חזרה לשגרה
היום הוא היום השני לפתיחת שנת הלימודים, שבוע לאחר ההכרזה על הפסקת אש בחזית הדרום. אחרי חודשיים וחצי של הסלמה מתגלגלת שהסתיימה במבצע צבאי רחב היקף, שהשלכותיו עודן שנויות במחלוקת, ואחרי עוד יום אחד שבו נכבשו גליונות העיתונים על-ידי חגיגת השיבה ללימודים, היום סוף-סוף מתפנים גם העיתונים לחזור לשגרה. בהעדר אירוע חדשותי מרכזי ביממה הקודמת, בכל אחד מהעיתונים מובלט היום נושא אחר.
"ישראל היום"
ב"ישראל היום", בטאון לשכת ראש ממשלת ישראל, העסקים כרגיל. אתמול, בגליון השיבה ללימודים, ניצלו עורכי "ישראל היום" את ההזדמנות כדי לבקש מהציבור ארכה. אם במהלך מערכה צבאית ראוי להימנע מביקורת כמצוות האמרה (שטבע העיתון המתחרה) "שקט, יורים", עם פרוס שנת הלימודים הבהירו בחינמון כי ראוי להימנע מביקורת כמצוות האמרה (שנטבעה על-ידי "ישראל היום", אתמול) "שקט, לומדים".
ומה יקרה בעוד שבועות אחדים, כשיגיע ראש השנה היהודית וייפסקו לכמה ימים הלימודים? ייתכן שב"ישראל היום" יבקשו מהציבור להמשיך להימנע מהשמעת ביקורת – רק באופן זמני, כן? – כפי שעשו לקראת ראש השנה של השנה שעברה.
היום, בכל אופן, ממשיכים עורכי "ישראל היום" להסיט את תשומת לבם של הקוראים מהמלחמה שזה עתה הסתיימה ומהשלכותיה הפוליטיות והכלכליות, העשויות להכביד על התנהלותו של ראש הממשלה. האמצעי שנבחר הפעם לשם הסטת תשומת הלב הוא כותרת משומשת, המתפרסמת לקראת סיומה של חקירת פרשת אשכנזי. בשבועות האחרונים דווח בהרחבה על כך שהמשטרה תסיים בקרוב את החקירה, וכי בכוונת החוקרים להמליץ על הגשת כתבי אישום נגד הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, עוזרו לשעבר ארז וינר, דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו והפרקליט הצבאי הראשי לשעבר אביחי מנדלבליט, המכהן כיום כמזכיר הממשלה.
המידע הזה נחשף כבר לפני שלושה שבועות באתר ynet, ולמחרת דיווחו עליו כל העיתונים, ובהם גם "ישראל היום". האמתלה להבלטה המחודשת של ההתפתחות הלא-חדשה היא התבטאות של המפכ"ל, יוחנן דנינו, שהציג אתמול סקופ: על-פי המפכ"ל, החקירה העלתה ממצאים "לא פשוטים". הציטוט זה מפיו הוא היום הכותרת הראשית של "ישראל היום". בכותרת המשנה מובאת אמירה חלבית נוספת מפי המפקד העליון של משטרת ישראל, ולפיה "הצוות שחקר את הרמטכ"ל לשעבר עשה עבודה יסודית ומעמיקה". ההמלצות עצמן, נכתב על השער, יפורסמו "בימים הקרובים" (היום בצהריים אכן הוגשו ההמלצות).
הידיעה עצמה, מאת איציק סבן ועדנה אדטו, תופסת חצי עמוד בכפולה העשירית של העיתון. מלבד האמירות העמומות והקצרניות של המפכ"ל והתבטאות של היועץ המשפטי לממשלה אתמול בפורום פומבי, היא אינה כוללת אף פרט חדש על הפרשה. ההחלטה לשבץ דווקא את הידיעה הזאת בכותרת ראשית של עיתון יומי היא החלטה תמוהה, שקשה למצוא לה הסבר מלבד סדרי העדיפויות הייחודיים של עורכי "ישראל היום".
ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, במסיבת העיתונאים שבה הודיע על סיום מבצע "צוק איתן". ירושלים, 27.8.14 (צילום: יונתן זינדל)
במדור הדעות של החינמון ממשיכים הכותבים לעסוק בעיבוד המסקנות העולות מהמבצע הצבאי. יעקב עמידרור, מי שהיה הפרשן לענייני צבא של החינמון ולאחר מכן מונה על-ידי נתניהו לתפקיד ראש המועצה לביטחון לאומי, חתום הבוקר על מאמר המנגח את מאוכזבי "צוק איתן". עמידרור, שלאחר פרישתו מהשירות הציבורי שב לכתוב מעת לעת ב"ישראל היום", נדרש ל"תחושת החמיצות" – מונח החוזר, בניסוחים שונים, בדבריהם של המאוכזבים, וזכה להבלטה סדרתית בכלי התקשורת מקבוצת "ידיעות אחרונות".
מקורה של החמיצות, כך עולה מהטור, נובע מאי-הבנה של המטרות האמיתיות של מבצע "צוק איתן". לו היו מבקרי המבצע מפנימים את המטרות, לא היתה מתעוררת בהם התחושה המציקה. "לי אין שום תחושת חמיצות, כי הבנתי את המטרות שאליהן רצתה להגיע מדינת ישראל", מציין עמידרור בפסקת הסיכום של המאמר, ומפרט את המטרות כפי שהבין אותן הוא. "כשכל אלה הושגו, אני מרגיש נוח עם התוצאה, אם כי ללא אשליה לגבי הצורך להתחיל להתכונן למבצע הבא".
חיים שיין, שכאיש ליכוד התמודד לפני שנה על תפקיד במנגנון הפנימי של המפלגה, מגויס הבוקר לניגוח הביקורת מימין – ובפרט זו המזוהה עם מפלגת הימין המתחרה במפלגתו של נתניהו. "סקרי דעת הקהל שנערכו במהלך מבצע 'צוק איתן' החמיאו לבית-היהודי", כותב שיין. "ואולם אין מדובר בהערכה להתנהלות הנהגת המפלגה במהלך המבצע, ולראיה – סקר ערוץ הכנסת הראה שרוב גדול בציבור סבר שהתקפותיו של חבר הקבינט, השר נפתלי בנט, על רה"מ במהלך המבצע היו ביטוי לחוסר אחריות".
בפסקת הסיום של הטור, שרובו מוקדש להילול "לוחמי דור הכיפות הסרוגות", מגיש שיין עלה של זית לאנשי הבית-היהודי וקורא להם להתעלם מהסקרים ו"לתת כתף לקראת מערכות בטחוניות, מדיניות, כלכליות וחברתיות שעוד נכונו לנו". בשאר העיתונים, המערכות הללו כבר החלו.
פירות המלחמה
"הכסף שיועבר למערכת הביטחון יעלה ביוקר", נכתב בשער "כלכליסט", שכותרתו הראשית היא היום "במסלול מהיר לגירעון". הפניית השער הראשית מובילה לניתוח מאת שאול אמסטרדמסקי, המוקדש לקיצוצים התקציביים הנדרשים לשם מימון מבצע "צוק איתן" ודרישותיה של מערכת הביטחון.
"ראש הממשלה עומד כעת בפני בחירה בין ביטחון לכל היתר. מר ביטחון או מר כלכלה. רפובליקן או דמוקרט. מה חשוב יותר, החיים או איכות החיים. הוא צפוי, כאמור, לבחור באופציה הראשונה", כותב אמסטרדמסקי. "הבחירה הזו לא תיעשה בחלל ריק. הבחירה הזו תיעשה מול ציבור מעורב יותר, ציבור שיצא לרחובות בסוף 2011 אחרי שהתשתית האזרחית שהמדינה מעניקה לו הפכה להיות רקובה למדי. יש גבול כמה אפשר להמשיך לתת לביטחון מבלי שלציבור יהיה מה לומר על כך".
