מין ודמוקרטיה
מה יותר טוב ויעיל מתעמולה, נשאל פעם חכם סיני מומצא על-ידי פקיד ממשל סקרן שביקש לבחון את תבונתו. "חינוך", השיב החכם, ונורה בראשו. "משרד החינוך מצנזר לימודי מדע לדתיים", מדווחת הבוקר הכותרת הראשית של "הארץ", המתבססת על "גורמים בהוצאות ספרי לימוד" הטוענים כי משרד החינוך הורה להם להשמיט מספרים המיועדים לתלמידי מערכת החינוך הממלכתית-דתית תכנים בנושאי רבייה, אמצעי מניעה, מחלות מין ותכנים אחרים.
"בין ההתאמות שנדרשו: השמטה של אזכורים לגוף האשה, עידון של כל טקסט או דימוי העלול לפגוע בציבור הדתי והכנסת דוגמאות ושאלות מסיטואציות התואמות יותר את חיי הציבור הדתי", כותבים ירדן סקופ וליאור דטל. השניים מביאים ציטוט מפי אחד הגורמים, ולפיו משרד החינוך "נכנע לאחד הזרמים הקיצוניים בציבור הדתי". לדבריהם, "כל הוצאות ספרי הלימוד הגדולות" אישרו את המידע המובא בכתבה.
"זו הפעם הראשונה שבה תהיה הפרדה בין ספרי הלימוד במדעים של התלמידים הדתיים לתלמידים החילונים", כותבים סקופ ודטל. "עד כה, התלמידים בזרם החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי – שני זרמי החינוך הציבוריים המרכזיים בישראל – למדו מדעים מספרים זהים. הסרת הפרקים על רבייה מספרי המדעים פירושה שהתלמידים לא ילמדו את הנושא מזווית מדעית לכל אורך שנות לימודיהם, אלא אם ירחיבו את מקצוע הביולוגיה בתיכון".
עוד מוסיפים כתבי "הארץ" כי בשנים האחרונות גם תוכניות הלימודים בהיסטוריה ובספרות עברו הכשר ייעודי. אחד הקטעים שהוחלט להסיר מהספרים המיועדים לתלמידים דתיים, כותבים דטל וסקופ, עוסק באגדה על מגע הזהב של המלך מידאס מהמיתולוגיה היוונית.
"בשנים האחרונות ההקפדה הדתית רק הלכה והחמירה, בניסיון להתחנן לפני השכבות הדתיות המבוססות", מוסיף אור קשתי בטור פרשנות. "זו הסיבה מדוע התרחבה כל-כך ההפרדה בין בנים לבנות בחינוך הדתי – עד שקיבלה לאחרונה את ברכתו של שר החינוך שי פירון, שהחליט לממן אותה, לראשונה, מתקציב המשרד". במשרד שבראשו עומד פירון לא הכחישו את המידע, והסבירו כי "אין בהתאמות הייעודיות כדי לשנות את יעדי תוכנית הלימודים".
משה ליאון עם השר יובל שטייניץ וח"כ אביגדור ליברמן, במעמד הכרזתו על מועמדותו לראשות עיריית ירושלים, שלשום (צילום: פלאש 90)
"יהדות-התורה: אם יהיו בחירות בבני-ברק – לא נתמוך בליאון בירושלים", מודיעה כותרתה של ידיעה מאת ארי גלהר ב"מעריב". כיצד יכולה מפלגה למנוע את קיומן של בחירות דמוקרטיות בעיר בישראל? גלהר מסביר: "בניגוד לכל הערים בארץ, בבני-ברק לא נערכו בחירות לפני חמש שנים. זאת, משום שכל המפלגות הגיעו להסכמה לפיה מועצת העיר תמשיך לפעול בהרכבה הקודם. לצורך כך הן התארגנו והגישו לבחירות רשימה אחת בלבד".
