לא הושג סיכום

השבעתה הצפויה של הממשלה ה-34 והרביעית בראשות בנימין נתניהו, והנספחים האקטואליים המסתעפים ממנה, מעסיקים היום את הכותרות הראשיות של העיתונים, ששתיים מהן ("מצעד התיקים" – "ישראל היום" ו"מעריב") לוקות בקורקטיות דלת מידע ועניין. "הממשלה ה-34 תושבע הערב; דיונים ליליים בין נתניהו לבכירי הליכוד על חלוקת התיקים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". ישראל כץ, מוסרות כותרות המשנה, יהיה "שר התחבורה והמודיעין".

"רה"מ לא הצליח להגיע להסכמה עם ארדן", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "הארץ" על מתחרהו של כץ בליכוד. "ארדן איים: 'בלי תיק בכיר לא אצטרף לממשלה'", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "מעריב". "ארדן שוקל להישאר בחוץ", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות". "מס' 2 בליכוד מאוכזב מהצעת נתניהו למסור לו רק את תיק בטחון הפנים וחלק מהתיק לאיומים אסטרטגיים", ממשיכה כותרת המשנה.

ב"ישראל היום" המתיחות בין נתניהו לארדן מובאת, כצפוי, בצורה החלבית ביותר: "אחרי הניצחון בכנסת באישור החוק להגדלת מספר השרים – החל רה"מ בחלוקת התיקים והתפקידים לחברי הליכוד. ראשון נפגש עימו גלעד ארדן, שדרש את תיק החוץ או את תיקי הפנים ובטחון הפנים, אך לא הושג סיכום [...]". גם בכותרות הכפולה הפותחת מוצנעים המתחים במפלגת השלטון סביב חלוקת תיקי השרים. ואולם, בידיעה הפותחת עצמה, של מתי טוכפלד וגדעון אלון, נכתב באופן מפורש על חילוקי הדעות בין ארדן לנתניהו. ב"ידיעות אחרונות", לעומת זאת, כותבת סימה קדמון על "מסע ההשפלה" של השרים המיועדים מהליכוד – כאילו אין מדובר בהליך פוליטי רגיל במשטר דמוקרטי – ותוך שהיא מחמיצה, כמו כל עמיתיה, את הביקורת האמיתית שהיתה צריכה להימתח על הליך החלוקה: העובדה שהאינטרס הציבורי לא מוזכר כפקטור בו.

באופן מעניין, מול ההתמקדות של העיתונים האחרים בחלוקת תיקי השרים לבכירי הליכוד, ב"ידיעות אחרונות" מעדיפים להקדיש את הכותרת הראשית להתפתחות הנוגדת שלושה מערכי העיתון הנוכחיים (השלובים וכרוכים זה בזה): סלחנות לשחיתות פוליטית, איבה לסמכותניות של מערכת המשפט וחיבה לפוליטיקאי המורשע אריה דרעי. "אתקשה להגן על מינוי דרעי", נכתב בכותרת, ציטוט של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, שמסר אתמול לנתניהו חוות דעת ברוח זו.

האם ב"ידיעות אחרונות" שולחים איתות לאחד מפוליטיקאי המחמד שלהם, ערב הצטרפותו לקואליציה שחבריה התחייבו, על-פי הפרסומים, שלא לתמוך בחקיקה שיכולה להיות מכוונת נגד "ישראל היום"? אולי. אפשר רק לציין בהקשר זה שבעיתון היו יכולים להגיש את הסיקור כשהוא עומד על ראשו, ולהדגיש דווקא את חלקה האחר של חוות הדעת של היועץ, ולפיה "אין מניעה" למינוי – אותו חלק שלפי הידיעה מדגישים בש"ס. בעיתון היו יכולים גם להחליט להדגיש דווקא את הביקורת של היועץ כלפי מינוי אחר (שאושר גם הוא), של שר הבינוי המיועד יואב גלנט ("המינוי אינו חף מקשיים, במיוחד במישור הציבורי") במקום להביאה בסופה של הידיעה בנושא (טובה צימוקי).