חזית נוספת שנפתחה עם סיום המבצע הצבאי היא זו הפוליטית. "עימות סוער בקבינט על העדר מהלך מדיני לאחר המבצע", קוראת הכותרת הראשית של "הארץ". הכתב החתום על הדיווח, ברק רביד, מבסס את הקביעה על שתי תקריות – האחת פוליטית ("ויכוח בין לבני ליעלון התפתח לצעקות"), האחרת דיפלומטית ("קרי ביטל השבוע את בואו לישראל כי הבין שאין נכונות לחידוש התהליך").
"אחד השרים שהשתתפו בישיבת הקבינט אמר ל'הארץ' כי העימות מייצג את המחלוקת העמוקה בין מרכיבי הקואליציה בנושא הפלסטיני", כותב רביד. "לבני ושר האוצר יאיר לפיד לוחצים לקדם מהלך מדיני, אך נמצאים בעמדת מיעוט. לדבריו, השניים עשויים לעזוב את הממשלה בהעדר התקדמות מדינית. 'בניגוד לדעה המקובלת, המדיניות בנוגע לתהליך השלום היא שתאיים על יציבות הממשלה, ולא תקציב 2015', אמר השר".
ב"מעריב" מבליטים חזית נוספת העשויה לאתגר את ראש הממשלה בתקופה הקרובה: החזית הדיפלומטית. "האיחוד-האירופי מאיים בחרם כולל", קוראת הכותרת הראשית של "מעריב" (אבירם זינו ואריק בנדר), המבוססת על תכתובת בין "ישראל" לנציבות האיחוד-האירופי (מקריאת הידיעה עולה כי השימוש במונח "חרם כולל" מטעה, ומשמעותו האמיתית היא "חרם כולל על מוצרים מן החי").
על-פי הדיווח ב"מעריב", שהוא המשך של גילוי מלפני כשבועיים, באיחוד-האירופי העניקו לישראל ארכה של שבועות אחדים להיענות לדרישה לסמן מוצרים מן החי שמקורם בהתנחלויות. "אם לא נשתכנע שיש שיטת הפרדה מניחה את הדעת, ניאלץ לאסור כליל יבוא מוצרים מן החי בישראל", נכתב בכותרת המשנה של הידיעה.
לא במסגרת שיתוף פעולה
ב"ידיעות אחרונות", שגליון החזרה ללימודים שלו הוגש לקוראים בסימן שיתוף פעולה מסחרי עם משרד החינוך, מבליטים הבוקר ידיעה ביקורתית למראה הקשורה לשותף הממשלתי שי פירון, כפי שעשו כבר בעבר עם שותף ממסדי אחר. "שיא הצפיפות", קוראת הכותרת הראשית של העיתון. "ישראל בין 3 המדינות הצפופות ביותר בכיתות בארגון המדינות המפותחות", נכתב בפתח כותרת המשנה.
הכתב החתום על הידיעה, רותם אליזרע, היה חתום לפני ימים אחדים על ידיעת תוכן שיווקי מטעם משרד החינוך. על-פי אליזרע, "מהנתונים ומהעדויות בשטח" עולה כי השנה "מגיעה הצפיפות לשיא חדש".
עורכי "ידיעות אחרונות", כמו עורכי עיתונים אחרים, נוהגים לעתים קרובות להצמיד לידיעות ביקורתיות את דיוקנותיהם של האישים הנושאים באחריות לכשל או למניעתו. עם או בלי קשר להיותו של פירון שותף עסקי ומושא לכתיבה אוהדת, במקרה הזה תצלומו של השר נעדר כליל מהסיקור: הוא אינו מופיע בהפניה הנרחבת שבמרכז השער, ולא בכתבה עצמה, התופסת את כל כפולת העמודים הפותחת של העיתון. גם שמו המפורש מוצנע. הוא אינו מופיע כלל בשער, ובידיעה המרכזית הוא מוזכר לראשונה רק בפסקה החמישית, ונעדר כליל מהכותרות ומההפניות המובלטות.