האיש המעוניין להפסיק את ההסדר, כותב גלהר, הוא יעקב וידר, "יו"ר המטה החרדי בליכוד", שעתר לערכאה פנימית של מפלגתו בניסיון לחייב אותה להציג רשימה שתרוץ בבחירות בעיר החרדית. בתגובה, כך על-פי הדיווח, מאיימת המפלגה החרדית שלא לתמוך במועמד של הליכוד וישראל-ביתנו לראשות עיריית ירושלים, רואה-החשבון הגבעתיימי משה ליאון, שלפי תוכניותיהם של מריציו אמור היה לזכות ברוב קולות החרדים בבירה במסגרת דיל פוליטי.
ב"ידיעות אחרונות" מביא עקיבא נוביק את סיפורה של רחלי איבנבוים, יהודייה חרדית משכונת מאה-שערים בירושלים, שכפי העולה מהדיווח, נאלצה להסיר את מועמדותה לתפקיד חברת מועצת העירייה מטעם מפלגת הבית-היהודי בשל מינה (בידיעה לא נכתב באופן חד-משמעי כי האיומים הושמעו בשל מינה, אולם הדבר משתמע מהאופן שבו מוסגרה הכתבה, הכולל בוקסה שכותרת הגג שלה היא "נשים מחוץ לפוליטיקה" ותזכורת לאי-שילובן של נשים במפלגות חרדיות).
"איימו להעיף מיידית את הילדים שלי ממוסדות חינוך ולנדות אותי ואת משפחתי מבית-הכנסת שלנו ומהקהילה", אומרת איבנבוים, המכהנת בשנים האחרונות בתפקיד מנכ"לית עמותת הצדקה מאיר-פנים. "אמרו לי בעצם שהכל על המאזניים, והבהירו שאני צריכה לבחור אם להיות חרדית או לרוץ", אמרה עוד. "הבהירו לי שכל החיים שלי בסימן שאלה אם אני אעז למלא את חובתי הבסיסית לבחור ולהיבחר". איבנבוים בחרה שלא להסגיר את זהותם של הגורמים החרדיים שלדבריה מאיימים עליה ועל בני משפחתה.
חדשות הדמוגרפיה
"8,081,000 ישראלים", נכתב באותיות ענק שמנות ולבנות בכותרת הכפולה הפותחת של "ישראל היום", המוקדשת למניין אזרחי ישראל כפי שנמסר ליומון האינדוקטריני על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של מדינת ישראל. "75% מהאזרחים – יהודים", מרגיעים עורכי "ישראל היום" היהודים את קוראיהם המדומיינים, יהודים גם הם, יש להניח, בכותרת המשנה, המוקדשת ברובה להכנות לחג היהודי ראש-השנה.
"כשהחג כאן – מזיזים את הצרות הצדה", פוקדת כותרתו של טור חגיגי מאת הפובליציסט הבכיר של היומון, שהוא ככל הנראה הנפוץ במדינת ישראל, הכותב הבוקר על שירים ישנים וחבלי ארץ יפים, ובהם גם עיר הבירה ירושלים. לדן מרגלית יש סקופ: תהליך כלשהו, אולי ריאקציה כימית מסתורית בביוב או ניסוי של מדען מטורף שהשתבש (מרגלית אינו מפרט), גרם לכך שהעיר הגדולה והמסוכסכת בישראל תפתח תודעה ואישיות, ואף השקפת עולם מדינית.
"זו ירושלים שמעכבת את השלום", מגלה פרשנו הבכיר של עיתון הבית של ראש ממשלת ישראל, מוצר יקר ומורכב להפקה הממלא תפקיד קבוע ומרכזי באסטרטגיה התקשורתית שלו. אליבא דמרגלית, דווקא תפיסות העולם המנוגדות העומדות במרכז הסכסוך על ירושלים וסביבותיה הן אשר יביאו לשלום המיוחל, ולא, נאמר, עמדותיהם של עמים ומנהיגים. מתי אפוא יבוא שלום? הכותב מסביר שמתישהו, ורומז מתי בדיוק באמצעות משפט הנראה כאילו לוקט מרצפת החדר שבו מנסחים את נאומי ראש הממשלה. "כאשר יגיע", הוא מסביר, "יהיה זה בזכות אחדותה והחיבור שהיא מסמלת לכל המאמינים באל אחד".
