האם פלטפורמות התקשורת החדשות משפיעות על התיאוריות והמודלים בתקשורת? שאלה זו עמדה במרכז מושב הסיום של הכנס השנתי ה-14 של האגודה הישראלית לתקשורת, שנערך בשלהי חודש מרץ במרכז הבינתחומי הרצליה.

השאלה שבה ועולה מדי פעם לנוכח האקולוגיה התקשורתית התוססת והמתרעננת ללא הרף. אכן, חידושים טכנולוגיים, ובראשם רשת האינטרנט, מעשירים את ההיצע התקשורתי ואת דפוסי החשיפה לאמצעי התקשורת המתרבים. בכוחם של החידושים לאתגר מודלים ותיאוריות שהתנסחו במציאות תקשורתית ישנה. כך, אם בעבר הנמען מיעט להגיב, הרי שבעידן הטוקבק, התגובות ברשת היו לפעילות שכיחה ולחלק מן התוכן. האם משום כך נס ליחם של תיאוריות ומודלים שהוצגו בעבר?

בפתח חלקי בדיון האמור, נזכרתי במה שמיוחס לפסיכולוג הנודע קורט לוין – אין דבר יותר מעשי מתיאוריה טובה! כל מודל תיאורטי נמדד במבחן הזמן ובמבחן השינויים החברתיים והטכנולוגיים. תיאוריה טובה שורדת את תהפוכות הזמן. זה בדיוק ההבדל בין תיאוריה טובה לתיאוריה אחרת. בעוד שתיאוריה עמידה מתגלה כמעשית ומסבירה את תמורות העתים, תיאוריה אחרת נכנעת לאירועים עם ברירה בין שתי אופציות – תיקון או חלופה.

מבחינה זו, עדיף לסקור תיאוריות טובות אשר אכן עמדו ועומדות במבחן הזמן ובמבחן שלושת התפקידים. אחת מהן היא התיאוריה הביקורתית על גוניה השונים, ובכללם התיאוריה הפוליטית-כלכלית. לא רק שהתיאוריה הפוליטית-כלכלית עמדה בהצלחה במבחן הזמן, אלא גם מוכחת כמעשית ומאירת עיניים מדי יום. הדברים הבאים נכתבו לפני שני עשורים בספר לימוד שהכנתי עבור האוניברסיטה הפתוחה. לא נגענו ("תקשורת המונים", כרך א' עמ' 72):

"בבסיס התיאוריה הפוליטית-כלכלית עומדת ההנחה שהאידיאולוגיה המווסתת את אמצעי תקשורת ההמונים תלויה במישרין בבסיס הכלכלי שלהם. לפיכך, השיקולים הכלכליים הם הקובעים והמסבירים את מדיניות הפרסום הכללית של אמצעי התקשורת. תוכנם של המסרים המועברים באמצעי התקשורת מושפע מן האינטרסים הכלכליים של בעליהם [...] ככל מוסד כלכלי אחר, גם אמצעי תקשורת ההמונים קשורים בעבותות לממסד הפוליטי".

שורות אלו כמו נכתבו לאחרונה. המעיין בתיאוריה הפוליטית-כלכלית עשוי לגלות ש"אמצעי תקשורת ההמונים קשורים בעבותות לממסד הפוליטי", או במלים פשוטות, הקשר הון-עיתון-שלטון הוא בלתי נמנע. דווקא בעידן החידושים הטכנולוגיים הקשר המשולש מתהדק. הכיצד? התסיסה הטכנולוגית המתמדת אמנם העשירה את ההיצע התקשורתי, אך גם החריפה את התחרות בין המדיה השונים.

בעידן של שפע תקשורתי וריבוי ערוצים, נחלש כל אמצעי תקשורת וגברה תלותו בבעלי שררה – כלכלית ופוליטית. הקשר המשולש הון-עיתון-שלטון התהדק ונעשה שקוף יותר מאי-פעם ופועל בשני כיוונים: מאבקים פוליטיים עשויים להקרין מעוצמתם על מפת התקשורת בכללה ובייחוד על גורלם של אמצעי תקשורת, ולהפך. הישרדותם של עיתונים וערוצי שידור מותנית יותר מאי-פעם בגורלות פוליטיים ובמעורבותם הפוליטית של אילי הון.

כמו המיליארדרית קלייר זאחנסיאן במחזהו של פרידריך דירנמאט "ביקור הגברת הזקנה", הגיח בקיץ 2007 ממעוז ההימורים שלו שלדון אדלסון והציג בפני תושבי השטעטל של ישראל עסקה שקשה לסרב לה: עיתון יומי חינם תמורת תמיכה פוליטית.

