כשהנכדים יעלו לכיתה א'

זהו אחד מאותם בקרים – נדירים למדי – שבהם סדר היום אינו מוכתב על-ידי מאורע מרכזי שהכרחי להסיט למענו את שאר העניינים. זהו בוקר שבו כל מערכת עיתון יכולה להפתיע את קוראיה, לעצב את סדר יומם ולהרחיב בנושאים היקרים ללבה. שער שכותרתו שוברת שגרה יכול ביום כזה להיות שובר שוויון.

כל זה היה יכול לקרות בבוקר ה-3 בספטמבר 2014, אחרי 70 ימים של סדר יום מוכתב, אבל לא ממש קורה. העיתונים נשארים לרבוץ בכלובם, הגם שדלתו פתוחה לרווחה. עצלים, מסורבלים, רגילים לשגרת יומם – כנמרים זקנים שאין להם רצון לברוח, ובעצם גם לא יודעים איך ולאן.

תודה, אם כן, למשטרת ישראל שהפיחה אש רפה בגחלי המדורה של פרשת הרפז, בהמלצתה להגיש כתבי אישום נגד מחנה אשכנזי (נגד ארז וינר, אבי בניהו ובועז הרפז ונגד אביחי מנדלבליט, הפרקליט הצבאי דאז ומזכיר ראש הממשלה היום), וכמובן נגד אשכנזי עצמו.

"מעריב", למשל, נסער עד כדי כך שהקצה לבשורה הידועה מראש את רוב עמודו הראשון ואת שלוש הכפולות הבאות (פחות שתי מודעות עמוד). מרוב התרגשות פרץ העיתון בגל פרשנויות וניתוחים, ורק בעמ' 4 התפנה למסור את הדיווח עצמו, על-ידי אבירם זינו ואילן חכמון. קודם ההרצאה, ובהמשך סיפור המעשה.

קשה להתעלם מן העובדה ש"מעריב" הוא מגויס-אשכנזי מראשיתו ועד סופו, ועל כן כותרתו הראשית היא "אשכנזי: הוכח שלא חתרתי תחת ברק ולא סיכלתי את מינוי גלנט". אמנם שאלת ה"הוכח" עדיין פתוחה ולא המשטרה היא שתחליט על כתבי האישום, אלא הפרקליטות באישור היועץ המשפטי לממשלה, אבל את כתבי הזיכוי אפשר כבר לחלק. "לא יהיו אישומים", מכריז בן כספית, ומסייג: "נדמה לי שלא יהיה מסוכן מדי להעריך ש...".

גם "הארץ" בחר להישאר בכלוב. כותרתו עניינית: "המשטרה ממליצה להגיש כתב אישום נגד הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי". אבל די בשרשור כותרות ארבעה טורי הפרשנות של עמוס הראל, אמיר אורן, גידי וייץ ועידו באום כדי להתרשם מגישת חברי המערכת: "עוד לא כתב אישום", "תשתית לסגירת התיק", "הנחש הכיש את עצמו", "שיבוש ולא פוטש". "הארץ" ביקורתי לא רק כלפי חבורת אשכנזי, אלא גם כלפי רפיונן של מערכות אכיפת החוק, ובעיקר כלפי שטח החיכוך הרחב של אלה באלה. "השאלה אם יוגש כתב אישום נגד הרמטכ"ל נותרה עדיין פתוחה", כותב וייץ. "מצבם של יתר השותפים במחנה נראה קריטי".

הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי בטקס קריאת רחוב על שמו באור-יהודה, מרץ 2012 (צילום: יוסי זליגר)

לאחר ש"ישראל היום" הקדים וציטט אתמול בכותרתו הראשית את דברי מפכ"ל המשטרה, "ממצאים לא פשוטים בפרשת אשכנזי", מסכם היום החינמון בכותרתו הראשית "אשכנזי – לדין", ומקצה למשמעותה את 14 עמודיו הראשונים, זאת על אף שכלל לא בטוח שאשכנזי אכן יועמד לדין. "ישראל היום" הוא לפחות העיתון השקוף בישראל, ואיש לא יטעה בפענוח עמדותיו.

