אג'נדה של עורך, עיתונאים או בעלים

עיתון "מעריב", שכל עיתונאיו פוטרו בשבוע שעבר ורק כמה מהם נשכרו מחדש, רואה הבוקר אור. במבט מרפרף על עמוד השער לא ניכר הבדל גדול לעומת גליונות השבוע שעבר, ובעצם זה ניתן לראות הישג לצוות המצומצם שנותר במערכת. מבט נוסף בדפי "מעריב" מעלה רמזים על הקשיים בהפקת עיתון בלי חלק ניכר מכוח האדם.

בעמודי החדשות אין טור פרשנות המתייחס לאירועים השוטפים (ביטחון, פוליטיקה); ידיעות חוץ רבות ממלאות את הקונטרס, מהן שתי כתבות שתורגמו מה"סנדיי טיימס"; כמה ידיעות מקומיות שוליות תופסות שטח גדול מהראוי להן (לדוגמה, עמוד שלם מוקדש למתח הפוליטי במשחק הכדורגל בין הקבוצות בני-סכנין ובית"ר ירושלים). יחד עם זאת, גם בשבועות שלפני העברת הבעלות לשלמה בן-צבי סבל "מעריב" ממצוקה חריפה בכוח האדם, גם לפני רכישת העיתון על-ידי בן-צבי היה "מעריב" טבלואיד שיכול בקלות להקדיש עמוד שלם בקונטרס החדשות למשחק כדורגל.

הקשיים בולטים יותר במוספים. מוסף "המגזין" (שמתעקש משום מה על כותרת המשנה "כולל 'ז'ורנל'") מחזיק שמונה עמודים בלבד, לעומת 12 ביום ראשון האחרון. על פני שניים משמונת העמודים מודפסת כתבה שהכינה מיקי לוין, כתבת הרכילות שפוטרה מהעיתון ולא נשכרה מחדש. על פני שניים אחרים מתפרסם מדור טיולים מאת דובי זכאי. היתר מודעות ולוחות.

במוסף "עסקים", שכל עובדיו פוטרו, השינוי בולט עוד יותר. המוסף ממשיך לראות אור, באמצעות הצוות הכלכלי של "מקור ראשון". ערן בר-טל מקבל בשורת הקרדיטים את התואר "עורך עסקים", והוא חתום גם על הידיעה הראשית (מחקר של ארגון המדינות המפותחות מלמד כי הודו וסין בעלייה, ואילו ארה"ב ואירופה בירידה).

כמו "המגזין", גם מוסף "עסקים" צומצם מתריסר עמודים ביום ראשון שעבר לשמונה בלבד. "עסקים" של הבוקר מכיל עמוד אחד של חדשות, עמוד אחד על שוק ההון, כפולת טכנולוגיה ומדור תיירות בן עמוד. בעמוד החדשות שתי כותרות המסתיימות בסימן שאלה ("האם מתפתחת בישראל בועת נדל"ן?" ו"האם התמתנו מספר העסקאות לאחרונה?"). מדור התיירות מוקדש למי ש"לא ממש מוגבלים בתקציב".

כבר היו מקרים קשים יותר בתולדות העיתונות העברית. "ידיעות אחרונות" מצא את עצמו בוקר אחד בשנת 1948 בלא עובדים. כל הכתבים, העורכים, אנשי המינהלה והמפיצים עזבו כדי להקים עיתון מתחרה, ובכל זאת "ידיעות אחרונות" המשיך לצאת לאור. מנגד, יהודה מוזס ודב יודקובסקי היו צריכים למלא רק שניים עד ארבעה עמודים כל יום, וגם זה בעיצומה של מלחמת העצמאות. "מעריב" מחזיק הבוקר 52 עמודים, והעימות בין ישראל לחמאס אינו מאיים על עצם קיומו של היישוב היהודי בארץ ישראל.

