המדינה-האסלאמית

"אובמה מבקש להרחיב את המאבק במדינה-האסלאמית לתוך סוריה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "נשיא ארה"ב נאם בלילה על האסטרטגיה מול האסלאמיסטים. קרי נפגש עם ראש ממשלת עיראק והתחייב לסייע 'לכל אורך הדרך'", נכתב בכותרת המשנה, המסתיימת בהפניה לאתר "הארץ" ושמתחת לה נדפסת ידיעה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס".

גם הכותרת הראשית של "מעריב", "להשמיד את דאע"ש", מתייחסת לנאומו של אובמה, וכך גם הכותרת הראשית של "ישראל היום": "שום גבול לא יבלום את המלחמה בדאע"ש". מעבר לשימוש בשם לא נכון (הארגון החליף את שמו למדינה-האסלאמית, כאות להרחבת תאוות ההתפשטות שלו מעבר לעיראק וסוריה), בחינמון גם אי-אפשר למצוא בידיעה עצמה ציטוט כמו זה שבכותרת. ב"מקור ראשון" מרחיבים את הכותרת באופן שיסב נחת לישראלים, לפחות אלה האמונים על חזון האימים של ראש ממשלתנו: "ארה"ב: נילחם נגד דאע"ש, אך לא נזניח את המאבק באיראן".

"אחרי שהציבור האמריקאי ביקש שארצות-הברית תתעסק בענייניה, עכשיו הבוחרים תובעים להפגין שרירים מול הטרור. אז אובמה נענה, אבל בלי אסטרטגיה ובלי חדווה", נכתב בכותרת המשנה לטורו של שמואל רוזנר במדור הדעות של "מעריב". "פיגועי 11 בספטמבר, שמהלכים אימים על אובמה, מסבירים את גרירת הרגליים שלו בחזיתות השונות", טוען רון מיברג באותו עיתון.

האומה הישראלית

שער המוסף היומי של "מעריב" מוקדש היום למהומות לא בסוריה, עיראק או מצרים, אלא בבירת ישראל. "אין הפסקת אש" היא הכותרת המלווה בתצלום הכה מוכר של רעולי פנים מיידים אבנים, ומתחת לה נכתב: "מותו של הנער הפלסטיני שנורה בוואדי ג'וז הצית התפרעויות והציב שוב בחזית את תושבי השכונות הצפוניות של ירושלים. דיווח מיוחד מהעיר שבה המלחמה עדיין רחוקה מסיומה".

בעוד שהכותרות הראשיות והדפים הראשונים של העיתונים מוקדשים לאיום האקזוטי התורן, המציאות הבטחונית על אדמת ישראל עצמה נדחקת ברגיל לעמודים הפנימיים או בכלל מחוץ לדפי העיתונים. מקרי אלימות לאומנית בערי ישראל וכבישיה, בוודאי מעבר לקו הירוק, מסוקרים בעיתונות באופן ספורדי, והעיתונות מקדישה להם בדרך כלל תשומת לב מרפרפת בלבד, כשרק פה ושם הם מצליחים לפרוץ אל עמוד השער. על סיקור תדיר, יומיומי, של מציאות החיים של ערבים בתוך הקו הירוק ומחוצה לו – אין מה לדבר. ובעצם, גם לא על זו של מתנחלים (וגם לא של חרדים, תושבי הפריפריה הגיאוגרפית וקבוצות ומגזרים רבים אחרים).

באופן אירוני ומצער גם יחד, המלים "דיווח מיוחד" שבכותרת המשנה של "מעריב" (שראוי לציון לשבח על כתבות מסוג זה) מדויקות הפעם.

החברה האזרחית

"למרות התחרות: סל הקניות לראש השנה כמעט לא הוזל", קובעת כותרת על שער המוסף הכלכלי "ממון". "בפסח הורידו הרשתות את המחירים ב-10% בממוצע, ואילו עכשיו ב-5% בלבד", נכתב בכותרת המשנה, "ומשהו מעצבן: מאחורי חלק מההוזלות מתגלות אריזות ש'התכווצו'". הסקירה, של שושנה חן, מקבלת הפניה מהכותרת הראשית של העיתון ("כמה יעלה ראש השנה").

