ישר ולעניין

"קרב הנשיאות" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "רוב שרי הליכוד מתנגדים ליוזמת נתניהו לביטול מוסד הנשיאות או לדחיית מועד הבחירה", נכתב בכותרת המשנה, המצטטת "בכירים בליכוד": "המניעים שלו אישיים, הוא לא מעוניין בריבלין כנשיא", ומסתיימת בציטוט של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין: "ביטול הנשיאות לא על הפרק". "למעשה, עד עכשיו לא נמצא אפילו שר אחד במפלגתו של נתניהו, הליכוד, שהביע בקולו תמיכה בנתניהו", נכתב בידיעה הראשית של העיתון.

בגזרת הפובליציסטיקה יוצאים נגד נתניהו יועז הנדל (עמ' 2): "מדינה זקוקה לסמלים"; ונחום ברנע (מדור הדעות): "את הסמכויות שניתנו לנשיא אפשר להפקיד בידי אחרים: הדמוקרטיה הישראלית תעמוד בזה. אבל לא בדרך שבה בחר נתניהו", הלוקה ב"אובססיה" למנוע את בחירתו של ריבלין.

"נלחם בנשיאות, ובדמוקרטיה" היא כותרת טור הפרשנות של יוסי ורטר על שער "הארץ", סמוך לכותרת הראשית. "הלך הרוח אתמול בתקשורת ובמערכת הפוליטית, שלפיו אפסו הסיכויים לדחות את הבחירות לנשיאות המדינה, אינו מרפה את ידיו של בנימין נתניהו. להפך. גם מטוקיו הרחוקה הוא ממשיך לבחוש וללחוץ ולשכנע ולאיים על שותפיו לקואליציה ולמפלגה, הכל לפי העניין ועל-פי זהות הנמען", כותב ורטר.

"אמוק אחז בו, אומרים בני שיחו, הוא באטרף. הם מתארים אותו כשור מועד שאינו רואה דבר מלבד את הסחבה האדומה רוטטת ומתגרה בו, והוא נחוש. הוא נחוש להתנקש בדמוקרטיה הישראלית. הוא נחוש להרחיק את שנוא נפשו, רובי ריבלין, ממשכן הנשיא. והוא נחוש לא פחות לייתר את המוסד כי על כף המאזניים נמצא הדבר החשוב מכל, עילת הקיום של המדינה והעם היהודי כולו: הקדנציה הבאה שלו. כפי שפורסם, וזוהי האמת העירומה, נתניהו פוחד פחד מוות מהליך ההמלצות לנשיא אחרי הבחירות הבאות. הוא מעריך שיהיה נטול ממליצים וראשות הממשלה תאבד לו, לבלי שוב".

"גוברת ההתנגדות ליוזמת נתניהו לדחות את הבחירות לנשיאות", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב השבוע". כותרת טור הפרשנות של בן כספית היא "התעלול". כספית חוזה כי התעלול לא יצלח.

מימין: בנימין נתניהו ושלדון ומירי אדלסון, בעלי "ישראל היום", בכנס תגלית בירושלים, 12.8.07 (צילום: פלאש 90)

ב"ישראל היום", העיתון שלפי הצהרת בעליו שלדון אדלסון אינו מסקר את בנימין נתניהו בצורה מוטה, המאבק סביב הבחירות לנשיאות אינו מגיע לשער. גם לא לעמודים 2, 3, 4, 5 או 6. הנושא מוזכר לראשונה בידיעה של גדעון אלון בעמ' 7: "אחרי הפגרה, היום ייפתח כנס הקיץ של הכנסת. במוקד: המאבק על הנשיאות", נכתב בכותרת המשנה – אך המאבק כלל אינו מוזכר בידיעה עצמה (כנראה לא היה מקום).

האזכור הבא של המאבק על הנשיאות מגיע בעמ' 29, בעוד דיווח של אלון. "רב המאחד על המפריד" נכתב בכותרת הביניים, "איש מהח"כים אינו צופה משבר קואליציוני", נכתב בידיעה עצמה. כותרת ידיעה צמודה היא "יו"ר הכנסת אדלשטיין: לא צופה זעזועים רציניים בקואליציה". ומה נכתב על המאבק שבמוקד? "יעלה במלוא עוצמתו גם הוויכוח על נחיצות קיומו של מוסד הנשיאות, על רקע הקולות הבוקעים מלשכת ראש הממשלה לבטל את התפקיד ובשלב ראשון לדחות בשישה חודשים עד שנה את מועד הבחירות שאמורות להתקיים במהלך חודש יוני".

