היסטריה

"אחרי החגים אנחנו כבר יוצאים לבחירות חדשות", מצטט זאב קם ב"מקור ראשון" את שר הכלכלה נפתלי בנט, כפי שהתבטא השבוע במפגש עם חברי מפלגתו בירושלים.

קם תוהה: "האם בנט יודע שמדינת ישראל בדרך לבחירות חדשות, אך בוחר שלא לגלות את זה באופן פומבי כדי לא להכניס את המערכת הפוליטית למצב עוד יותר היסטרי מזה שהיא כבר נמצאת בו?".

כחלוניאדה

"אין ספק, כחלון הוא הדבר הבא", פוסק יוסי ורטר בטורו שב"הארץ". לעומתו, יהודה שרוני אינו נלהב לקראת שובו הצפוי של משה כחלון לפוליטיקה הישראלית. במדורו שב"מעריב" כותב שרוני על שר התקשורת לשעבר תחת הכותרת "שבשבת כחלון".

הפרשן הכלכלי הבכיר של "מעריב" מזכיר גם הבוקר כי הרפורמה שהוביל כחלון בשוק הסלולר בישראל הובילה לפיטורי כ-3,000 עובדים ופגעה במניות הסלולר קשות, ועקב כך גם ב"חיסכון הפנסיוני" של הציבור הרחב. מבחינת שרוני, כך נראה, עדיף המצב הקודם, שבו התקיים שוק מעוות עם מניות וחשבונות מנופחים. שרוני, יש לזכור, היה הפרשן הכלכלי הבכיר של "מעריב" גם בגלגול קודם, תחת בעלותו של נוחי דנקנר, אז גויס העיתון כולו לצרכיו הכלכליים של הבעלים, בין היתר בסיקור המוטה עד כדי גיחוך ("5 נגרים") של הרפורמה בשוק הסלולר.

בעוד כחלון מתכונן לשובו לפוליטיקה, מציין שרוני, הוא עומד בראש מרכז שהוקם לכבודו במכללה האקדמית נתניה. "טייקון הגז יצחק תשובה הוא אחד המממנים החשובים", כותב שרוני, ומוסיף שהמרכז הפך ל"פלטפורמה לקידום מסע חזרתו של כחלון לפוליטיקה".

עמיתו של שרוני לעיתון, הדר חורש, מקדיש גם הוא את טורו הבוקר למשה כחלון. "כחלון פועל ממשרד צנוע במכללת נתניה", הוא כותב, "[...] התורם הבולט למכללה הוא יצחק תשובה, באמצעות חברת דלק שבשליטתו. בסביבתו של כחלון טוענים שאין לו כל קשרים עם תשובה ושהמכון שבראשו הוא עומד אינו מתבסס על תרומות". גם חורש מציין כי "כחלון עסוק בימים אלה בקאמבק הפוליטי", ומוסיף ש"בסביבתו נערכים להשקה רשמית [של הקמפיין] 'אחרי החגים'".

את התואר "שבשבת כחלון", אגב, מעניק שרוני לכחלון על רקע שינוי עמדותיו ביחס לחוק מע"מ 0 על דירה ראשונה. שרוני מצטט מדברי כחלון בשנה שעברה, אז הציע להסיר מע"מ מדירות ראשונות "באופקים או בכרמיאל" כדי להקטין את מחירן. השנה טען כחלון כי תוכניתו של שר האוצר היא "מתכון להרחבת פערים".

"הוא מתרחק מראיונות לתקשורת ומעדיף את הבמה הבטוחה והנוחה של ימי עיון בנושאי רווחה, כלכלה ויוקר המחיה", מוסיף וכותב שרוני על כחלון. "[...] בכנסים הולך כחלון על בטוח ומתמקד בשני נושאים פופולריים: מחירי הנדל"ן והצורך ברפורמות בבנקים".

