כפיות טובה
פרשת האחים עופר וקשרי הסחר של החברות שבבעלותם עם איראן ממשיכה לכבוש את הכותרות הראשיות בעיתונים. אחרי שאתמול בבוקר דיווח "הארץ" בכותרתו הראשית כי לשכת ראש הממשלה מכחישה את טענת האחים עופר שספינותיהם עגנו באיראן באישור ובסמכות, הצהיר בהמשך היום ראש הממשלה עצמו כי טענת בני משפחת עופר אינה נכונה.
"נתניהו מכחיש טענות משפחת עופר: לא אישרנו לאוניות לעגון באיראן", קראה הכותרת הראשית של עיתון "גלובס" שחולק אמש למנויים. הכחשה זו, יש לציין, באה בניגוד לטענה שהעלה אתמול הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות", סבר פלוצקר.
פלוצקר כתב כי "ידיעות אחרונות" קיבל אישור לגרסת בני משפחת עופר. "כל עוד אף גורם ישראלי מוסמך לא אומר אחרת", הוסיף פרשן העיתון, "אין סיבה שלא לקבל את גרסתם של האחים עופר בנושא עגינת המכליות". וכעת, לאחר שראש הממשלה בכבודו ובעצמו הכחיש את טענת בני משפחת עופר בדיון של ועדת החוץ והביטחון בכנסת? ובכן, מתברר שגם כעת יש סיבות בכל זאת לקבל את גרסתם של האחים עופר.
"ידיעות אחרונות", שסימן אתמול נקודת מפנה ביחסו לפרשה, ממשיך ביתר שאת במגמה ומדגיש הבוקר בכותרתו הראשית את דבריו של ראש המוסד לשעבר, כי ההאשמות שהועלו בימים האחרונים נגד בני משפחת עופר מוגזמות. הכותרת קוראת "הרמז של דגן". למה רמז דגן? כותרת המשנה לראשית כוללת את המשפט "מקור בקבוצת עופר: ישראל השתמשה בנו לצרכים לאומיים יותר מפעם אחת".
הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" היא הישג יפה לאנשי יחסי-הציבור של בני משפחת עופר. רובה ככולה תומכת בגרסת המשפחה. בראש הכפולה שוב מובלט ציטוט מפי דגן: "זו יציאה מפרופורציה". כותרת הגג מביאה חלק מגרסת המקורבים לבני משפחת עופר, וכך גם שני הגריינים, המדגישים קטעים מרכזיים מתוך הידיעה שבעמוד. גם טור הפרשנות הנלווה שמתפרסם בכפולת העמודים תומך ברובו בעמדתם.
צח שפיצן, דני אדינו אבבה, צביקה ברוט וגד ליאור מדווחים בידיעה המרכזית שדגן נמנע אתמול מלאשר או להכחיש את הטענה כי הספינות של משפחת עופר עגנו באיראן באישור גורמים בכירים במדינת ישראל, והסתפק בהתבטאויות כגון "ההתייחסות לפרשת האחים עופר מוגזמת. היא יצאה מכל פרופורציה. כל הטיפוס הזה נראה לי מוגזם". בכך, הם כותבים, דגן "חיזק, באופן כזה או אחר, את משפחת עופר המותקפת".
באופן רשמי בני משפחת עופר המותקפת ממשיכים בשתיקתם, "אולם מתחת לשתיקה", מדווחים כתבי "ידיעות אחרונות", "מסתתר זעם גדול על דברי ראש הממשלה. מקור בחברה אמר אתמול כי נתניהו הפקיר את החברה, שסייעה רבות לישראל". אותו מקור אף מצוטט בעיתון כמי שהשתמש במשל "הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת" והוסיף: "כאשר מדינת ישראל היתה זקוקה לסיוע של האחים עופר ידעו למי לפנות, ואילו כעת מפנים להם גב".
יחסי הכוחות ברורים? בני משפחת עופר אינם מיליארדרים בעלי עסקים חובקי עולם שחבים הכרת תודה למדינת ישראל כיוון שבלעדיה ספק אם היו יכולים להגיע למעמד דומה, אלא משפחה של עבדים נרצעים ממוצא אפריקאי, המשרתים בנאמנות את מדינת ישראל ובתגובה נענים בכפיות טובה. "בחברה אמרו אתמול עוד כי בניגוד לראש הממשלה, את הגרסה שלהם הם מנועים מלפרסם – וכך יוצא שהם מותקפים ציבורית בלי שיש להם יכולת אמיתית להגיב", נכתב בהמשך הידיעה.