שר החינוך שי פירון עם שר האוצר יאיר לפיד, בפתחה של ישיבת ממשלה. ירושלים, 6.7.14 (צילום: אלכס קולומויסקי)
פירון הוא הדמות המרכזית במאמר מאת נחום ברנע, הזוכה להפניית שער קטנה בתוך ההפניה הראשית, אך נדחק למדור הדעות של העיתון, 31 עמודים אחרי הדיווח החדשותי. "יש משהו מדהים, כמעט בלתי נתפס, בקלות שבה ויתרו השרים החברתיים של מפלגת יש-עתיד על מאות מיליוני שקלים מתקציבי משרדיהם", כותב ברנע בפתח מאמרו. "קחו את משרד החינוך למשל: למעלה מחצי מיליארד שקלים קוצצו באבחת חרב אחת מתקציב המשרד. הקיצוץ לא פגע כהוא זה במצב רוחו העולץ של שר החינוך. בישיבת הממשלה הוא הרים את ידו בעד הקיצוץ".
על-פי ברנע, פירון נראה אמש "כחתן בחופתו" עת אירח את ראש הממשלה בחדר המצב שנפתח לרגל פתיחת שנת הלימודים. "הכל בסדר, הבטיח לכולם, הכל נפלא, שום תוכנית לא תיפגע", כותב ברנע. "אף מלה על המכה האנושה שהונחתה על ההשכלה הגבוהה, אף מלה על הכיתות שלא ייבנו. פירון היה כל-כך זחוח, כל-כך מרוצה, שהתבקש לשאול מדוע קיצצו לו רק חצי. אם היו מקצצים מיליארד, הוא יוצא במחול". כותרת המאמר מגחיכה מוטו שטבעה שותפה עסקית אחרת של "ידיעות אחרונות", שרי אריסון: "הקיצוץ מתחיל בפנים".
מהנעשה בחצר האחורית
ידיעה שראשיתה מתפרסמת על שער "הארץ" מעלה ספקות בנוגע למידע שהפיץ שירות הביטחון הכללי במהלך המבצע הצבאי, ולפיו פעילי חמאס בגדה המערבית תיכננו הפיכה נגד יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס. הטענה, שאומצה גם על-ידי עבאס (ידיעה בנושא מתפרסמת לצד הכתבה המרכזית), היתה לדברי כתב "הארץ" חיים לוינסון אחת ההצדקות למבצע המעצרים רחב ההיקף נגד אנשי חמאס בשטחי הרשות.
"ריאד נאסר, מבכירי חמאס בגדה, שהה 51 יום בחדר החקירות של שירות הביטחון הכללי במגרש-הרוסים בירושלים. מבלי שנפגש עם עורך-דינו, הוא נחקר באינטנסיביות, כמעט בלי שינה, על-ידי עשרות חוקרים. השיחות בינו לבין חוקריו מתועדות על פני מאות עמודים, כמות יוצאת דופן שלא נראתה בשנים האחרונות בבית-המשפט הצבאי בעופר", כותב לוינסון.
"בחקירתו נתן נאסר פירוט מדוקדק של מצב חמאס בגדה: שמות פעילים, מצבו הפוליטי של הארגון, קשרים בחו"ל והתארגנויות לעתיד. כשהסתיימה החקירה, בעיצומו של מבצע 'צוק איתן', מיהר שב"כ להודיע כי סוכלה תשתית שביקשה 'לבצע הפיכה ברשות הפלסטינית ולהשתלט על אזור יהודה ושומרון'. [...] עיון בחומרי החקירה מעלה את השאלה – האם באמת תיכנן חמאס הפיכה של ממש בגדה המערבית?".