אותם הנושאים שבהם מתמקד כחלון בכנסים עומדים במרכז טורו של מייסד "דה-מרקר" וסגן מו"ל "הארץ". "האם יאיר לפיד מתכוון לטפל במחירי הנדל"ן ובקרטל הבנקאי?", שואלת הכותרת לטורו השבועי של גיא רולניק ב"דה-מרקר".

רולניק כותב על האכזבה משר האוצר יאיר לפיד ומדגיש: "בוחריו של לפיד רוצים לראות אותו משתמש בכריזמה, במנדטים שקיבל ובמבנה הדיקטטורי של יש-עתיד כדי להוריד דרמטית את יוקר המחיה בישראל ולהפוך את המשק לחופשי. ויש שני מקומות שבהם חשוב לעשות זאת – ועליהם אין חילוקי דעות בין ימין ושמאל כלכלי ובטחוני: הראשון הוא סרטן מחירי הדיור והשני הוא העושק והריכוזיות במערכת הבנקאית".

רולניק וכחלון שיתפו בעבר פעולה באופן צמוד. רולניק סיפר כיצד נפגש עם כחלון כשזה כיהן כשר תקשורת טרי, זמן קצר אחרי שקרא לו מעל דפי העיתון לפעול לפתיחת שוק הסלולר לתחרות. ברבות הימים, כשרולניק נוכח לדעת כי כחלון מאמץ את המלצתו, העניק "דה-מרקר" תמיכה עקבית לשר התקשורת. הבוקר משה כחלון כמעט שאינו מוזכר בטור של רולניק, אלא רק בהערת אגב ("תחרות במערכת הפיננסית יכולה לתרום למשק לחיסכון גדול שבעתיים מ-5 מיליארד השקלים שהביא משה כחלון לשוק הסלולר").

בעיה, לכאורה

במדור "ספרים חדשים" שבמוסף "ספרים" של "הארץ" מוזכר ספרו החדש של נחמיה שטרסלר, עורך בכיר לכלכלה וחברה ב"הארץ". בשער הספר, "ושלא יעבדו עליכם", נראה שטרסלר מניף אצבע ומחייך למצלמה. ראיון עם שטרסלר לרגל הוצאת ספרו מתפרסם ב"מעריב". המראיין: יהודה שרוני.

"על אף התהפוכות בעיתון 'הארץ', כולל הקמת 'דה-מרקר', הוא שרד וקיבע את מעמדו כפרשן כלכלי מוביל", כותב שרוני על שטרסלר. הגילוי הבולט בראיון הוא הסיפור "כיצד אימץ שטרסלר את הביטוי 'ושלא יעבדו עליכם'", וכיצד הפכה האצבע המונפת לעבר המצלמה לסימן ההיכר שלו.

במדור הדעות של "הארץ" מתפרסם הבוקר מאמר מאת שטרסלר, המוקדש לשלמה אליהו ועודד שריג. כששריג היה המפקח על הביטוח הוא אישר לאליהו לרכוש את חברת הביטוח מגדל. לאחרונה ביקש אליהו למנות את שריג לתפקיד מנכ"ל מגדל. על כך ספג ביקורת.

"לכאורה נוצרה כאן בעיה",  כמעט מודה שטרסלר. "הרי שריג היה זה שנתן את אישור הרכישה לאליהו, אז אולי הוא עשה את מלאכתו רמייה, מתוך תקווה שיום אחד אליהו יסדר לו עבודה? זו טענה שאמנם נאמרת באחרונה, אך היא חסרת בסיס לחלוטין. היא הופכת את אליהו לנוכל ואת שריג לגנב, על לא עוול בכפם ובלי בדל של הוכחה. ויותר מכך: אם שריג אכן מעל בתפקידו, מדוע שאליהו יעסיק עכשיו איש בזוי שכזה? הרי ברור שבמוקדם או במאוחר הוא יבגוד גם בו, ויוריד את החברה ביגון שאולה". לטענת שטרסלר, "מדובר כאן במקרתיזם בזוי שמתודלק גם על-ידי חברות הביטוח שמפחדות מאליהו".