"לפיד הבטיח שהגירעון יקטן ב-2016, התחזיות מראות אחרת", נכתב בכותרת כתבתם של שאול אמסטרדמסקי, עמרי מילמן ואמנון אטד ב"כלכליסט".

"הג'ונגל במחירי החיבור לאינטרנט – כמו בסלולר לפני עידן התחרות", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "אפליית מחירים, תעריפים שמזנקים אחרי שנה ושירותים מיותרים. בזק, הוט וספקיות הגישה מנצלות את הקושי של הצרכנים לעקוב אחרי החשבוניות. מי שלא טרח ליצור קשר עם החברות בשנה האחרונה – כנראה משלם מחיר מופרז", נכתב בכותרת המשנה, המובילה לכתבה של רותי לוי.

"ברור שיש למשרד התקשורת עוד עבודה רבה, והתחרות במקטעים שלמים בשוק התקשורת עדיין נמוכה למדי", כותב אמיר טייג בטור פרשנות, "אך המשרד אינו יכול למלא לחלוטין את תפקידו של הצרכן. גם לצרכן יש אחריות, ומודעות צרכנית היא תנאי הכרחי להורדת יוקר המחיה. הטלת האחריות על הרגולטור היא הדרך הקלה והיקרה. הרבה יותר זול להכניס ליומן תזכורת על מועד סיום המבצע. הכוח שבידי הצרכן אינו רלבנטי אם לא יידע לנצלו".

במוסף היומי של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת כתבה על כך שהאמפיתיאטרון שליד מבצר שוני מחליף את האמפיתיאטרון הגדול יותר שליד קיסריה כמקום מועדף להופעות מוזיקה, וזאת בין היתר בשל הקושי למכור כרטיסים. דני ספקטור מצטט "גורמים בתעשייה" שאומרים לו: "מאיפה תביא עכשיו 6,000 איש למלא את קיסריה?".

המודל הנורדי

עמ' 16 ב"כלכליסט" מוקדש לכלכלת אחת המדינות שבעיתון הכלכלי העמית, "דה-מרקר", מרבים להציג כמושא שאיפה. "הדילמה השבדית", נכתב בכותרת כתבה של נרי ג'ונסון, "החייאת מודל הרווחה או קיצוץ מסים". "ביום ראשון יתקיימו בחירות לפרלמנט בצל שני משברים: זינוק בחובות משקי הבית, ומחירי נדל"ן ששילשו את עצמם בתוך שני עשורים. החשש מצניחה למשבר כלכלי כמו זה שפקד את שבדיה בשנות ה-90 מסכן את החזרה למודל החברתי ההיסטורי". כותרת הגג מזכירה: "8 שנים אחרי שהחלה לנגוס במערכת הסוציאלית".

שלושער

"הארץ" מספק ידיעה מרעישה שלישית בתוך שלושה ימים. אחרי פרסום התמלילים מלשכת אשכנזי (בעקבות עתירה של העיתון) ואחרי הפרסום (אתמול) כי מפקד מחוז מרכז במשטרה ומועמד אפשרי למפכ"לות, ניצב ברונו שטיין, בילה במוצאי-שבת במסיבה פרטית שערך עו"ד רונאל פישר (החשוד בתיווך שוחד לקציני משטרה, וזאת על רקע קרבתו לכמה מהם; החשיפה הביאה להתפטרותו של שטיין בעקבות שיחה עם המפכ"ל דנינו), חתום היום אמיר אורן על ידיעה שכותרתה "המשטרה בודקת אם מקורבי ברק העבירו חומר בסיווג סודי ביותר למשרד פרסום". כותרת הגג היא "מסמכי גלנט האמיתיים".

