התבוננו בוויז'ואל שליווה את הידיעה הראשית באתר "וואלה" בצהרי יום שלישי (12.8.14). כפי שאפשר לראות, הוא משלב בין תמונות שלושת הנערים שנרצחו באזור חברון לתמונת הרכב השרוף שבו הוסעו, כשעל רקע האחרונה מופיע גם תמלול שיחת הטלפון בין גיל-עד שער למוקד 100. שרבוב המלים הכתובות הוא זה המושך את תשומת הלב: משהו בו מעורר דחייה.
די נדיר שוויז'ואל שנבחר ללוות ידיעה מורכב (גם) מטקסט. זו תוצאה של קונבנציה עיתונאית עתיקת יומין, הגורסת שבמקרה כזה הטקסט "יתחרה" בכותרות ויערער את המבנה ההיררכי הקשוח של ההפניה החדשותית. ובכל זאת, אפשר לחשוב על שני טיפוסים עקרוניים של מקרים שבהם מלים נבחרות לשמש ויז'ואל.
האחד הוא אינפוגרפיקה – טקסט המאורגן בצורה גרפית משום שיש בה כדי לספר סיפור (לרוב בזכות אלמנט סטטיסטי חזק); והשני הוא לוגו – מלה או מלים חסרות מובן שחשיבותן באובייקט שהן מצביעות עליו. חִשבו בהקשר זה על ידיעה העוסקת בעובדי אדידס באינדונזיה, שבהעדר תמונה משטח המפעל, עושה שימוש בלוגו החברה. כשלעצמה, המלה "אדידס" המופיעה בוויז'ואל הידיעה היא חסרת פשר; כל תפקידה הוא לסמן את העיסוק בחברה.
אמנם יש מקרים שבהם מוצג קטע משיחה בוויז'ואל של ידיעה – מתוך פרוטוקול של דיון, מסמך או אפילו תמלול של הקלטה, כמו במקרה שלפנינו. אולם בכל המקרים הללו השימוש בדיאלוג כוויז'ואל המרכזי הוא אמצעי דרמטי שנועד להדגיש את הערך החדשותי המגולם במלים המצוטטות, והוא לא היה ננקט אלמלא מלכתחילה היה ערך כזה.
דף הבית באתר "וואלה", 12.8.14 (צילום מסך)
הטקסט המצוטט בוויז'ואל של "וואלה", לעומת זאת, אינו מחדש דבר; למרבה הצער, רובנו יודעים אותו כבר בעל-פה. אלא שזה מה שמאפשר את הימצאותו שם; אחרת הוא היה מתחרה כאמור בכותרות הידיעה, העוסקת בכלל בהמלצות לרפורמה במוקד 100. ואין הרי שום סיבה נראית לעין להניח שאתר ירצה שגולשיו יתעמקו בסיפור אחר מזה שהוא משווק.
מכאן, שמעט כמו בדוגמה של אדידס, הדיאלוג המצוטט משמש מעין לוגו – פוסטר של אירוע החטיפה. אלמנט שמטרתו לסמן את האירוע הטרגי, נוסח הסטמפה "בלעדי" או "פרסום ראשון". במצב עניינים כזה, המלים המרכיבות את השיחה המצוטטת מאבדות לגמרי ממשמעותן. הן דוהות, או גרוע מזה: הופכות נלעגות.
קראו את השיחה הקצרצרה בתצלום המצורף. ראו איך כאשר היא מופשטת מהקשר, נמרחת בפונט גדול ומתוגברת בסימני הפיסוק הבלתי נמנעים, היא מתגלה לנו מחדש כחיקוי לסרט אקשן זול, שלא לומר פרודיה על סרט כזה. האינטנסיביות שלה, הצועקת ממש דיאלוג קולנועי, מעוררת חשד שהדמיון הזה הוא חלק מהסיבה להימצאותה שם מלכתחילה. החלק האחר הוא מן הסתם חוש זול במיוחד לדרמה.
מעניין להשוות את השימוש הזה בתמליל השיחה עם ההחלטה של עורכי "וואלה" לפני כשבועיים שלא לפרסם את סרטון חמאס מהחדירה למוצב נחל-עוז, בטענה שמדובר בשיתוף פעולה עם תעמולת האויב (ואף להתגאות בכך בידיעה הראשית באתר).
שני המקרים מציגים סיטואציות שבהן ישראלי נהרג (ככל הנראה) על-ידי איש חמאס, את רגע המוות ממש, כל אחד במדיום אחר. ההיגיון של עורכי "וואלה" אומר שבמקרה שמקור התיעוד הוא חמאס, יש בפרסום אוטומטית משום שיתוף פעולה עם מטרותיו; אבל במקרה שהוא ישראלי, אין חשש לפרסם את מקרה ההרג, ואף למסחר אותו. אתם יודעים מה – אם צריך, גם לעשות ממנו פוסטר של סרט אקשן זול. נראה ש(גם) זו המשמעות של היות קודם כל ישראלי.