"למה אנחנו לא מפרגנים לעודד שריג" היא הכותרת מעל טורו של עורך "דה-מרקר" סמי פרץ, שאינו כפוף לעורך הבכיר לכלכלה וחברה בעיתון-האב. "אני נותן לשריג את הקרדיט על כך שהחלטתו לאשר לאליהו לרכוש את מגדל היתה מקצועית ונקייה. היא לחלוטין נמצאת במתחם הסבירות לאור נסיונו של אליהו בשוק הביטוח", כותב פרץ. "אלא שכאן חלה תפנית בעלילה. [...] הדילוג המהיר הזה של שריג ממשרד האוצר לאליהו חותר תחת הערך הבסיסי ביותר בשוק הביטוח: האמון". פרץ מזהיר: "אם ראש המערכת מרגיש נוח לעבוד אצל אדם שרק לפני שנה קיבל הכרעה דרמטית בעניינו, אזי כל המערכת תחתיו תחקה את המהלך – ומהר מאוד נראה כאן שירות ציבורי מושחת".

אירוניה מהי

כתבת השער במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" היא ראיון שערך רז שכניק עם צמד שדרני הרדיו הראל סלוצקי ועופר דומינגז, שפוטרו לאחרונה מרדיו תל-אביב וכעת תובעים את התחנה בדרישה לקבלת פיצוי בסך כמיליון שקל. "משולם הכניס אותי יום אחד לחדר שלו ואמר לי דברים מאוד בוטים", מספר דומינגז על מנכ"ל התחנה, אבי משולם. בתשובה לשאלת המשך של שכניק מפרט דומינגז: "למשל, 'אני פיטרתי כבר נשים ששכבתי איתן, אז מה זה בשבילי לפטר אותך? אתה עוד תראה'". בתגובה טוען עו"ד אילן בומבך, המייצג את תחנת הרדיו, כי מדובר ב"שקרים גסים".

"אחד הסעיפים המעניינים בפרשת פיטורי הצמד הוא התוכן השיווקי בתוכניות והיחסים ההדוקים בין הטאלנטים ומערכת התוכנית לבין מפרסמים במשבצות עתירות המאזינים האלה", כותב בהמשך הראיון שכניק. "הנתונים שהוגשו לבית-הדין לעבודה חשפו שכל אחד מחברי הצמד הרוויח עד 40 אלף שקל בחודש, וחלק מהשכר התבסס על עמלות ממפרסמים".

"אתה לא רק שדר, אלא סוכן מכירות של הרדיו ואתה מחויב בחוזה לשבת בפגישות עם לקוחות ולסגור עסקאות פרסום שגם אתה מרוויח מהן", מסביר דומינגז את שיטת העבודה. סלוצקי מוסיף: "לפעמים היום שלנו היה מתחיל בשלוש לפנות בוקר ונמשך עד 12 בצהריים, הרבה אחרי התוכנית, כי היו עוד פגישות כדי לסגור עסקאות". לדברי דומינגז, "אין מפרסם אחד בתוכנית שלנו שלא נגררנו לפגישה איתו".

בנקודה זו של הראיון מפנה רז שכניק לצמד השדרנים את השאלה: "זה לא פוגע בחירות שלכם להגיד מה שאתם רוצים?". בהמשך, בעקבות תשובות השניים כי "צריך להתייחס יפה למפרסמים" ו"אתה לא מדבר רע על מפרסם. לא נצטט כתבות רעות עליהם", מוסיף ושואל שכניק: "לא הרגשתם קצת חוטאים לתפקידכם כמגישי תוכנית אקטואליה?".