אלוף פיקוד דרום יואב גלנט ושר הביטחון אהוד ברק, 29.12.09 (צילום: אריאל חרמוני/משרד הביטחון)

"היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה), שהודיעה בשבוע שעבר על סיום חקירתה בספיחי פרשת בועז הרפז, 'תיק 404', פתחה השבוע בבדיקה נוספת ונפרדת – 'תיק חדש', לדברי מקור משטרתי בכיר – של מידע שהגיע אליה בחקירה הקודמת, אך שהטיפול בו עוכב עד כה, ללא הנמקה", כותב אורן. "ראש יאח"ה, תת-ניצב אפרים ברכה, מינה צוות שאחד מחבריו הוא רב-פקד עו"ד עודד ראם, לבדיקת חשד כי מסביבתו של שר הביטחון לשעבר, אהוד ברק, או מקרב תומכיו של האלוף במיל' יואב גלנט, נמסרו מסמכים סודיים ביותר לאזרחים שאינם מורשים להיחשף אליהם. המסמכים כוללים ניתוח של פערי האיסוף המודיעיני במערכים שונים באמ"ן, יחסי הארגונים השותפים-יריבים בקהילת המודיעין, תוכניות מבצעיות של פיקוד הדרום ללחימה בחמאס וכינויים מסווגים של מערכות נשק.

"לפי אמות המידה המחמירות ששימשו את יאח"ה בחקירת תיק 404, ניתן להניח שהחומר שעותקיו רבצו במשרדיה בלוד ללא טיפול מועבר תחילה לחוות דעת של ראש מחלקת בטחון מידע בצה"ל, אלוף-משנה אורי הורביץ. על קביעותיו של אל"מ הורביץ באשר לסיכון הגלום בשיחות רקע עם עיתונאים ובהחזקת מסמכים מסווגים בידי אזרחים, כולל קציני קבע בכירים לשעבר, נשען ייחוס המימד הפלילי לתשתית הראייתית שמצאו החוקרים בתיק 404".

עוד על שער "הארץ": "פרקליט המדינה לשעבר לדור ידע בזמן אמת על הטענות נגד השופט יצחק כהן" (החשוד בעבירות מין כלפי כמה נשים), נכתב בכותרת לידיעה של רויטל חובל. "ידיעות אחרונות" ידוע באיבתו למערכת המשפט בכלל וללדור בפרט, על רקע תפקידו בהעמדתו לדין של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, מגדולי האתרוגים של "ידיעות אחרונות". ואכן, העיתון אינו מאכזב ומעניק לחדשה הפניה בולטת מהשער ואת הכפולה הפותחת של העיתון.

הלהיטות של העיתון מכשילה אותו בפרסום כותרת כוזבת לידיעה הראשית שלו: "לדור ידע, ולא דיווח לאיש". בכתבה עצמה, של טובה צימוקי, נכתב כי לדור דווקא כן חלק את המידע עם אנשים אחרים: הוא שיתף בפרטים את עוזריו והתייעץ איתם בנוגע לאפשרות לפתוח בחקירה. הטענה ש"לא דיווח לאיש" אינה כתובה בכתבה, שבה מוסבר שלדור לא דיווח לנשיא בית-המשפט העליון וליועץ המשפטי לממשלה, אחרי שהחליט כי "בהעדר ראיות מספיקות ובגלל סירובה של המתלוננת להעיד", יש "לסגור את התיק".

הבית-היהודי

נפתלי בנט, 23.10.13 (צילום: מרים אלסטר)

שר הכלכלה ויו"ר מפלגת הבית-היהודי נפתלי בנט מוצא עצמו במצב נדיר שבו הוא אינו נחשב לאויב לא ב"ידיעות אחרונות" ולא ב"ישראל היום". ב"ידיעות" הוא היה בן-בית מאז כניסתו לתפקיד, בשל איבתו לנתניהו, קרבתו ללפיד ומן הסתם עניינים אחרים שאינם גלויים דווקא (חברי מפלגתו תמכו בהצעת החוק נגד "ישראל היום" והוא עצמו יצא פומבית נגד העיתון), ומאז התחממות היחסים בינו לבין נתניהו, גם "ישראל היום" לא יוצא מגדרו כדי לתקוף אותו כפי שעשה באגרסיביות בעבר.