חייל ישראלי תוקע בשופר (צילום: נתי שוחט)
מדינת ישראל שמשרטט מרגלית בטורו החגיגי היא בבואתה של הארץ שמתווים עמיתיו הזוטרים יותר ב"ישראל היום" מדי יום ביומו כבר ארבע שנים וחצי: מדינה שוקקת, רעננה, אך גם עתירת בעיות, שסעים ואיומים שלעולם אינם קשורים בהתנהלותו של העומד בראשה, כל עוד שמו הוא בנימין נתניהו.
"הצרות כאן", מסביר מרגלית, אך לא מסביר מדוע. "הכעס לא ייעלם", הוא מודה, אך לא מציין להיכן מופנות אצבעותיהם של כל אותם ישראלים כועסים. "סוריה קרובה. הלב נצבט משערוריית המחסור בדיור לצעירים. רמת האקדמיה הישראלית בירידה יחסית מדאיגה. הכל נכון, אבל הם אינם ממין העניין בפרוס ימי החג, כשהדעת נחה בין זמזום ה'אסיף' לבין 'בורות המים'".
מעל הטור המובלט נדפסת תמונה גדולה של גבר התוקע בשופר. בפרפרזה על המימרה "שקט, יורים", שבאה לעולם ככותרת בעיתון, מוצע בזאת להחליף את כותרת טורו של מרגלית במימרה הפוטנציאלית "שקט, תוקעים". מי שיהפוך את הדף יזכה לשמוע את הדברים היישר מפי הסוס. "רה"מ: מי שיפגע בשלוות החג יודע מה מצפה לו", מזהיר נתניהו את האויבים.
"בחג הזה לא נחגוג", מתריסה מנגד כותרת התופסת את כל רוחבה של כפולת העמודים הפותחת בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות", המוקדשת למעוטי יכולת ועובדים בסכנת פיטורים. הידיעה המרכזית מוקדשת לעובדי מפעל נגב-טקסטיל בשדרות, הצפוי להיסגר [מתן צורי]; ידיעה אחרת עוסקת בעמותות צדקה, ומובאים בה בין היתר דבריהם של ראשי העמותות לתת וחסדי-נעמי, ולצדם דבריהם של שר האוצר יאיר לפיד וחבר מפלגתו מאיר כהן, שר הרווחה [נעם ברקן].
עצה מאמא
"לזהות מניפולציות – לצפות איתם בטלוויזיה, לקרוא איתם עיתון או לעבור איתם על טקסטים מהטקסים בבית-הספר – ואז ללמד אותם מתי ואיך מוכרים להם מוצרים או אידיאולוגיה. להראות כיצד אפשר לספר בדיוק את אותו סיפור בכמה דרכים שונות. כך הם יבינו עם השנים שמה שהם רואים או קוראים הרבה פעמים מוכוון בידי אנשים שיש להם אינטרס מסוים, ושמאחור יש קליידוסקופ שלם של אפשרויות. כך יש יותר סיכוי שהם יבחרו במה שנכון להם, ולא במה שמנסים לגרום להם לבחור בו" (מתוך גליון החג של "מוסף כלכליסט", המוקדש ל"100 דברים שאנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו". עצה מס' 28, מאת אדוה קיזלשטיין).
עוד קצת תעמולה
"הצלה ברגע האחרון", מודיעה כותרת לידיעה מאת תלם יהב המתפרסמת הבוקר ב"ידיעות אחרונות". מהידיעה עולה כי שר הפנים גדעון סער החליט אמש לאפשר לצעירה ילידת אוקראינה להישאר בישראל, על אף שעמדה בפני גירוש משום שאמה הלא-יהודייה התגרשה מהגבר היהודי שלו נישאה. רשימה אישית מאת הצעירה, דריה פרלמן, היא הבוקר כתבת השער של המוסף "24 שעות".