אגב, על אף שחוות הדעת של היועץ התפרסמה אתמול לראשונה ב-ynet, מקבוצת "ידיעות אחרונות", וחרף העובדה שבעיתונים אחרים מעניקים לאתר קרדיט על כך – ב"ידיעות אחרונות" נמנעים מכך. השמטה מקרית, או עדות ליריבות המרה בין העורכים הראשיים של שני הגופים?

עקרונות

"קווי היסוד של הממשלה: בלי פתרון שתי המדינות וללא הגנה על בית-המשפט העליון", נכתב בכותרת על שער "הארץ". בעמ' 5 של "ישראל היום", בכותרת המשנה לידיעה של שלמה צזנה ("הממשלה ה-34: קווי יסוד לדמותה"), נכתב "בלי התחייבות ל'פתרון שתי המדינות', אך גם בלי התחייבות לבנות ביו"ש. בין ההבטחות: לטפל ביוקר המחיה ו'לפעול לביצור שלטון החוק בישראל'". "מה נתניהו רוצה?" היא כותרת מאמר של מירב ארלוזורוב ב"דה-מרקר": "תוצאות המשא-ומתן הקואליציוני הן ביטוי לחוסר הנכונות של ראש הממשלה להתעקש על עקרונות כלשהם", מסכמת כותרת המשנה.

אגב

מתוך סקירת העיתונות של ה-19.3.15, יומיים לאחר הבחירות הכלליות לכנסת: "סיכום: גושי השמאל והימין התחזקו במנדט (ימין) או שניים (שמאל). המרכז שמר על כוחו. החרדים הפסידו חמישה מנדטים בשל הפיצול במחנה הספרדי (מפלגת יחד) והאשכנזי (מחנה שטיינמץ). הערבים הרוויחו שני מנדטים אחרי שנאלצו להתאחד בגלל העלאת אחוז החסימה. ובתמצית: השמאל התחזק בשני מנדטים, הימין במנדט, החרדים נחלשו בחמישה. הליכוד אמנם התחזק (על אף שביחס לבחירות הקודמות, אז התאחד עם ישראל-ביתנו, איבד מנדט אחד), אך הממשלה הבאה עתידה להיות צרה. ובכל זאת, תמונת הסיקור התקשורתי היום שונה מאוד מתמונת המנדטים, כמעט הפוכה. השמאל טרוד בחשבון נפש, הימין בשכרון כוח, החרדים בהתמוגגות".

בוער הכובע

"לצערנו, השיח הציבורי-פוליטי בארץ הוא רווי עוינות" (מאמר המערכת של "המודיע").

שחיתות

פרשת פישר-דוד-מלכה מסוקרת בעיתונים גם היום. "היום: כתבי אישום נגד עו"ד רונאל פישר ורפ"ק ערן מלכה", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". "החשד: קבלת שוחד במאות אלפי שקלים בעשר פרשות" ו"עורך-הדין וקצין המשטרה לשעבר יואשמו כי קיבלו שוחד בסכומים גדולים בתמורה למידע מחקירות שהעבירו לחשודים", נכתב בכותרות הידיעה של ירון דורון וטובה צימוקי ב"ידיעות אחרונות". "לטענת מלכה, יש בידיו מידע מפליל על ניצב מכהן, על תת-ניצב מכהן ועל ניצב בדימוס שביצעו עבירות בתחום טוהר המידות", כותבים השניים.

"הערכה במשטרה: החקירה נגד עו"ד רות דוד תעבור ליחידת להב 433. המטרה: לברר אם ביצעה עבירות פליליות בתפקידה כפרקליטת מחוז תל-אביב", נכתב בכותרת המשנה על שער "ישראל היום". בשער "הארץ" הכותרת היא "חקירת רות דוד עוברת ליחידת העילית במשטרה". זו אותה "יחידת עילית" שעם אנשיה נמנה הקצין מלכה, מי שעל-פי החשד היה השוטר המושחת שאיפשר את אופרציית השחיתות של פישר כולה.

