ניצחנו

עם יציאת כוחות צה"ל מרצועת עזה, עוסקים העיתונים בסיכום מבצע "צוק איתן". עם סיומה של המערכה הצבאית על קרקע הרצועה, ממשיכה במלוא עוזה במערכה התדמיתית על אדמת ישראל. הפוליטיקאים מחד והגנרלים מאידך נאבקים על תמונת הניצחון שלהם. במבצע הקודם ("עמוד ענן") כתבתי כאן כי לפי כותרות העיתונים, ישראל הפסידה במלחמה. הפעם נראה כי ב"ישראל היום", שדיווח אז בלב ולב על הכרזת הניצחון של נתניהו, הפיקו לקחים, והתיאום עם הלשכה טוב יותר. העורכים והכתבים מדגישים את המסר העיקרי: חמאס הוכה ("אך לא קרס", מה אתם יודעים).

ההפניות לטורי הפרשנות (יואב לימור ודן מרגלית) מספרות את הסיפור כולו, כפי שמספרים אותו לעצמם דובריו של נתניהו: "כנראה שניצחנו, והמציאות סבוכה", "נתניהו, יעלון וגנץ – צדקו". במהלך המבצע התגלו סדקים בהתמסרות של החינמון לנתניהו, וביצבץ הפער בין ההתנהלות המתונה של ראש הממשלה לבין האג'נדה הימנית של פטרונו (בבעיה האיראנית, למשל, יעץ שלדון אדלסון לטפל על-ידי השלכת פצצת אטום על איראן). עם תום המבצע נדמה שב"ישראל היום" הצליחו להחזיר את השד לבקבוק. אדלסון, כנראה, לא יחליף את פוליטיקאי המחמד שלו.

ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים את הקו שתפסו מאמצע המבצע. לאחר שבימים הראשונים התיישרו לימין ההנהגה הפוליטית באופן שב"ישראל היום" יכולים ללמוד ממנו לא מעט, החלו בעיתון להשמיע גם קול ביקורתי שכוון בעיקר כלפי נתניהו, אך גם כלפי הצמרת הצבאית, ובמקביל להעלות מאוד את רמת הפרגון לכוחות הלוחמים בשטח ("עד רמת המח"ט"). ניתן לשער שבימים הקרובים יעלו ברחוב מוזס בכמה מאות מעלות את האש שתופנה כלפי ראש הממשלה.

ב"מעריב" חושף בן כספית טפח מקרב התדמיות שמנוהל ממשרד ראש הממשלה. לפי כספית, נתניהו הוא מי שהדליף לכתבים המדיניים את המצגת שהציג צה"ל בפני הקבינט על המחיר העצום שיידרש לשם כיבוש הרצועה כולה: "חמש שנות לחימה, מאות הרוגים ישראלים, מיליארדי שקלים. מסקנה: אי-אפשר היה לבצע את זה. אין מה לבוא בטענות לנתניהו. נכון, הוא הבטיח בפה מלא, און-רקורד, שיעשה מה שאולמרט לא עשה לפניו, אבל לא נתנו לו. החזיקו אותו. ובמלים אחרות, כדי למנוע קריסה פוליטית, בא ראש הממשלה ואומר לציבור המאוכזב ש'זה לא אני, זה הם'. הכוונה לצה"ל. הם הפחדנים כאן. [...] זו הדלפה פחדנית, צבועה, חסרת מצפון, של מי שלא מסוגלים לעמוד מאחורי המדיניות של עצמם, להתייצב מול הציבור ולהגיד לו את האמת הפשוטה. בלי קריצות, בלי תירוצים, בלי טריקים ושטיקים. אז תרשמו לפניכם: לביבי יש אליבי. הוא לא כבש את הרצועה ומוטט את שלטון חמאס בגלל צה"ל. צה"ל לא נתן לביבי לנצח. כמה עלוב".

עוד כותרת ראשית

"הותר לפרסום: פעילי חמאס בעזה מימנו את חטיפת שלושת הנערים", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון".

כלכלת מלחמה

במהלך המלחמה בעזה עסקו העיתונים הכלכליים ללא לאות בספורט החובבים של הערכת העלות הכלכלית של מבצע "צוק איתן". בכותרות ובדפים הפנימיים נזרקו כמעט מדי יום מספרים שונים ומשונים ממקורות שונים ומשונים, אך באופן כללי ניתן לומר כי בקצה האחד בלט הפרשן הכלכלי של "ידיעות אחרונות" סבר פלוצקר, שכתב במוסף "ממון" של העיתון כי "בראייה כוללת של תקציב הממשלה מדובר בכסף קטן" (אם כי בהמשך העריך שהפגיעה במשק תעמוד על לפחות אחוז מהתמ"ג) – ובקצה השני בלט "דה-מרקר", שהבליט בכותרותיו הראשיות את העלות הגבוהה, להערכת אנשיו, של המלחמה ("גלובס" היה קרוב יותר בכותרותיו לקוטב של פלוצקר, "כלכליסט" לזה של "דה-מרקר").

