הבוקר, כמה שעות אל תוך המשך חקירתה הנגדית של ליאורה גלט-ברקוביץ' במסגרת תביעת הנזיקין שהגישה נגד ברוך קרא ועיתון "הארץ", שאל אותה עו"ד זאב ליאונד, בא-כוחם של הנתבעים, על אופן צילום המסמכים שהעבירה לקרא. בתצהיר התשובות לשאלון, הזכיר לה, השיבה כי בפגישה שהתקיימה בין השניים היה זה קרא שצילם את המסמכים, בנוכחותה. בחקירתה במשטרה, לעומת זאת, כמו גם בכתב האישום המתוקן שעליו חתמה במסגרת הסדר הטיעון כשהועמדה לדין פלילי, גרסה כי היתה זו היא שצילמה את המסמכים.

"זה שהוא שילם את הכסף עבור הצילומים, זה בטוח", אמרה גלט-ברקוביץ' בעוד היא מנסה להיזכר כיצד בדיוק התבצע הצילום. "את יקית", אמר לה עו"ד ליאונד, "אבל שאלתי מי צילם, לא מי שילם". במשך כמה דקות נסובה החקירה באולם של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב סביב השאלה כיצד בדיוק צולמו המסמכים באותה פגישה גורלית. גלט-ברקוביץ' השיבה את אשר השיבה ולבסוף, כדי להסביר את חוסר הוודאות שלה בנושא, הוסיפה, "לא האמנתי שעל זה יקום וייפול דבר". "על המהימנות שלך ייפול דבר", אמר לה עו"ד ליאונד.

אכן, את מרבית חציה השני של החקירה הנגדית של גלט-ברקוביץ', כחמש שעות חקירה נוסף לשבע השעות מהדיון הקודם, הקדיש עו"ד ליאונד להמשך קעקוע האמינות של התובעת. ברצף ישיר עם הדיון הקודם הדגים פעם אחר פעם כיצד גלט-ברקוביץ' מחליפה גרסאות ומשנה עמדות, הן לגבי עניינים טריוויאליים יחסית כמו זהות מצלם המסמכים בפגישה בינה ובין קרא או מועד תחילת ייצוגה על-ידי עו"ד צבי בר-נתן, והן לגבי עניינים שבמהות תביעתה כגון האחריות של קרא כלפיה, החשיבות של פרטיות מכשיר הטלפון שממנו יצר איתה קשר והחשיבות שייחסה, או לא ייחסה, לפרסום המסמכים שהעבירה לו.

בחקירתה במשטרה, שקטעים ממנה הוקרנו בבית-המשפט, היא נראתה אומרת דבר אחד; בערכאות קודמות צוטטו טענות אחרות; בתצהיר שהגישה טענה טענה שלישית; ובתביעה הנוכחית היא מעלה גרסה רביעית. מדי פעם אף נתפסה גלט-ברקוביץ' סותרת טענות שהעלתה בדיון הקודם, לפני שבועיים בלבד.

"אם זה הפריע לי? בוודאי שלא הפריע לי. למה שזה יפריע לי?", היא נראתה אומרת לחוקרי המשטרה כששאלו אותה על פרסום המסמך בטלוויזיה על-ידי העיתונאי משה נוסבאום, בניגוד גמור לטענותיה בתביעה הנוכחית. "הוא לא עבר עבירה, מה אתם רוצים ממנו?", שאלה את החוקרים ביחס לקרא, ואף גוננה עליו ואמרה כי אין לה תלונות כלפי האיש שהיא תובעת עתה. מדי פעם השתעשע בא-כוחם של הנתבעים בהטמנת מלכודות קטנות לגלט-ברקוביץ'. הוא השתמש במלותיה מן העבר, שמע ממנה כיצד היא מתנגדת להגדרה, ואז ציטט את דבריה או אף הקרין קטע שבו היא נראית עושה שימוש באותה ההגדרה ממש.

עו"ד ליאונד, שהזכיר לבית-המשפט בתחילת הדיון הבוקר כי בכתבה עליה משנת 1982 אמרה גלט-ברקוביץ' שבצעירותה היתה שחקנית, ביקש להציגה כמי שגם כעת ממלאה תפקיד בהצגה. "את עושה מניפולציות בין הליכים שונים שבהם את רוצה להצטייר כמתריעה בשער לבין הליכים שבהם את רוצה להוציא כסף מ'הארץ'", האשים. "חברתי מזגזגת בין הערכאות באופן שיטתי", הוסיף בהמשך הדיון. "זה נכון, אני שחקנית מתוסכלת", הודתה גלט-ברקוביץ' כאשר עברה התיאטרלי עלה לדיון, אך בכל הנוגע להליכים המשפטיים הנוכחיים התעקשה כי גרסתה הנוכחית היא גרסת אמת, ואילו הצהרות כוזבות מהעבר נאמרו מתוך מצוקה נפשית או בניסיון למנוע את חשיפתה כמדליפה.

"מצטערת שאני לא גיבורה גדולה"

שאלת האמינות של גלט-ברקוביץ' היא בעלת משקל בהליך המשפטי, שכן כמה מהטיעונים המרכזיים שלה נסתרים באופן גורף בגרסאות הנתבעים, וככל הידוע אין הקלטה של השיחות הקריטיות בינה לבין קרא. לדוגמה, גלט-ברקוביץ' טוענת כי לא נתנה לקרא אישור לפרסם את המסמכים שהעבירה לו, שלא לדבר על העברתם הלאה. קרא, לעומת זאת, טוען כי הפרסום נעשה באישורה.

