רפורמות

"1. בניית 250 אלף יחידות דיור בזמן קצר. 2. פירוק רשות מקרקעי ישראל וקיצור זמני התכנון והאישור. 3. הגברת התחרות בבנקאות והפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים. 4. ביטול מונופול הגז הטבעי. 5. הטלת מס של עד 25% על ירושות ביותר מ-10 מיליון שקל".

משה כחלון, 8.2.15 (צילום: תומר נויברג)

הרשימה הזו נדפסת באותיות גדולות בכפולת העמודים הראשונה של "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות", תחת הכותרת "עיקרי המצע של כחלון". לפחות שלוש הנקודות האחרונות שברשימה הן קריאת תיגר על הכוחות החזקים במשק, מי שמחוברים בקשרים סבוכים עם העיתונות בכלל ו"ידיעות אחרונות" בפרט. האם "ידיעות אחרונות" יעמוד לימין כחלון אם ינסה לפרק את מונופול הגז ולמצות את זכויות הציבור במשאבי הטבע של ישראל? האם "ידיעות אחרונות" יעמוד לימין כחלון אם אכן ינסה להעביר חלק מההון הנצבר באלפיון העליון בחזרה לציבור? האם "ידיעות אחרונות" יעמוד לימין כחלון אם ינסה לצאת נגד הבנקים, הגופים העשירים ביותר בישראל?

נחכה ונראה. בינתיים, קבלת הפנים של "ממון" לכחלון מסמנת כיוון ברור: "כוננות כחלון באוצר: 'הוא יצטרך להציג בפנינו תוכנית מהיכן לוקחים את הכסף'" (כותרת בשער העיתון), "משה כחלון, המועמד המוביל לתפקיד שר האוצר, מתכנן בנייה מסיבית, רפורמה בבנקאות ויצירת מקומות תעסוקה. גורמים באוצר: 'יישום המצע יעלה 10 מיליארד שקל, צריך למצוא מימון'" (כותרת המשנה לכתבה בעמודים 2–3). למרות הקישור שעושה הכותרת, לרפורמה בבנקאות אין שום קשר למעמסה התקציבית שכחלון מתעתד להטיל לכאורה על קופת האוצר. במחשבה שנייה, לא בטוח שיש צורך לחכות.

אגב, באותו גיליון קובעת שושנה חן כי "הסל התייקר ב-10%", על סמך בדיקה ברשתות המזון השונות. אותו גיליון שבו כותב היום סבר פלוצקר, מי שקובע שוב ושוב שאין בעיית יוקר מחיה בישראל.

הידד לקיסר

היה מי שקבע כי המפסידה הגדולה ביותר של הבחירות היא התקשורת. זו אמירה כללית מדי ובהכרח לא נכונה. המפסידים הגדולים היו יכולים להיות הסוקרים, אלמלא הם מפסידים בכל מערכת בחירות מחדש, וכל מערכת בחירות מחדש שוכרים שוב את שירותיהם – התקשורת והפוליטיקאים כאחד. מי שהוא כן בר-תחליף, ולכן אפשר להכתיר אותו כמפסיד הגדול של הבחירות, הוא "ידיעות אחרונות", ששם את כל האסימונים שלו על הפלת נתניהו – וכשל בגדול. אחרי שאתמול עוד נאחז בשרידי האפשרות שהעלו המדגמים ל"קרב צמוד", היום מגיעה התגובה למציאות המרה: הרכנת ראש, קבלת הדין והתרפסות בפני קהל מדומיין.

לראשונה זה ימים רבים כל ההפניות מתחת לתמונתו של נתניהו אינן ביקורתיות עד ארסיות. אחת משלוש ההפניות למאמרי פרשנות היא למאמר נגד התקשורת של עיתונאית ימנית (יפעת ארליך) ולא למאמר של יגאל סרנה המתפרסם סמוך לו. מאמר אחר הוא של בן-דרור ימיני, שיוצא נגד "השמאל". אפילו סימה קדמון מוציאה טור מאופק. הכותרת הראשית היא "ממשלת נתניהו הרביעית" מתחת לכותרת הגג "ניצחון סוחף לנתניהו". התמונה המרכזית היא של נתניהו בכותל. התמונה המרכזית בכפולה הפותחת היא של שרה נתניהו יחד עם בעלה. תמונה נוספת היא שלו ושל בנו יאיר. עמוד שלם מוקדש לתגובות בחו"ל ("נתניהו כובש גם את הכותרות בחו"ל).