כיום, עם תום המבצע, דווקא ב"ממון" המספרים ממריאים הרחק מעבר להערכות הפסימיות ביותר: לפני שבוע העריכה הכותרת הראשית של "דה-מרקר" את עלות המבצע למשק ב-6 מיליארד שקל. לפני שבועיים פורסמה שם הערכת נזק של 8–10 מיליארד שקל. היום בשער "ממון" ההערכה שמספק גד ליאור עומדת על 15 מיליארד (העלות לצה"ל: 5 מיליארד; חידוש אמצעי לחימה: 2 מיליארד; נזק עקיף למשק: 3 מיליארד; נזק לתעשיינים: 1 מיליארד; נזק למסחר: 700 מיליון; נזק לחקלאות: חצי מיליארד; עלויות לרשויות המקומיות: יותר ממיליארד; פיצויים: 700 מיליון; תיירות: יותר ממיליארד).

"'צוק איתן' הוא המבצע היקר ביותר בתולדות צה"ל", קובע ליאור ומוסיף: "נראה כי לממשלה לא תהיה ברירה והיא תצטרך לבצע קיצוץ עמוק מאוד בתקציב לקראת שנת 2015", ואולי אפילו בתקציב 2014. "עלות הלחימה והפיצויים יחייבו קיצוץ עצום בתקציבים האזרחיים, בהנחה ששר האוצר יאיר לפיד לא יחזור בו מהבטחתו לא להעלות מסים. אם יועלו מסים – הקיצוץ התקציבי יוכל להיות נמוך יותר". בהמשך מפרט ליאור מה משמעותו של אותו קיצוץ עצום: "מי שייפגעו יהיו ללא כל ספק התקציבים האזרחיים הגדולים: חינוך, בריאות, רווחה ואולי גם קצבאות הביטוח-הלאומי. גם תכנון של חלק מבניית הכבישים והנחת קווי רכבת חדשים עלולים להידחות בשנה-שנתיים".

"צה"ל ידרוש עוד 8–10 מיליארד שקל, אך לפיד מתעקש על חקיקת מע"מ 0%", נכתב בכותרת על שער "דה-מרקר". בעמודים הפנימיים מעריכים את עלות המלחמה למשק ב-10–12 מיליארד שקל. הכותרת הראשית של "כלכליסט" מודיעה כי "600 מיליון שקל כבר עברו מהאוצר לביטחון". "התוספות הגדולות עוד לפנינו", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של שאול אמסטרדמסקי ועמרי מילמן.

נוחי

"בנק הפועלים מנסה למנוע את חשיפת המסמכים שהובילו למתן ההלוואות לחברות של נוחי דנקנר", נכתב בכותרת ידיעה של שלי אפלברג ב"דה-מרקר".

ובינתיים, בעזה

לבד מ"הארץ", אף עיתון ישראלי לא ייחס חשיבות לסיקור השפעות המלחמה על האזרחים העזתים. "ישראל היום", "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"מקור ראשון" התנהלו ברוח התפיסה העממית כי "ערבי טוב הוא ערבי מת". רבים מהאזכורים שכן היו באותם עיתונים למצב האזרחי ברצועה הוגשו לקורא הישראלי דרך זווית ההסברה, ואירועים של פגיעה צה"לית משמעותית באזרחים תויגו כ"נזק הסברתי". גם היום, ב"ידיעות אחרונות", מופיע לראשונה תקריב של הריסות עזה בעמ' 24 תחת הכותרת "כוננות גולדסטון 2". ידיעה נוספת, בעמ' 28 (אליאור לוי), מוקדשת לחורבן ולהרג ברצועה. "למרות זאת הכריז חמאס: 'ניצחנו'", נכתב בכותרת המשנה.

ב"מעריב" ממוקמת ההתייחסות לפגיעה באזרחים ברצועה כבר בכפולה הפותחת, בטורו של בן כספית: "בטח יבוא עכשיו עוד איזה יפה נפש ויאשים אותי בהטפה לפשעי מלחמה", הוא כותב לאחר שהוא מתייחס להפצצה מסיבית של אזורים מאוכלסים. "מודה באשמה".

