א', עדת התביעה במשפט קצב, מגיעה לבית-המשפט (צילום: יוסי זליגר)
לא גחמה השמורה לעיתונאים תאבי סנסציות
הכותרות הראשיות הבוקר, והעמודים הראשונים בעיתונים, היו אמורים להיראות אחרת. במקום לעסוק בטורקיה ובאבו-מאזן, היו הכותרות הראשיות אמורות לספר על קצב וא'. במקום משברים דיפלומטיים ופיצוץ בלבנון, היו העמודים הראשונים הבוקר אמורים להתמלא בתיאורים פלסטיים של מעשים מגונים, כותרות ענק בגופן סדוק ותצלומים גדולים שבהם נתפס נשיא המדינה לשעבר משה קצב בחיוך ממזרי או מבט מזרה אימה.
אתמול החלה העדה המרכזית במשפטו של נשיא מדינת ישראל לשעבר למסור את עדותה, אך הפרסומים על כך בעיתוני הבוקר מצומצמים, דחוקים בעמודים האחוריים ומתבססים בעיקר על ציטוטים חוזרים מכתב האישום. ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" מסתפקים בידיעת תצלום. צו איסור פרסום גורף מוטל על המשפט. אפילו בקשת "ידיעות אחרונות", לפרסם את פרוטוקולי העדויות במשפט כשהם נטולים פרטים העלולים לפגוע בפרטיות המתלוננות,נדחתה.
הקרקס הפורנוגרפי נחסך מקוראי העיתונים, אבל יחד איתו הועלמו גם העובדות העולות מהדיון בבית-המשפט. "לא מתקבל על הדעת שמשפט הנשיא לשעבר מתקיים תחת האפלה מוחלטת, שעליה הורו השופטים היושבים בדין", מוחה יובל יועז ב"גלובס". לדבריו, "הסודיות המוחלטת שבה מתנהלים דיוני המשפט סותרת את רוח החוק, את ההיגיון ואת עקרונות הדמוקרטיה [...] השאיפה לקיים את העיקרון הבסיסי של פומביות ההליך המשפטי במשפטו של קצב איננה גחמה השמורה לעיתונאים תאבי סנסציות. זהו אינטרס של הציבור כולו, המבקש לפקח ציבורית על אופן התנהלותו של משפט הנשיא".
על פני כפולת עמודים כמעט שלמה במוסף היומי של "גלובס" מתפלמס יועז בלשון חריפה עם החלטותיהם של השופטים ג'ורג' קרא, מרים סוקולוב ויהודית שבח, ומסכם בקביעה מרחיקת הלכת כי "שיקול דעתם של שופטי קצב בשאלת פומביות המשפט מעורר חששות גם באשר להכרעותיהם בשאלות המהותיות הנוגעות לבירור אשמתו של הנאשם רם המעלה".
שפתון על צווארונך
בלית ברירה נותרה העיתונות עם המשברים של הימים האחרונים: אבו-מאזן, ציקי סלע, החיזבאללה ורג'יפ טאיפ ארדואן. אל דאגה, גם מהמרכיבים הללו ניתן להכין מטעמים.
"תרגיל טורקי עם סוריה", זועמת הכותרת הראשית בעיתון "ידיעות אחרונות", שרק אתמול כלל בעמ' 2 שלו דיווח מאת איתמר אייכנר על מסרי ההרגעה שהגיעו מכיוון הטורקים. "נראה שעברנו את הגל הנוכחי במשבר הזה. התקוטטנו שלושה ימים, ועכשיו יש שביתת נשק", צוטט אתמול בעיתון "גורם מדיני בכיר בירושלים", והנה היום, כמו להכעיס, מדווח על תרגיל שעתידה לקיים טורקיה, בת-הברית של ישראל, עם סוריה, האויבת הוותיקה מצפון.
"ידיעות אחרונות", באופן טבעי, מדווח על ההתפתחות כאילו מדובר בסכסוך אישי על רקע רומנטי, ולא במשבר דיפלומטי מורכב. לכותרת הראשית מצורפים תצלומי פניהם המחייכות של ראש ממשלת טורקיה ונשיא סוריה כשהם צמודים זה לזה. בידיעה על התרגיל [יוסי יהושוע, איתמר אייכנר, אורלי אזולאי וסוכנויות הידיעות] מדווח על "מערכת היחסים" בין ישראל לטורקיה ועל "ירח הדבש בין דמשק לבין אנקרה". לידיעה לא מצורף טור פרשנות על המצב הגיאו-פוליטי, אך נמצא מקום לתצלום גדול [AFP] של שר החוץ הטורקי ועמיתו הסורי מרימים ידיהם זה לצד זה. כיתוב התצלום: "חוגגים התקרבות".