אם נותר מיתר בודד של תמימות בנפשו של העיתונאי רז שכניק, הוא בוודאי פקע בשלב זה. אם לא מעומס, אז מצחוק. "ידיעות אחרונות" מוביל את שוק העיתונות המודפסת בכל הקשור לשיתופי פעולה מסחריים. אתר האינטרנט של הקבוצה, ynet, מוביל את שוק אתרי החדשות בשיתופים פרסומיים דומים. שכניק עצמו, מעבר לשלל כובעיו בעיתון, מכהן כבר שנים כשליח המיוחד לענייני פרסום סמוי בדמות ידיעות חדשותיות לשלל מיזמים שהעיתון שואף לקדם, ממחזות זמר לילדים ועד לזמר הבית למבוגרים.

את השאלה על חטאי העיתונאים שנאלצים להתאים את עצמם להסכמים פרסומיים עם כמה מהגופים המסחריים החזקים במשק יש להפנות ראשית לכל לאנשי מערכת "ידיעות אחרונות", רק אחר-כך לצמד בדרנים מתחנת רדיו אזורית.

דומה כי שכניק כלל אינו מודע לתעוזה הנדרשת ממנו כדי להפנות שאלות כאלה למרואייניו, וזאת חרף העובדה שגם בעצם הראיון עימם הוא משרת את הצרכים של משפחת מוזס. סלוצקי ודומינגז, כפי שניתן ללמוד מתגובת רדיו תל-אביב לכתבה, חתומים בסוכנות הכשרונות ADD, המנוהלת על-ידי ירון ליכטנשטיין, בן-זוגה של הדס מוזס, בתו של ארנון מוזס. הבת אף עובדת בסוכנות כמנהלת פיתוח עסקי ושותפה, יחד עם בן-זוגה, בבעלות עליה. שכניק חתום תדיר על ידיעות ב"ידיעות אחרונות" המקדמות את עסקיה של הסוכנות.

הכותרות הראשיות

"מדינות ערביות תומכות בתקיפת ארה"ב בסוריה; רוסיה מתנגדת", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "אובמה מתקשה לגייס שותפים למערכה הצבאית נגד דאע"ש", נכתב בזו של "מקור ראשון".

"חקירה פלילית נגד השופט כהן", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". גם ל"ידיעות אחרונות" כותרת מרכזית בשער הקוראת "שופט בחקירה", אולם לצדה גם הכותרת "סרבני המודיעין", מלווה בסטמפה – "חשיפה".

אליאור לוי מדווח: "43 קצינים וחיילים בוגרי יחידת ההאזנות החשאית של צה"ל 8200 הודיעו בכתב כי לא ישרתו עוד במילואים כדי לבצע ציתות פולשני לחייהם של פלסטינים". ידיעות על מכתב הסרבנות של אנשי המודיעין מתפרסמות גם ב"מעריב" ו"הארץ", אולם ל"ידיעות אחרונות" העניקו שישה מהם ראיון נרחב. דומה כי יש להם הבנה לא רק במודיעין, אלא גם ביחסי-ציבור.

המועקה על מצפונם, הם מספרים, נובעת בעיקר מחלקם בהתנקשויות שמבצע צה"ל בלא משפט לבכירי חמאס, הפוגעות פעמים רבות גם בחפים מפשע. אבל לא רק: "הם מבקשים להאיר את העובדה שחלק משמעותי מהיעדים שאחריהם עוקבים הם אנשים חפים מפשע, שאינם קשורים כלל לפעילות צבאית נגד ישראל ומעניינים את גופי המודיעין מסיבות אחרות", מדווח לוי.