"אמש, לקראת פרסום הכתבה ולאחר חודשים של עיכובים בדיון בערעורן של דריה ואמה, הובא המקרה לידיעת שר הפנים גדעון סער, והוא הנחה את מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה לתת לאם ולבתה מעמד בישראל", מעדכן יהב את הקוראים. זוהי אינה הפעם הראשונה שבה ידיעה מחמיאה המתפרסמת ב"ידיעות אחרונות" ממתגת את סער כשר פנים נאור ובעל לב רך כלפי ילדים ונוער השוהים במדינת ישראל בניגוד לחוקיה, וזאת על אף שייתכן כי בפועל מדובר בתדמית ריקה.
טקטיקת הסיקור של "ידיעות אחרונות" את העשייה הפוליטית הנוכחית של סער מתאפיינת בהבלטת הטיפול במקרים הומניטריים בודדים ויוצאי דופן המצטלמים היטב, ובצדה הזנחת הסיקור הביקורתי של מדיניותו הכללית והשנויה במחלוקת כלפי פליטים, מהגרי עבודה ומסתננים.
שר הפנים גדעון סער עם קודמו בתפקיד אלי ישי, 8.7.13 (צילום: יונתן זינדל)
החברה האזרחית
הנוער. "הטבלה לא משקרת", נכתב אתמול בראש הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", שעל גביה נפרשו שיעורי הזכאים לתעודת בגרות בשנת הלימודים תשע"ב בחלוקה לפי יישובים. "הטבלה משקרת", מודיעה הבוקר הכותרת הראשית של "המגזין", מוסף "מעריב", המוקדשת לאותן טבלאות. רעות וילף, כתבת החינוך של "מעריב", מסכמת בכתבת השער את עיוותי מנגנון הדירוג הפופולרי, שכמצוין בכתבה, העניק את המקום הראשון בטבלה ליישוב שבו כלל לא פועל בית-ספר תיכון.
החיילים. כתב "מעריב" ו"מקור ראשון" זאב קם ממשיך לדווח על דיוני "ועדת שקד", העוסקת בגיבוש חוק הגיוס העתידי של צבא ישראל. לפי קם, נציג הצבא בדיוניה הסגורים של הוועדה הביע התנגדות נחרצת להכפלה או שילוש שכרם של חיילים הממלאים תפקידי לחימה, בטענה כי מדובר הלכה למעשה ביצירה של צבא בשכר. שכר גבוה ביחידות קרביות, הסביר נציג הצבא, יקדם את צה"ל לעבר מודל בלתי רצוי.
"אנחנו לא מוכנים שבצבא יהיו פלוגות של קבע שאליהן תלך חבורה סוציאלית מסוג מסוים, [...] שהיא תבחר 'לקנות את חייה' כאשר חיילים אחרים, באזורים מסוימים בארץ, יבחרו לא ללכת לשם", הסביר נציג צה"ל בוועדה, תא"ל גדי אגמון. קם אינו מזכיר כי כבר כיום שכרו של חייל קרבי בצבא ישראל כפול משכרו של חייל שאינו קרבי, וכי חיילים קרביים זכאים להטבות פיננסיות העולות על ההטבות המגיעות ליתר החיילים.
הזרים. "גורם ממשלתי בכיר: ההבנות עם אוגנדה – על קליטת מאות מהגרים בלבד", מדווח אילן ליאור במעלה שער "הארץ". ליאור מביא דברים מפי אדם המזוהה כ"גורם ממשלתי בכיר" הסותר דברים שאמר בעבר שר הפנים גדעון סער. לטענת המקור, לישראל כלל אין הסכם חתום עם אוגנדה, אלא לכל היותר מתווה כללי והסכמה בעל-פה.