פלסטיני מנסה למצוא את חפציו בביתו שנחרב מהפגזות צה"ל, רפיח, 5.8.14 (צילום: עבד רחים כתיב)

ובחזית הכלכלית: כותרת בראש שער "דה-מרקר" מצטטת: "שיקום רצועת עזה יעלה 6 מיליארד דולר לפחות"; "הפלסטינים מקווים לגייס את הכסף מתורמים, אף שקיבלו רק חלק קטן מהתרומות שהבטיחו גופים בינלאומיים לאחר מבצע 'עופרת יצוקה'". ההפניה מובילה לידיעת שלושת רבעי עמוד של רויטרס בעמ' 11. ב"כלכליסט" מקדישים לנושא עמוד שלם, עמ' 6, במסגרת מדורו של דני רובינשטיין על הכלכלה הפלסטינית. גם רובינשטיין מצטט את המספר 6 מיליארד.

רובינשטיין כותב כי חמאס "ייאלץ להסכים לפיקוח מוגבר" על כספי הסיוע, אולם "נראה כי לאור התחזקות מעמדו ברצועה, חמאס יכול להרשות זאת לעצמו". הקביעה האחרונה של רובינשטיין נשענת על הדיווחים בתקשורת הבינלאומית שלא נשמעה בהם ביקורת ציבורית עזתית על חמאס. זו הסתמכות קלושה למדי בהתחשב באופיו הרודני והרצחני של השלטון בעזה.

"יש גם נדבך כלכלי מהותי במבצע 'צוק איתן' – המצב הכלכלי ברצועה", כותב ערן ישיב במאמר של המכון למחקרי ביטחון לאומי. "לפיכך, הנדבך הכלכלי הוא גם קריטי בכל פתרון בר-קיימא. הפעילות של ראש הממשלה הפלסטיני פיאד בגדה המערבית, בשנים 2007–2013, היא הוכחה לכך שניתן להביא להתקדמות כלכלית משמעותית כאשר גורמים מקצועיים מובילים את התהליכים. הרעיון שקידום כלכלי מונע מלחמה מושרש באירופה ויושם בהצלחה במחצית השנייה של המאה העשרים. וגם ההפך נכון: מצוקה כלכלית מובילה לסכסוך ולשפיכות דמים".

פינת הטוקבק

מה שהכי מצחיק. תגובות לשער "הארץ" בדף הפייסבוק של העיתון, היום

בחדר המראות

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", שלשום

בטור ביקורת הטלוויזיה שלו ב"ידיעות אחרונות" כותב עינב שיף על הרגע הטלוויזיוני שבו קטעה מגישת מהדורת החדשות של ערוץ 2, יונית לוי, את המתקפה על גודלו של תקציב הביטחון של הפרשן הכלכלי נחמיה שטרסלר, בתמונות ממפגש שהיא תיארה כ"מרגש" ו"מצמרר" בין משפחתו של חלל צה"ל הדר גולדין לבין חברו ליחידה איתן (המוצג בתקשורת רק בשמו הפרטי), כשבהמשך היא מעבירה את זכות הדיבור לאלוף במילואים שהביע דעה הפוכה על רקע התמונות.

כותרת על שער "ידיעות אחרונות", אתמול

"הקטע הספציפי הזה, במהדורה המוקדמת של ערוץ 2, מתמצת היטב את הסיפור כולו", כותב שיף, "את סדר העדיפויות שדוחף בגסות את ה'מרגש' וה'מצמרר' על פני החשוב והמשמעותי, כמו גם את הסאב-טקסט שמתקבל מתמונה שבה משמאל הפרשן מגן על צד שנוי במחלוקת של המערכת, ומימין פניה היפות והמרשימות [...] בהמשך, לוי ניסחה זאת בעצמה: 'כל מי שמדבר על סדר יום אזרחי, בכל פעם מנסים לדבר על זה – זה לא הזמן עכשיו, לפי התחושות הציבוריות בעיקר'. אם מהדורת החדשות הכי נצפית עובדת רק לפי אותן תחושות, כנראה שזה גם אף פעם לא יהיה הזמן".

פוסטר

עמודי האמצע של "ידיעות אחרונות", היום

ענייני תקשורת

היומונים החרדיים השמיטו הספד אנטי-ציוני מדיווחם על הלוויית ההרוג החרדי בפיגוע בתחילת השבוע, מדווח אתר "כיכר השבת".

"הבהרה", נכתב בפתח מוסף "הערב" של "גלובס", המתייחסת לכתבה שעניינה החרמת בתי-עסק של ערבים, "בהמשך לפרסום ב'גלובס' ביום חמישי האחרון, הרינו להבהיר בזה כי לתמונת 'שוק פייסל' אין קשר עם תוכן הכתבה, ומערכת 'גלובס' מצטערת אם היה מי שנפגע מכך". בעמוד הבא מתפרסמת מודעה מאולתרת למראה לאותו בית-עסק.