בטור פרשנות נלווה מחזק אלכס פישמן את עמדת בני משפחת עופר, וזאת תחת הכותרת "יש דברים שחייבים להכחיש". לפי פישמן, "גם אם מדינת ישראל היתה קשורה לפעילות של משפחת עופר באיראן, היא לא יכולה לאשר דבר כזה. רק זה חסר לישראל, שיתברר שהיא מנצלת קבוצה כלכלית רב-לאומית עבור חלטורות למען המדינה".
בעיתונים האחרים טרם עלו על עגלת היחצנים של בני משפחת עופר, והם ממשיכים לתקוף את המיליארדרים במרץ. "היועץ המשפטי יבחן חקירה בפרשת האחים עופר", לשון כותרת בלב שער "ישראל היום". בועז ביסמוט ושלמה צזנה מדווחים בכפולה הפותחת על "עימות חריף בין לשכת ראש הממשלה לחברת האחים עופר על רקע הפרשה המכונה 'עופרגייט', שהולכת ומסתעפת".
בהמשך מדווח כי "גורמים מדיניים הבהירו כי גם היועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין בודק את הנושא". ביסמוט מוסיף בטור פרשנות נלווה ציפייה "כי תיפתח חקירה פלילית נגד חברות האחים עופר". גם אורה קורן, בטור המתפרסם ב"דה-מרקר", קוראת לפתוח בחקירה (אגב, מוזר שאף אחד לא טורח לשאול את הנסיך אלבר, השולט בנסיכות מונקו, מה דעתו על התנהלות בני משפחת עופר. אחרי הכל, סמי עופר הוא אזרח הנסיכות, ולא אזרח מדינת ישראל).
ב"מעריב" מרחיקים לכת, ותחת הכותרת "המדינה נגד האימפריה" מעלים שם את האפשרות שהפרשה תעלה למשפחת עופר באובדן החברות שבשליטתה. רותם סלע, אריק בנדר ואלי ברדנשטיין מדווחים כי "צים, בזן וכי"ל, המצויות כיום בשליטת האחים, הן חברות שנרכשו מהמדינה, המחזיקה בהן 'מניית זהב', שהיא חוזה מיוחד המקנה לה זכויות שונות. בין היתר מעניקה מניית הזהב זכות למדינה להצר את דרכו של בעל השליטה בחברה – במקרה בו המדינה מגיעה למסקנה כי הוא אינו עומד באמות המידה הנדרשות מבחינה בטחונית".
בעוד כל העיתונים מדווחים על תגובות לפרשה, ב"כלכליסט" חושפת נעמה סיקולר מידע חדש, ולפיו ספינות של חברה נוספת שבבעלות עופר עגנו בנמלים איראניים בשנים האחרונות.
מלכוד
"מעניין איך ערוץ 2 יסקר את פרשת משפחת עופר, ששולטת ברשת", צייץ אתמול הפרסומאי אילן שילוח. כל עיתוני הכלכלה דיווחו על ציוצו. ב"דה-מרקר" הוסיפו לדיווח גם תוצאות בדיקה זריזה שערכו כדי לבדוק את הסיקור שהעניקה חברת החדשות של הערוץ לפרשה.
"מספר הכתבות במהדורות החדשות היה דומה", כותבת אופיר בר-זהר, "אך חדשות 2 הקדישו את הזמן המועט ביותר לפרשה בספינת הדגל של החדשות, שהיא המהדורה המרכזית". לעומת 12 דקות בערוצים 10 ו-1, בערוץ 2 הוקדשו 7 דקות בלבד לסיקור הפרשה. בדיקה זו, כך מצוין, אינה כוללת את מהדורת החדשות המרכזית ששודרה אמש, לאחר ציוצו של שילוח, ואשר נפתחה בדיווח ארוך, ובלתי מתפשר, על ההתפתחויות בפרשה.
הכתב עמית סגל הביא את הכחשת ראש הממשלה באשר לאישור עגינה באיראן, ובהמשך לעג לסוללת היחצנים מטעם משפחת עופר ול"תיאוריות קונספירציה שונות ומשונות" שהופצו בימים האחרונים. הפרשן אמנון אברמוביץ' הוסיף דברי פרשנות שבסיומם ציין: "גם אנחנו במלכוד, כי אנחנו לא מסוגלים, אנחנו מנועים, מלעשות סדר או להעמיד את הדברים על מידתם ובמדויקות כפי שצריך".
ניתן לשער כי הערה זו של אברמוביץ' אינה מתייחסת למצב שאליו נקלעה חברת החדשות של ערוץ 2 בגין הרכב הבעלות שלה, אלא להגבלות צנזורה המשפיעות על כל כלי התקשורת בישראל במידה שווה. חיזוק לכך בא מ"מעריב", שמדווח הבוקר כי "לא כל הפרטים הותרו לפרסום וכלל לא ברור האם הגורם הממשלתי [שהכחיש את האישור לספינות לעגון באיראן] התבקש על-ידי גורמים עלומים במשרד ראש הממשלה (שאחראי גם על המוסד) להכחיש את טענות משפחת עופר, וכן לא ברור עד כמה הדברים מייצגים נאמנה את המציאות".