במקביל להבדלים החיצוניים במספר הידיעות והעמודים ובשמות הכתבים, אפשר להצביע על ניצנים של שינוי אידיאולוגי ב"מעריב".

הכותרת הראשית האחרונה בתקופת "מעריב" החופשי מהנהלה קראה "חשש בלשכת רה"מ: אובמה יתערב בבחירות בישראל". הכותרת הראשית הראשונה בתקופת "מעריב" של בן-צבי קראה "נתניהו: מנסים לסכסך בינינו לבין ארה"ב" (ומעליה הודפס תצלום של הגברת שרה נתניהו). הבוקר מהדהדת כותרת זו במאמר הראשון שמודפס במדור הדעות של העיתון.

תחת הכותרת "חדלו לסכסך בינינו לארה"ב" כותב עודד טירה כי "לאחרונה נראה כי חלקים בתקשורת בישראל פועלים באורח שעשוי לגרום נזקים ליחסי ישראל וארצות-הברית בכלל, וליחסי אובמה ונתניהו בפרט [...] ידוע כי בכוחה של התקשורת לייצר אווירה עוינת בין ראשי מדינות. אני מסיר את כובעי בפני התקשורת על כי צברה כוח עצום, אך כועס עליה כי לפעמים היא עושה בו שימוש בלתי אחראי כפועל יוצא מאג'נדה של עורך, עיתונאים או בעלים". גם יתר הרשימה נקראת כאילו יצאה מאגף הדוברות בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו.

זאת ועוד, העובדה כי ראש הממשלה נתניהו מכהן בתפקידו לאורך התקופה הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל, למעט דוד בן-גוריון, הופכת ב"מעריב" לידיעה בולטת התופסת את מרבית עמ' 10 (אפילו ב"ישראל היום" הסתפקו בידיעת צד קצרצרה). גם במפת מזג האוויר ניכר שינוי – העיר טייבה נעלמה.

גליון "מעריב" מהבוקר הוא גליון ביניים. זהו אינו רק העיתון הראשון שיוצא ביום חול תחת הנהלת ועריכת בן-צבי, זהו גם עיתון של יום ראשון בשבוע, שבאופן טבעי נראה שונה מיתר הגליונות. מחד, יצרני החדשות המסורתיים לא פעלו אתמול. מנגד, נותרו עדיין חומרים לפרסום מעיתונאים שכבר פוטרו. בימים הקרובים עשוי להתבהר מצבו של העיתון, מקצועית ואידיאולוגית.

מעגל חד-סטרי

"שלשום נורו שני קסאמים לעבר אחד מהיישובים שלנו", מצוטט ראש המועצה האזורית אשכול, חיים ילין, בידיעה שמתפרסמת ב"הארץ". "העובדה שהמדינה מאפשרת המשך ירי טילים לעבר היישובים ושהירי לא נכנס ככותרת ראשית אלא רק כמבזק סמלי מעידה על כך שירי הוא כבר לא 'סיפור' משמעותי לסיקור. המצב הזה צריך להדאיג את כולנו, ולא רק את תושבי הדרום".

פלסטיני פצוע מובל לקבלת טיפול בבית-חולים בעזה, אתמול (צילום: ויסאם נאסר)

 ילין צודק. ירי טילים לעבר היישובים סביב רצועת עזה אינו סיפור, וזה מדאיג. גם הרג ילד פלסטיני בן 13 ברצועת עזה מירי צה"ל אינו סיפור, וגם זה מדאיג. לעומת זאת, פציעה של יהודים מירי עזתים היא סיפור, ופגיעה קשה בחיילי צה"ל היא סיפור של כותרת ראשית. "ארבעה חיילים נפצעו מירי נ"ט לעבר רכבם בגבול עזה; צה"ל תקף ברצועה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "עשרות רקטות שוגרו לעבר יישובי הדרום", נכתב בזו של "מעריב". "מעגל האש", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "הגיע הזמן להכות", מצוטט גורם לא מזוהה בכותרת הראשית של "ישראל היום".