הפרטים שנאספים עליהם, מסביר איש מילואים ביחידה המכונה נ', נועדו "לסחוט אנשים ולהפוך אותם למשתפי-פעולה". לדבריו, "בבסיס אמרו לנו שאם אנחנו מגלים פרט 'עסיסי', אז זה משהו שחשוב לתעד. למשל מצב כלכלי קשה, נטיות מיניות, מחלה קשה שלהם או של בן משפחתם, או טיפולים רפואיים שהם צריכים [...] אם אתה הומוסקסואל שמכיר מישהו שמכיר מבוקש – ישראל תהפוך את החיים שלך לאומללים. אם את נזקקת לטיפול רפואי דחוף בישראל, בגדה המערבית או בחו"ל – אנחנו חיפשנו אותך. מדינת ישראל תיתן לך למות לפני שהיא תיתן לך לצאת לטיפול רפואי בלי שנתת מידע על בן דודך המבוקש. כל מקרה שבו עולה בחכה אדם חף מפשע שניתן לסחוט אותו בתמורה למידע או כדי לגייסו כמשת"פ היה זהב עבורנו ועבור כל קהילת המודיעין הישראלית. בקורס ההכשרה ממש לומדים ומשננים מלים שונות להומו בערבית".

חייל אחר ביחידה, המכונה ד', משווה את פעילותה לפעילותם של אנשי המשטרה החשאית של מזרח גרמניה, כפי שהיא מוצגת בסרט "חיים של אחרים".

עוד כותרת ראשית

"הספין של גלנט", נכתב בראש שער "מעריב", ליד תצלום פניו של אלוף הפיקוד לשעבר וביתו, במבט מן האוויר. "הסיבה שבגללה יואב גלנט לא מונה לרמטכ"ל היא שהרשויות מצאו שעשה דין לעצמו בשורה של פעולות הקשורות לקרקעות מושב עמיקם. בלי קשר למסמך הרפז, בלי קשר לאשכנזי", מזכיר קלמן ליבסקינד, חושף הפרשה, בכותרת המשנה של "מעריב" (עורך אתר זה, שוקי טאוסיג, העלה טענה דומה אתמול, בתוכנית "תיק תקשורת").

"כמעט שש שנים עברו מיום שהפרשה הזאת נחשפה לראשונה ב'מעריב'", כותב ליבסקינד הבוקר, "שלוש שנים וחצי עברו מאז שהפרשה הזאת הביאה לביטול מינויו של גלנט לרמטכ"ל ומאז שבג"ץ ביקש לדעת כיצד התרחשו הדברים, וכלום לא קרה. ממש כלום. גלנט ממשיך להחזיק גם היום באותם 35 הדונמים ולגדל עליהם זיתים כאילו לא אירע דבר, כאילו לא התברר שהוא קיבל אותם בדרך לא תקינה שאיש מלבדו לא הצליח לקבל, וכאילו מבקר המדינה לא פירט במסמך ארוך ומרתק עד כמה כשלו כל המערכות שהעניקו לו את המתנה היקרה הזאת".

לפי ליבסקינד, "מה שנעשה כאן בתקופה האחרונה על-ידי דורשי טובתו של גלנט, רבים מהם עיתונאים, הוא בלתי נתפס. הספין פשוט וברור: אם פרשת הרפז נחקרה, ואם התברר מי הרעים בה, ואם המשטרה ממליצה להגיש כתב אישום נגד גבי אשכנזי, אזי אין סיבה שגלנט לא ישוב אל המירוץ לרמטכ"לות. כאילו שהסיבה שגלנט איננו רמטכ"ל קשורה איכשהו לגבי אשכנזי או לפרשת הרפז".

"ל'פרשת אשכנזי' יש קשר מובהק לביטול המינוי של גלנט לרמטכ"ל", כותב אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות", "ויש תחושה בציבור שהגיעה העת לפצות את הקצין שנפגע כתוצאה מהתככנות בצמרת המטכ"ל". ופישמן מוסיף: "באשר לצדדים המשפטיים שהביאו להדחתו: גלנט דאג בינתיים לטפל בכל הניירת, וגבולות הנחלה שלו הוסדרו כחוק כבר לפני שנתיים".

