בחודש מרץ 2014 היו מאזיני תחנת "רדיו א-שמס" עדים להיסטוריה תקשורתית-מקומית: ראש הממשלה בנימין נתניהו שבר שתיקה, אחרי שנמנע מלהתראיין לתקשורת הישראלית במשך 411 יום. במהלך ביקורו בארצות הברית בחודש שעבר זכו לראיינו ערוצי הטלוויזיה 1, 2 ו-10, העיתון "ישראל היום", רשת ב' של קול-ישראל ותחנת הרדיו האזורית בשפה הערבית, "רדיו א-שמס".

גם עצם הראיון ל"א-שמס" היה תקדימי: אמנם לא היתה זו הפעם הראשונה שבה ראיינו בתחנה ראש ממשלה מכהן, אך זו היתה פעם ראשונה לנתניהו להסכים להתראיין בה. אין זה מפתיע שנתניהו נמנע מלהשמיע את קולו ב"רדיו א-שמס" - בעבר הסביר אופיר גנדלמן, דובר ראש הממשלה לתקשורת הערבית שאינו מתנזר בעצמו מראיונות ב"א-שמס", כי התחנה משדרת "תכנים מטרידים" ורמז כי היא מהווה פלטפורמה לשידורים פוליטיים פרו-פלסטיניים. בשנה האחרונה עלתה התחנה לכותרות על רקע שידור תכנים לא-הולמים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ואף ספגה קנסות גבוהים בשל כך.

סוהיל כראם, המנהל והבעלים של רדיו "א-שמס", בוושינגטון בעת ביקורו של ראש הממשלה נתניהו, מרץ 2014 (צילום מסך: אתר "א-שמס")

בתחנה נסחפו עם המימד ההיסטורי של האירוע והפכו אותו לחגיגה תקשורתית: לריאיון, שנמשך כ-6 דקות בלבד, הוקצתה שעה ברוטו משידורי מגזין חדשות הבוקר המרכזי של התחנה, "יום ג'דיד" (מילולית – יום חדש). כמקובל במקרים כאלה בתחנות דוברות עברית, כבר במבזקי החדשות שקדמו לשידור המגזין החלו לטפטף את דבר השידור המיוחד; לריאיון גופא קדמה שיחה בין סהיל כראם, מנהל התחנה ובעליה וזהיר בהלול, מגיש המגזין שגם ראיין את ראש הממשלה. לאחר השידור התקיים דיון באולפן בשיתוף אנשי אקדמיה שניתחו את תשובותיו של נתניהו, כמו גם את השאלות שנשאל. בסיום התכנית שודר הריאיון פעם נוספת. "לבקשת המאזינים", כך הוסבר.

קשה היה להתחמק מהתחושה כי יותר משחגגו ב"א-שמס" את שבירת השתיקה של ראש הממשלה, חגגו שם את הלגיטימציה שנתן להם הריאיון. או לפחות - את ההרגשה בתחנה כי כך אכן קרה. בשיחה שקדמה לריאיון ציינו כראם ובהלול כי הריאיון הוא הוכחה לכך שהתחנה אינה "אנדרדוג" תקשורתי, שכן ראש הממשלה בחר ב"רדיו א-שמס" להיות כלי התקשורת הישראלי הראשון שאליו יתראיין. השניים, שטסו לוושינגטון כדי לקיים את הראיון, סיפרו על פגישותיהם בארה"ב עם בכירי העיתונאים האמריקאים וניצלו את הבמה כדי להדגיש כי בסיור הם זכו לאישוש אמונתם במקצועיותם העיתונאית.

לצד זה הדגיש זהיר בהלול בשידור הישג נוסף - שאלה ישירה לראש הממשלה על אפשרות טרנספר של אזרחי המדינה הערבים, שהפחד ממנה גדול ושמלווה את החברה הערבית בישראל בעת האחרונה לא כשעשוע אינטלקטואלי אלא כאיום ממשי.