בידיעה אחרת מדווח יהונתן ליס כי סער חתם אתמול על תקנות החוק האוסר על "מסתנן" או על אנשים מטעמו להוציא מתחומי הארץ כספים שברשותו, וכי התקנות ייכנסו לתוקפן בעוד כשבוע וחצי. מי מהם שירצה להוציא מישראל כספים יורשה לעשות כן רק אם יואיל להוציא מתחומיה גם את עצמו. לא מוסבר כיצד עתיד החוק המורכב להיאכף.
משפחה לא בוחרים
"דקוטה ג'ונסון, בתם של מלאני גריפית ודון ג'ונסון, תחשוף הכל בסרט '50 גוונים של אפור'", מדווח בנימין טוביאס בידיעה המופיעה על השער האחורי של "ידיעות אחרונות", לצד תצלום של השחקנית הבלונדינית המפורסמת, העתידה לככב בסרט שבמרכזו מערכת יחסים מינית. "אביה החורג הוא אנטוניו בנדרס, בעלה הנוכחי של גריפית", מציין טוביאס.
"הכי אחיו" היא הכותרת שבחרו עורכי "ידיעות אחרונות" לראיון שערך אמיר קמינר עם שחקן הוליוודי מצליח וידוע אחר, שאיתרע מזלו להיות אח של כוכב אף מצליח וידוע ממנו. "קייסי אפלק, אחיו הצעיר של בן אפלק, מככב בסרט החדש 'נאהבים מחוץ לחוק' ומספר איך חגג עם אחיו את הזכייה בטקס האוסקר האחרון", מתמצתת כותרת המשנה את תפיסת העולם הפרובינציאלית של העורך העלום שניסח אותה, המאפיינת את גישתם של עורכי עיתון זה למושאי סיקור בעלי ייחוס משפחתי מסוג זה.
קייסי אפלק שיחק בסרטים רבים, ובהם גם כאלה שעורכי "ידיעות אחרונות" ודאי מכירים, כמו סדרת סרטי "אושן" והסרט השני בסדרת "אמריקן פאי". כמו דקוטה ג'ונסון, הוא ככל הנראה אינו יודע עברית ואינו קורא את המוסף הישראלי הנפוץ "24 שעות". אילו היה יודע וקורא, ייתכן שזה לא היה מזיז לו. אילו היה ישראלי, ואולי גם מעט פחות עשיר ומפורסם, ייתכן שכמו אחרים, היה חש ברע לנוכח בחירות העריכה של עורכי מדורי התרבות והבידור בטבלואיד הנפוץ.
ענייני תקשורת
עשת על לפיד. פרשן "ידיעות אחרונות" גדעון עשת מתייחס, בטור שפירסם אמש בבלוגו האישי, לראיון עם לפיד שהתפרסם בעיתונו בסוף-השבוע האחרון, ובו הצהיר שר האוצר כי מעולם לא עישן מריחואנה. עשת מעדכן את קוראיו בכך שזמן לא רב לאחר פרסום הראיון עלו וצצו עדויות של ישראלים שלטענתם זוכרים עצמם מעשנים חומרים לא חוקיים עם השר לעתיד.
הפרשן הכלכלי מנצל את התקרית המביכה מבחינת פוליטיקאי הבית של עיתונו כדי להציע מחדש רעיון ישן שבשנים האחרונות מאומץ באופנים שונים בשלל מדינות: לגליזציה, המאפשרת גם הטלת מיסוי על הסם הפופולרי, שיסייע להרחבת מקורותיה הכספיים של מדינת ישראל. גם היום, ארבעה ימים ושלושה גליונות אחרי אותו ראיון של לפיד, קוראי "ידיעות אחרונות" אינם זוכים שישתפו אותם בטענות לגבי הרגלי העישון ואמירת האמת של השר.