בכל העיתונים דיווחים בולטים על האירוע שבו נפצעו ארבעה חיילים בגבול עזה – שניים קשה ושניים קל עד בינוני. לפי כתבי "הארץ" ו"ישראל היום", הג'יפ שבו נסעו נפגע מטיל נגד טנקים שעה שסייר לאורך גדר הגבול עם עזה בתוך שטח ישראל. לפי "ידיעות אחרונות", הג'יפ סייר בתוך שטח רצועת עזה.

מכל מקום, בעוד שהדיווחים על הפגיעות בצד הישראלי בולטות ומודגשות, קשה עד בלתי אפשרי לקבל מעיתוני הבוקר מידע על הפגיעות הישראליות בתושבי עזה לפני ואחרי הפגיעה של העזתים בחיילי צה"ל. מי שרוצה לקבל דיווח מלא על המתרחש משני צדי הגבול נאלץ לקרוא ידיעות בכלי התקשורת הבינלאומיים, כאילו היתה העיתונות הישראלית נתונה לצנזורה מחמירה שאוסרת לדווח על פגיעות צה"ל בעזה.

אין כמובן צנזורה רשמית בנוגע לפגיעות צה"ל בתושבי עזה, רק צנזורה עצמית. המידע זורם למערכת, העיתונאים יודעים על מה שקורה בצד השני, אם לא מבדיקות עצמאיות אז מדיווחי סוכנויות הידיעות, ובכל זאת הדיווח על כך אינו מצליח להגיע לקורא. מישהו (העיתונאים, העורכים, הבעלים או כולם יחדיו) עושה מה שמכנה עודד טירה "שימוש אחראי" במידע ובכלי התקשורת שברשותם. מישהו מצניע עד כדי העלמה את הפגיעה בקרב תושבי עזה. אם ביחס לנתניהו אפשר לראות הבדלים דרמטיים בין העיתונים השונים, הרי שביחס למקרי מוות של עזתים כתוצאה מירי צה"ל, ההבדלים קטנים יחסית.

מחלקת האינפוגרפיקה של "הארץ" מספקת לקוראי העיתון תזכורת על "ההתחממות בדרום" – ארבעה אירועים מהשבועות האחרונים, כולם התקפות של פלסטינים על ישראלים. בידיעה המרכזית, מאת גילי כהן, יניר יגנה, ג'קי חורי ואבי יששכרוף, מדווח כי לטענת החמאס הפגיעה בג'יפ נעשתה בתגובה להרג ילד/נער פלסטיני בן 13 ביום חמישי מירי כוחות צה"ל.

אפשר לפטור זאת כקשקוש, תירוץ עלוב, ולהסביר מדוע חמאס וג'יהאד היו יורים על חיילי צה"ל גם לולא נהרג הילד/נער ביום חמישי האחרון. זה לא משנה את עובדת מותו של הילד/נער ואת היחס לאירוע בעיתונים הישראליים. על מותו של הילד/נער הפלסטיני דווח בתקשורת הישראלית המקוונת בשעת ערב של יום חמישי, אך האירוע לא היה חשוב או מעניין או סקסי דיו כדי להיכנס לעמודי החדשות של גליונות יום שישי.

הבוקר יכולים ללמוד על מותו של הילד/נער רק קוראי "הארץ", וליתר דיוק רק קוראי "הארץ" שטורחים לקרוא מעבר לכותרת הראשית, כותרות הביניים וכיתובי התצלומים. כמו כן מדווחים כתבי "הארץ" שבתגובה לירי על הג'יפ הישראלי, תקף צה"ל ברצועה וגרם למות ארבעה בני-אדם ופציעתם של 35 אחרים, עשרה מהם קשה. מידע זה מצליח להעפיל לכותרות המשנה, אך בגוף הידיעה אינו מפורט.