"שוק פייסל", המודעה ב"גלובס"

כתבת השער של "גלריה" היא ראיון של נירית אנדרמן עם האמן בועז קדמן לרגל צאת ספרו "אילנית – אשת העכביש מרעות". קדמן "מחבר בין קלישאות פוליטיות על הסכסוך הישראלי-פלסטיני לאלה של גיבורי-על", נכתב בכותרת המשנה. הנה חלק מן הציטוט מתוך הספר שפותח את הכתבה:

"בעיצומו של הקרב, השניים עוצרים לרגע. 'טרור נגד אזרחים ישראלים הוא פשע מלחמה', מסבירה אילנית בכובד ראש. 'אתם ממשיכים בכיבוש. אתם חיזקתם את הרצון לנקמה. ההתנחלויות הן טרור', טוען כנגדה פאהיד. אבל בעוד הוא מתלבט בניסוח הטיעון הבא שלו, הודפת אותו אילנית מגג הבניין בבעיטת מלקחיים. 'תלמד שבאלימות לא פותרים כלום!', היא מסננת לעברו בעוד הוא נופל מטה. 'אבל לא נתת לי לסיים את דברי!', מוחה הפלסטיני שנייה לפני שהוא מתרסק על הקרקע".

עטיפת הספר

עוד ב"גלריה": אריאלה בנקיר כותבת על רון גאללה, שעורכת העמוד מכנה "גדול צלמי הפפרצי". "עם אליזבת טיילור וריצ'רד ברטון, לדוגמה, היה לו קשר מיוחד", כותבת בנקיר, "'היאכטה שלהם, הקאליזמה, שנקראה על שם שלוש הבנות שלהם – קייט, לייזה ומריה – נהגה לעגון בתמזה', הוא נזכר. וכך, ביום בהיר באוגוסט בשנת 1969, בניסיון ללכוד תמונות בלעדיות של הזוג על היאכטה, החליט גאללה להתמקם באחד המחסנים הנטושים בבניינים שעל גדת הנהר, כך שיוכל להשקיף מלמעלה על היאכטה.

"הם העבירו בה את סופי-השבוע שלהם, עם ארבעת הכלבים שאסור היה להם לעלות על היבשה כי לא היו מחוסנים. אני דאגתי שאחד המלחים הפורטוגזים בנמל יעדכן אותי כשיש אירוע על היאכטה, ובאותו יום הוא התקשר אלי, והגעתי ושילמתי לשומר 15 דולר כדי שינעל אותי במחסן משישי בערב עד שני בבוקר. הייתי נעול שם, זה היה כמו כלא, והחלק הכי נורא הוא שהכל היה מלא בעכברושים, עליתי לגג כדי לישון שם ולהתחמק מהם. וצילמתי הכל. זו היתה חתונה של אחד העוזרים שלהם, וריצ'רד וליז היו השושבינים. ה'נשיונל אינקוויירר' פירסם את הסיפור, והם שילמו לי רק 400 דולר. היום הייתי מקבל 40 אלף בקלות. אבל לא התמקחתי, כי הייתי צריך להתמקח בטלפון, ובאותם ימים שיחה בינלאומית היתה כמו לעקור שיניים, עניין יקר, מסובך וכואב".

הצלמים רון גאללה ודייוויד מקגי בהקרנה מיוחדת של הסרט התיעודי על אודות גאללה, "רסק את המצלמה". וודסטוק, ניו-יורק, 5.6.10 (צילום: ניק סטפויג'י, רשיון cc-by-2.0)

"אם צפי סער היתה קוראת את הספר לפני כתיבת התגובה, אולי היתה נוכחת שהתוכחה שלה חוטאת לרוח האמפתיה שזורמת מכל דף אל הגיבורה, שבמהלך הספר מתחילה להבין טוב יותר את עצמה", נכתב בסוף מאמרון תגובה של א"ב יהושע, גם הוא במוסף "גלריה", על ביקורת שכתבה על ספרו האחרון.

ומעמודי החדשות של "גלריה": "דולצ'ה וגבאנה עשויים להפסיק לפרסם במגזיני קונדה-נסט בגלל כתבה עליהם" (הילה אוחיון) ו"בקרוב: סרט פלסטיני דובר ערבית על אנה פרנק" (נירית אנדרמן).

"הערה לסיום", כותב כספית בסיום טורו ב"מעריב", שבו הוא דן בצדקתם של פשעי מלחמה. "טוב ש'הארץ' מעלה את זה לדיון, טוב שיש ויכוח, טוב שיש אנשים שחושבים אחרת וככה זה בדמוקרטיה. האלטרנטיבה היא להיות כמו חמאס".