"נפל השבוע דבר במדינת ישראל", מצטט כתב "המודיע" האנונימי דברים שאמר אתמול במליאת הכנסת ח"כ ישראל אייכלר. "פעם ראשונה שהתגלה סדק בכור האטומי המגן על מערכת המשפט, נחשף קשר ופרשת שוחד בה מעורבת פרקליטת מחוז תל-אביב, מראשי 'שומרי הסף' של שלטון החוק. נפרצה חומת המגן של קשר השתיקה סביב הקשר ההדוק בין מערכת המשפט לבין התקשורת".

האם אייכלר לא התעדכן בכך שפישר הוא כבר מזמן אינו עיתונאי ושאת העבירות המיוחסות לו עשה כעורך-דין, ושדוד כבר מזמן אינה פרקליטת מחוז תל-אביב ואת העבירות המיוחסות לה (בינתיים) ביצעה כעורכת-דין פרטית? ודאי שכן, אולם העובדות אינן חשובות כשהמטרה היא לנגח את "הדיקטטורה המשפטית ששולטת על-ידי חיבור קטלני בין תקשורת, עורכי-דין שמשולמים מכספי קרנות זרות ועוינות, עם בתי-המשפט שעובדים בשירותם של רודפי התורה ולומדיה", מאמר אייכלר, בעיתון שלצערו השיח הציבורי-פוליטי בארץ הוא רווי עוינות.

"פרקליט המדינה החליט להעמיד לדין את אלון חסן באשמת שוחד", מדווחת כותרת על שער "הארץ".

תקציב הביטחון

אתמול ריאיין רותם שטרקמן "בכיר במערך התקציבי של צה"ל", שמתח בעילום שם ביקורת חריפה על גניבת הדעת הנפוצה לדבריו בצבא במחסה העדר השקיפות. היום כותב שאול אמסטרדמסקי ב"כלכליסט" על "תקציב המיליארדים הסודי שמשרד הביטחון מסתיר", כדבר הכותרת הראשית של העיתון.

"בשקט-בשקט מערכת הביטחון מתחייבת להוציא מיליארדי שקלים מעבר לתקציב שמאושר בכנסת", נכתב בכותרת המשנה. "השיטה: פרויקטים רבים שנפרסים על פני כמה שנים מתוקצבים מראש. כך נוצר עודף מזומנים שמנוצל להוצאות נוספות, מתוך הנחה שעד שיידרש התשלום, יתפנה תקציב. המחאה החברתית עירערה את השיטה ודחפה את הממשלה להעמקת הגירעון. אך משרד הביטחון סירב להחלת שקיפות ובקרה, וזכה לגיבוי מנתניהו. כעת ועדת לוקר תידרש למצוא פתרון".

אי-שם בדרום

ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים בסיקור הצמוד של מחאת העובדים בדרום. "מצוקת דימונה לא מעניינת את הכנסת", נכתב בהפניה בשער העיתון לידיעה של עקיבא נוביק, הכתב בכנסת. בכותרת המשנה, בעמוד השער ובידיעה עצמה בעמ' 4 מנגידים העורכים בין הנוכחות המלאה בהצבעה על הרחבת הכנסת לבין הנוכחות הדלה בדיון "על האבטלה בדרום". ההשוואה, לפי הפתיח, שב"ידיעות אחרונות" מנוסח בדרך כלל על-ידי העורכים, "כנראה העידה יותר מכל על נכונותם של נבחרי הציבור למנוע את הקריסה הכלכלית של הדרום".

אולם על מה מעיד הסיקור הבולט שמעניק "ידיעות אחרונות" לאותה מצוקה? אם להסתמך על הידיעה הקצרה של נוביק, קשה לדעת: מוזכרים בה "אלפי התושבים בדרום שנמצאים בסכנת פיטורים" ו"שביתה מתמשכת של העובדים במפעלי כיל בדרום", אולם ללא הסבר כלשהו, אף לא במשפט, מהיכן בדיוק הם מפוטרים, על-ידי מי, מדוע ולמה. גם בידיעה אחרת המוקדשת למחאה, של מתי סיבר בעמ' 6, לא נמצא פירוט כלשהו. יפה ש"ידיעות אחרונות" חוזר לשורשים ומקדיש מקום לסיקור הפריפריה, אולם כדי שסיקור עיתונאי של מצוקה אזרחית יהיה אפקטיבי ולא רק מס שפתיים, צריכים להיות לו מושאים ברורים.