לא חשובים הפרטים, על מה בדיוק ממליצה המשטרה להגיש כתב אישום. העיתון גם אינו טורח לדייק בכותרת המשנה לכתבתו של איציק סבן כי "אשכנזי ידע על מסמך הרפז, אך לא דיווח עליו". בגוף הכתבה מציין סבן כי אשכנזי "השתהה בדיווח", אך אינו מציין את משך ההשתהות: יומיים מהיפתח החקירה.

"די לקרוא את הודעת המשטרה כדי להבין שאשכנזי צודק. פוטש לא היה כאן", ממשיך סבן, "אבל התנהלות לשכת אשכנזי מעידה כי היתה בדרך לעריכת פוטש נגד הדרג המדיני. טוב תעשה הפרקליטות אם תתיר לפרסם אותן שיחות כדי שהציבור יידע אחת ולתמיד אם היה לנו כאן רמטכ"ל שמבסיסו בקריה תיכנן לכבוש את ראשות הממשלה, ובדרך לכיבוש גייס עיתונאים ופוליטיקאים, תוך כדי שהוא מפקיד בידם סודות מדינה כסוג של מתק שפתיים", כותב סבן.

מה שחשוב הוא תחזיתו של הפרשן חיים שיין כי "ייתכן שבבית-המשפט תיחשף התנהלות חמורה שעלולה להרעיד את אמות הספים של החברה הישראלית". שיין, המדמה את אשכנזי (חביבו של הטבלואיד המתחרה) למי שפועל ברוח עצותיו של מקיאוולי לנסיך שלו, מצר על הנרפות בלתי מובנת של מערכת אכיפת החוק בטיפול במידע המפליל לכאורה והרגיש שהיה ברשותה. שיין מקווה כי "היועץ המשפטי לממשלה כבר הפנים את אחריותו לגורל מדינת ישראל בהיותו מופקד על בסיס הלכידות החברתית והיכולת לקיים מדינה מתוקנת, כלומר: שלטון החוק".

שיין גם מעלה על נס "אותם אנשי תקשורת, לא רבים, בעלי יושרה ואומץ לב, שמילאו את תפקידם העיתונאי באמונה וללא משוא פנים, במיוחד בעיתון 'ישראל היום'".

"ידיעות אחרונות", שנשא את אשכנזי על ראש תקוותו, הוריד הבוקר את רמת הכוננות ועימה את המלצת המשטרה בעניין הרמטכ"ל לשעבר לתחתית העמוד הראשון. את תמציתה של אנחת ההקלה של העיתון אפשר למצוא בכותרת הגרפית הצוהלת לכפולת 2–3: "פוטש בקריה – לא; הפרת אמונים – כן". חברו את הכותרת לזו של טור הפרשנות של נחום ברנע, "חוזרים לפרופורציות", ותגלו שמשמעותה: זה בסך-הכל הפרת אמונים.

"לאחר לבטים רבים וויכוחים לא מעטים, הגיעה המשטרה למסקנה שאין להאשים את אשכנזי בזיוף המסמך והפצתו, ואין מקום להאשים אותו בתכנון פוטש נגד שר הביטחון. סביב שני החשדות האלה בערה הארץ", כותב ברנע. "המשטרה ממליצה להעמיד אותו לדין על עיכוב מסירת המסמך במשך 48 שעות ועל פרטים סודיים שמסר בשיחה עם שני עיתונאים. כאשר בוחנים כל מקרה לגופו, אמר לי אמש אחד מקציני המשטרה, זה נראה טריוויאלי, מה שמטריד הוא המכלול".

וברנע מסכם: "אלמלא פרשת הרפז, שנעלמה מהתיק, לפחות בכל מה שנוגע לאשכנזי, איש לא היה מעלה על דעתו לפתוח בחקירה, לאנוס את החוק כדי להאריך את כהונת מבקר המדינה, לנהל קמפיין תקשורתי רעשני, ולהגיע, לאחר ארבע שנים, להמלצות המשטרה. וינשטיין לא ימהר להחליט. הוא לא מהממהרים. קודם ידונו בתיק בפרקליטות המחוז, אחר-כך יבקשו השלמות, ואז הוא יעבור לפרקליט המדינה ומשם ליועץ, הנוכחי או הבא. נכדיו של אשכנזי נכנסו השבוע, בגיל תשעה חודשים, למעון. אשכנזי משוכנע שהם לא ישמעו על סיום הפרשה לפני שיגיעו לכיתה א'".

