדל"ן אמריקאיות קטנות ובינוניות, ובחודשים הקרובים מתוכנן גיוס של 1.5 מיליארד שקל. ואפשר גם לפנות לשוק ההון בחו"ל. חברות מקבוצת תשובה גייסו לפני כשנה 2 מיליארד דולר. אז יש כסף לפתח, ולהגיד את ההפך זה לא נכון".

• להאזנה לתוכנית המלאה