לפני כשבועיים שודר תחקיר על חלב בתוכנית "אורלי וגיא חוזרים עם תשובה". במרכזו של התחקיר עמד מחקרה של פרופ' רונית חיימוב-קוכמן, רופאה בכירה וחוקרת ביחידה להפריה חוץ-גופית בהדסה. חיימוב-קוכמן בדקה חלב מכל העולם ומצאה שבעוד שחלב מסין ומהודו הכיל כמות אפסית של פרוגסטרון, בישראל וביתר העולם המערבי נמצאו רמות גבוהות מאוד של פרוגסטרון בחלב – רמות המקבילות לאלו שנמצאו בדם אשה בשיא מחזור הביוץ שלה.

העלייה החדה ברמות ההורמונים יוחסה לתיעוש משק החלב בעולם המערבי – ברפת תעשייתית מעברים את הפרה שוב ושוב, וחולבים אותה במשך שבעה מבין תשעה חודשי ההריון. כאשר הפרה בהריון, באופן טבעי רמות הורמוני המין בגופה גבוהות, וההורמונים הללו מגיעים לחלב. בתחקיר הועלו החששות מפני ההשלכות הבריאותיות של חשיפה להימצאות גבוהה של הורמוני מין בחלב.

ב-29.12.14 התפרסם ב"העין השביעית" מאמר מאת יקי מנשנפרוינד, המבקר את התחקיר. ביקורתו כללה טעויות רבות. כמי שהשתתפה בתחקיר, אבקש להעמיד דברים על דיוקם.

הטיעון המרכזי של מנשנפרוינד הוא שהנתונים של אורלי וגיא והנתונים של מועצת-החלב "אינם מתייחסים לאותה יחידת מדידה [...] לאחר המרה של יחידות המדידה [...] אין כאן כמות גדולה פי עשרה, אלא לכל היותר כמות הגדולה פי שלושה". מנשנפרוינד מפנה בחישוביו לפוסט של גולש בפייסבוק, שמעלה השערה שלפיה ריכוז הפרוגסטרון שאליו מתייחס נציג מועצת-החלב הוא ביחידות של ננוגרם למיליליטר, אף על פי שזה לא נאמר בתחקיר, ובעצם בתחקיר לא ננקבה יחידת המידה.

מהי יחידת המידה של הפרוגסטרון בבדיקות מועצת-החלב? אף אחד לא יכול לענות על שאלה זו, שכן בפועל מועצת-החלב מעולם לא ערכה בדיקות כאלו – לא לפני שנה, לא לפני עשור וככל הנראה לא בכלל. מועצת-החלב טענה: "באשר להבדלים בתוצאות בדיקות הפרוגסטרון, מדובר בבדיקות שנעשו למטרות שונות ובשיטות מעבדה אחרות, כך שהן אינן ניתנות להשוואה". התחקיר הביא את תגובת מועצת-החלב כלשונה, אך למעשה כשהתבקשה המועצה להציג את בדיקות הפרוגסטרון שטענה שערכו, התברר שאין כאלה.

בלי קשר לתחקיר, לפני כשנה הגשתי בקשה לפי חוק חופש המידע, שמועצת-החלב כפופה לו, וביקשתי את פירוט בדיקות ההורמונים שערכה המועצה. בתגובה קיבלתי תוצאות בדיקות של כמה הורמונים, אך לא פרוגסטרון. המועצה גם הבהירה שהיא מסרה לי את כל המידע נשוא בקשתי. כלומר, ככל הנראה, בניגוד לטענת נציג מועצת-החלב בתוכנית ובניגוד לתגובה שהעבירה דוברות המועצה, המועצה מעולם לא ערכה בדיקות לריכוזי פרוגסטרון בחלב המשווק בישראל. למרבה הצער, תגובתה המטעה של מועצת-החלב בתחקיר הצליחה לזרוע ערפול בצופים, להטעות את הכותב ולהסיח את דעתו מן הממצא המרכזי של התחקיר.

הנקודה המרכזית שהתחקיר ביקש להעלות, ושהכותב מתעלם ממנה, היא שהילדים שלנו נחשפים לרמות פרוגסטרון גבוהות – לא פי שלושה ולא פי עשרה  מאשר בחלב לא-מתועש, אלא הרבה יותר מכך. באותה מעבדה של פרופ' חיימוב-קוכמן, ובאותה שיטת בדיקה, נבדקו דגימות חלב מישראל ודגימות חלב לא מתועש (מסין ומהודו). הבדיקות העלו שבחלב לא מתועש כמות הפרוגסטרון קרובה לאפס, ואילו בחלב מישראל נמדדו 30 ננומול לליטר, וזה פער משמעותי מאוד.

עוד טוען מנשנפרוינד שהתחקיר לא התייחס למשמעות ריכוזי הפרוגסטרון ולשאלה אם מדובר בכמות מסוכנת. התחקיר דווקא עסק בכך, והציג שתי עמדות מנוגדות בסוגיה. העמדה הראשונה היתה של משרד החקלאות שקבע שאין מדובר ברמות מסוכנות של הורמונים. על-פי חוות הדעת של משרד החקלאות שהועברה להפקה, עמדת משרד החקלאות מבוססת על דו"ח  JECFA – דו"ח שעוסק בבטיחות השימוש בתרופות הורמונליות לצורכי האצת גדילה בבקר לבשר, ואינו עוסק בחלב.