בנימין ושרה נתניהו בכותל המערבי בירושלים, 18.3.15 (צילום: יונתן זינדל)

כיצד יתנהלו ב"ידיעות" מעתה כלפי נתניהו? האם יסכינו עם שלטונו? איך יתפקדו בלי להיות מחוברים לעטיני השלטון עכשיו, כשאפילו יאיר לפיד יהיה כנראה מחוץ לממשלה? האם "ידיעות אחרונות" יוכל לשרוד באופוזיציה? בינתיים, העיתון המפסיד מנסה להתחבר בחזרה לעם: מחר ב"ידיעות אחרונות", מבטיחות מודעות הקידום העצמי, יוקדש גליון המוסף השבועי לרשמי הכתבים מטיולים שערכו בשביל ישראל – כי מה יותר ישראלי, פטריוטי ולא מחייב מטיולים? על כריכת המוסף נחום ברנע תלוי על חבל. כל הסיפור בתמונה אחת.

תמונת המנדטים

גוש השמאל בבחירות 2013 ( (העבודה+התנועה+מרצ): 27 מנדטים. בבחירות 2015 (המחנה-הציוני+מרצ): 29 מנדטים.

גוש הימין (הליכוד+ישראל-ביתנו+הבית-היהודי) בבחירות 2013: 43 מנדטים. גוש הימין בבחירות 2015 (הליכוד+ישראל ביתנו+הבית היהודי): 44 מנדטים.

המרכז (יש-עתיד+קדימה) בבחירות 2013: 21 מנדטים. המרכז (יש-עתיד+כולנו) בבחירות 2015: 21 מנדטים.

החרדים (יהדות-התורה, ש"ס): בבחירות 2013 – 18 מנדטים. בבחירות 2015: 13 מנדטים.

הערבים: בבחירות 2013 (רע"ם-תע"ל, חד"ש, בל"ד) – 11. בבחירות 2015 (הרשימה-המשותפת) - 13 מנדטים.

סיכום: גושי השמאל והימין התחזקו במנדט (ימין) או שניים (שמאל). המרכז שמר על כוחו. החרדים הפסידו חמישה מנדטים בשל הפיצול במחנה הספרדי (מפלגת יחד) והאשכנזי (מחנה שטיינמץ). הערבים הרוויחו שני מנדטים אחרי שנאלצו להתאחד בגלל העלאת אחוז החסימה.

ובתמצית: השמאל התחזק בשני מנדטים, הימין במנדט, החרדים נחלשו בחמישה. הליכוד אמנם התחזק (על אף שביחס לבחירות הקודמות, אז התאחד עם ישראל-ביתנו, איבד מנדט אחד), אך הממשלה הבאה עתידה להיות צרה. ובכל זאת, תמונת הסיקור התקשורתי היום שונה מאוד מתמונת המנדטים, כמעט הפוכה. השמאל טרוד בחשבון נפש, הימין בשכרון כוח, החרדים בהתמוגגות.

חשבון נפש (שמאל)

"זה אנחנו, לא הוא. זה אנחנו שלא ראינו. אנחנו, התקשורת, הסוקרים, השמאל הישראלי, כל מי שהאמין ששינוי אפשרי. זה לא הוא. זה אנחנו שלא ראינו את מה שנעשה מתחת לאף שלנו" (סימה קדמון, "ידיעות אחרונות").

"סגל גם סיפק הבחנות חותכות בתוך ים המלל שמסביב. למשל, בביקורת הנוקבת שלו על מחנה המרכז-שמאל שנתקע בתל-אביב" (רועי פודים, ביקורת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות").

"המחלוקת היא בעיקרה פוליטית ועניינית. מחלוקת לשם שמים. אבל דווקא מחנה השמאל, או שמאל-מרכז, הפך אותה למחלוקת הרבה פחות עניינית. מחלוקת לגופו של אדם ולגופה של זהות" (בן-דרור ימיני, "ידיעות אחרונות").

"אין שום מניפולציה מספרית, עקומה ככל שתהיה, שתהפוך את האנשים האלה למקרי סעד, לעדר חסר בינה, למנשקי מזוזות, למשתטחים על קברי צדיקים וכיוצא באלה" (אריאלה רינגל-הופמן, "ידיעות אחרונות").

"שובו של הקוסם" (כותרת המוסף היומי של "מעריב").

"המחנה-הציוני טעה כשהתחבר למרצ ולא ללפיד וכחלון" (לילך סיגן, "מעריב").

"יש בישראל שמאלנים, אין שמאל" (מיכל אהרוני, "מעריב").

"קודם כל יש להרכין ראש. העם אמר את דברו" (ארי שביט, "הארץ").

"נתניהו ניצח בבחירות ניצחון מוחץ; כל ההסתייגויות אינן מעלות ואינן מורידות מגודל נצחונו" (עוזי ברעם, "הארץ").

ויש עוד.

חשבון נפש (חרדים)

כאמור, למרות התגובות הנסערות לתוצאות הבחירות, הרי שתמונת הגושים ("ימין", "שמאל", "מרכז") לא השתנתה באופן מהותי ממערכת הבחירות הקודמת, והשינוי המשמעותי ביותר מבחינה מספרית היה בקרב המפלגות החרדיות. הרשימה הספרדית איבדה ארבעה מנדטים והאשכנזית מנדט אחד. התגובות בעיתונים החרדיים המשרתים את הרשימה האשכנזית (יהדות-התורה) מדגימות את הכשל המובנה בעיתונות מגויסת: היא אינה יכולה למלא את הפונקציה המרכזית של עיתונות – חשיפה וביקורת של בעלי הכוח.

"אין כל ספק, וכולם מודים בכך, ואין צורך להביא ראיות לכך, שהיהדות החרדית יכולה להגיע להישגים טובים יותר משהגיעה אתמול", מתפתל מ' שלום ב"המודיע" לפני שהוא מעז לקבוע כי "הפסדנו יכולות גדולות ורצויות הרבה יותר". "אנו שבים ומזהירים, שלא יראו בהרהורים בקול שאנו מהרהרים כאן כל שיפוט אישי בנושא", מזדרז הכותב להוסיף. "איננו דורשים תשובות", נכתב בהמשך המאמר, "כי אין אנו זכאים לשים עצמנו ככאלה".

על אף שמפלגתו איבדה מנדט, הכותרת הראשית של "המודיע" חוגגת: "עלייה משמעותית ליהדות-התורה ג', שהצליחה להגדיל את כוחה ב-7.7% וקיבלה 205,551 קולות שקידשו שם שמים". ב"המבשר" מתונים יותר, עם "הציבור החרדי קידש שם שמים עם 205,430 קולות ליהדות-התורה, שנעה לפי שעה בין 6 ל-7 מנדטים" בתוך כותרת המשנה לראשית. "חרף קולות ההסתה מסביב ועל אף המהמורות שהניחו לפתחנו מפלגות קיקיוניות שדרכן לא צלחה, בכל הופיע לגיון של מלך בשיא יפעתו", חוגג מאמר המערכת של העיתון את היחלשות המפלגה (הכותב נתלה בכך שמספר המצביעים האבסולוטי היה גדול יותר מאשר בבחירות הקודמות).

חשבון נפש (ימין)

לא מצאתי בעיתוני היום חשבון נפש של הימין.

הימין

"פרשנים וסוקרים, עיתונאים ושדרנים – אתם הלוא תמשיכו בלהגכם השקרי. אתם לעולם לא תתפטרו, לעולם לא תודו שאין ולא היה לכם מושג, לעולם לא תביטו בעיניים למצלמות ותתנצלו שניסיתם להשלות את כולנו" (קרני אלדד, "מעריב").

"יש בי עצבות, על כמה מידידי הטובים, עמיתים למקצוע, פובליציסטים, עיתונאים, עורכים, שכבר שנים, בין החופשות בחו"ל, הם לוחמים את מלחמתו של העם העשוק בציון. בביטחון ובפטרונות הם מדברים בשם רוב העם, בזמן שהם כה מנותקים מהעם הטוב הזה" (יפעת ארליך, "ידיעות אחרונות").

"כיצד נהפכה התקשורת במדינה שהיא דמוקרטית במהותה לצרת אופקים, חד-ממדית, הנוקטת שיטות בולשביקיות כלפי אלה הסוטים – כפי שהיה במשטר ההוא – מן הדרך האחת והיחידה שהיא מתווה. [...] ביקירה, יצחק הרצוג, תעסוק התקשורת ימים רבים; במפלתה המוסרית והמקצועית – לא יהיה דיון ראוי לשמו, אם בכלל. בישראל התקשורת לעולם אינה עוסקת בפגמיה, בכשלון דרכה ובאיבוד האמון והמוניטין, הפוגעים בה גם פגיעה כלכלית".

"תבוסת התקשורת" – נוסח הפניה למאמר של חיים שיין בעמוד השער של "ישראל היום", שכנראה, ובצדק, אינו רואה בעצמו כלי תקשורת.

קיטוב, יוק

מסכם פרופ' אבי דיסקין, המצוטט אצל משה רונן ב"ידיעות אחרונות": "לא נעשינו יותר ימניים, זה קשקוש גדול. בנושא הפוליטי מעולם לא היינו קרובים יותר איש לרעהו, מחנה למחנה. פעם היה שמאל שדיבר על שלום ועל ויתורים, וימין שדיבר על שלמות הארץ [...] אנשים, משני הצדדים, התפכחו".