קולה של אמא

מה בכל זאת יעשה "ידיעות אחרונות" עם הכותרת הראשית שלו? ובכן, "ידיעות" מתקן מחדל ומפצה את קוראיו על ההחמצה הקודמת. בעוד ש"הארץ" דיווח בעמודו הראשון על הוצאתו להורג של ג'יימס פולי ב-21.8.14, יומיים אחרי עריפת ראשו, זמן סביר מאז הפצת סרטון הווידיאו, "ידיעות" היה עסוק במוחמד דף. כה עסוק עד שלא מצא למקרה מקום בעמודו הראשון, ולו להפניה זעירה.

מאז חלף אמנם זמן יקר, שבועיים תמימים, והדיון העולמי והמקומי בעריפה ובהשלכותיה מיצה עצמו, כך נראה. אבל במקרה הבא נמצאו עורכי "ידיעות" על גשר הפיקוד, ידיהם על ההגה והמשקפת לעיניהם. עורכי "ידיעות" וכתביו פתחו את עיתונם בסיפור העריפה השני, בצירוף תמונה גדולה של הרגע שלפני – כלומר מיקמו עצמם על סקאלת הוויכוח בנוגע לפרסום תמונות מעין אלו באזור הצהוב – רגע לפני הדם. "ידיעות" הרי לא יסתפק בפחות. אין זה הסנאף עצמו, אבל זה הדבר הקרוב לו ביותר שניתן להפיק בלי פיקסלציה.

"ידיעות", עכשיו באלמנט, מכריז: "הקורבן השני: עיתונאי יהודי". הרמז הוא שנרצח בגלל יהדותו. אבל אם אכן הצליח להסתיר את מוצאו, כדברי אותו בן-ערובה שמביא "ידיעות", הרי שסטלוף הוצא להורג בעריפה מאותן סיבות שג'יימס פולי נרצח בדרך זו – בגלל היותו פרילנסר עיתונאי-ערביסט אמריקאי שנחטף בסוריה, ולא בגלל יהדותו.

ניכר ב"ידיעות" שהם יודעים להוציא את העסיס מן המקרה: "צם ביום כיפור בשבי של דאע"ש" היא כותרת העמוד הפנימי. על פני כל עמ' 9 מדווח על סרטון הווידיאו שפירסמה אמו של סוטלוף לפני שבוע ימים, ובו היא מבקשת לשחררו. על-פי ה"וושינגטון טיימס" מן ה-27.8.14, פנתה האם, שירלי סוטלוף, ישירות לאבו-באקר בגדדי, מנהיג המדינה-האסלאמית. "כמי שמתאר את עצמו ככאליף העומד להנהיג את העולם המוסלמי", מבקשת ממנו אמו של האמריקאי החטוף "לגלות רחמים כדוגמת הנביא מוחמד ולהגן על המאמינים המוסלמים, היהודים והנוצרים".

"אתמול גילתה" שירלי סוטלוף, כך נכתב בכותרת המשנה של "ידיעות", "שפנתה ללב אטום". הסטמפה שהוטבעה על הכתבה: "קולה של אמא".

אם לא השמלה של אנג'לינה

אילו, בעולם מושלם, היו מכניסים לפרופורציות את המלצת המשטרה בעניין אשכנזי וחבורתו, מה אפשר היה להציע ככותרת ראשית? את שמלת הכלולות של אנג'לינה?

הנה אפשרות, דלת סיכויים כנראה, לסיפור גדול, שעליו מדווחים דן לביא וחזי שטרנליכט בתחתית עמ' 23 ב"ישראל היום": "הוועדה המחוזית בירושלים דחתה התוכנית להפקת נפט מפצלי שמן". לביא ושטרנליכט מספרים שהדיון נמשך יותר משבע שעות, אבל שוכחים לציין כי 13 חברי הוועדה דחו את ההצעה, לעומת אחד בלבד שתמך בה.