במחזה כמו במציאות, בעל/ת ההון השתמש/ה בכוח הכסף כדי להשיג את המבוקש. בהבדל אחד: על הבמה, המיליארדרית השווייצרית היא קורבן של אונס, בעוד שבמציאות הישראלית המיליארדר האמריקאי מחולל אונס המוני. כללי המשחק דומים בשני המקרים: בעל המאה הוא גם בעל הדעה. אם לכסף יש כוח, הרי שלהון יש און אדיר, ובכוחו ניתן להשיג כל דבר, גם נקמה וגם שליטה ברצון ההמונים. בעיירה כמו בעיירה; התושבים מתלבטים, אך לבסוף בולעים את הפיתיון ואף נהנים ממנו.

הופעתו של "ישראל היום" הציתה את מלחמת הקיום של היומונים. במהלך הקרבות נחשפה זהותם הפוליטית של העיתונים. ליריבות בין היומונים מתלווה אקורד אישי ופוליטי – בעד ונגד בנימין נתניהו. עם פרסום תוצאות הבחירות בפברואר 2009 והקמת ממשלה חדשה בראשות בנימין נתניהו, קטף המיליארדר האמריקאי דיבידנד ראשון להשקעתו. פרוץ המשבר נתניהו-אובמה, ובעיקר השלכותיו, עתידים להדליק נורות צבעוניות בבתי-ההימורים במקאו ובלאס-וגאס, וגם בעיירה אצלנו, מפני אזהרת רווח: האם לילד הזה פיללנו? מה יקרה אם וכאשר יחולו שינויים פרסונליים בהרכב הממשלה? האם כדאי להמשיך לתחזק יומון גם אם בנימין נתניהו לא יהיה ראש ממשלת ימין?

על כן, גורלו של "ישראל היום" תלוי לא מעט בגורלו הפוליטי של בנימין נתניהו ובאופן שבו הוא מכלכל את צעדיו בזירה הציבורית. הישרדותו של ראש הממשלה משרתת את היומון ומיטיבה עימו, ולהפך: הפלתו או נפילתו של ראש הממשלה כמוה ככשלון היומון ועלולה לייתר את קיומו בעיני הגביר הנדיב. אשר על כן, האינטרס הקיומי של היומון ושל מאות המתפרנסים ממנו הוא לגונן על ראש הממשלה כפרח שמור היטב, ולו רק כדי לא לאכזב את הגביר הנדיב ולעורר ספקותיו לגבי המשך מימונו.

על כן, רק צפוי ששני תאגידי התקשורת המאוימים, "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", יפתחו במערכה נגד ראש הממשלה המזוהה עם החינמון, בבחינת "החבר של אויבי הוא אויבי". אולי אין זה מקרה שדווקאynet , מתאגיד ידיעות-תקשורת, הזדרז לפרסם ידיעה על בניית 20 דירות בשיח' ג'ראח עם הפניה חריגה לתרגום באנגלית (read this article in English) עת בנימין נתניהו התארח בבית הלבן. אשר על כן, גם לא מן הנמנע שבמסע להתבססותו במפת התקשורת, ישכיל "ישראל היום" לאתר גופי תקשורת נוספים, בכללם פלטפורמות תקשורת חדשות, כשותפים לקואליציה נגד שני התאגידים המבוססים והכוחניים של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב".

לחלופין, אפשר ובבוא הזמן ראש הממשלה עשוי להשתכנע כי עדיף להתפייס עם שני היומונים תמורת השבת המצב לקדמותו. במקרה כזה, לא מן הנמנע שבעל היומון יתבקש לצמצם את תפוצתו או לחדול לחלוטין ממימון הוצאתו לאור של "ישראל היום". בכל מקרה, גורלם של העיתונים מותנה ביחסי הון-שלטון דינמיים.

לא במקרה עמדה התיאוריה הפוליטית-כלכלית במבחן הזמן והתבררה כמעשית ונכונה גם בנסיבות התקשורתיות החדשות. אף שפלטפורמות התקשורת החדשות מרעננות את מפת התקשורת ומעוררות סקרנות והשתאות, ספק אם הן שינו את כללי המשחק הבסיסיים. כמו באמצעי התקשורת הוותיקים, כך גם באלה החדשים: "העוצמה הכלכלית היא הקובעת אילו קולות ודעות יישמעו באמצעי תקשורת ההמונים, ואילו קולות יורחקו לשוליים ואולי אפילו יושתקו" ("תקשורת המונים", כרך א', עמ' 73).

דן כספי הוא פרופסור במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון