אז זהו, המלחמה הוכרעה. עוד מעט ישקע האבק, ומלחמת תוכניות האירוח תיכנס לדפי ההיסטוריה (לפחות עד הסיבוב הבא). הנה תקציר הפרקים לטובת מי שלא עקב: בטלוויזיה האמריקאית יש מסורת ארוכת שנים של שידור תוכניות אירוח בשעות שמחוץ לשעת צפיית השיא (פריים-טיים). החל מ-23:30 כל הרשתות הגדולות עוברות לשדר תוכניות כאלה בשלושה מועדים עיקריים (23:30, 00:30 ו-01:30). היוקרתית מבין תוכניות האירוח היא ה"טונייט שואו" של רשת NBC. מאז ימיו של ג'וני קרסון הגדול כמנחה התוכנית, היא שימשה לשחקנים, קומיקאים ומוזיקאים רבים קרש קפיצה, ולאחרים שהתארחו בה הסימן האולטימטיבי לכך שהם "עשו את זה".
צילום ג'יי לנו (משמאל): Bernie Levin, רישיון cc-by-nc-nd. איור: קונאן אובריאן Sx413, רישיון cc-by-nc
כשפרש קרסון חשבו כולם, כולל קרסון עצמו, שמי שיירש את מקומו יהיה דייוויד לטרמן. לטרמן שידר את התוכנית בשעה המאוחרת יותר (00:30), "לייט נייט", ונחשב פרוע ושנון מקרסון. אלא שראשי NBC חשבו אחרת. הם העדיפו לתת את המושכות לג'יי לנו, סטנדאפיסט שנחשב "עממי" יותר מלטרמן.
בתחילת הדרך נראה היה שההימור נכשל: לטרמן עבר לרשת CBS המתחרה, ובשנים הראשונות שידר מול לנו את ה"לייט שואו" והיכה אותו בטבלאות הרייטינג שוק על ירך. אבל אט-אט השתנתה המגמה ולנו הפך למנחה שהאמריקאים מעדיפים להיכנס איתו למיטה. על המשבצת של לטרמן ב-NBC השתלט בחור אנונימי בשם קונאן אובריאן, שכתב לסדרות כמו "סאטרדיי נייט לייב" ו"משפחת סימפסון". בשנתיים הראשונות להגשת ה"לייט נייט" על-ידי אובריאן, שאלו את עצמם צופים רבים אם לא היה עדיף לבחור הג'ינג'י להישאר מאחורי הקלעים. אבל אובריאן המשיך להשתפשף, ובמהלך השנים צבר לעצמו קהל מעריצים אדוק.
למודי ניסיון ממקרה לטרמן, ניסו ראשי NBC למנוע מאובריאן לערוק למתחרים, וכבר ב-2004 הודיעה החברה שבתוך חמש שנים, כלומר ב-2009, יפרוש לנו מהנחיית ה"טונייט שואו" ואובריאן יירש את כסאו. אך ככל שהמועד התקרב, התברר כי לנו כלל אינו מעוניין לפרוש. הוא אף רמז כי אם הרשת תעמוד על ביצוע תוכנית ההחלפה, הוא יעבור עם תוכניתו לרשת אחרת.
בניסיון לרצות את כל הצדדים החליטו ראשי NBC על מהלך מהפכני: הם הבטיחו לאובריאן כי ההסכם איתו יקוים והוא אכן יחל להנחות את ה"טונייט שואו", המשודרת ב-23:30, אולם במקביל הציעו ללנו להישאר ברשת ולהגיש תוכנית אירוח בשעה 22:00. הקוראים הישראלים, שרגילים לתוכניות אירוח המשודרות בשעה 21:30, פיספסו אולי את המהפכנות שבמהלך, אך בשביל צופה הטלוויזיה האמריקאי, הרגיל לכך שבשעות הערב משודרות בטלוויזיה סדרות דרמה עתירות הייפ ויקרות הפקה, מדובר היה בשבירה של מסורת ארוכת שנים.
שלט בשיקגו עם הכיתוב "'לייט נייט' עם קונאן אובריאן" (צילום: RichieC, רישיון cc-by-sa)
וכך, בשנה שעברה, החל הניסוי של NBC. ב-1.6.09 עלה אובריאן לשידור כמנחה החדש של ה"טונייט שואו", ושלושה חודשים אחר-כך, ב-14.9.09, עלתה לאוויר גם התוכנית החדשה של לנו. מן הרגע הראשון היה ברור שלא מדובר בהצלחה. לטרמן מחק את הפער בין ה"לייט שואו" של CBS ל"טונייט שואו" של אובריאן, וגם לנו לא היה משום תחרות של ממש לסדרות ששודרו מולו ברשתות המתחרות. ככל שעבר הזמן, התברר גודל הכישלון ונשמעו יותר ויותר קולות שטענו כי ראשי NBC מעוניינים להחזיר את הגלגל אחורה.
לפני שבועיים, אחרי הכחשות רבות, יצאה ההודעה הרשמית שאישרה כי הרשת שוקלת להזיז את ה"טונייט שואו" לשעה 00:05 ולתת ללנו תוכנית של חצי שעה בשעה הוותיקה שלו, 23:30. אחרי ההודעה באה הסערה: התקשורת האמריקאית סיקרה את הסיפור בהרחבה, ומנחי תוכניות האירוח בכל הרשתות לא פסקו מלעסוק בסכסוך בין הקולגות מ-NBC (קטעים נבחרים בבלוג העברי "פופ טארטס"). בסופו של דבר הודיעו מנהלי הרשת כי מיד לכשיסתיימו שידורי אולימפיאדת החורף, יעזוב אובריאן את ה"טונייט שואו" ולנו יחזור לשדר אותה בשעות הלילה, במקום את תוכניתו החדשה בשעות הערב.
הסיבוב הנוכחי במלחמת תוכניות האירוח הסתיים, אך השאלה מי האיש הרע בכל הסיפור ממשיכה להדהד. התשובה הפופולרית היא כמובן ג'יי לנו. מבחינת מעריצי אובריאן, לנו הכשיל אותו פעמיים: בפעם הראשונה כשסירב לפרוש ונשאר ב-NBC, ובפעם השנייה כשהסכים לחזור לכיסא המגיש של ה"טונייט שואו" ולהדיח את אובריאן. מנגד אומרים מצדדי האיש והסנטר כי אובריאן היה הראשון לקרוא תיגר על לנו, בכך שכופף את ידיהם של ראשי הרשת כשאיים לעזוב אם לא יבטיחו לו את מקומו של לנו כמגיש ה"טונייט שואו".
כרטיסים ל"טונייט שואו" עם ג'יי לנו (צילום: Shawn magill, רישיון cc-by-nc-sa)
אובריאן מפנה את הבמה, אבל לא צריך לרחם עליו יותר מדי. נוסף ל-30 מיליון הדולר שיקבל כפיצוי, הוא צפוי לחזור למסך בספטמבר הבא; על-פי השמועות, מתקיימים מגעים עם רשת פוקס, שלמרות הפופולריות העצומה שלה בשעות הפריים, לא הפיקה עד היום תוכנית אירוח משלה. גם אם לא ינצח את לנו, אובריאן בוודאי יגנוב ממנו צופים ויזיק לו בקרב מול לטרמן – עדיין היריב העיקרי של לנו ומי שעשוי לצאת הנשכר הגדול מכל הפרשה.
מי שעוד גוזר קופונים ממלחמת הכוכבים הוא ג'ימי קימל, שמנחה את תוכנית הלילה המאוחרת של ABC. מאז תחילת הפרשה לא מפסיק קימל לכבס את הכביסה המלוכלכת של הרשת המתחרה בהנאה לא מבוטלת. השיא היה כשקימל הנחה את תוכניתו כשהוא מחופש לג'יי לנו, ואף אירח את צ'בי צ'ייס כשהוא מחופש לקונאן אובריאן.
אבל עם כל הכבוד למאבקי האגו בין המנחים מרופדי המשכורת, נראה כי המרוויחים הגדולים ביותר הם דווקא אנחנו, צופי הטלוויזיה. אם הניסיון של NBC היה מצליח, המשמעות שלו לגבי תעשיית הטלוויזיה היתה נוראית. מאז שהאינטרנט והמקליטים הדיגיטליים החלו לפגוע ברייטינג ובתקציבי הפרסום, הרשתות מחפשות דרכים לשמור על רווחיהן. הקונספט החדש של תוכנית האירוח של ג'יי לנו שהציגה NBC לא היה ניסוי בתכנים טלוויזיוניים, אלא ניסוי בצופים: ראשי הרשת בדקו אם ניתן לשמור אותו מספר צופים (כלומר, צופים בפרסומות) בסדרות באמצעות שידור תוכניות אירוח, הזולות להפקה באופן משמעותי לעומת סדרות דרמה או קומדיה.
עם כל הכבוד לאמנות, טלוויזיה מסחרית היא עסק קר שמחפש רק דבר אחד: להרוויח כסף. אם הניסיון של NBC היה מצליח, גם הרשתות האחרות היו מפסיקות להשקיע בסדרות מקוריות וממלאות את המסך בברברת אינסופית ותוכניות ריאליטי. ובשביל זה לא צריך את תעשיית הטלוויזיה האמריקאית, מספיק ערוץ 2.
עידו רוזנטל הוא תסריטאי ועורך תוכן