"השבוע", כותב ליבסקינד ב"מעריב", "פניתי למינהל מקרקעי ישראל כדי לשאול אם היום, אחרי דו"ח המבקר, אחרי כל המהומה, ואחרי תהליך הפקת לקחים שבוודאי נערך, הם גובים מגלנט סוף-סוף את הכסף [דמי חכירה על אותם 35 דונם שאליהם פלש ועליהם הוא מגדל זיתים]. נעניתי בשלילה. במינהל הסבירו שייתכן שגלנט משלם ישירות למושב, אלא שבמינהל שכחו כנראה שהאדמה שנתנו לגלנט בכלל לא נמצאת עדיין תחת משבצת המושב".

"נתניהו הוא גם איש פוליטי", מוסיף פישמן ב"ידיעות אחרונות", "סביבתו הקרובה מתעניינת בעיקר בפוליטיקה, ובעיניה גלנט הוא לא רק מועמד לרמטכ"לות, הוא גם בעל פוטנציאל להיות שר הביטחון במפלגה 'הלא נכונה', כלומר: לא בליכוד. הדבר האחרון שצריכים בסביבת ראש הממשלה הוא שגלנט יחבור, למשל, למשה כחלון. כך שגם מבחינה פוליטית לא נכון יהיה להתעלם ממנו, מה גם שבאמת מגיע לו להיות רמטכ"ל".

פרשת הרפז/אשכנזי/גלנט/כספית/חסון

"אנשי 'אולפן שישי' של ערוץ 2 לא יודו בכך", כותב הבוקר מרדכי גילת ב"ישראל היום", "אבל הסיקור שלהם בפרשת גבי אשכנזי לפני שבוע – לא היה מקצועי. הוא היה מוטה, מטעה, מנותק מהמציאות. מותר להניח שכאשר צפו חברי המערכת הזאת בתוכנית המקבילה 'יומן' של איילה חסון, שעסקה באותו נושא, חלקם התמלאו קנאה [...] בעוד באולפן הערוץ השני התנהגו העיתונאים כמי שעובדים אצל ולמען גבי אשכנזי – בלי להביא בחשבון שיום אחד יותרו לפרסום חלק מהקלטות ותיחשף ערוותם – המשיכו בערוץ הציבורי להצביע על שיבושי החקירה ועל השמדת הראיות בידי נאמני הרמטכ"ל לשעבר".

לדעת גילת, בחברת החדשות של ערוץ 2 היו צריכים לאסור על הפרשן הבטחוני רוני דניאל להשתתף בדיון על חקירת אשכנזי, שכן הוא אחד המוזכרים בקלטות מלשכת הרמטכ"ל לשעבר. "הקלטות שנחשפו השבוע, כמו כמה אחרות", מוסיף גילת בהמשך טורו, "מלמדות בין היתר כי רוני דניאל לא היה לבד בסיפור הזה. היו שם גם בן כספית ו'חיילים' נאמנים אחרים".

"אני חומל על קבוצת העיתונאים שצרחה, בהיסטריה, בארבע השנים האחרונות, את כל מה שהוכתב לה על-ידי ברק ואנשיו", כותב הבוקר בן כספית ב"מעריב". "[...] כמה נורא לראות בפרצופים המכורכמים של עמיתי את טעם התבוסה. בשישי שעבר התקיים דיון מלומד בערוץ הראשון סביב כל מיני שאריות של כלום, כדי להוכיח שום דבר. לא כדאי להלאות את הקורא התמים בעולב הזה. האמת פשוטה: לא הצליחו לתפור לאשכנזי תיק בפרשת הרפז".

בהמשך הטור מתייחס כספית לשיחה שעליה דיווחה איילה חסון ב"יומן" האחרון, שיחה שלפי חסון היא "שיחת הדלפה" שבגינה עלול אשכנזי לעמוד לדין. בעבר כבר התייחס אליה כספית: "אני בספק אם היו בינינו יותר מ-2–3 שיחות טלפון. כשהעדתי בפרשה לא השמיעו לי את עצמי בשיחות עם הרמטכ"ל", כתב בתחילת החודש. הבוקר הוא שב ומדגיש: "כשהעדתי במשטרה לא השמיעו לי שום שיחה מוקלטת כדי שאזהה את קולי". ל"שיחת ההדלפה", כפי שהגדירה אותה חסון, היתה הקלטה, אולם לפי דיווחה זו הושמדה על-ידי עוזרו של הרמטכ"ל ארז וינר ודוברו אבי בניהו. לולא הושמדה הקלטת, אפשר שגם כספית היה נדרש לזהות את קולו, כמו עיתונאים אחרים.