קידוח של חברת IEI ליד מושב אדרת, 6.1.10 (צילום: יוסי זמיר)

נוסף להם כתבו על כך צפריר רינת ב"הארץ" ועמיר בן-דוד במוסף היומי "ממון" של "ידיעות אחרונות". לעומת "ישראל היום", שדחק את הסיפור לירכתי העיתון, במוסף "ידיעות" חוגגים על השער "ניצחון ענק לעמק האלה" ומפנים לכתבה בת עמוד בכפולתו השנייה. בעוד ש"ישראל היום" – וגם אתר nrg והעיתון "מקור ראשון", השייכים ל"ישראל היום" – פירסמו כתבות, ראיונות וטורי דעה בעד חברת האנרגיה, ב"ידיעות אחרונות" נתן כתב הסביבה עמיר בן-דוד במה לקשת המתנגדים לה.

במסגרת הדיווח ב"ישראל היום" הביאו לביא ושטרנליכט, כעמיתיהם, את תגובת השר להגנת הסביבה עמיר פרץ ואת תגובת החברה להגנת הטבע ("החלטה אמיצה", בהשמטת המלה "וראויה"). אפשר לקרוא אותה על רקע מאמרו של שטרנליכט שפורסם רק אתמול בעיתונו, לקראת ההצבעה, וכותרתו "הירוקים נגד הקדמה": "הירוקים שואפים לעולם אידיאלי ומתנגדים למה שהם רואים בו המהות הרעה של עולמנו הנוכחי: הפיתוח של הסביבה עבור בני-האדם. לכן לפי אותה אידיאולוגיה אסור לסלול כבישים, לבנות בניינים, בטח לא להניח צינור להזרמת גז ממעמקי הים. את המדבר בוודאי אסור להפריח, כי יש לשמר אותו לטובת הלטאה וחיפושית הזבל [...] זוהי אידיאולוגיה פנאטית ועיוורת. חלקה משרת כמו תמיד אינטרסים זרים של ארגונים שונים. אותם גופים הצליחו בלי הרבה מאמץ, כי הרי רשויות התכנון שלנו נועדו לתקוע מיזמים ולסכל הקמת קו להזרמת צינור גז מקידוח תמר לנקודה הקרובה ביותר לחוף.

"דבר לא יקרה לחבל עדולם בגלל הטכנולוגיה להפקת נפט מפצלי שמן, אבל הציבור כן ייהנה מהכנסות ממסים במיליארדי שקלים. והמדינה – מי ישורנו [כך במקור] – תגיע לעצמאות אנרגטית מלאה קודם דרך הגז הטבעי ועכשיו לא נצטרך לקנות נפט דרך מתווכים מפוקפקים ולממן מדינות עוינות.

"התוצאה", מסכם שטרנליכט, "עלתה לנו בערך 15 מיליארד שקלים, כי השלטון במצרים נפל והגז הפסיק לזרום לישראל [...] לכן צריך להגיד לוועדה הזו: תעזבו את הירוקים ותתמקדו פעם אחת באנשים".

המעניין בטורו של שטרנליכט היא חוסר המודעות העצמית – שלו ואולי של עיתונו. אין הוא מתמודד עם אף אחת מן השאלות הקשות העולות זה זמן באשר לתועלת מול הנזק שבניסיון להפקת דלק פצלי שמן.

"העין השביעית" עסק במיזם פצלי השמן מההיבט העיתונאי, ובחן את חבירתם של גורמי הון ושלטון והאופן שבו רתמו עיתונים ועיתונאים לקידום המיזם הבעייתי. בין הפועלים לקידומו של המיזם אפשר למצוא את בנימין בן-אליעזר כשר התמ"ת ועוזי לנדאו כשר האנרגיה בשעתם, את יוג'ין קנדל, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה שליד משרד ראש הממשלה, את נתן אשל, לשעבר ראש לשכת ראש הממשלה, את פעיל הליכוד אפי איתם, את המיליארדר האמריקאי הווארד ג'ונאס (שתרם לפריימריז של נתניהו ושל עוזי לנדאו) ואת עו"ד דוד שמרון, עורך-דינו של ראש הממשלה. בין אלה ששתקו אף שהעניין בתחום טיפולם יש לציין את השר להגנת הסביבה דאז, גלעד ארדן, ואפי שטנצלר, יו"ר קק"ל.