עידן עופר (צילום: משה שי)

אתמול וביתר ימות השבוע פירטו בעיתון מעט יותר: המחאה היא של תושבי העיר דימונה, ועניינה הוא סכסוך העבודה המתמשך במפעלי ים-המלח, המעסיקים רבים מתושבי העיר, כמו גם הפיטורים הצפויים במפעל לייצור רשתות חקלאיות (מטאור). ואולם, גם מהדיווחים הללו נפקדו שמו ותמונתו של עידן עופר, בעל החברה שבשליטתה נמצאים מפעלי ים-המלח. למעשה, עצם ההשוואה בין המפעלים המעסיקים מאות תושבים (2,000, לפי העיתון) לבין מפעל מטאור, המעסיק רק כמה עשרות (60, לפי העיתון), היא עיוות של תמונת המציאות, הפועל לטובת החברה-לישראל שבשליטת משפחת עופר.

ההעדר הזה בלט אתמול, כשבעיתון הקדישו לשביתה בדימונה את הכותרת הראשית ("סוגרים את דימונה"). בעוד שבטורים של בעלי העניין (ראש עיריית דימונה וגם, משום מה, יו"ר ועד ההורים העירוני) שליוו את הידיעה העיתונאית הושם הדגש על כיל (כימיקלים-לישראל, חברת-הבת של החברה-לישראל, המפעילה את המפעלים), הרי שהיא נעדרה לגמרי מכותרות העמוד. ובקיצור, ב"ידיעות אחרונות" הצליחו להגיש השבוע לקוראים סיקור מתמשך של סכסוך עבודה בלי לציין ולו פעם אחת מי עומד בצדו השני של המתרס שמעברו האחר ניצבים העובדים.

ייתכן, כמובן, שמדובר בתוצאה לא מכוונת ולא בצנזורה מערכתית, אולם העיתון מציין בכל זאת מושא לביקורת שהוא מהדהד אותה. מי שהחליף את עופר ומנהליו בסיקור העיתונאי של "ידיעות אחרונות", כפי שמדגימה הידיעה היום בגיליון, הם חברי-הכנסת. דא עקא שגם מול מושא הביקורת הגלויה שלו "ידיעות אחרונות" לא מפרט שום דרישה או ציפייה ברורה. האם חברי-הכנסת יכולים לפתור את סכסוך העבודה בכיל? האם הם צריכים לפעול נגד הנהלת המפעלים ובעלי השליטה? נוביק אינו מפרט, הגם שאפשר להניח שהדברים נידונו בישיבה שהפרט הכמעט יחיד שידוע לנו עליה הוא שנכחו בה רק שבעה חברים.

איזה ערך יש בכל זאת לסיקור עיתונאי כזה? הוא מעורר אנטגוניזם – קהה ומעורפל – כלפי הממשלה הנכנסת והפוליטיקאי העומד בראשה; רווח נקי עבור עיתון שמנהל מלחמת חורמה לא עיתונאית באותו פוליטיקאי ושחותר למצב עצמו מחדש כקול ההמון המקופח. אפשר לראות זאת גם באמצעות תמונת המראה של הסיקור ב"ידיעות": הסיקור של אותה ההתרחשות ב"ישראל היום". בעמ' 11 של החינמון נכתב על השביתה המתרחבת בערי הדרום – בלי להזכיר מלת ביקורת אחת על הממשלה או על העומד בראשה, המוזכרים רק בהקשר חיובי על-ידי ראש העיר באר-שבע, שאומר כי "נפעל במשותף למציאת פתרונות מיידיים". כיל, לעומת זאת, זוכה לידיעה מתגרה נפרדת על הגידול ברווחי העתק שלה בעת שהיא מתכננת פיטורים רחבי היקף.