במלים אחרות, הטענה ששזורה לאורכה ולרוחבה של הכפולה הפותחת ב"ידיעות אחרונות", כי רב הנסתר על הגלוי ואין לקבל את ההכחשה של ראש הממשלה כפשוטה, כלולה (כמעט בהיחבא) גם בכפולה הפותחת של "מעריב", שרובה מציגה תסריט דמיוני שלפיו מדינת ישראל מפקיעה מידי משפחת עופר את החברות הגדולות שברשותה. אם ב"מעריב" טורחים העורכים לציין כי לא ברור עד כמה ההכחשה של ראש הממשלה מייצגת נאמנה את המציאות, מדוע הם עושים זאת בפסקה העשירית של הידיעה, בלא כל הדגשה?
כך או אחרת, ממילא רוב הפרשנים מסכימים כי עגינת הספינות של משפחת עופר באיראן פחותה בחומרתה מאשר מכירת אחת הספינות שבבעלות חברה של המשפחה לידיים איראניות.
כפי שכותב פרשן "ידיעות אחרונות" אלכס פישמן, הטענות בדבר עגינה אסורה הן "צביעות", אך הטענות בדבר מכירת מכלית לאיראן בעייתיות יותר. "על הרצון לעשות עוד כמה דולרים תוך התחכמות עם משטר הסנקציות הם ישלמו", הוא מעריך.
בגלל העיניים היפות שלו
"הארץ" מקדיש הבוקר את כותרתו הראשית לדיווח נרחב מאת גידי וייץ על עיקרי טיוטת כתב האישום נגד שר החוץ אביגדור ליברמן. על פני חלק ניכר מעמוד השער וכל עמ' 2 מגולל וייץ את החשדות העיקריים שתלויים ועומדים נגד השר. אף שפרשות ליברמן למיניהן נמצאות בכותרות זה שנים ארוכות, יש עניין רב בקריאת תמצית טיוטת כתב האישום, שכן זו מסייעת לסדר באופן כרונולוגי את המעשים המיוחסים לשר.
נוסף לכך, בטיוטת כתב האישום חשדות שטרם פורסמו בעבר, ולפיהם "שר החוץ אביגדור ליברמן הקים בשנת 2001 – בעודו מכהן כשר התשתיות – חברה באיי הבתולה שאליה זרמו 6.2 מיליון דולר בשנים 2002–2008".
וייץ מדווח כי החברה, בשם Mayflower Capital Premier, נרשמה כמוחזקת בנאמנות עבור חברה אחרת, שבה שלט נהגו האישי לשעבר של ליברמן, איגור שניידר. מומלץ לכל אזרח המתיימר להתעניין בנעשה במדינה שבה הוא חי לקרוא הבוקר בעיון את תמצית טיוטת כתב האישום.
"התיק נגד ליברמן היה אחד הסבוכים ביותר שבהם טיפלו הפרקליטות והמשטרה בשנים האחרונות", מציין וייץ לקראת סיום דיווחו. "גם היום אין למשטרה ולפרקליטות מענה מלא לחלק מהשאלות שהעלה תיק החקירה הזה, כמו למשל בעבור מה בדיוק קיבלו על-פי החשד החברות שבשליטת ליברמן מיליוני דולרים".
וייץ מצטט גם את תגובת יועץ התקשורת של שר החוץ, צחי משה, שאמר לו בין היתר: "אנו מאמינים כי לאחר שתישמע עמדתו של השר ליברמן, יחליט היועץ המשפטי לממשלה כי אין מקום להעמדתו של השר ליברמן לדין".
לא קרב אגרוף, לא קשקוש
"בית-המשפט דחה בקשת אולמרט לא להעיד 'בגלל בעיה בעין'", מדווחת עדנה אדטו ב"ישראל היום". על-פי דיווחה, בית-המשפט המחוזי קבע כי "בעיה רפואית באחת מעיניו של אולמרט", שעליה מסר צוותו של ראש הממשלה לשעבר, אינה "ממצא רפואי בדרגה המצדיקה את דחיית עדותו של אולמרט". לפיכך, עדותו תחל היום כמתוכנן.
ניר חסון מדווח בכפולה הפותחת של "הארץ" כי לפי מקורביו של אולמרט, "אין בכוונתו להתנצח עם הפרקליטות מעל דוכן העדים". חסון מצטט "גורם בצוות ההגנה" שאומר לו כך: "אולמרט בא בקלפים פתוחים, בלי משחק מלחמה. אולמרט כבר עבר כמה מצבים בחיים. עבר התנסויות יותר מותחות ומורטות עצבים אפילו מאלה. הוא לא נושא את עיניו לשום התנגחות והתנצחות. אין לו שום כוונה להפוך את הדיון לקרב אגרוף, אלא להתייחס עניינית".