קוראינו מוזמנים לבחון את עמדת עיתוני אדלסון לאור הכתבות הבאות: תחקיר מקיף על מיזם הפצלים שערך אבנר הופשטיין ופורסם במוסף "הארץ" באפריל 2013; מאמר המפרט איך תופרים כתבת תוכן שיווקי למען קידוחים בהשתתפות פעילי סביבה החותרים למניעת אותם קידוחים, מאת יעל אדליסט, דוברת ארגון אדם-טבע-ודין; דיווח של איתמר ב"ז על על קניית מדיה ותוכן שיווקי לקראת דיון מכריע על אישור מיזם קידוחים שנוי במחלוקת של חברת האנרגיה IEI באתר nrg של "ישראל היום"; מאמר של אביב לביא על הרגע שבו עיתונות חופשית הופכת מרצון לפרסומת יחצנית; ומאמר של אבנר הופשטיין על קמפיין הרגע האחרון של יזמי פצלי השמן, שהטביל קבוצה קטנה של עיתונאים בגיגית של יחצנות, תוכן שיווקי ודמגוגיה.

האם יכולים פעילי החברה האזרחית (למען אנשים, ולא חיפושיות זבל, בדור הזה ובדורות הבאים) לחגוג הישג חשוב באמצעים דלים מול כוחות עדיפים? בהחלט, ואיתם יכולים לחגוג גם תושבי חבל עדולם (או חוף הכרמל, במקרה של מסוף הגז שעמד להיבנות בתוך יישובים חקלאיים ותיירותיים באחד החופים האחרונים שלא נוצלו עד תום). עם זאת, אלה נראים כנצחונות קטנים במערכה גדולה.

אתמול, במקביל למאמרו של שטרנליכט, הופיעה ב"דה-מרקר" כתבה שכותרתה "הרישיון של תשובה ונובל (אנרג'י) הוארך ברגע האחרון – יזכו גם בתגלית הגז הבאה". תחת כותרת הגג "מוכרים את העתיד", המספרת על הענקת 20 רשיונות קידוח בלעדיים למונופול הגז, כותב אבי בר-אלי: "משרד האנרגיה (שבראשו עמד השר עוזי לנדאו) עוד לא הבין כיצד יצליח לחייב את דלק ונובל לפתח בזמן את מאגר לווייתן, וכבר אץ-רץ להגדיל את השאלטר שבידיהן. הממונה על ההגבלים העסקיים עוד לא מצא את הפתרון למלכוד הפקדת משאב טבע אסטרטגי בידי גורם אחד – אך שותק כשהבור מעמיק. משרד האוצר סופר כבר את המיליארדים מהמכירות העתידיות של הגז – אך נרדם בשמירה מול המחטפים של ההווה".

הכותרת למאמרו של בר-אלי היא "מתנה נפשעת במיליארדי דולרים".

קמפיין: הפסיקו עם הקמפיינים

בעמ' 4 של "דה-מרקר" מהיום מציג נתי טוקר תקציבים של קמפיינים ממשלתיים שנחשפו בעקבות פניית התנועה לחפש המידע: 9.5 מיליון שקל לקמפיין של פיקוד העורף בכיכובו של משאב טבע אחר שלנו – מכופף הכפיות אורי גלר. משרד התחבורה השקיע 4.2 מיליון בפניות לציבור ובקמפיינים נגד כתיבת מסרונים בנהיגה ובעידוד השימוש בתחבורה הציבורית. המשרד לבטחון פנים השקיע יותר מ-2 מיליון באזהרה מפני שריפות בחורף, במניעת העסקת עברייני מין ובאיסוף כלי נשק. משרד הפנים עודד רחצה בטוחה בים ב-5.6 מיליון שקל – וזו רק התחלה.

