חברת טיים-אאוט מגזין ישראל בע"מ, המוציאה לאור את "טיים אאוט – תל-אביב", תסיר מהארכיון הדיגיטלי את גיליון 615, שראה אור לפני קרוב לשנה, תפעל "לדחיקת תוצאת החיפוש בגוגל" של טור ביקורת שירה שהופיע בגיליון, ותפיק שני ספרים שיוקדשו לשירת רחוב. כך נקבע השבוע בהסדר בין החברה, המו"ל והעורך הראשי של המגזין יובל סיגלר, לבין המשורר עו"ד חיים שטנגר, שהגיש תביעה נגד העיתון וכמה מעובדיו.
התביעה נגד העיתון באה לעולם בעקבות רשימה שהתפרסמה בגליון "טיים אאוט" תחת הכותרת "בלדה לאספרסו". כותרת הרשימה באתר האינטרנט של המגזין תהתה "מי כותב שירים לבתי-קפה ומי בכלל צריך את זה?". מחבר הרשימה, עודד כרמלי, פתח אותה במלים הבאות:
כפי שרופא העור נדרש לראות את נקודת החן של השכן במעלית, כך המשורר נדרש בחייו לחלטורות כגון כתיבת שיר יום-הולדת לאמא, מתן שירותי הגהה לחברים ומתן שירותי הרפיה בתחנה המרכזית. שלא יגידו שאנחנו לא תורמים חזרה לקהילה. אבל יש זנות אחת שלעולם לא ארד אליה: כתיבת שירים על בתי-קפה. שירים על בתי-קפה הם המקבילה התל-אביבית לתמונה של פואד שואב שישליק על קיר שיפודייה באילת".
בהמשך סיפר כרמלי על "שני הכוכבים הגדולים של שירת בתי-הקפה", מנהל הבנק לשעבר אברהם שיין ועו"ד חיים שטנגר, והוסיף: "כן, גם בענף החריזה הצולעת שולט הקומפלקס הפיננסי-משפטי". התצלום שליווה את הרשימה הציג את שירו של שטנגר, התלוי לראווה בבית-הקפה שפר. כיתוב התצלום קרא: "קפה, מאפה וחרוז מאולץ".
בעקבות הפרסום פנה שטנגר לעיתון בדרישה לתשלום פיצוי בסך 202 אלף שקל ופרסום התנצלות בנוסח שהכתיב, בטענה כי הוא מוציא את דיבתו. במקום להיענות לדרישתו, העיתון פירסם בגיליון שלאחר מכן, וכן בעמוד האינטרנט שהציג את הרשימה מאת כרמלי, "הבהרה" שניסח על דעת עצמו, בזו הלשון:
בעקבות 'בלדה לאספרסו' מאת המשורר עודד כרמלי ('טיים אאוט', 14 באוגוסט), אנו מתכבדים להזכיר כי משוררים עבריים ידועים ומכובדים, דוגמת אלתרמן, שלונסקי, ישורון, פן ואחרים, כתבו ופירסמו שירים על ואודות בתי-קפה ובתי-מרזח – וכמותם גם משוררים, סופרים ויוצרים בינלאומיים רבים; ולהבהיר למען הסר כל ספק קל שבקלים כי לא היה בכוונתנו לטעון, אפילו לא ברמז דק שבדקים, כי משורר כלשהו בכלל, והמשורר חיים שטנגר בפרט, קיבל טובת הנאה כלשהי בקשר עם שיר שכזה. שיריו של המשורר שטנגר, כמו גם שיריו של עמיתו המשורר אברהם שיין, חביבים עלינו כמשב רוח רענן ביום קיץ חם".
שטנגר לא הסתפק בהבהרה זו, ובאמצעות באי-כוחו עורכי-הדין אורי פנטילט וארנון שצמן, הגיש תביעה לבית-משפט השלום נגד חברת טיים-אאוט, המו"ל והעורך הראשי סיגלר, העורך אלכס פולונסקי, מחבר הרשימה עודד כרמלי וסגן עורך אתר האינטרנט באותה עת, אסף ברקת. שטנגר טען כי הרשימה השפילה אותו ופגעה בו עד מאוד, ודרש פיצוי בסך 500 אלף שקל בגין הוצאת דיבה.
הנתבעים טענו להגנתם, באמצעות עו"ד ליאור אפשטיין, כי יש לדחות את התביעה. "הנתבעים אינם סבורים שזו האכסניה שנועדה לדון בפעלו של התובע ובאיכותו", נכתב בכתב ההגנה, "ולגבי המוניטין שלו, כל שייאמר הוא כי שמו בהחלט הולך לפניו". לגופה של התביעה טענו הנתבעים כי הרשימה נכתבה מתוך אהבה לשירה, גם אם תוך ביקורת כנה על התופעה שתוארה בה.
"אף אם חש התובע אבק השפלה, הרי שמדובר בביקורת טהורה, תבונית ומקצועית, כזו שלא רק שהתובע אמור להבין שפעילותו האומנית גוררת בצדה, אלא שהיא מחויבת מצד התבונה והמוסר גם יחד", נכתב בכתב ההגנה. "[...] אם העובדה שמשורר אחד סבור שמשורר אחר עוסק בחריזה צולעת יש בה כדי להשפיל או לפגוע באופן שהחוק אוסר, כי אז קץ הקץ על השיח התרבותי והאנושי".
ביום שני השבוע נפגשו הצדדים בבית-המשפט, ובסיומו של דיון קיבלו את המלצת השופטת דפנה בלטמן-קדראי והגיעו להסדר שלפיו, מבלי שכל צד יודה בטענות הצד האחר, הגיליון האלקטרוני המכיל את הכתבה יוסר בתוך עשרה ימים מאתר העיתון ותוצאות החיפוש המובילות אל הגרסה המקוונת של הכתבה יידחקו בתוך 7 ימים.
נוסף לכך הסכימה חברת טיים-אאוט להפיק ולהוציא לאור ספר שירת רחוב בהיקף של לפחות 64 עמודים, וזאת פעמיים, אחת לשנה, בשנת 2015 ובשנת 2016. הספר לשנת 2015, סוכם עוד בפני בית-המשפט, יושק באירוע השקה.
לאחר שכבר הגיעו להסכמה, כך לפי פרוטוקול הדיון, ביקש עו"ד שטנגר כי שני הספרים ייערכו במשותף על-ידי עודד כרמלי ורן יגיל. סיגלר, שנכח גם הוא בדיון, הבהיר כי עליו לשוחח קודם לכן עם העורכים שהציע שטנגר, אך הוסיף: "רשמתי בפני את בקשתו של התובע ואטפל בה".
עדכון, 24.6: לאחר פרסום הידיעה מסר יובל סיגלר, מו"ל המגזין, כי על אף שההסכמות בפרוטוקול הדיון מתייחסות ל"הסרת הגיליון האלקטרוני מארכיב העיתון", הכוונה היא להסרת הכתבה נשוא התביעה בלבד.
4024-10-14