בוקר אחד התעורר אבי בר, מנכ"ל ערוץ הספורט, ונזכר שיש בקופה יתרה של חצי מיליון שקל. בר, סוציאליסט חסר תקנה, חשב לעצמו: במקום להעביר את הכסף לכיסם של בעלי הערוץ החמדנים, למה שלא נשקיע במטרה נעלה למען הספורט ולמען הצופים משלמי האגרה? הוא הריץ בראשו את כל המגזרים המקופחים בספורט ובתקשורת, וכאלה בלי עין הרע יש הרבה, ומצא את המקופח מכולם: נשים.

כשהגיע למשרד כינס בר את כל עובדי הערוץ, ובישר להם על המהפכה הנשית שלו. מרגע זה, אמר להם, כולם נרתמים למטרה. ביחד נרים את ספורט הנשים מאשפתות וניצוק בו חיים עד שידגדג את הרייטינג של מכבי בכדורסל. אני רוצה כמה שיותר שידורים חיים ממשחקי נשים, החל בכדורסל וכלה בגוגואים, אני רוצה מהדורות חדשות, דיונים מעמיקים על קיפוח, מגזינים, סרטי דוקו, פרומואים מושקעים, אני רוצה ורוצה ורוצה. ואל תשכחו להזמין את לימור לבנת, חנה גרטלר, אורנה אוסטפלד, רונית תירוש, שלי יחימוביץ', דליה איציק, מירי רגב, מירב מיכאלי. כל אשה חשובה לנו.

יחסי-הציבור של ערוץ הספורט עבדו כל אותו יום שעות נוספות כדי להפיץ את הבשורה המרגשת בכל האתרים והעיתונים. דבריו של בר, קצרים וחד-משמעיים, הידהדו בכל קצוות הארץ: "קידום ענפי ספורט הנשים בארץ הוא משימה חשובה מאין כמוה, ואנו משוכנעים כי תרומתו של ערוץ הספורט תורגש באופן משמעותי כבר מהשבועות הקרובים".

דברים כדורבנות המבשרים על תיקון אפליה הנמשכת מימי ראשית המדינה. הציבור לא נותר אדיש. באתר ביז-פורטל גיליתי טוקבק מייצג, החתום על-ידי "לקוחה מרוצה": "אבי בר מנהל משובח. תמיד רואה קדימה, לא מהסס להיות ראשון, אנחנו הנשים מפרגנות, מגיע לו יישר כח גדול".

צילום מסך מאולפן המגזין החדש "עושות ספורט". באולפן: יעל דן וח"כ אורלי לוי. אפילו העורכים טרם הפנימו את המהפכה הנשית בערוץ: במקום "עושות ספורט" הכיתוב הוא "עושים ספורט"

כל ההקדמה המלוקקת והחצי מופרכת הזו נועדה לבשר שעם כל הכבוד ליוזמה של אבי בר, אני נשאר מחוץ למעגלי החגיגות של הערוץ ושל אלפי נשים מרוצות. לא נפלתי מהכיסא למראה הידיעה על שידורי ספורט הנשים בערוץ, שצצה לפני שבוע בכל מקום ואתר. זו היתה תגובת קומבינה להחלטתו של ניצן חן, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, שלפיה החל מחודש יוני לא יתאפשרו יותר שידורים חיים של משחקים מרכזיים בערוץ 5 פלוס לייב.

בערוץ הספורט קמה זעקת שוד ושבר. אפשר להבין אותם. בשנים האחרונות הספורט החביב עליהם במיוחד הוא סחיטת כספים מתוחכמת מהצופים, תוך עקיפת מכשולים משפטיים ורגולטוריים. רשימת הפלוסים של ערוציהם הולכת ומתארכת. מומחים לחשבון דיפרנציאלי עומדים משתאים למראה הלהטוטים שמבצעים חכמי רחוב קרמניצקי בתל-אביב במושג המתימטי.

תזכורת: הרפלקס המותנה של אנשי ערוץ הספורט להחלטתו של ניצן חן היתה "שוברים את הכלים ולא משחקים". שידורים ישירים בוטלו בזה אחר זה: לא לכדורעף, לא לשחייה, לא לליגה הארגנטינית. ערוץ חמש פלוס לייב מפרנס אותנו, הסבירו בעצב. אין פלוס לייב? אנחנו נאלצים לחתוך בבשר החי.