וזהו.

שלום וביטחון

"צה"ל: נדומם מנועים", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות" המפנה לדיווח של יוסי יהושוע, הכתב הצבאי הרואה עין בעין עם עמדת מערכת הביטחון במאבק על תקציבה. גם "ישראל היום", הקרוב יותר לשר הביטחון ופחות לשר האוצר, מדפיס היום על השער את הכותרת "מכתב המילואימניקים: אין כסף לאימונים, לא ערוכים למלחמה".

אמנם, ייתכן שלכל זה אין קשר להטיות פוליטיות, אלא לנטייה פופולרית. ב"דה-מרקר" החמיצו את הסקופ של לילך שובל על תלונתם של כמה קצינים זוטרים במילואים, ומצטטים תחת זאת את דבריהם של מספר דומה של קצינים בכירים במילואים: "אלופים במילואים: לטפל בפנסיה התקציבית בצה"ל", נכתב בשער העיתון. "הממונה על התקציבים במשרד האוצר, אמיר לוי: 'המאבק של מערכת הביטחון אינו מול האוצר, אלא מול כל הציבור".

"ההוצאה על הפנסיה התקציבית במערכת הביטחון התנפחה ביותר מ-50% בשנתיים האחרונות – אבל אף אחד לא נערך לטפל בבעיה הקשה הזו, או בכלל יודע איך להתמודד איתה", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של מוטי בסוק בעמוד הפותח של העיתון הכלכלי. "אלוף (מיל') גיורא איילנד אומר שיש להטיל מס על מי שמקבל פנסיה תקציבית מעל לסכום מסוים. אלוף (מיל') עמוס ירון טוען שהכנסת צריכה לטפל בעניין הפנסיה – ולא הצבא". "משרד הביטחון פועל כאילו הוא במדינה נפרדת" הוא הציטוט של לוי בכותרת ידיעה של שאול אמסטרדמסקי, רוני זינגר ועמרי מילמן ב"כלכליסט".

ללא מע"מ

מבצע הוזלות לאומי שיזם שר האוצר יאיר לפיד בתחום הדיור מגיע לכותרת הראשית של "הארץ" ושל "ישראל היום". הכותרת של "ישראל היום" היא "0% מע"מ לדירות: המרוויחים והמפסידים". הכותרת של "הארץ" היא "ערבים וחרדים לא יקבלו פטור ממע"מ על דירות". כותרת המשנה מדייקת: "לפיד כופף את וינשטיין: מי שלא התגייס יזכה לפטור רק בדירות זולות מ-600 אלף שקל. שר השיכון: אין דירות כאלו". כותרתו הראשית של "דה-מרקר", לשם מפנה זו של "הארץ", חריפה עוד יותר: "לפיד שלח את הערבים והחרדים לחפש דירה חדשה ב-600 אלף שקל".

שר האוצר יאיר לפיד, 12.5.14 (צילום: גדעון מרקוביץ)

"התוכנית החדשה – לא פתרון קסם", נכתב בהפניה על שער "ישראל היום" לטור פרשנות של חזי שטרנליכט על תוכניתו החדשה של שר האוצר, יריבו של ראש הממשלה נתניהו. "הרבה לפני הוויכוח הלגיטימי בענין הקריטריונים, הבעיה הגדולה עם תוכנית מע"מ אפס היא עמוקה ומהותית הרבה יותר", פותח שטרנליכט, אבל כפולת העמודים הפותחת שבה מודפס טורו מספקת מקום נרחב גם לוויכוח הלגיטימי (כותרות הביניים: "אפליה בוטה", "להעלות את רף ההטבה", "לפיד מחפש כותרת"). ושטרנליכט מסכם: "זו פשוט תוכנית גרועה, מבית-המדרש של הבטחות בסגנון של רפובליקת בננות".

ב"ידיעות אחרונות", מגרש הבית של לפיד, סיקור ההתפתחות האחרונה והמושמצת של לפיד מוצנע יחסית: משבצת קטנה בתחתית השער המפנה למוסף הכלכלי. ואולם, הסיקור במוסף מובלט בכותרת הראשית ("כך מכשיר האוצר את הפטור ממע"מ על דירה") ומוגש מעמדה ביקורתית ("בענף הנדל"ן מגחכים: איפה יש דירות בסכומים כאלה?").