התשובה של לוינסון לקושיה המורכבת אינה חד-משמעית, ומומלץ לקרוא את הכתבה במלואה, המבוססת על כתב האישום שהוגש נגד הנחקר. בצירוף טור פרשנות מאת עמוס הראל מגיש היום "הארץ" תקריב נדיר של הליך המתנהל בזירה שעבור הציבור הישראלי נותרת כמעט תמיד בצללים.
איך לא חשבו על זה קודם
"התשובה הסינית לטרור: מענק כספי עבור נישואי תערובת", מדווחים עורכי דסק החוץ של "כלכליסט" בידיעה שכותרת הגג שלה היא "ההוצאות להורג לא עבדו". "הממשלה מנסה להרגיע את המתיחות בקרב המיעוט המוסלמי שחי במחוז שינג'יאנג במערב המדינה", נכתב בכותרת המשנה. "בני מיעוטים שיתחתנו עם בני קבוצת ההאן, הקבוצה האתנית הדומיננטית בסין, ייהנו מבונוס שנתי ומהטבות בתחום הרפואה, החינוך והדיור".
צביעות
"מועצת זכויות האדם באו"ם: מעשי דאע"ש – פשע נגד האנושות ואף רצח עם", מודיעה כותרת גג לידיעה מאת יוני הרש המתפרסמת בכפולה הפותחת של "ישראל היום". הגוף הבינלאומי המושמץ, שאנשיו מרבים לגנות את ישראל ואת העומד בראשה בטענה לביצוע פשעים מסוגים שונים, זכה מידי עורכי "ישראל היום" להלבנה אוטומטית עם השמעתם של מסרים אחרים, נוחים הרבה יותר לאוזנו של הממשל הישראלי.
ענייני תקשורת
טלוויזיה מסחרית. "מדורת השבט תתפרק בעוד שבעה חודשים: קשת ורשת יפוצלו מערוץ 2", מודיעה הכותרת הראשית של "דה-מרקר", המוקדשת לתזכיר חוק שהפיץ אתמול משרד התקשורת. "זכיונו של ערוץ 10 לא יוארך מעבר לסוף 2014", נכתב בכותרת המשנה, ובידיעה עצמה (נתי טוקר) נכתב שמשמעות הדבר היא שהערוץ ייסגר.
אמיר טייג, בטור פרשנות נלווה, מנמק את הצורך בפיצול ערוץ 2 בהיותו מונופול – בקרב המפרסמים, אך גם ובעיקר בקרב הצופים. "רשת וקשת החזיקו יחד ב-2013 כ-80% משוק הפרסום הטלוויזיוני, בעוד ערוץ 10 וערוץ 9 חולקים בשאר. לכל אורך מסע ההישרדות של ערוץ 10, שהתחיל לפני יותר מעשור, הוא לא הצליח לנגוס יותר מ-30% מעוגת הפרסום הרלבנטית. ואולם, שליטה בשוק הפרסום היא הנזק הקטן של מונופול ערוץ 2. השליטה שלו בתודעה מסוכנת הרבה יותר", הוא כותב.
"במהלך מבצע 'צוק איתן' ניתן היה לראות את הדומיננטיות של חדשות ערוץ 2 בשיח הציבורי. מדי ערב בחרו שני שלישים מצופי הטלוויזיה להתחבר למוצא פיהם של יונית לוי, רוני דניאל ואמנון אברמוביץ'. פוליטיקאים ואנשי צבא עיצבו החלטות גורליות בהשפעת הדיון השוקק שהתרחש סביב מדורת השבט באולפן חברת החדשות של ערוץ 2", מוסיף טייג. אם יתממש תרחיש פיצולו של הערוץ, הוא כותב בהמשך, "הסיכוי שנארטיב בודד ישלוט בשיח המדיני, הפוליטי והכלכלי, יפחת מהותית".