את החלל ממלא "הארץ", שבימים האחרונים מסקר באופן אגרסיבי את נסיונו של בנט להעביר חוקה חדשה במפלגתו. "ניצחון לבנט: הצליח לאשר חוקה חדשה לבית-היהודי שתגדיל את סמכויותיו", נכתב בכותרת ידיעה של יהונתן ליס. באתר העיתון מכנה רועי צ'יקי ארד את החוקה "דיקטטורה של שוקולד".

השד העדתי

בעמוד הלפני אחרון של "ידיעות אחרונות" נכתב על מחקר שלפיו "כל האשכנזים הם צאצאי משפחה אחת ששורשיה באירופה". כותב הידיעה, דודי גולדמן, מדגים שילוב של פרובינציאליות עם התנשאות עדתית כשהוא כותב: "רשת החדשות NBC מצאה עניין רב בממצאי המחקר והקדישה לו אמש מקום נכבד, תוך שהיא מציינת (אולי בגאווה) שהרוב המכריע של יהודי ארה"ב הם אשכנזים". גולדמן כושל מלהזכיר את הפרט שנמצא בידיעה על המחקר ב"הארץ", ולפיו מחצית הגנים של אותם "אבות קדמונים" של היהודים ה"אשכנזים" הם מהמזרח התיכון.

אפלמניה

נשורת אירוע ההשקה שלשום של חברת הטכנולוגיה אפל ממשיכה להיספג בדפי העיתונים. ב"ידיעות אחרונות", כאילו כדי להצדיק את הכותרת הראשית הבומבסטית וההתלהבות המעט מביכה שהפגינו אתמול, מכריזים היום בכותרת הראשית של המוסף הכלכלי "ממון" כי "אפל עשתה את זה שוב". "הפרשנים תמימי דעים שהפעם הצליחה אפל לרגש ולחדש", קובעת כותרת המשנה, שמצטטת כהוכחה את ה"ניו-יורק טיימס", שם נכתב, אליבא ד"ידיעות אחרונות", כי "השעון ומערכת התשלומים מסוגלים להגדיר מחדש תעשיות שלמות".

מעניין, ב"ניו-יורק טיימס" שמחלקים באינטרנט שלי נכתב כי "למרות קבלת הפנים הנרגשת שערכה התקשורת למכשיר הלביש הראשון של אפל, פרשנים הביעו דעות מעורבות באשר לפוטנציאל שלו להפוך למוצר של הזרם המרכזי" ("And despite the fanfare with which the news media has greeted Apple’s first wearable device, analysts have expressed mixed views about its potential to become mainstream").

ברם, ייתכן כי ב"ממון" קראו את הטקסט השני שהתפרסם ב"טיימס" על ההשקה, זה של פרהד מנג'ו, שאכן היה חיובי הרבה יותר והוכתר בכותרת "עם אייפון 6 והשעון החכם, אפל חוזרת למשחק והיא טובה מאי-פעם". קוראי "דה-מרקר" יוכלו לקרוא אותו בתרגום לעברית בכפולה הפותחת של העיתון. גם כפולת העמודים הבאה מוקדשת להייפ ("חלומן הוורוד של חברות האשראי", "המירוץ לפיתוח ויז או וייבר הבאה יצא לדרך").