יחד עם זאת, יצוין כי כבר בדיון הקודם העיר השופט אבי זמיר כי הכרעה עקרונית במשפט תיגע לסבירות הפעולות של הנתבעים לפי מצב היפותטי שבו כל מה שביקשה התובעת היה "אנא שמור על החיסיון". בית-המשפט יידרש לקבוע אם במצב כזה עשו ב"הארץ" די כדי למנוע את חשיפתה.

מנגד, במהלך הדיון היום פנה השופט זמיר לתובעת והעלה בפניה את האפשרות כי גם אלמלא היו אנשי "הארץ" פועלים בניגוד למה שהיא טוענת שהיו הנחיותיה, הרי שהיתה נחשפת כמדליפה. "גברתי צריכה לדעת איך חושפים הדלפות", אמר השופט זמיר, וציין כי היו בוודאי אוספים את החשודים הרלבנטיים וחוקרים אותם. "היו מציגים לגברתי בדיקת פוליגרף, שהיתה נכשלת בה, וגם אז גברתי היתה מודה", אמר השופט זמיר. "אני מנסה לשאול", הוסיף, "מה זה משנה אם קרא כן התקשר מהבית או לא, אם כן נתן לנוסבאום או לא, ברגע שהיו חוקרים את עשרים האנשים שמהם יצא המסמך גברתי היתה מודה, כך או כך".

"אני מצטערת שאני לא גיבורה גדולה", השיבה גלט-ברקוביץ'.

"שמר על פני פוקר"

חלק מחקירת גלט-ברקוביץ' יוחד לשיחות שקיימה עם עמוס שוקן, מו"ל "הארץ" ואחד הנתבעים במשפט. גלט-ברקוביץ' העידה כי היא שיזמה פגישה ראשונה עם שוקן, וזו התקיימה בביתה בתחילת שנת 2003. לדבריה, שוקן אמר לה כי נחשף לסיפור סיריל קרן רק עם פרסומו.

גלט-ברקוביץ' הוסיפה כי כשסיפרה לו על כל השתלשלות הדברים בינה לבין ברוך קרא, כולל הפרטים השנויים במחלוקת בין הצדדים, שוקן לא הגיב באופן יוצא מגדר הרגיל. "לשוקן היו פני פוקר", ציינה. "ברור לי שהוא הגיע לשיחה איתי לא טאבולה ראסה. ברור לי שהוא ידע משהו, שהוא התייעץ עם מישהו [...] הוא לא היה מופתע, הוא לא ילד קטן. הוא שמר על פני פוקר ואמר שיבדוק את הדברים". כמה ימים אחר-כך, הוסיפה, צילצל אליה שוקן ומסר לה שבבירור שערך במערכת עלו עובדות שונות בתכלית מגרסתה.

בינואר 2004, ציינה, כחודש לאחר שהיועץ המשפטי אליקים רובינשטיין הגיש נגדה כתב אישום, יצר איתה שוקן קשר, בא לביתה והציעה לה השתתפות של 10,000 דולר במימון משפטה. "אמרתי לו שאני צריכה לחשוב על זה, דיברתי עם עורכי-דיני והחלטנו לדחות את ההצעה", אמרה גלט-ברקוביץ'.

התובעת העידה כי שוקן מעולם לא הפר הבטחה שנתן לה. עדות דומה מסרה לגבי שמואל רוזנר, עורכו של ברוך קרא ונתבע אחר במשפט, שנכח הפעם באולם בית-המשפט לאורך כל הדיון, לצד קרא. "למה לא תבעת את העורך של 'הארץ'?", שאל עו"ד ליאונד, והתובעת השיבה כי החליטה לתבוע את האנשים שקרא ציין בפניה את שמותיהם כמי שיפקחו על הפרסום. "אם היה מציין שגם חנוך מרמרי [עורך 'הארץ' בעת פרסום הפרשה] יטפל בפרסום, אז אני מניחה שגם אדון מרמרי היה בכתב התביעה".

שמו של מרמרי עלה גם בשלב אחר של החקירה, כשגלט-ברקוביץ' נשאלה לגבי קביעתה בראיון עיתונאי כי לו היתה לה הזדמנות שנייה, היתה בוחרת בעיתונאי אחר או הולכת ישר לעורך העיתון. "לאיזה עורך היית הולכת? לרוזנר? לעמוס שוקן שאת קוראת לו עורך?", שאל עו"ד ליאונד, וגלט-ברקוביץ' השיבה כי במהלך עבודה אקדמית שהכינה כחלק מלימודיה לתואר שני נפגשה עם מרמרי וכי בשיחה ביניהם עלתה גם ההדלפה שלה ל"הארץ". לדבריה, מרמרי אמר לה באותה שיחה כי שגתה בכך שפנתה עם הסיפור לקרא וכי היתה צריכה להרים לו טלפון ולארגן פגישה איתו. "כל הסיפור הזה לא היה קורה לך", ציטטה גלט-ברקוביץ' את מרמרי מזכרונה.

עם תום חקירתה של גלט-ברקוביץ' הסתיים שלב החקירה של עדי התביעה. בדיון הבא ייחקרו חקירה נגדית רות יובל, שמשמשת עדה מומחה מטעם ההגנה, שמואל רוזנר ועמוס שוקן.