יאיר לפיד, 31.7.13 (צילום: פלאש 90)
השידור הציבורי. "רשות השידור אינה ממלאת את מטרותיה. בשבע השנים האחרונות הציבור שילם כ-6 מיליארד שקל מבלי לקבל תמורה ראויה", מודיעה כותרת לידיעה מאת נתי טוקר ב"דה-מרקר", ציטוט מפי שר התקשורת גלעד ארדן ממסיבת העיתונאים שבה הוצגה הוועדה שהקים לבחינת השידור הציבורי.
"שר התקשורת גלעד ארדן לא יכול היה לרמוז על כוונותיו בצורה ברורה יותר", כותב באותו מוסף אמיר טייג. "הוא אמנם שמר על ארשת ממלכתית, ואמר שכל האופציות פתוחות ואין בכוונתו להתערב בעבודת הוועדה, אך בדומה לוועדות רבות מהעבר, המטרה של ועדת לנדס ידועה מראש – לסגור את רשות השידור במתכונתה הנוכחית ולהחליפה באלטרנטיבה יעילה, רזה ומשפיעה יותר". לי-אור אברבך ב"גלובס" ורז שכניק ב"ידיעות אחרונות" סבורים כמוהו.
ב"כלכליסט" מזכיר אופיר דור כי יש לקחת את ההצהרות החגיגיות של השר ושל חברי הוועדה בתוספת מלח. "ועדה מס' 13 לבחינת רפורמה ברשות השידור יצאה לדרך" היא הכותרת המלוחה-חמוצה שניתנה לכתבתו.
שת"פ חדש ל"גלובס". ידיעה מאת "שירות 'גלובס'" שהופיעה בגליון אמש של יומון הערב הכלכלי חולקת עם הקוראים פרטים על שיתוף פעולה מסחרי חדש של העיתון עם חברה בשם RAK. החברה והעיתון יציעו לגולשים "שירות של השוואת מחירי שירותים פיננסיים וביטוח באינטרנט ורכישה אונליין בשת"פ עם חברות הביטוח ובתי-ההשקעות המובילים בישראל". מנכ"ל "גלובס", איתן מדמון, מצוטט בידיעה כאומר כי המהלך נועד לגוון את תמהיל ההכנסות.
תערוכה לקסטרו. "תערוכת יחיד לצלם 'מעריב' ראובן קסטרו", מודיעה כותרתה של ידיעת תצלום בעיתון "מעריב". בתצלום עצמו נראים קסטרו, הצלם הוותיק של "מעריב", עם הצלמים אלכס ליבק ומיכה ברעם. התערוכה נפתחה אתמול, והיא מוצגת בקניון עזריאלי, מרחק רקיקה ממשרדיו של המו"ל הקודם של היומון, נוחי דנקנר, שהותיר את רוב עמיתיו של קסטרו מחוסרי עבודה.
ספרלוק. "מה גרם למורגן ספרלוק, הידוע כיוצר סרטים דוקומנטריים נשכניים על תאגידים גדולים, לביים סרט, בתלת-מימד, על להקת פופ מסחרית כמו ואן-דירקשיין?", מאתגרת כותרת משנה ב"גלריה".
"שואלים אותי כל הזמן למה עיניין אותי לעשות סרט כזה", אומר ספרלוק ללוגן היל מה"ניו-יורק טיימס". "ביום שהסרט הזה יצא צפו בו יותר אנשים ברחבי העולם ועל יותר מסכים מאשר בכל הסרטים שלי גם יחד", מסביר הבמאי, הנוהג להעמיד את עצמו במרכזם של ניסויים דוקומנטריים שהמפורסם בהם הוא האבסה עצמית בארוחות של מקדונלדס.
ספרלוק, שאחד מסרטיו האחרונים הוקדש לתופעת הפרסום הסמוי ובהפוך-על-הפוך גם מומן באמצעותה, מסביר שאין כאן שום טוויסט. מדובר בסרט מעריצים סטנדרטי שלפני הפצתו עבר את אישורם הדקדקני של מושאיו ושל מנהליהם.