בקשר לישראל הראל

"גם מגזין 'העין השביעית', המעיד על עצמו כעוסק בביקורת התקשורת, לא יעשה (גם הפעם) את המוטל עליו; שהרי בניגוד ל-raison d'être שלו, בנטייתו הפוליטית גם הוא משתייך באופן מובהק למפלגת התקשורת המאוחדת", כותב ישראל הראל ב"הארץ". הערה על השקר של הראל אפשר לקרוא כאן.

בעיות ניסוח

הכותרת הראשית של המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", "למה מזרחים בפריפריה מצביעים לליכוד ואשכנזים בצפון תל-אביב מצביעים לעבודה?", נשענה על מגמות הצבעה כפי שבאו לידי ביטוי בתוצאות האמת, אבל הניסוח גרר את זעמם של הגולשים בפייסבוק, זירה שגם כך "ידיעות אחרונות" סופג בה קיתונות של שנאה ובוז.

מתוך דף הפייסבוק של "ידיעות אחרונות" (לחצו להגדלה)

מודעה (1)

"לא כדי לפאר את הכנסת הוקם האולפן המיוחד, אלא כדי להאפיל עליה. לא כדי לשקף את המערכת הפוליטית הוקם האולפן הענק, אלא כדי לשקף את עצמו. [...] הסכנו עם היותה של הטלוויזיה שחקן מרכזי בחיינו; תעשייה שהופכת הוויה לקלישאה, תעשייה שכדי להתקיים עליה להעצים ולהתעצם. ידענו שהגירוי שסיפקה אתמול מתפוגג מהר, וכדי לשמרו צריך להגדיל מינונים. הסתגלנו לעובדה שהטלוויזיה עוסקת בעצמה יותר משהיא עסוקה בנו. למדנו להבין שלטלוויזיית ריאליטי יש נוכחות בלתי נמנעת בעולמנו, וכי לא ייתכן מצב שבו לא תהיה זליגה מן השעשוע החלול אל אזורי התוכן המשמעותי ואפילו ללב הפועם – התוכן העיתונאי. הפנמנו את העובדה שהטלוויזיה אינה משקפת את הזירה הפוליטית, אלא יוצרת אותה. אבל נראה שמעולם לא העזה ישות טלוויזיונית, מרכזית ומשפיעה ככל שתהא, לקרוא בעצם נוכחותה תיגר על המערכת הפוליטית כפי שהיא עושה עכשיו" (חנוך מרמרי, 16.3.15, "העין השביעית").

"מבחינת ערוצי הטלוויזיה, מערכת הבחירות הזו, יותר מקודמותיה, מתנהלת כמו מה שהם עצמם מכנים 'אירוע גמר' – פרק הסיום של אחת מתוכניות הריאליטי ששניים מהערוצים מרבים לשדר, כמו 'האח הגדול' או 'הישרדות' או 'המירוץ למיליון'. ולא סתם אירוע גמר – 'ספיישל סיום'. כמו ששידורי הריאליטי שינו את הטרמינולוגיה שלהם לאורך השנים מ'הפרק האחרון לעונה' ל'גמר', ל'אירוע הגמר', ל'אירוע הגמר הגדול' ועד ל'ספיישל אירוע הגמר הגדול' – כך מוכרות לנו תוכניות האקטואליה את יום הבוחר הישראלי. מעלים את סף הריגוש. מבטיחים שידור נוצץ ומיוחד שכמותו לא נראה. לא סתם שידור בחירות – האמא של כל שידורי הבחירות (ניר גונטז', 17.3.15, "העין השביעית").

מודעה של ערוץ 10 היום בעיתונים

מודעה (2)

ערוץ 1 לא איכזב וסיפק גם הפעם פדיחה בשידור חי, בעת הדיווח על תוצאות המדגמים. הפעם נמצא מי שייקח את האחריות מחוץ לגבולות רוממה.

צילום מסך מאתר "וואלה" של המספרים השגויים בהצגת תוצאות המדגם בערוץ 1

התנצלות החברה המפעילה את טכנולוגיית הצגת המדגם, היום ב"הארץ"

מודעה (3)

אבי לביא מפתח-תקווה לא הסתפק במאמריהם של סבן, שיין ושות' וקנה(?) את הפינה השמאלית התחתונה של עמ' 43 ב"ישראל היום" כדי לזרות עוד מלח על פצעיהם של הגיבורים השליליים של החינמון.

"ישראל היום", מודעה