ביום שישי שעבר הוסיף כספית: "ההמלצה הבודדה לכתב אישום נגד אשכנזי נוגעת לשיחת רקע שקיים עם שלושה עיתונאים שאני לא אחד מהם, לבושתי. העדתי במשטרה בעניין ידיעה עיתונאית אחת שאני חתום עליה. הידיעה הזו לא הניבה כתב אישום נגד אשכנזי, כי הוא לא המקור שלה".

הבוקר הוא כותב: "יש רק שיחת רקע אחת אצל הרמטכ"ל, שבה היו לא מעט רכילויות. ראיתי תמליל שלה [לפי הדיווח של חסון, גם התמליל המקורי של השיחה הושמד, אולם עותק ממנו נמצא כשהמשטרה ערכה חיפוש בביתו של בניהו]. לי, כעיתונאי, מותר לאסוף חומרים נגד מי שאני רוצה. גם בשיחה ההיא, לצערם של רבים, אין כל עבירה פלילית מצדו של הרמטכ"ל".

חסון, יש לציין, לא נקבה בשמו של כספית כעיתונאי שקיבל את "שיחת ההדלפה", אולם היא הציגה את שמו על המסך במהלך הכתבה וציטטה מכתביו. כספית, מנגד, אינו מציין אף הוא לאיזו עיתונאית בדיוק הוא מתכוון כשהוא חושף שהאלוף דני עפרוני, הפרקליט הצבאי הראשי, "הוא האיש עם היד על השיבר, שמדליף את השיחות לכתבת הבית".

בשולי הפרשה (או: הערה על עומק נפשי)

"פרשת הרפז מחדדת היטב מי היא באמת 'חבורת הכוסיות' היבבנית וההיסטרית מהקריה, ובמובן הזה תרמה תרומה רבה להבהרת מושגי הכוח, הפוליטיקה והפסיכולוגיה כפי שאלה באים לידי ביטוי ביחסים בין המינים בצבא", כותבת טל לאור במדור הדעות של "הארץ". לפי לאור, הפרוטוקולים שנחשפו השבוע ב"הארץ" מלמדים על "התנהגות ילדותית, היסטרית ורכילותית – תכונות שכאמור חינכו אותנו לחשוב ולהאמין שהן נחלתן של נשים בלבד.

"קחו למשל את השורות הבאות", מציעה לאור: "אני מתפרק... אני מגן עליך בגופי ובנפשי"; "תזכור שגם אני אוהב אותך..."; "עוצמת האהבה שלי וההערכה..."; "אבל זה הדדי, אבי, מה אתה רוצה...". לדברי לאור, "את כל הסאגה הזאת מלווה תחושה חזקה כי המונח 'דרמה קווין' לוקה מבחינה מגדרית – והנה הוכח פעם נוספת כי לא המלכה היא זו שזקוקה לוואליום, אלא דווקא המלך העירום".

באתר "וואלה" איירה את הדיאלוגים הללו רחלי רוטנר.

ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מנתח מאיר שלו את הדיאלוגים הללו מנקודת מבטו של סופר. "תמלילי השיחות שהוקלטו בלשכת אשכנזי מהווים סוגה ספרותית חדשה", הוא טוען. "אך גם אם התמלול הוא טכניקה שונה ומאתגרת של כתיבה, נותרו בו גם קווי דמיון ליצירות הגדולות של העבר. בעיקר נוגע הדבר לאותה רעה חולה של עודף פסיכולוגיה. סופרים רבים מעיקים עלינו באנליזות מייגעות ובנבירות עמוקות מני ים בנפשות הפועלות. אבל הסופרים הגדולים באמת מצליחים לאפיין אישיות במעשיה ובאורח דיבורה". שלו מצטט בין היתר את השורות שעליהן מתעכבת לאור, וכותב: "כה פשוטות וספורות הן המלים, ואיזה עומק נפשי נחשף מתחת להן".