ב"ידיעות אחרונות" אפשר למצוא מעט יותר פרטים על תוצאות תקיפת צה"ל ברצועה. מתברר כי שניים מארבעת ההרוגים בעזה הם בני אותה משפחה, שמתו כתוצאה מפגיעת פגז טנק בסוכת אבלים בשכונת סג'עייה ("באירוע שעורר זעזוע רב בעזה וכונה על-ידי אמצעי התקשורת המקומיים 'טבח'"). הקורא מוזמן להניח שגם כמה מהפצועים מירי צה"ל נפגעו מפגיעת פגז הטנק בסוכת האבלים. המידע על זהות ההרוגים שמור לקוראים הנמרצים של "ידיעות אחרונות", שיתעקשו להשקיע זמן בקריאת גוף הידיעה מאת יוסי יהושוע, איתמר אייכנר ורוני שקד. המידע אינו מובלט בכותרת, בכותרת המשנה, בכותרות הביניים או בכל אמצעי אחר שבידי עורכי העיתון.

ב"מעריב" ו"ישראל היום" הדיווח לוקה בחסר אף יותר. לא מדווח על הילד/נער שנהרג מירי צה"ל ועל זהות ההרוגים והפצועים בעזה. אחיקם משה דוד, אורי בינדר ואסף גבור מדווחים ב"מעריב" כי בעקבות פציעת החיילים הישראלים, "באוגדת עזה שלפו מיד את תוכנית המגירה לאירועים חריגים, וצה"ל החל בירי טנקים מסיבי לעבר הנקודות שמהן מעריכים כי שוגר הטיל ולעבר מטרות נוספות. שעה קלה לאחר מכן החלו להגיע דיווחים פלסטיניים על פצועים והרוגים". בסיום הידיעה מזכירים את המספר ארבעה הרוגים ועוד 30 פצועים. בידיעה מאת לילך שובל, גדי גולן, שלמה צזנה, דניאל סיריוטי ושלומי דיאז, המתפרסמת בכפולה הפותחת של "ישראל היום", מוזכרים ההרוגים והפצועים בעזה בפסקה השביעית, בלי פירוט זהותם.

טורי הפרשנות ממסגרים את האירועים בדרום בדומה לידיעות החדשותיות – מעין מתקפה חד-צדדית מצד חמאס על ישראל, עם תגובות ישראליות מדודות. "ישראל נקלעה למצב עלוב, אם לא מטומטם מול עזה", פותח אלכס פישמן את טורו ב"ידיעות אחרונות". "[...] המעצמה הצבאית החזקה ביותר במזרח התיכון מתקשקשת מול ארגון גרילה, הגורר אותה לפעול על-פי הכללים שהוא מכתיב". פישמן מצביע על שלוש אלטרנטיבות שעומדות בפני ממשלת ישראל: הסלמה, המשך המצב הקיים או הקלה בתנאי המצור הצבאי על עזה. כמו כן מבקר הפרשן הבטחוני של "ידיעות אחרונות" את קצין צה"ל שהחליט לשלוח ג'יפ לסיור בגבול עם עזה.

מבחינת יואב לימור, הפרשן הצבאי של "ישראל היום", יש לממשלת ישראל רק שתי אפשרויות – הסלמה או המשך המצב הקיים. הוא גם מציע את האפשרות הנכונה, לדעתו. המתקפות האחרונות של חמאס הן לדבריו "קו אדום שמחייב שינוי מדיניות מיידי". לימור מוסיף כי "השלמה עם המצב עלולה להוביל להחרפה ניכרת בפעילות הטרור ולגרור בקצה את ישראל לפעולה גדולה ומסובכת ברצועה. כדי למנוע זאת, צידד אמש צה"ל בתגובה לא מידתית לאירועי היממה האחרונה, גם במחיר של גרירת הדרום לסבב אלימות שיחייב ספיגה נרחבת ביישובים האזרחיים, ביטול לימודים ושיבוש שגרת העבודה והחיים". לפי לימור, "היממה הקרובה תהיה קריטית, ותקבע במידה רבה אם פנינו לרתיחה או לרגיעה". בינתיים נפצעו קל כמה ישראלים מירי עזתים.