עוד כותרת ראשית

"אושרה בוועדת השרים הצעת החוק להגבלת שחרור מחבלים", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון". רק על שער "הארץ" מודפסת כותרת שלפיה בשב"כ ובמשטרה מודיעים כי "איננו יודעים אם המניע לרצח שלי דדון לאומני או פלילי".

רוחות של שינוי

"מספר 'מוגבלי האמצעים' בהוצאה לפועל זינק", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". "הדיווחים למס הכנסה חושפים: הכנסות המאיון העליון מהוות רבע מכלל ההכנסות בישראל", מבשרת כותרת אחרת על השער. "האבטלה בשפל, אבל הישראלים שוקעים בחובות", נכתב בכותרת הגג לראשית.

כתבת השער של המוסף היומי של "ידיעות אחרונות" היא מונולוג של "אחד הפעילים הטבעוניים הקיצוניים בישראל".

במרחב

"בין מסורת לאוונגרד: מיהן ההיפסטריות המוסלמיות", נכתב בהפניה על שער "הארץ". במוסף היומי של "ידיעות אחרונות" נכתב על "מהפכה" באיראן: נשים מצטלמות ללא רעלה.

שחיתות

"חשד: איש עסקים העביר לזקן מיליון שקל", נכתב בכותרת ידיעה של יניב קובוביץ ורויטל חובל על שער "הארץ". "אולמרט נחקר על מימון ההגנה המשפטית של ראש לשכתו", נכתב בכותרת הגג.

10%, 5%, ה-1%

"ששינסקי ממליץ לוותר לכיל על חלק מהתמלוגים", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "ועדת ששינסקי 2 ממליצה אמנם להטיל מס רווחי יסף, אבל לחתוך בתמלוגים מ-10% ל-5% וגם לא לגבות תמלוגים ממוצרי המשך של כיל", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לדיווח של סטלה קורין-ליבר ואדריאן פילוט. "לדעת הוועדה יישום ההמלצות יוסיף לקופת המדינה פחות מ-200 מיליון שקל מדי שנה, אבל היא לא מספקת תחשיבים לכך".

עידן עופר (צילום: משה שי)

"בכיל מתגאים בקמפיין הפרסומי: הצלחנו להשיג גידול במודעות – יותר מטבע", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של נתי טוקר ב"דה-מרקר". "אתמול החלה החברה את השלב השני בקמפיין הפרסומי שלה, וציינה כי מחצית מהציבור הביע עמדה חיובית כלפיה. כיל סובלת מדימוי ציבורי נמוך, לאור מאבקה בתמלוגים על שימוש באוצרות טבע ובקשתה לכרות פוספטים בשדה בריר".

"עידן עופר – מעשירי בריטניה", נכתב בכותרת ידיעה ב"ממון", "עם הון אישי של 2.43 מיליון ליש"ט. שנה אחרי שעבר להתגורר בלונדון, נכנס איש העסקים הישראלי למקום ה-25 ברשימת המיליארדרים במדינה".

מלחמות העיתונים

הצעת החוק שבאה לכפות את מכירתו בתשלום של החינמון "ישראל היום" ממשיכה גם היום לשמש מנוף עבור העיתון לקמפיין תדמיתי שימצב אותו כחייל של חופש הביטוי ולא סמרטוטון מוטה. בראש העיתון נדפסים תמונותיהם של חברי-הכנסת שהעזו לחתום על הצעת החוק, ומתחת פנייה לקוראים: "רוצים להביע את דעתכם בפני הח"כים? אלו הטלפונים וכתובות המייל שלהם". כפולת עמודים מופקעת לצורך הקמפיין, הממותג כמאבק ב"חוק בשליחות נוני מוזס".

בכפולת העמודים משתכפלות שוב תמונות הח"כים והפצרת העיתון בקוראים לצלצל אליהם, מודפס עוד "משאל עם" ובו 100% תמיכה בעיתון ויש גם ידיעה חדשותית: ציטוט של כמה מהתגובות החיוביות בדף הפייסבוק של "ישראל היום".