מסקנת JECFA היתה שריכוז ההורמונים בבשר מבעלי חיים שקיבלו טיפול הורמונלי להאצת גדילה הוא בטוח לצריכה. אלא שבניגוד גמור למסקנות הדו"ח שעליו מסתמך משרד החקלאות, ישראל כלל אינה מתירה שימוש בתרופות כאלו. כלומר, ישראל אינה פועלת על-פי דו"ח JECFA. כאשר נשאל על כך בתחקיר ד"ר נדב גלאון, הוא ענה שישראל אוסרת על שימוש בתרופות הללו בשל "עקרון הזהירות המונעת".

עמדה מנוגדת הציגה ד"ר גילה בן-דוד, מומחית לרפואת נשים ופוריות באסותא, שהפנתה לדו"ח ה-FDA, שגם הוא עוסק בשאריות וטרינריות בבהמות שקיבלו טיפול תרופתי. ה-FDA קובע שכדי שתרופה הורמונלית תותר לשימוש בבקר, אסור שתחשוף את הצרכן ליותר מ-1.5 מיקרוגרם פרוגסטרון ליום, מעבר לרמה שאדם נחשף אליה מצריכת בעלי חיים שלא קיבלו טיפול תרופתי.

תיעוש החלב הוביל לעלייה חדה בריכוז הפרוגסטרון, שעומד כיום על כ-10 מיקרוגרם לליטר (30 ננומול). בן-דוד מסבירה שתרופה שהיתה מובילה לעלייה דומה בריכוז הפרוגסטרון כלל לא היתה מותרת לשימוש בארה"ב. עם זאת, הואיל ובחלב העלייה בריכוז הפרוגסטרון אינה נובעת משימוש בתרופה אלא "רק" מחליבת פרות בזמן הריונן, הרי שאין כל מגבלה בהנחיות ה-FDA על ריכוז הפרוגסטרון בחלב, וכלל אין זה משנה מה ריכוז ההורמונים בו. בן-דוד מסבירה בתחקיר שמבחינה בריאותית אין זה משנה באיזו דרך הגיע הפרוגסטרון לחלב. מדובר באותו הורמון – בין אם הוא תוצאה של שימוש בתרופה ובין אם של חליבה בהריון, ולכן הסיכון זהה.

מנשנפרוינד טוען כי "בתוכנית נרמז כי צריכת מוצרי חלב קשורה להקדמת גיל הווסת בקרב נערות, אבל לא ניתנה לכך שום הוכחה". אלא שדווקא בתחקיר המשודר תיארתי מחקר התערבותי רחב היקף שמצא שצריכת חלב הובילה להקדמת גיל הווסת. מדובר במחקר שעקב במשך שנתיים אחר מאות ילדות בנות עשר שחולקו באופן אקראי לשלוש קבוצות: שתי קבוצות קיבלו חלב, והשלישית שימשה קבוצת ביקורת ולא קיבלה חלב. כעבור שנתיים, שיעור הבנות שכבר קיבלו וסת היה גבוה יותר באופן מובהק בקבוצות ששתו חלב.

נוסף לכך, ביקורתו של מנשנפרוינד כללה לא מעט הבעות דעה פסקניות למדי, כמו זו  למשל: "ד"ר פרידמן טען (ובצדק) כי דווקא לא מדובר בכמות גדולה של פרוגסטרון, משום שרוב הפרוגסטרון המגיע לקיבה (כ-90%) נהרס בה, ואינו מגיע כלל למחזור הדם". לגופו של עניין, גם טענה זו אינה נכונה. הורמוני המין בחלב אכן מגיעים למחזור הדם. מחקר משנת 2010 מצא ששתיית חלב הובילה להפרשת הורמוני מין נשיים בדם ובשתן של גברים וילדים. גם מחקר בחולדות שפורסם בשנת 2006 הדגים שמתן חלב כמזון גרם להשפעה על צמיחת רירית הרחם ועל משקל הרחם בחולדות לפני בגרות מינית, בניגוד למתן מזון ללא חלב. חשוב לדעת שמועצת-החלב גם לא הציגה בפני צוות התוכנית ולו מחקר קליני אחד שמראה שצריכת חלב אינה משפיעה על הציר ההורמונלי של ילדים או גברים.

עוד כותב מנשנפרוינד: "היה גם מי שטען כי חלב גורם לכל מיני הסרטן [...] אבל זוהי טענה משוללת יסוד הנתמכת אך ורק על-ידי טיפוסים סהרוריים ולא על-ידי מומחים של ממש". בתחקיר הוצגו עמדותיהם של מומחים כפרופ' חיימוב-קוכמן, שהסבירה שמחקרים אפידמיולוגיים מראים שהסיכון לתחלואה בסרטנים תלויי הורמונים עולה ככל שצריכת החלב באוכלוסייה עולה, וכפרופ' וולטר וילט, ראש בית-הספר לתזונה באוניברסיטת הרווארד, שהסביר כי צריכה גבוהה של מוצרי חלב עלולה להעלות את הסיכון לסרטן הערמונית, ואולי גם השחלה. אגב, גם הקרן העולמית לחקר הסרטן קבעה בדו"ח משנת 2014 שצריכת מוצרי חלב עלולה להעלות את הסיכון לסרטן הערמונית.

לסיכום, ביקורת היא דבר מבורך, אך עליה להיות הוגנת, וללא דעה קדומה, וכן, גם כותב הביקורת כדאי שיבין משהו בתחום שהוא מבקר.

טל חייקין היא דיאטנית קלינית