תגובות מתוך דף הפייסבוק של "ידיעות אחרונות"

הפתעה (1)

ב"ידיעות אחרונות", בידיעה של רונן ברגמן שנראה שתחילתה לא נדפסה בשל טעות, נכתב כי לפי הערכות "גורמי משרד החוץ, קהילת המודיעין ואיפא"ק", "ההסכם עם איראן הוא עובדה מוגמרת". הידיעה מוקדשת לתהייה "בוושינגטון" מדוע בישראל לא "דורשים תמורתו הטבות מפליגות". "אמרנו שזו סכנה לבטחון המדינה, איך נתקפל עכשיו?", מצוטט "גורם ישראלי".

הפתעה (2)

העיתונים מדווחים על הצהרה של מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו אתמול בשיחה עם תלמידי תיכון בבית-שמש, ולפיה יש לבחון מחדש את היחס לעישון סמים קלים: "אני חושב שהגיע הזמן שמשטרת ישראל ביחד עם מדינת ישראל תבדוק ותבחן את העניין המסורתי שלה" כלפי מריחואנה. הפניות לדיווח על ההצהרה מופיעות על שערי כל העיתונים – באלו של "ישראל היום" וב"מעריב", בניגוד לאלו של "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", היא מתוארת כ"מפתיעה".

ענייני תקשורת

"התחרות יישרה את ענף התקשורת", כותב אמיר טייג בטור פרשנות לידיעה הראשית של "דה-מרקר": "סלקום נגד בזק ו-HOT: מציעה טלוויזיה, אינטרנט וטלפון ב-149 שקל לחודש". "'חבל שהם לא עשו זאת כל עוד היו חזקים' – כך אמר אתמול בכיר בשוק ההון, העוקב כבר שנים אחר חברות הסלולר, על חבילת הטריפל החדשה של סלקום. רבים ימעיטו בערכו של המהלך האסטרטגי שעושה סלקום מתחילת השנה, ויטענו כי הוא לא עזר לה לעצור את הירידה החדה במחיר המניה שלה. ואף על פי כן, כל חברה עסקית חפצת חיים חייבת לדאוג לעתידה – וזה בדיוק מה שסלקום והמנכ"ל שלה, ניר שטרן, עושים מתחילת 2015. בחודשים האחרונים יצאה סלקום במהלכים הנכונים כדי לגוון את הכנסותיה, להפחית את התלות בשוק הסלולר, שבו הרווחים קטנים והולכים, ולנגוס ברווחים העודפים שעוד קיימים בתחום הקווי – כלומר בתחומי האינטרנט, הטלוויזיה והטלפון", כותב טייג.

מאמר המערכת של "הארץ" יוצא נגד העונש של תשעה חודשי מאסר שנגזרו על "עומר שלבי, פעיל פתח, בשל פוסטים שכתב בחשבון הפייסבוק שלו בעת מבצע 'צוק איתן' וההתפרעויות בירושלים, שעיקרם דברי שבח למחבלים". זו הפעם הראשונה שמוטל עונש מאסר בשל כתיבה ברשתות חברתיות, כך על-פי העיתון. "עונש מוגזם" היא כותרת המאמר.

"מהפכה במדידת הרייטינג: חברת הלוויין yes תתחיל למכור נתוני צפייה", מדווח לי-אור אברבך ב"גלובס". עוד ב"גלובס": "יש ביקוש יתר של כ-30% לפרסום בווידיאו באינטרנט ביחס לכמות התוכן", נכתב בכותרת כתבת השער של המוסף היומי, מאת רועי גולדנברג.

"תוכנית תחקירים צרכנית שלא מתעסקת בספירת קלוריות בסלטי בריאות או רצה בין תריסר נושאים בדקה היא חדשות טובות", כותב עינב שיף על התוכנית "עושות חשבון" בהגשת לינוי בר-גפן ונטע אחיטוב בערוץ 10, בטור ביקורת הטלוויזיה שלו ב"ידיעות אחרונות".