אלי פולק, יו"ר האגודה לזכות הציבור לדעת (מימין), עם שלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום" (צילום: "העין השביעית")

עוד בכפולה: טור של אלי פולק, יו"ר האגודה לזכות הציבור לדעת. פולק מספק את היאדה-יאדה הרגיל ואף מתייחס למאמר מ"העין השביעית" שכתב עו"ד אלעד מן. אלא שבעוד שמן יצא בטורו במפורש נגד הצעת החוק (כמו גם עוזי בנזימן, במאמר אחר באתר), פולק מונה אותו עם תומכיו. ככה זה בעולם הדיכוטומי של פולק ודומיו – או שאתה מבית-הכנסת שלנו או שלא, ולא משנה למי אתה מתפלל.

שלדון אדלסון ב"ידיעות אחרונות", עמ' 6

ב"ידיעות אחרונות", שבניגוד ל"ישראל היום" מסוגל להעמיד עבודת תחקיר עיתונאית כשעורכיו רוצים בכך (פחות ופחות עם השנים), נזהרים מאדלסון כמו מאש מאז פרצה המלחמה מול "ישראל היום". החבטות מופנות כמעט באופן אקסקלוסיבי למי שכנראה נחשב לחוליה החלשה בקשר הון-חינמון-שלטון: בנימין ושרה נתניהו. היום, באופן נדיר, מוזכר בעיתון גם פטרונו של נתניהו ומשוגרת לעברו עקיצונת: אל הדיווח על ביקורו של נתניהו ביפן (הכותרת ב"ידיעות": "אורחים בטוקיו", הכותרת ב"ישראל היום": "כבוד ועסקים ביפן") מצורפת באותו העמוד ידיעה תחת הכותרת "שני מיליארדרים אמריקאים רוצים להקים קזינו ביפן".

"לפי רויטרס, במירוץ על היתרון להיות הראשון שיקים אתר [הימורים] כזה מעורבים ניל בלום, איל נדל"ן בן 76 משיקגו, שבבעלותו כמה בתי-קזינו בארה"ב, אשר רוצה להקים את הקזינו בעיר אוסאקה – ושלדון אדלסון, איל ההימורים בן ה-80 מלאס-וגאס", נכתב בידיעה החתומה על-ידי "סוכנויות הידיעות". "רויטרס דיווחה כי אדלסון מעדיף את טוקיו, שכן הוא רואה בה את 'הפרס הגדול', בשל האוכלוסייה הגדולה שלה – 13.2 מיליון תושבים".

"מעריב" חוזר

היום כותב בן כספית בגיליון הראשון של "מעריב", היוצא לאור לאחר הפסקה של כמה שבועות, כי היום הוא מיוחד "עבורכם, הקוראים שמיטלטלים בסערה הגדולה הפוקדת את ענף העיתונות בכלל, המודפסת בפרט ו'מעריב' במיוחד". זו גוזמה אופיינית לכספית, וכמותה משובצות גם בהמשך טורו שבפתח "המגזין", המוסף היומי של "מעריב השבוע", גלגולו הנוכחי של העיתון לאחר שנקנה על-ידי אלי עזור.

גוזמה אחרת היא הקביעה כי "סופהשבוע", השבועון שהקים אלי עזור לאחר שלא הצליח לקנות את "מעריב" בפעם הקודמת שהוצע לרכישה ואיכלס בכמה מפליטי "מעריב", הוא "הצלחה מסחררת". כספית אינו מספק נתונים או עובדות שיתמכו בסופרלטיב המפוצץ שהוא מעניק למיזם של פטרונו החדש. כספית קובע גם כי מול "התופעות שהתגלו ב'מעריב' הגוסס" – ומכוון לתקופת הבעלות של שלמה בן-צבי על העיתון – "מעריב" של עזור הוא מופת של חופש עיתונות, חופש ביטוי ואתיקה עיתונאית.

האמת היא שדווקא "מעריב" הגוסס של שלמה בן-צבי הצטיין בחופש עיתונות, במיוחד בהשוואה לתנאי הכפייה וההשחתה בתקופת הבעלות של עופר נמרודי ועוד יותר מכך של נוחי דנקנר. כספית היה כותב מוביל באותן שנים. ב"מעריב" של דנקנר החלק הכלכלי היה המוטה והמסואב ביותר. יהודה שרוני, העיתונאי הכלכלי הבכיר ב"מעריב" של דנקנר, הוא היום העיתונאי הכלכלי הבכיר ב"מעריב" של עזור. האם ההצהרות של כספית על חופש עיתונאי הן עוד גוזמה כספיתית? אלי עזור הוא מו"ל דיסקרטי שאינו מגלה את קלפיו, וכזה שעד עכשיו פעל בשולי התקשורת המרכזית בעברית ולא עמד למבחן ביקורתי רציני.