ב"כלכליסט" הסיקור נרגש מעט פחות. "מהפך התשלום של אפל ייתקל ברגולציה בארץ", נכתב בכותרת הסקירה של עומר כביר ותומר ורון, בכפולה הפותחת של "כלכליסט". מסגרת בחתימת נמרוד צוק מדווחת על "התקלה של מנכ"ל אפל: טים קוק שידר את ההכרזה לעולם בדיבוב לסינית" ("המובילה הטכנולוגית נפלה בשידור וידיאו פשוט", מתמוגגת כותרת הגג). בכפולה הבאה מסכים כביר עם הקביעה ב"ממון" כשהוא קובע כי "נראה שהחברה לא רק עמדה בציפיות הכמעט מגוחכות, אלא התעלתה עליהן".

תזכורת: המוצרים שהושקו שלשום היו שעון-מחשב וטלפון חכם עם מסך מעט גדול יותר ובעל מערכת תשלומים כמו זו של כרטיס אשראי.

ב"גלובס", הנשען לא על ה"ניו-יורק טיימס" אלא על ה"פייננשל טיימס", כותרות הכתבות והטורים המתורגמים הן: "האם אפל תצליח במקום שבו גוגל נכשלה ומה יעשו הבנקים, חברות האשראי והחברות הקמעונאיות?", "יותר תכשיט ופחות גאדג'ט", "לא מדובר בהמצאת הגלגל".

הבית של תנובה

"עסקת תנובה מתנדנדת? הסינים דורשים הנחה", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "שלושה שבועות לפני סגירת העסקה: ראשי ברייט-פוד דורשים להפחית משווי תנובה, שעמד בעסקה על כ-8.6 מיליארד שקל. הסינים אמורים לשלם 4.8 מיליארד שקל לאייפקס עבור 56% ממניותיה בקונצרן המזון, ועל-פי הערכות דורשים הנחה בשווי של מאות מיליוני שקלים" (אילנית חיות).

"ברייט-פוד הזמינה את זהבית כהן לדון מחדש בתנאי מכירת תנובה", נכתב בכותרת ידיעה של גולן חזני בעמ' 12 של "כלכליסט". "ההערכות הן כי ברייט-פוד תדרוש להוריד כעת את המחיר שלפיו היא תרכוש את תנובה, לאור הירידות במכירות שלה במחצית הראשונה של השנה", מוסרת כותרת המשנה. הידיעה הנוספת באותו עמוד, של נורית קדוש, מדווחת כי "נחשפת הסיבה להנחות של תנובה: ירידה של 8.5% במכירות החלב בחודש אוגוסט".

"בכיר בענף הקמעונות: תנובה מעניקה הנחה לרשתות השיווק – אבל הצרכן לא ייהנה ממנה", מוסבר בכותרת ידיעה קצרה של אורה קורן בעמ' 14 של "דה-מרקר". "קמעונאי לא יכול לדעת מראש בכמה יגדיל את המכירות, ולכן הוא לא יכול לתמחר את המוצרים עם הנחה באותו שבוע. אם המכירות יעלו ב-10%, ההנחה בפועל לצרכן תהיה רק 2%. לא מדובר במוצרים שאפשר לקחת למלאי, כי התוקף שלהם פג מהר", מצטטת קורן "בכיר בענף הקמעונות". "אם תנובה רוצה לגלגל את ההנחה לצרכן, היא צריכה להודיע על הנחה לכלל המוצרים, לא רק על התוספת".

ב"ממון", המוסף שעורכו נשוי ליחצנית במשרד המשרת את חברת ברייט-פוד הסינית, לא נכתבת ביקורת על מודל ההנחות של תנובה (או על ההנחות בכלל), וגם לא נכתב באופן ברור כי הירידה ברווחים עלולה להשפיע באופן מהותי על עסקת המכירה לסינים. הידיעה של נווית זומר, בשולי עמ' 4, מתמקדת בנתונים יבשים בלבד.

סימנייה

"כך הפכו עו"ד יואב בן-דרור ורו"ח מיכאל שירן לבעלים החשאיים של מונופול התבואה של ישראל, שהממשלה מזרימה אליו מדי שנה עשרות מיליוני שקלים", נכתב בכותרת המשנה לראשית של מוסף "כלכליסט" (שי אספריל).