כאמור לעיל, הכותרת הראשית של "ישראל היום" קבעה עמדה לגבי התגובה הנדרשת – "הגיע הזמן להכות", צוטט בה גורם אלמוני (מקריאת הידיעה המלאה בכפולה הפותחת מתברר שמדובר בשר יולי אדלשטיין, שאמר: "הגיע הזמן לתת מכה ניצחת לקני הטרור ולהחזיר לאלתר את ההרתעה לישראל ואת השקט לדרום").

ב"מעריב" אין טור פרשנות על העימות בין ישראל לשלטון בעזה, אך מתפרסמת פרשנות בדמות ידיעה חדשותית שעליה חתום אסף גבור, עיתונאי "מקור ראשון". תחת הכותרת "חמאס מנסה לנצל את הבחירות בישראל לביצוע פיגועים" מדווח גבור כי "בחמאס משוכנעים שממשלת ישראל לא תגיב בחומרה על הפיגוע אתמול, אלא תמשיך לשמור על איפוק כדי לא להיחשד בנקיטת מדיניות מלחמתית שמטרתה להסיט את העניין הציבורי מהמצב הכלכלי-חברתי אל הביטחון".

"האם חמאס מוביל באמת מהלך מתוכנן, משתלב בפעילות של הפלגים הקטנים יותר או פשוט ממאן לרסנם?", שואלים עמוס הראל ואבי יששכרוף בטור שנפתח מתחת לכותרת הראשית של "הארץ". "התמונה אינה ברורה לגמרי", הם משיבים, "ולא בטוח שהניואנסים שלה מעסיקים את ההנהגה הישראלית. [...] כעת ייעשו מאמצים, הן מצד ממשלת מצרים והן מצד ארצות-הברית, להרגיע את הרוחות. אולם, אם המאמצים הללו לא יועילו – השינוי של התקופה האחרונה עלול להוביל בהמשך להתנגשות רחבה יותר, שסופה במבצע קרקעי של צה"ל ברצועה, ערב הבחירות לכנסת".

הפסאדה של החורף

"מזג אוויר חורפי בכל הארץ, 16 מ"מ של גשם הציפו את אילת", נכתב בתחתית שער "הארץ". "סוף-שבוע סוער; באילת ירדה חצי מכמות המשקעים השנתית", נכתב בראש עמ' 7 של העיתון. צפריר רינת ורויטל לוי-שטיין מדווחים על נזקי מזג האוויר ועל הגשם שצפוי להמשיך לרדת.

כל הכפולה המרכזית של "מעריב" מוקדשת לגשם שירד אתמול ברחבי המדינה, עם דגש על הכמות הגדולה במיוחד שירדה מעל העיר אילת. תצלומים, ידיעות, נתונים. ב"ידיעות אחרונות" מקדישים שלושה עמודים למזג האוויר הגשום. הכפולה המרכזית נושאת את הכותרת "נרטבנו כך", ועמוד נוסף מזמין את הקוראים לשלוח תצלומים של מזג האוויר לעמוד הפייסבוק של העיתון. כמו ב"הארץ", כך גם ב"מעריב", "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" מדווח על הגשם בשער העיתון.

"הפסאדה של החורף, ובעיקר ההתעסקות הבלתי נגמרת בגשם, מקורן בפחד הקמאי מפני המדבר", טוען מתי שמואלוף במדור הדעות של "ישראל היום".