בינתיים, עד שיתבררו פניו הסמויות של "מעריב", ניתן להתבונן בפניו הגלויות. אלו הן פניה של הסינרגיה ושל הדלות. סינרגיה היא מלת הקוד להסבר אפשרי להשקעתו של עזור בתחום המככב במדורי ההספדים העסקיים. עזור, לכאורה, יצליח היכן שאחרים כשלו בשל השימוש המשולב שהוא עושה בתוצר של שכיריו – בתחנת הרדיו המקומית שלו, בחינמון היומי שלו, בעיתון היומי שלו, בשבועון שלו, בעיתון שלו באנגלית ובאתר האינטרנט שלו – ועל-ידי הניצול של אמצעי הייצור שברשותו (בית-דפוס). ואכן, "מעריב השבוע" נעזר בשירותיהם הטובים, וגם הפחות טובים, של כתבי "ישראל פוסט" והטאלנטים של רדיו-ללא-הפסקה.

הדלות משתקפת בעיתון בעמודי המודעות שלו, שכמעט אינם קיימים (עמוד "מודעות תכנון ובנייה" הוא אולי עדות לשינוי האחרון ברשימת "העיתונים הנפוצים" של משרד הפנים, כמו גם לאיוולת שבו), גם בגריד המאולתר שנלקח מאותו "מעריב גוסס" בתוספת זריקות צבע מיותרות סטייל "ישראל פוסט". גם בהרגשה שאתה אוחז בידך מוצר עיתונאי שהיה לא חדשני כבר לפני עשור.

בסך-הכל, עבור מי שלא ציפה לדבר, העיתון הוא מעל ומעבר לכל הציפיות. תוכלו לקרוא בו את החדשות שיש בכל מקום, בעיצוב טוב פחות משל רוב המקומות. הביקורת על השתדלנות האנטי-נשיאותית של נתניהו אצל ורטר וברנע לא הספיקה לכם? תוכלו לקרוא אותה כעת גם אצל בן כספית בעברית גרועה יותר. המאמרים העונתיים על תקציב הביטחון אינם מספקים אתכם? תוכלו לקרוא גם אצל יהודה שרוני שמדובר ב"ריטואל שמופיע אחת לרבעון".

טוב ש"מעריב השבוע" חזר – הוא מייצר פרנסה עבור עוד כמה ישראלים. האם הוא חשוב גם לדמוקרטיה הישראלית ולחברה האזרחית הישראלית? ממראה הגיליון הראשון של "מעריב השבוע" נדמה שלא להט לשינוי מכתיב את אופיו המערכתי, אלא הרצון לחצות את הכביש בשלום – הגם שבצד האחר יש אותם הדברים בדיוק. האם העיתון טוב לעיתונות הישראלית? נראה שלא. "מעריב השבוע" יהיה עוד פה להאכיל שייתלה על הפטמות הצמוקות של תעשייה גוועת, ויעכב עוד קצת את הבראתה. ובכל זאת, מבין מיליוני המלים שיודפסו בעיתון בוודאי יהיה כאלו ראויות וחשובות, ועדיף שעזור יוציא את כספו כך ולא על ציפוי זהב לבריכה או מנחת מסוקים.

איך כותב כספית אחרי שהוא חוזה לנתניהו עוד כישלון מפואר? "המצהלות מיותרות, כי כל זה הוא בעצם שלנו".

פינת הטוקבק

מתוך דף הפייסבוק של "מעריב השבוע"

ענייני תקשורת

"רשות השידור חייבת להיסגר, אבל עם פתיחתה חייבים להיפטר מהפוליטיזציה ומהרעות החולות שאיפיינו אותה", נכתב בכותרת המשנה לטור של תהילה אלטשולר-שוורץ במדור הדעות של "המגזין" של "מעריב".

במוסף "ממון" מציעים מדור חדש, "פנסיה בגובה העיניים" (רועי ברגמן). במוסף לא מציינים כי המדור מוגש בחסות או בשיתוף גוף ממשלתי או מסחרי, וייתכן כי מדובר בתוכן מערכתי שניזום והופק על-ידי עיתונאים.