ומחר יום שישי

המוסף "24 שעות" מחזיק היום 16 עמודים בלבד. זה זמן שהוא חוזר שוב ושוב לגזרה המצומצמת הזו – כמוהו גם המוספים האחרים, השבועיים, המצורפים לעיתון בימות השבוע. כולם נראים כניזונים מאותה דיאטה מצירת היקפים.

במקביל, עורך "ידיעות אחרונות" רון ירון מקדיש יותר ויותר שטחים מקדמת העיתון היומי לקידום תכנים מעיתון סוף-השבוע על חשבון העיתון היומי עצמו. כך היום הכותרת הראשית של העיתון מפנה לידיעה במוסף "ממון" שתתפרסם במלואה רק מחר, והחלק העליון של השער מוקדש גם הוא לעיתון של מחר. בסך-הכל, רוב עמוד השער של עיתון יום חמישי מציע לקוראים הפניות לתכנים שהם אינם יכולים לקרוא.

אתמול ושלשום הוקדשה הרצועה השמאלית בעמוד השער, שבה מתפרסמות בדרך כלל הפניות למוספים היומיים, לכתבות שיתפרסמו במוספי סוף-השבוע, וכבר ביום שני(!) היתה הכותרת הראשית של העיתון ציטוט מתוך ראיון שיתפרסם רק ביום שישי (מחר).

אם מצרפים לכך את הידיעות על הקיצוצים החוזרים בעיתון, הדבר נראה כאילו ב"ידיעות אחרונות" מתקדמים לקראת קיום התוכנית האסטרטגית שב"מעריב" כמעט הוציאו לפועל בתקופת המו"לים זכי רכיב ושלמה בן-צבי: חיסול המהדורה היומית וריכוז כל המאמצים והמשאבים בעיתון סוף-השבוע, המרכז את מירב ההכנסות. כמו באיזון בין הזרוע הדיגיטלית לזו המודפסת, גם במהלך כמו זה בתוך עיתון הדפוס נדרשת זהירות שלא לקפח יתר על המידה את מנויי אמצע השבוע ולהסב לעיתון נזק שלא יוכל להתאושש ממנו.

עושים לביתם

ב"מעריב", שקיים שיתוף פעולה עם חברת הטלוויזיה קשת סביב תוכנית הריאליטי "האח הגדול", מפרסמים היום בעמ' 18 ידיעה על "ישראלים שלא יודעים לבשל", לקראת עלייה של תוכנית חדשה באותה קשת.

ענייני תקשורת

אופיר דור כותב ב"כלכליסט" על חשד לשחיתות ברשות השידור: "כך העבירה רשות השידור אלפי תיקים של חייבי אגרה למשרד עורכי-דין בודד"; "רגע לפני כניסת חוק השידור הציבורי לתוקף, וללא מכרז, העביר סמנכ"ל הגבייה ברשות השידור [הסמנכ"ל בפועל, יואב אשכנזי] 25 אלף תיקים של חייבים לטיפול משרד עורכי-דין קטן מרמת-גן. שכר הטרחה שהוא יקבל על תיקים ששוויים כ-75 מיליון שקל צפוי להגיע למיליוני שקלים". משרד עורכי-הדין הוא דודי רד.

"פוטרו מנהל תחנת הרדיו האלטרנטיבית קול-הקמפוס והעורכת הראשית שלה", מדווחים בן שלו וגילי איזיקוביץ ב"גלריה" של "הארץ". "לשניים, ליאור רחמני ועדי מור, ולמפיק הראשי גיל רוביו, שעזב עוד קודם לכן, לא מונו מחליפים. המכללה למינהל: התחנה לא תיסגר".

"רשת מקפיאה ומבטלת הפקות", מדווח נתי טוקר ומדווחים אחרים במדורי המדיה בעיתונים.