בשנה האחרונה הוזכרו ב"עין השביעית" בהקשר של תוכן שיווקי קמפיינים של משרד החינוך, משרד הכלכלה, משרד התיירות ומשרד המדע. בכלי תקשורת אחרים אוזכרו קמפיינים של המשרד להגנת הסביבה ומשרד הרווחה (שכנראה בוטל). מתברר כי הנתונים שנחשפו על-ידי התנועה לחופש המידע הם רק חלק מן ההוצאה.

אולי צריך להשקיע כמה מיליונים בקמפיין שיעודד את הממשלה לחסוך בהוצאות פרסום-יתר.

משרד הפנים והאהבה

יהודה שוחט מספר ב"24 שעות" של "ידיעות אחרונות" את סיפורן של "טרגדיות בהתהוות": בנות-הזוג הישראליות בבית, ובני-הזוג שלהן כלואים במתקן חולות. משרד הפנים חשדני ונוקשה. זוג כזה הוא אורי כספי ובן-זוגה מוזס, המצולמים יחד. לא ברור מספר הזוגות הללו, אבל על-פי בנטען בכתבה, הם "רבים".

אירוע מינורי

לפני עשרה ימים דיווח "הארץ" כי המשטרה עצרה אדם בשם גילי גולן וחקרה אותו על תגובת פייסבוק בוטה כלפי מירי רגב. רגב העלתה סטטוס בפייסבוק שבו כתבה: "לאור אמירותיו של הנשיא לשעבר פרס כי המבצע בעזה מיצה את עצמו, אני אומרת כי פרס הוא זה שמיצה את עצמו". בתגובה כתב גולן: "מירי רגב! אני אגיד לך משהו! מי את בכלל שתלכלכי על שמעון פרס? את בסך-הכל זונה עם פה ג'ורה! עפת על עצמך מעל ומעבר יא אנאלפביתית עלובת נפש!".

ח"כ מירי רגב, צילום מסך מתוך קמפיין "קודם כל ישראלי" של אתר "וואלה", יולי 2014

רגב ביקשה שתיפתח חקירה פלילית נגד גולן על העלבת עובד ציבור, אך הפרקליטות לא אישרה זאת. רגב פנתה לתביעת לשון הרע אזרחית. "הארץ" לא טרח אמנם לעקוב אחרי הסיפור, אבל אתמול הוגשה בשם רגב תביעה על סך 300 אלף שקל נגד גולן. אתר החדשות "מאקו" הביא את תגובת עורך-דינה יניב לנקרי:

"נדמה לאחרונה כי דמו של נבחר ציבור בישראל הותר ונהיה כמן הפקר בכך שאדם מן היישוב מרשה לעצמו לפגוע באמירות כה בוטות, נמוכות ואישיות. על-פי פסיקות בתי-המשפט השונים, קיימת החובה הממשית בהחמרה עם מוציאי הדיבה כלפי אישי ציבור, שכן נבחר ציבור באשר הוא אינו שק החבטות של הציבור. לא יעלה על הדעת שפגיעה כה אנושה בח"כ בישראל תותיר את השיח על כנו כאילו מדובר בעוד אירוע מינורי".

ענייני תקשורת

שידור פיילוט מאולם בית-המשפט העליון יתקיים ב-9.9.14, מדווחת טובה צימוקי ב"ידיעות". כל ערוצי התקשורת האלקטרונית יוכלו להתחבר בשידור חי לערוץ אודיו שיוצב באולם הדיונים בבית-המשפט העליון, להקליט ולהעביר דיונים בשידור חי בטלוויזיה, ברדיו ובאינטרנט. לפי שעה ישודרו דיונים בסוגיות משפטיות תקדימיות.

עיתונאית "הארץ" נרי ליבנה לא הוציאה את דיבת ההתנחלות איתמר ותושביה כשאמרה כי להתרשמותה זו התנחלות של אנשים תוקפניים במיוחד וכי "אחת לשנתיים בערך יוצא מישהו מאיתמר ורוצח מישהו". כך פסקה בשבוע שעבר השופטת תמר בר-אשר-צבן מבית-משפט השלום בירושלים. ביום ראשון דיווחנו על כך כאן. היום פורסמה ידיעה על כך ב"הארץ" עצמו.