את השמחה קלקלו מעט אנשי האקדמיה, פרופ' מצטפא כבהא ופרופ' אסעד ע'אנם, שבדיון לאחר הריאיון קבעו בפסקנות כי לא נאמר בו דבר חדש והוא לא כלל מסר מקורי. אפילו את ההישג הגדול שבראיון אליבא דעורכיו – התייחסות ראש הממשלה לסוגיית הטרנספר - הם הציעו לקחת בעירבון מוגבל. לדברי כבהא, נתניהו לא ביטל במפורש את הרעיון של העברת האוכלוסייה הערבית, אלא רק הדגיש שלא יהיה טרנספר. מאידך גיסא, כבהא וע'אנם הזכירו כי נתניהו חזר על כך ש"אין שותף פלסטיני", קרי, אין תכלית למשא ומתן המדיני. השניים אף רמזו בעדינות כי ראש הממשלה לא נשאל שאלות קשות מדי, וכי ציבור הצופים נותר עם קלישאות בנאליות על שילוב האוכלוסייה הערבית בכלכלה.

"זה לא נמצא על סדר היום"

הבקשה לראיין את ראש הממשלה הוגשה רק בזמן הנסיעה לוושינגטון, לסיקור ביקורו של ראש הממשלה נתניהו שם, וכלל לא היתה מתוכננת, מספר כראם. "במהלך הביקור ב'אפל' פגשה המשלחת הישראלית את סגן נשיא אפל, ג'וני סרוג'י, בחור ערבי ישראל. המפגש הזה מאד הרשים את ראש הממשלה ואולי היה מה שהביא אותו להזמין אותנו ראשונים לראיין אותו".

כראם: "תפקידי ככלי תקשורת הוא גם להראות את ההבדלים בימין הישראלי. רציתי להראות שיש פער בין דנון ויעלון לבין נתניהו, לפחות ברמת ההצהרות"

מזמן עריכת הראיון חלפו כמעט עשרה ימים עד לשידורו משום שבתחנה המתינו עד שיסתיימו הבחירות המקומיות בנצרת והראיון "לא ילך לאיבוד". "מבחינתנו זה היה ריאיון חשוב ורצינו שיהיו לו הדים ברחוב הערבי", אומר כראם, "ראשית, פעם ראשונה שהוא מתראיין למדיה ערבית. שנית, דיברנו בראיון על הנושא של ערביי ישראל, הערבים הפלסטינים. הוא רואה אותם כשותפים, הוא הדגיש את נושא השוויון וזה חשוב". עוד מדגיש כראם כי "תפקידי ככלי תקשורת הוא גם להראות את ההבדלים בימין הישראלי. רציתי להראות שיש פער בין דנון ויעלון לבין נתניהו, לפחות ברמת ההצהרות". הדבר הכי חשוב בראיון, הוא מסכם, היתה האפשרות "לדבר על הערבים בתוך המדינה כאזרחים שווי זכויות".

גם עבור בהלול, שכבר ראיין ראשי ממשלה בעבר, היתה זו הפעם הראשונה לראיין את נתניהו. הדבר החשוב ביותר בריאיון, הוא אומר, היה עצם העובדה שהוא נערך. "זה ההישג הגדול ביותר. ראש הממשלה, להערכתי האישית, לא העניק ראיון לכלי תקשורת ערבי מאז נבחר לתפקיד". כמו כן, אומר בהלול, "בראיון נאמרו דברים חשובים בעניין הטרנספר או חילופי האוכלוסייה. אמנם הסוגיה הזאת זכתה לתשובה קצת מעורפלת, 'בנימין נתנייהוהית' כזאת, אבל בסך הכל הוא שלל את האפשרות כשאמר: 'זה לא נמצא על סדר היום, לא נמצא על הפרק'".