קריקטורה נלעגת של חרטוט חובבני
באיחור של כמה ימים מגיע הפולמוס שפרץ בבלוגוספירה העברית בעקבות רשימתו האחרונה של נחום ברנע גם לעיתונות המודפסת. ב"ישראל היום" מתפרסמת הבוקר ידיעה לא חתומה, המסכמת את הפרשה תוך הבלטת התגובה המעליבה ששלחה אריאנה הפינגטון לברנע בתשובה לפנייתה של הבלוגרית דבורית שרגל.
אולי כמחווה של עיתונאי דפוס אחד לאחר, גם העיתונאי עלום השם של "ישראל היום" מפגין חוסר בקיאות במונחי המדיה ומתבלבל בין "בלוג" ל"פוסט". מכל מקום, הידיעה זוכה להפניה נאה מראש שער העיתון, ונראה כי מקורות הבלטתה טמונים יותר במאבק בין "ישראל היום" ל"ידיעות אחרונות" מאשר ברצון למסור לקהל הקוראים של העיתון מידע רלבנטי לחייהם. החידוש היחיד בידיעה שמתפרסמת הבוקר בעיתון הוא בשורה האחרונה שלה, שבה נמסר כי ברנע סירב להגיב על הדברים (תיקון: דבורית שרגל מוסרת כי גם אי התגובה של ברנע לעיתון אינו חידוש, שכן למחרת פרסום הפוסט המקורי בבלוג שלה הוסיפה כי ברנע סירב לפנייתה להגיב).
מנגד, במגזין "רייטינג" יוצא שגיא גרינברג להגנת ברנע. גרינברג, בלוגר בעצמו, מבקר את רמת הבלוגוספירה הישראלית ומסביר את הטינה שרוחשים בלוגרים לעיתונות הממסדית בכך ש"חלקם נפלטו ממנה. חלקם לא עברו סלקציה בשעריה. חלקם מאמינים באמת שהם יורשיה". לדבריו, "הם טועים וברנע צודק [...] את מספר הבלוגרים הטובים באמת בישראל אפשר למנות על אצבעות שתי ידיים של פגוע תאונת מגרסה [...] 99 אחוז מהבלוגוספירה הישראלית הם חרטוט חובבני ומביש".
ההתקפות הכוללניות משני הכיוונים מפספסות את העיקר – את האפשרות לסינרגיה בין עיתונות ממסדית לבין הבלוגוספירה. במדור חדשות החוץ של "הארץ" מדווח הבוקר [AP] על מקרה המדגים אפשרות זו.
על-פי הדיווח, צו איסור פרסום חריג שהוטל על ה"גרדיאן" הבריטי, ואסר עליו לדווח על שאלה שהוצגה בפרלמנט באשר לחברה מסחרית המואשמת כי השליכה פסולת בחוף-השנהב, הוסר בלחץ בלוגרים וצייצנים. "ה'גרדיאן' כיבד את הצו", נכתב בידיעה, "אולם דיווח שלשום באתר האינטרנט שלו ובמהדורת העיתון כי נמנע ממנו לדווח על דיוני פרלמנט מנימוקים משפטיים". כאן, מדווחים ב-AP, נכנסו הבלוגרים לפעולה. "הבלוגוספירה הגיבה בזעם", נכתב בהמשך בידיעה. "בלוגרים ומשתמשים ברשת החברתית טוויטר החליפו ביניהם מידע בשאלה מי מעורב בפרשה. באמצעות שורה של הודעות שקישרו במרומז בין ה'גרדיאן' לסכסוך הממושך שלו עם טרפיגורה [החברה המואשמת בהשלכת פסולת בחוף-השנהב], הבלוגוספירה חיברה זו לזו את העובדות הבסיסיות בנוגע לשאלות בפרלמנט, ועלתה על זהות משרד עורכי-הדין שביקש להוציא את הצו, קארטר-רוק בלונדון. בשעות אחר הצהריים קארטר-רוק ויתרו על דרישתם".
הנה, אם כן, דוגמה קטנה לתרומתם של הבלוגרים לא רק לזכות הציבור לדעת, אלא גם לחופש הפעולה של העיתונות הממוסדת, חופש שבישראל נתון לא פעם להגבלות. ובאשר לוויכוח על איכות התוכן בבלוגים לעומת העיתונים, מן הראוי להמליץ בהזדמנות זו על סיכום הפרשה של צו איסור הפרסום הבריטי בבלוג "קו חוץ". בלוג זה, אגב, מצהיר כי נוסד במטרה "לתת מענה למחסור החמור בפרשנות עברית מעודכנת בענייני חוץ".