כל הביטולים החד-צדדיים הללו הגיעו אף שמדובר בהחלטה שאמורה להיכנס לתוקף רק בעוד כמה חודשים. אם נגמר פתאום הכסף לכדורעף ולשחייה, מאיפה נמצא פתאום תקציב לשידורי נשים? מדוע לא החלו במבצע הזה בתחילת העונה? מה דחוף להם כל-כך לשדר דווקא עכשיו? הרי משחקי נשים מביאים בדרך כלל רייטינג בגובה הרצפה, אז איך ערוץ בתשלום שופך לפתע לאגרים של נדיבות וכסף?

חשוב לומר את האמת: ספורט נשים לא באמת מעניין פתאום את ערוץ הספורט. אין פה שום רצון לקדם ספורטאיות, כמו הרצון לגייס את הלובי הנשי לטובת ערוצי התשלום. שדולות נשים, ארגונים, עמותות פמיניסטיות, חברות-כנסת, פוליטיקאיות, כל מי שיושבת במקום משפיע. אם ניצן חן חותך את ערוץ התשלום ומתעלם מתחנוניו של אבי בר, הוא יתחיל לחשוב פעמיים כשהפגנת נשים תתמקם לו מתחת לחלון, ולבנת ויחימוביץ' יפתחו עליו את הפה.

באגודות ספורט נשים רואים במהלך תפנית דרמטית, אבל אני משום מה משוכנע שמשתמשים בהן ככלי להפיכת החלטה של רגולטור. אם הספין יוכיח את עצמו, ההשקעה תשתלם. יום אחרי ההכרעה הסופית במעמדו של ערוץ חמש פלוס לייב, ולא משנה מה, יסתיים תפקידן של הנשים ככלי בלוח השחמט של אבי בר. הנוכחות הנשית תתאייד לאטה מלוח שידורי ערוץ הספורט. תשאלו רבים וטובים שהיו שם קודם, ואינם. מעניין מתי הנשים יקלטו שבסך-הכל ניצלו אותן וביצעו בהן מעשה מגונה.

כמה שאלות עצבניות

ועוד כמה שאלות עצבניות לערוץ הספורט:

1. השבוע נערך משחק של הנבחרת הצעירה בכדורגל מול נבחרת קזחסטן. מדוע לא שידרתם אותו בשידור ישיר?

2. בימים האחרונים נערכו בעולם עשרות משחקים במוקדמות הגביע העולמי. איך זה שלא שידרתם כלום באחד מארבעת הערוצים שלכם?

3. האם נכון שהחלטתם לא לשדר בערוץ הפתוח אף משחק מחמשת המחזורים האחרונים בספרד (אחד מהם ריאל מדריד–ברצלונה), וזאת במחאה על החלטת מועצת הכבלים והלוויין?

לוזון על ערוץ הספורט

לפני כמה חודשים חל נתק מוחלט בין ההתאחדות לכדורגל לערוץ הספורט. ההתאחדות סירבה לטפל בכתבי הערוץ, ושני הצדדים איימו בתביעות הדדיות בגלל טענות לאי-כיבוד הסכמים סביב זכויות שידור. לבסוף נערכה סולחה, היו"ר אבי לוזון אף הוזמן לראיון ב"אחד על אחד", והכל נראה טוב.

השבוע התראיין לוזון ברדיו-ללא-הפסקה, שם עקץ בלי רחמים: "ערוץ הספורט יושב באיצטדיון רמת-גן [הכוונה למשחק בין ישראל ליוון, שנערך במוצ"ש], ואין להם זיכיון. אנחנו עושים להם טובה, והם שלוש שעות יושבים, קופמן וכל החברים שלו, כולם מלכלכים ומדברים איך נפסיד ואולי נחלץ איזה תיקו. אחרי זה הם יושבים כל המשחק ומחזיקים אצבעות שניכשל כדי שהם יהיו צודקים בפרשנות שלהם".

מספיק בניון לכולם

ב"ידיעות אחרונות" חוזרים להתהדר בקישוטים מיותרים. ראיון עם טל בן-חיים זכה אצלם בשבוע שעבר לחותמת "בלעדי", ראיון עם דודו אוואט קיבל למחרת את התואר "מיוחד". שני ראיונות שגרתיים, חצי מפוהקים, שיכלו להסתדר מצוין גם בלי האדרתם. ראו בספורט "ידיעות אחרונות" כי טוב, וביום שני השבוע כתבו "מיוחד" על ראיון עם יוסי בניון. מה לעשות, ובניון התראיין באותו יום גם ב"מעריב" וגם ב"הארץ". דווקא בשני אלה הראיון עם קפטן הנבחרת היה טוב יותר מזה שב"ידיעות אחרונות". אז מה היה מיוחד כל-כך בגרסת רחוב מוזס? יכול להיות שזה בגלל הרקע הכחול בשער? 

לתגובות: yegerm9@walla.co.il