בשולי "ישראל היום"

בתחתית עמ' 9 של "ישראל היום" מתפרסמת ידיעת תצלום על טקס שנערך אתמול ביחידת שלדג. על הידיעה חתום "כתב 'ישראל היום'", ובתצלום שבמרכזה (דובר צה"ל) נראים שני קצינים, אחד בכיר והשני פחות, שפניהם מטושטשים, כך שלא ניתן לזהותם כלל.

הבכיר, כך נראה, מעניק דבר מה לשני. תצלום או תעודה הוקרה. קשה לדעת, כיוון שגם החפץ המוענק טושטש כולו, למעט מסגרתו. והנה הפרט שאפשר ללמוד מהתצלום: צבע המסגרת – בז'.

בתחתית עמ' 23 של "ישראל היום" מדווח אילן גטניו כי האיגוד העולמי של חוקרי חלל "קיבל לשורותיו באופן חריג את האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון ז"ל אחרי מותו". גטניו מעניק את הקרדיט לסוכנות החלל הישראלית ולשר המדע יעקב פרי. השר, כך מדווח, אף התקשר לברך את אלמנתו של רמון לרגל האירוע, וזו "התרגשה מאוד מדברי השר והודתה לו על המאמצים שהניבו תוצאה חשובה זו". כותרת הידיעה ממלאת את הלב בגאווה – "עוד כבוד: אילן רמון התקבל לאיגוד העולמי לחקר החלל".

עושים לביתם

בעמודי החדשות של "הארץ" מתפרסמת מודעה המקדמת תוכנית בישול חדשה של זכיינית ערוץ 2 קשת. במוסף "מעריב", העיתון שמצא אתמול כיצד לדווח על התוכנית באמצעות אייטם על "ישראלים שלא יודעים לבשל", מתפרסמת הבוקר כתבת מגזין נרחבת לקראת עלייתה של התוכנית.

בראש עמ' 14 של "ידיעות אחרונות" מדווח דני אדינו אבבה על מירוץ שיתקיים בירושלים בתחילת החודש הבא בהשתתפות מכוניות מירוץ ופעלולנים מרחבי העולם, מירוץ "פורמולה ירושלים" (בפועל, אין מדובר במירוץ). לידיעה נלווה ציטוט מפי ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, המוגדר "אוהד ספורט מוטורי נלהב". בשנה שעברה היה זה "ישראל היום" שקידם במרץ את המירוץ, ואף פרש עליו את חסותו (אביב הורביץ ספר ומצא 11 אייטמים מערכתיים על האירוע). אולם אז היתה זו שנת בחירות לרשויות המקומיות. "ידיעות אחרונות" נפח רוח בקמפיין של המתמודד מול ברקת, משה ליאון, בלא הצלחה יתרה. השנה, כך נראה, החליט ברקת לעבור למתחרים.

ענייני תקשורת

לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי שר התקשורת גלעד ארדן בחר בשופט בדימוס עזרא קמא לעמוד בראש ועדת האיתור שתבחר את מנכ"ל רשות השידור.

אשר שכטר משוחח ב"דה-מרקר" עם ניק דייוויס, העיתונאי שחשף את פרשת האזנות הסתר בעיתוני מרדוק בבריטניה.

ב"מקור ראשון" מראיין איציק וולף את פרופ' אמיר חצרוני, שפוטר מאוניברסיטת אריאל בשל אמירותיו. חצרוני מתאר טקסט שכתב, על הטרדה מינית נגד נשים, כ"תגובה סאטירית" למציאות שבה כל אחת מתלוננת בכל רגע על הטרדה מינית.