על-פי חסון, "שיטת ההגנה העיקרית של אולמרט היא להרחיב ככל הניתן את התמונה כדי להראות שגם אם פה ושם היתה מעידה, הרי שלא היתה בהתנהגות של אולמרט שיטתיות, ובטח לא פליליות".
אתמול, במהלך כנס של לשכת עורכי-הדין באילת, השתתפו פרקליט המדינה משה לדור ועורך-דינו של אהוד אולמרט, אלי זהר, ברב-שיח משותף, שעליו מדווח בין היתר בעיתון "גלובס" [חן מענית].
במהלך הדיון עלה נושא הכללת אי-הדיווח על שוויו של אוסף העטים של אולמרט בכתב אישום נגדו. "זה לא קשקוש", הבהיר לדור, "זה כמה ארגזים [של עטים]".
בין מונגוליה למשולש
במדור חדשות החוץ של "מעריב" מופיע דיווח מאת ברברה דמיק, כתבת "לוס-אנג'לס טיימס", תחת הכותרת "מחוז מונגוליה נותק מאינטרנט וטלפונים". על-פי דיווחה, הרשויות הסיניות הזרימו כוחות משטרה גדולים למחוז במטרה למנוע הפגנות מחאה צפויות בעקבות מותו של רועה מונגולי בשם מרגן. הרועה, כך מדווח, נהרג מדריסת משאית בעת שמחה נגד הפקעת קרקעות מרעה לטובת מכרות פחם. הכוחות שהוכנסו למונגוליה פעלו כדי לחסום את האינטרנט והטלפונים וכך להקשות על התושבים לארגן הפגנות מחאה.
ב"הארץ" מופיע דיווח מאת אילן ליאור תחת הכותרת "טירה מנותקת חודשיים מטלפונייה ואינטרנט". על-פי דיווחו, אתמול פורסם בגלי-צה"ל כי מאות בתים בטירה מנותקים משירותי טלפון ואינטרנט זה שבועות ארוכים, וזאת בשל פגיעת רכב בקווי התקשורת של חברת בזק. תושבי העיר מתלוננים בפני ליאור על אפליה בטיפולה של החברה בתקלה. בחברת בזק השתמשו במלה "חבלה" בתגובה שמסרו לעיתון "הארץ", אף על פי שגם שם לא טוענים לפגיעה מכוונת בקווי התקשורת של החברה.
מהנעשה בארצנו
ב"מעריב" מדווח אריק בנדר כי הכנסת אישרה אתמול בקריאה ראשונה את "חוק המישוש", המעניק לשוטרים סמכות לבצע חיפוש גופני על אזרחים, גם ללא חשד לביצוע עבירה. על-פי הדיווח, השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ' הצדיק את הצעת החוק ואמר כי היא תגביר את תחושת הביטחון של האזרחים.
בשער "ישראל היום" מתפרסמת תיבה תחת הכותרת "שמחת ירושלים", לקראת יום ירושלים שיחול מחר, ואירוע הצדעה לעיר שנערך אתמול. בתחתית עמ' 5 של העיתון מדווחים זאב קליין, אפרת פורשר, יהודה שלזינגר ויורי ילון על נתוני האוכלוסין בעיר. "מהבוקר", הם מציינים, "יתפרשו בעיר אלפי שוטרים, אנשי מג"ב ומתנדבים".
דנה ויילר-פולק מדווחת ב"הארץ" כי בניגוד להוראת בג"ץ, משרד הפנים ממשיך לעצור מהגרות עבודה שילדו.
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי דובר צה"ל לשעבר, אבי בניהו, הגיש במסגרת תביעת הדיבה שהוא מנהל מול משרד הפרסום מקאן-אריקסון והעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" בקשה כי משרד הפרסום יחשוף את זהות מזמין המודעות שבהן הואשם בסיכול מינויו של האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל.
במדור הדעות של "ישראל היום" כותב רונן דורפן על צווי איסור פרסום, בבריטניה ובישראל, ועל רשתות חברתיות שעוקפות את איסור הפרסום. "האם אתם מוכנים לחיות עם עולם שהחוק לא חל עליו?", שואל דורפן, ומספק תשובה: "על כל רשת חברתית להעסיק בקרים לטיפול מהיר בתלונות על לשון הרע וכיוצא בכך, או, למשל, לדאוג לזיהוי אמיתי ולרישום אמיתי של כל משתמש שמושך תנועה רבה לכיוון שלו. זה גם הוגן. הרשתות החברתיות הן אלו שעושות את הכסף העצום מכל הצרה הזו. עליהן גם לטפל בלכלוך".