על הקולות בחברה הערבית המאשימים את "א-שמס" בשיתוף פעולה עם הממסד (הראיון לא זכה להתייחסות בכלי תקשורת ישראלים אחרים בשפה הערבית) אומר כראם: "בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה של כל אזרחי מדינת ישראל. הערבים בארץ הם אזרחי מדינת ישראל. צריך לראיין את כולם ולהביא את הקולות לציבור המאזינים. זה התפקיד שלנו".

זהיר בהלול והנשיא שמעון פרס, ינואר 2008 (צילום: יוסי זמיר)

"התחנה מנהלת דיאלוג עם החברה הישראלית", אומר בהלול, "בעצם הטיפול בסוגיות של ישראל והפלסטינים וישראל והמיעוט הערבי, והעובדה שכמעט בכל תכנית אקטואליה אנחנו מראיינים אישים ישראליים מתחומים שונים. הזיקה הזו כבר קיימת אצלנו. לא רק בהכרה התוך-עורקית שלנו אלא בהתנהלותנו היום-יומית. בעצם הענקת הריאיון לנו זה אומר שיש הכרה בחשיבות הדיאלוג הזה. שזה לא רק חד-כיווני אלא הדדי".

בהלול: "נהגתי לראיין אישים רמי דרג, אבל נדיר היה שראשי ממשלה גילו להיטות להתראיין. ניסיתי, אבל כמעט תמיד נתקלתי בחומה בצורה"

הציבור הערבי מעוניין לשמוע את ההנהגה מתראיינת בכלי התקשורת בשפה הערבית, אומר בהלול, "הוא יכול לשמוע אותם בכלי התקשורת בעברית אבל הוא לא תמיד מקבל תשובות לשאלות המהותיות שהוא שואל את עצמו לגבי שוויון וזהות. הנושאים האלה לא מקבלים מקום בראיונות באמצעי התקשורת בישראל עם ראשי ממשלה. שואלים שאלות שנוגעות לנושאי השלום ונושאים ישראליים, אך לא שאלות שנוגעות למיעוט הערבי-פלסטיני בישראל. לכן הם מעוניינים בראיונות מסוג זה, שבהם הם מקבלים תשובות לשאלות שכל אחד היה מעוניין להפנות לראש הממשלה, אם היה יכול".

לעומת זאת, המנהיגים הישראלים, אומר בהלול, מנסים להתחמק מן התקשורת בשפה הערבית. "מניסיוני הרב לא ראיתי בשום קונסטלציה נכונות להיחשף בפני התקשורת הערבית. נהגתי לראיין אישים רמי דרג, אבל נדיר היה שראשי ממשלה גילו להיטות להתראיין. ניסיתי, אבל כמעט תמיד נתקלתי בחומה בצורה", הוא מעיד.

ההנהגה הישראלית לא נלהבת להתראיין בשל השאלות הקשות שהיא עלולה להישאל?

"לא רק בשל השאלות אלא בשל האינסטינקטים שלהם להתעלם מהמיעוט הערבי. הואיל ולא תמיד יש מדיניות ברורה מעדיפים להתחמק ממתן תשובות. מעדיפים להתעלם מאשר להתייצב מול שאלות שמראש אין להם תשובה עליהן או לחילופין - שיש לאותו איש ציבור מדיניות ברורה לגביו אבל הוא מעדיף להסתיר אותה מהציבור הערבי".

כנאפה

בהקדמה שערכו לשידור הראיון בתחנה, לכראם ובהלול היה חשוב להדגיש יותר מכל כי למרות ש"ראו עולם" הם לא שכחו מהיכן הגיעו ודאגו להשמיע בסיור בארה"ב ובראיון עם נתניהו את "הקול הנצרתי". כך לקראת סיום הריאיון שאל בהלול את ראש הממשלה על אפשרות הביקור בנצרת, והלה השיב לו: "אם תארגן לי כנאפה אני עושה את זה מחר".