בשולי החדשות

א. עמ' 3 של "הארץ" מוקדש לדיווח על ממצאי "מדד האלימות נגד נשים" שהכין המשרד לבטחון פנים. יניב קובוביץ' מדווח כי אחת מכל שלוש נשים ישראלית תעבור תקיפה מינית בימי חייה וכי 76% מהנשים חיות בפחד מתמיד מתקיפה (הנתון שמצוטט בכותרת הידיעה מתייחס לנשים יהודיות; בגוף הידיעה מצוין כי בקרב נשים ערביות שיעור החרדה עולה ל-79%). לדיווח נלווה מאמר מאת ענבל רובינשטיין, הסניגורית הציבורית הארצית לשעבר, שמזכירה כי "זהו מחקר שמתבסס רק על הפשיעה המדווחת למשטרה, והסתמכות כזו כמוה לעתים כמו חיפוש המטבע מתחת לפנס".

בכפולה השלישית ב"דה-מרקר" מדווחת הילה ויסברג על מדד הפערים המגדריים של הפורום הכלכלי העולמי. ישראל מדורגת במקום ה-56 מתוך 135 מדינות, "נפילה של 21 מקומות מאז 2006".

ב. ב"ישראל היום" מתפרסם הבוקר טור מאת הבעלים שלדון אדלסון. איש העסקים והפילנתרופ מגיב מעל דפי העיתון שלו לטענה שהשמיע אולמרט, ואשר עליה לא דווח ב"ישראל היום", כאילו ניצל אדלסון את ראש הממשלה בנימין נתניהו למען קידום המועמד הרפובליקאי לנשיאות ארה"ב מיט רומני. "הוא לא מרמז על הקשקוש הרגיל, כי ממשלת הליכוד השתמשה בי כדי להשפיע על הבחירות בארה"ב", כותב אדלסון, "לא, התיאוריה של אולמרט היא אפילו משונה יותר: הוא טוען כי נתניהו – אשר לא בדיוק ידוע כאדם שקל להשפיע עליו – הסכים משום מה להיות הבובה שלי במהלך מערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב". אדלסון מכחיש מכל וכל, וטוען כי "נתניהו תמיד שמר על עמדה ניטרלית בכל הנוגע לבחירות האמריקאיות, כפי שהיה נוהג כל מנהיג שקול".

ג. בימי א' מתפרסמים בדרך כלל בכפולה הפותחת במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" תוצאות המשאל היומי שהוצג לקוראים ביום ד' של השבוע שעבר. והנה, הבוקר נעדרות תוצאות המשאל מיום ד' האחרון. האם היו אלה תוצאות כה חריגות עד שעורכי "ידיעות אחרונות" חששו לפרסמן ברבים? סביר להניח שלא. השאלה שהוצגה בפני קוראי העיתון נוסחה כך: "האם הארכת שעון הקיץ ב-11 יום מספקת או מאכזבת?".

ענייני תקשורת

בשער האחורי של "מעריב" מתפרסמת ידיעה מאת "כתבי 'מעריב'" ולפיה ועד עיתונאי "מעריב" זכה במקום השני בתחרות "פרס דרור לשינוי חברתי", וזאת לאור "הישגים מרשימים בהגנה על זכויות עובדי 'מעריב'". בתצלום הנלווה [יעל צור] נראית השופטת בדימוס דליה דורנר נושאת דברים בעת הענקת הפרס, כשלצדה חברי ועד עיתונאי "מעריב". אחד מהם, יו"ר הוועד חגי מטר, כבר אינו עובד בעיתון. אתמול פורסם כי פוטר מעבודתו ולא נשכר מחדש.

יניב חלילי מדווח במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" כי מנכ"ל ה-BBC התפטר מתפקידו בעקבות שידור תחקיר שגוי שבו נטען כי בכיר לשעבר במפלגה השמרנית התעלל מינית בילד.

ב"דה-מרקר" מתפרסמת כתבה מאת מיה אפשטיין הסוקרת את השפעת משבר העיתונות המודפסת על ענף יחסי-הציבור.