במדור הכלכלה של "מעריב", המופעל עדיין במיקור חוץ, מדווח כתב "גלובס" לי-אור אברבך כי חברת החדשות של ערוץ 2 בחרה שלא לשלם לעובדיה את דמי ההבראה השנתיים בעקבות "מצוקה תזרימית" הנובעת ממבצע "צוק איתן". בידיעה שהתפרסמה בגליון אמש של "גלובס" דיווח אברבך על המצוקה הפיננסית של הערוץ המתחרה, שבו תוחל בקרוב תוכנית קיצוצים חדשה.
על-פי אברבך, עובדי ערוץ 10 המשתכרים מעל 10,000 שקל בחודש התבקשו לספוג קיצוץ בתנאי השכר שלהם, וכמה מהבכירים שבהם התבקשו לספוג קיצוץ גדול של כ-40%–50% בשכרם, שיעמוד על רף מקסימלי של 45 אלף שקל בחודש. בין אלה מונה אברבך את ירון לונדון ומוטי קירשנבאום, ואת תמר איש-שלום, רביב דרוקר, אשרת קוטלר, צבי יחזקאלי, אלון בן-דוד וגיא זהר, "שהרוויחו עד עתה 60–80 אלף שקל בחודש".
אברבך מייחס את תוכנית קיצוצי השכר למנכ"ל ערוץ 10 החדש-ישן, יוסי ורשבסקי. ידיעה נלווית, שזכתה להפניית שער, עוסקת בשכרו שלו. "שכרו של יוסי ורשבסקי, מנכ"ל ערוץ 10: 70 אלף שקל בחודש", נכתב צמוד לאזכור הרף החדש והנמוך יחסית של שכר העיתונאים הבכירים. בתוככי העיתון הדגש בכותרת שונה: "שכרו של יוסי ורשבסקי: 40% משכרו של רפי גינת".
במוסף "השוק" של "כלכליסט" מביאה רחלי בינדמן חדשות רעות גם לבעל השליטה בערוץ 10, יוסי מימן. על-פי דיווחה, המפרק של חברה אחרת שבה שלט מימן, אמפל, תובע כעת את חברי הדירקטוריון של החברה בגין "הפרת אמונים לכאורה בעסקאות בעלי עניין". מממני התביעה, מציינת בינדמן, הם הגופים המוסדיים שהחזיקו באגרות חוב של אמפל ונאלצו לספוג תספורת של 95% על הלוואה בגובה מיליארד שקל. מהידיעה עולה כי אחת הנתבעות היא אירית אילוז, המכהנת במקביל כנציגתו של מימן בניהול ערוץ 10.
מנחי העונה הראשונה של "The Voice", רמי קלינשטיין, אביב גפן, שרית חדד ושלומי שבת. נווה-אילן, 31.3.12 (צילום: יונתן זינדל)
במוסף "הערב" של "גלובס" מאמש דיווח אברבך כי הרשות השנייה פתחה בהליך הפרה נגד חברת רשת, בגין שילוב פרסומות סמויות לחברת קוקה-קולה בתוכנית "The Voice". אברבך מזכיר כי רשת כבר ספגה קנסות בסך 550 אלף שקל בגין פרסום סמוי לחברת המשקאות – "הגבוהים בתולדות הטלוויזיה המסחרית" – בתחרות כשרונות מוזיקליים אחרת, "אקס פקטור".
קבוצת אדלסון. במדור הדעות של "מקור ראשון" מתפרסם מאמר הנפתח במלים "אהבתי את כל מהלכיו של ראש הממשלה ב'צוק איתן'. במקומו הייתי מתנהג באופן דומה, ומציב את אותם היעדים". לתהייה המתבקשת בנוגע לפרסומו של מאמר ברוח זו ביומון המגזרי של שלדון אדלסון, פטרונו של ראש הממשלה, ראוי להוסיף את העובדה הבאה: כותב המאמר, יורי מור, פירסם אותו כבר לפני ארבעה ימים באתר News1.