ב-2 ביוני 1998 נאספו במועדון העיתונות הארצי שבוושינגטון די.סי נציגים של כלי תקשורת ותיקים ומכובדים מרחבי ארצות-הברית. הם באו לחזות בעתיד. קראו לעתיד מתיו דראדג'. הוא היה בן 31 ומפוצץ ביטחון עצמי. חודשיים מוקדם יותר העלה ידיעה קטנה לבלוג שניהל ממחשב בדירת החדר שלו בלוס-אנג'לס. סופר בה על כך שהמגזין "ניוזוויק" מעכב פרסום מידע על רומן בין הנשיא קלינטון למתמחה בבית-הלבן, מוניקה לוינסקי שמה.
דראדג' הישיר מבטו אל העיתונאים, שכנראה היו שקועים במחשבות על עתידם בעולם מלא דראדג'ים, ואמר להם: "כעת כל אדם עם מודם יכול לעקוב אחרי המתרחש בעולם ולדווח עליו. אין מתווכים, אין אח גדול, ואני מניח שזה משנה הכל [...] בעתיד יהיו 300 מיליון עיתונאים, וכל אחד מכל מקום יוכל לדווח". אחרי שתיאר כיצד בילדותו התהלך בוושינגטון עירו והסתכל בבניין ה"וושינגטון פוסט" בכמיהה בידיעה שלעולם לא יוכל לעבוד שם ("לא מבית-הספר הנכון, לא מהמשפחה הנכונה"), סיים את דבריו בעקיצה: "התהלכתי אתמול ברחבי העיר ומצאתי את עצמי שוב מול בניין ה'וושינגטון פוסט'. הפעם לא חשתי כמיהה. צחקתי. תנו לעתיד להתחיל".
החודש פירסם מכון רויטרס לחקר העיתונות את דו"ח העיתונות הדיגיטלית לשנת 2015. אם אפשר לסכם בשתי מלים את המסקנה העולה מקריאת הדו"ח, הן אלה: דראדג' טעה. לא רק הוא. כשעיתונות הרשת היתה בחיתוליה, רבים דימיינו כמותו עולם של כוח מבוזר, כזה שבו דון-קישוטים חמושי מקלדת ינצחו את טחנות הרוח התאגידיות. עולם שבו יצחק תשובה ומפגיני "חדר המצב" יהיו בעלי גישה שווה לציבור ויכולת שווה להציג בפניו מידע ולהשפיע עליו. הם טעו.
המגמה הפוכה
הדו"ח של מכון רויטרס חוזר על ממצא שכבר עלה בלא מעט מחקרים של חוקרי תקשורת דיגיטלית בשנים האחרונות: הבלוגים, הציוצים, הסטטוסים בפייסבוק, רשימות התפוצה, כולם כמעט תמיד ממחזרים מידע שמקורו בגופי תקשורת ממסדיים ישנים ומוכרים, ואם לא ישנים ומוכרים, אז לכל הפחות חזקים ומבוססים. מחקר של מכון PEW משנת 2010 מצא ש-99% מהידיעות בבלוגים בארצות-הברית מקורן בכלי תקשורת ממסדיים, ו-80% מהן הגיעו מלא יותר מארבעה כלי תקשורת ("ניו-יורק טיימס", "וושינגטון פוסט", CNN ו-BBC).
מאט דראדג' נושא דברים בפני מועדון העיתונות הארצי שבוושינגטון, 2.6.1988 (צילום מסך)
האינטרנט הביא הרבה חידושים עיתונאיים. גם שנות ה-20, ה-50 וה-80 של המאה הקודמת הביאו חידושים, אבל האינטרנט לא שינה את העובדה הבסיסית שהמשפיעים בשוק המידע החדשותי ממשיכים להיות תאגידים גדולים ועשירים.
"הפינגטון פוסט", שהתחיל כמודל של חדשות העתיד, נרכש על-ידי קונגלומרט התקשורת AOL. "פוליטיקו", יוזמה של שני עיתונאי ה"וושינגטון פוסט" שעזבו את התקשורת הישנה ועברו לרשת עם התחייבות להביא מידע אמין ובעיקר מהיר, חתם על הסכמי שיתוף פעולה עם CBS בארצות-הברית ובאירופה עם אקסל-שפרינגר (המוציאה לאור של "בילד", העיתון הנפוץ באירופה). לא ממש אזרח עם מקלדת. מייסד אתר "גוקר", היום גוף עם קרוב ל-200 עיתונאים, שגם הוא התחיל כבשורת העתיד, מכה היום על חטא. לדבריו, ההתמכרות למעקב ההקלקות והניסיון להתאים את עצמם לאלגוריתם של פייסבוק הביא אותם להתרחק מהשליחות העיתונאית ולהתמקד באייטמים שעיתונאי אמיתי אמור להתבייש בהם.