שתי הערות על ממון ועיתונות
1. "סין מתאוששת", מבשרת כותרת לידיעה מאת רויטרס ב"גלובס", ומיד אחריה מופיע הפירוט: "מספר המיליארדרים זינק ל-130 לעומת 101 בשנת 2008". בידיעה המקורית שהפיצה סוכנות רויטרס לא מוכתר המידע על גידול במספר המיליארדרים של סין בבשורה על ההתאוששות של סין כולה. הכותרת שהעניקה רויטרס לידיעה עוסקת בהתאוששות של ה"סופר-עשירים" בסין בלבד. בצדק. הגדלת ההון של עשירי סין אינה מדד מספק להתאוששות הכלכלה כולה. הוספת הקידומת "סין מתאוששת" כוללת בחובה את ההנחה כי מצבו של האלפיון העליון מייצג נאמנה את מצב 999 האלפיונים שתחתיו.
2. מכל התצלומים שהגיעו למערכת "מעריב" מפתיחת ועידת הגליל הרביעית שנערכה אתמול, נבחר לפרסום דווקא התצלום שבו עומד לצד בנימין נתניהו ציון קינן, מנכ"ל בנק הפועלים, המחזיק במניות העיתון ומלווה לו ביד רחבה.
זוטות
הידיעה המרכזית בכפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" [עמיר בן-דוד וירון ששון] עוסקת בתנין שנצפה בנחל הבשור. כותרת הגג נפתחת במלים "את זה בן-גוריון לא ראה בחזונו: נגב שורץ תנינים".
אנשיל פפר מדווח ב"הארץ" כי מפקד אוגדת יהודה ושומרון השעה אתמול סגן מפקד פלוגה ומפקד צוות מיחידה מובחרת בחשד שהבעירו כלי רכב פלסטיני ודירדרו לתהום כמה כלי רכב אחרים.
ענייני תקשורת
חני יודל מדווחת במוסף "עסקים" של "מעריב" כי חברת "קו מנחה", מקבוצת "יפעת", רכשה את אתר הברנז'ה "אייס". "קו מנחה" מפעילה את אתר "ביזפורטל" ויודל מדווחת כי ההערכות הן שכתבי "אייס" יכתבו עבור "ביזפורטל" בנושאי פרסום שיווק ומדיה.
יצחק דנון מדווח ב"גלובס" על פסק דין המסיים סכסוך בין "מעריב" ליושב ראש ארגון המובילים והמפיצים של העיתון. על פי פסק הדין, חברת "מעריב" והמו"ל, עופר נמרודי, "הסכימו להיסחט" בחצי מיליון שקל תמורת "שקט תעשייתי" מצד יו"ר ארגון המפיצים, אבל סירבו לסכום גבוה יותר.
צבי זרחיה מדווח ב"הארץ" כי הבוקר יגישו חברי הכנסת כרמל שאמה ונחמן שי הצעת חוק לפיה הזיכיון של ערוץ 10 יוארך עד שנת 2012.
איילה צורף מדווחת ב"דה מרקר" על ערוצי סרטים פרטיים שעתידים להתחרות בערוצים של הכבלים והלוויין.
לי-אור אברבך, שיעבור בקרוב מ"מעריב" ל"גלובס", מראיין במוסף "המגזין" של "מעריב" את אליקי קריסטודולו, שתגיש החל מהערב בערוץ 1 תוכנית כלכלית בשפה הערבית – "כסף באוויר".
רז שכניק מדווח שאלכס גלעדי, נשיא "קשת" וחבר הוועד האולימפי הבינלאומי, צפוי לשדר החל ממחר את משחקי מכבי תל אביב בערוץ ספורט 5+ גולד, כשלצדו מפרשן מיקי ברקוביץ'.
ב"גלובס" מדווח [פייננשל טיימס] כי בסין התפטרו מרבית עובדי כתב-עת ביקורתי בגלל צנזורה ממשלתית.
צח יוקד מפרסם ב"מעריב" כי מושל קליפורניה, ארנולד שוורצנגר, מקדם חוק נגד צלמי פפרצי, הקובע קנס של עד 50 אלף דולר על מי שמפרסם תצלום של ידוען במהלך "פעילות אישית או משפחתית".
ובמוסף "המגזין" של "מעריב" כותב יוקד על העימות בין הבית הלבן לרשת החדשות פוקס. הסיבוב הנוכחי החל בהערה פוגענית של אחד מהמגישים ברשת, גלן בק, אשר טען כי נשיא ארה"ב הוא גזען השונא לבנים. בק, תופעה מרתקת ומרתיעה בעולם חדשות הטלוויזיה, נעלב לאחרונה מאלה המפקפקים בכנותו. נראה כי העיתונאי היחיד שמבין לליבו הוא העיתונאי הפיקטיבי סטיבן קולבר.