טוב, האינטרנט אמנם כאן 20 שנה, אבל המהפכה עדיין בעיצומה. צריך סבלנות. צריך להסתכל על המגמה, נכון? אלא שלפי דו"ח רויטרס, גם המגמה הפוכה. התופעה המשמעותית ביותר בצריכת עיתונות דיגיטלית בשנה האחרונה היא המעבר המסיבי לסלולר. 52% מציבור הנשאלים ב-12 מדינות מערביות העידו שהם צורכים חדשות דרך הסלולר. אלא שכדי לשדר חדשות בסלולר צריך להתאים את האתר לפלטפורמה, צריך לייצר אפליקציה, צריך לשנות את מודל הפרסום – בקיצור, צריך את כל אותם הדברים שדורשים הרבה מאוד כסף. עד כמה מגוונים מקורות המידע של אנשים שצורכים חדשות דרך הסלולר? הם לא. 1.52 – לפי הדו"ח, זה מספר מקורות המידע שצרכן חדשות סלולרי ממוצע נחשף אליהם בשבוע.
השינויים נותרו בשוליים
אי-אפשר כמובן להתכחש לכך ששינוי דרמטי חל בעולם העיתונות מאז ראשית המילניום. השינוי הדרמטי ביותר אינו במקורות המידע שלנו; אלה נותרו גופי תקשורת מסחריים ענקיים ועתירי אינטרסים. השינוי הדרמטי הוא באופן שבו אנו צורכים מידע; לא ישירות מהמקור, אלא דרך החברים שלנו ברשתות החברתיות. אמרתי "חברים שלנו"? תיקון טעות – חברים שמעבירים מידע שפייסבוק רוצה שיעבור אלינו.
דירוג הרשותות החברתיות המשמשות לחדשות (ומטרות אחרות). מתוך דו"ח מכון רויטרס לעיתונות דיגיטלי 2015
הדו"ח הזה, כמו גם מחקרים אחרים, מבהיר: רשתות חברתיות זה פייסבוק ופייסבוק זה רשתות חברתיות. פייסבוק מנתבת את הגישה שלנו לחדשות פי ארבעה מאשר טוויטר. כן, גם ווטסאפ בתמונה, אבל למקרה ששכחתם – ווטסאפ זה פייסבוק. גם אינסטגרם. הכל טוב, אם אתם חשים בנוח עם בערך 100 אלף שיקולים שונים שמשוקללים באלגוריתם של פייסבוק וקובעים לאילו חדשות אתם נחשפים. כך למשל, לפי הדיווחים, בסוף 2013 שינתה פייסבוק את האלגוריתם שלה כדי שיביא לכם יותר חדשות "איכותיות" מאשר ממים חתרניים. מה זה "איכותיות"? אפשר לנחש שאלה חדשות מבית מוזס-פישמן יותר מאשר מבית "שישים ואחת".
ובכל זאת, לא הכל שחור באינטרנט הזה. ממש לא. המחאה נגד הגז מתקיימת בעיקר בפייסבוק, והיתה פחות אפקטיבית בלעדיו. גם מחאת הקוטג' והמילקי ואחרות. ואישתון ונועם ר' מביאים מידע חשוב בבלוגים שלהם. הפלוג של טל שניידר הוא מודל חדשותי של ממש שלא היה יכול להתקיים קודם. אבל אם התמקדתי בפסקאות לעיל בעיקר במה שלא השתנה, זה כיוון שהשינויים היו בשוליים.
חשוב לזכור – עמוד השדרה של המידע שמוצף בשיח הציבורי שלנו ממשיך להגיע מתאגידי תקשורת ענקיים, רבי-כוח, השפעה ואינטרסים. הרבה הרבה הרבה יותר כוח והשפעה מכל צעיר חדור תחושת שליחות וחמוש במקלדת ומודם. זה המצב, לטוב (ויש בזה טוב) ולרע (ויש בזה רע). כדאי לדעת זאת, כדי לזכור שאלה הגופים שמהם אנחנו צריכים להמשיך לדרוש הגינות ומחויבות לציבור, ואלה הגופים שעליהם אנחנו צריכים לפקח ואותם אנחנו צריכים לרסן כשהם מתרחקים מהמחויבות לציבור.
ומה עם מתיו דראדג'? אומרים שהוא עשוי להכריע את הבחירות במפלגה הרפובליקאית, ושהוא שווה היום כמה מאות מיליוני דולרים. לא השאיר הרבה מקום ל-300 מיליון העיתונאים שצפה.