במהלך הדרך שעשתה ידיעת החשפנית והאלוף משולי העמוד האחורי של "ידיעות אחרונות" לעמודי השער של "הארץ", קרה משהו לא טוב לסטנדרטים העיתונאיים.

הידיעה שהודפסה על אחוריו של "ידיעות אחרונות" ביום שלישי האחרון – "מה עשה הקצין הבכיר במועדון חשפנות?" – לא זכתה אפילו למיקום המרכזי בעמוד. שם נדפסה ידיעת קידום מכירות למגזין זניח של העיתון שעל שערו כיכב דוגמן חשוף כולו, שאת מבושיו מסתיר ראש של סוס. העובדה שבפתח הידיעה על הקצין והחשפניות של גוגו-גירלז הכריז הכתב על "מבוכה בצה"ל" הפכה לצבועה במיוחד לאור התמונה, המביכה מאוד לפי אותם סטנדרטים, שנדפסה מצד שמאל.

נניח לעמוד האחורי של "ידיעות אחרונות". ידיעות מסוג זה, על חשפניות וזונות ולקוחות מעושני סיגרים, מתלבשות על העיתון הזה כמו כפפת משי סינתטי על יד של רקדנית אקזוטית. גם העובדה שלמחרת פרש העיתון כמעט כפולה שלמה שהוקדשה לביקור האומלל הזה של הקצין הבכיר, שבינתיים התברר שהוא מפקד חיל הים, האלוף אלי מרום, כלל לא הפתיעה. גם לא טור ה"היה שם" של ניר גונטז' שהודפס בעיתון. אחרי הכל, גם מי שהביא את הידיעה לעיתון (אחר-כך התברר שמדובר בבוקי נאה, כתב הפלילים הוותיק של העיתון, שפוטר לאחרונה לאחר עימותים ממושכים עם ההנהלה הנוכחית) היה שם (כנראה בתפקיד עיתונאי).

"ידיעות אחרונות", עמוד אחורי, 3.3.09

"ידיעות אחרונות", עמוד אחורי, 3.3.09

אלא שהחגיגה התקשורתית לא נעצרה בפתח האחורי או הקדמי של הטבלואיד מרחוב מוזס. ביומיים האחרונים מככבים גיבורי הפרשה – האלוף מרום והבעלים של מועדון החשפנות – על שער "הארץ". ביום רביעי גייס העיתון שלושה כתבים, יובל גורן, נועה קושרק ואנשיל פפר, כדי לבצע תחקיר חשוב ונועז: האם האלוף מרום שיקר כשאמר לרמטכ"ל כי ביקורו במועדון היה "מעידה חד-פעמית". העורכים החרוצים סיכמו את הממצאים בצורת טבלה, כך שגם קוראי "הארץ" המתקשים בהבנת הנקרא יוכלו להיות מעורים בפרטים. כך גילינו כי מרום שהה במועדון "לפחות 20 דקות", ולא "עשר דקות" כפי שטען. לא מדובר גם ב"ביקור יחיד", אלא ב"כמה פעמים". מקום מרכזי בשער ורובו של עמ' 6 הוקדשו למאורע המכונן הזה, והכתבת קושרק אף סיפקה טור המהלל את המועדון, "אחד הכי מפוארים בארץ", תחת הכותרת המאופקת: "2 קומות, כלובים ו-20 חשפניות".

"הארץ", השער ועמ' 6, 4.3.09

"הארץ", השער ועמ' 6, 4.3.09

הסיקור המקיף הזה לא מילא את תאוותו של "הארץ". למחרת, בין המשבר הכלכלי לעוד חשד שנדבק בליברמן, שוב נמצא על שער "הארץ" מקום נרחב לפרשיית גוגו-גירלס. "נמשך הערפל סביב אמיתות גרסת האלוף מרום", התריעה כותרת המשנה. לא פחות משישה כתבים וחצי נדרשו לפיזור הענן. דוד מרואני, דנה ויילר-פולק, צבי זרחיה ואנשיל פפר דיווחו כי הלפ-דאנס של האלוף כנראה תועד במצלמה; "כתב 'הארץ'" הביא את גרסתו של בוקי נאה לסיפור; יובל גורן שירטט קווים לדמותו של קובי מזרחי, הבעלים של המועדון; עמוס הראל סיפק טור פרשנות ארכני שהספיד את הקריירה של מרום וקבע כי אין מנוס מפיטוריו.

"ועדיין יש משהו צדקני ומתחסד בהסתערות הציבורית ההמונית על האלוף מרום", שירבט הראל משפט באמצע הטור. את המשפט הזה לא קראו כותבי מאמר המערכת של "הארץ", שלא מצאו נושא חשוב יותר מאשר ביקור האלוף במועדון החשפניות למאמר של אותו היום. "צה"ל לא זקוק לשקרן", היתה כותרת המאמר, שקרא לפטר את האלוף מצה"ל משום ששיקר (הוא עצמו, אגב, טוען כי לא שיקר וכי במלים "מעידה חד-פעמית" לא התכוון לכך שהיה במועדון רק פעם אחת, אלא כי לא נהג לבקר שם דרך קבע).

"הארץ", השער, עמ' 6 ומאמר המערכת, 5.3.09

"הארץ", השער, עמ' 6 ומאמר המערכת, 5.3.09

גם בתוך המאמר הזה הסתתר משפט, מופת של התפתלות מילולית-מוסרית, שאולי חושפת משהו מהמוטיבציה של "הארץ" להקדיש מקום כזה לפרשייה כזו. "בילויים במועדון חשפנות הפועל בלא רישיון אינם רק בעיית דימוי", נכתב במאמר המערכת. מעבר לעילגות הגלויה, מסתתר כאן משהו אחר: הקושי של כותב או כותבת המאמר להטיל דופי באלוף בשל עצם הביקור במועדון. אחרת, מדוע להוסיף את המלים "פועל בלא רישיון"? וכי מה אכפת לנו אם מועדון החשפנות פועל "ברישיון"? ואם האלוף מרום היה מבקש לראות את תעודת הכשרות של המקום, היו עורכי "הארץ" מוחלים לו?

אלא שזה בדיוק העניין. הכל הוא בעיית דימוי ומשחק של דימויים. מכאן ההיטפלות לעיניו "הסיניות" של מרום, התיאורים המפורטים של הווי החשפניות, הטיפול המקיף בדמותו של בעל המועדון.

העניין כאן אינו השקר ששיקר או לא שיקר האלוף לרמטכ"ל. העניין הוא אמות מידה. אם ראוי שאלוף יבקר במועדון סטריפטיז, אם לאו. זהו לא עניינו של תחקיר עיתונאי המבוצע על-ידי צבא כתבים. זה היה יכול להיות עניינו של מאמר מערכת המציג עמדה מוסרית מנומקת, אבל "הארץ" לא הציג עמדה כזו משום שעורכיו הליברלים לא באמת מאמינים בה. עניינים כאלה, הם כותבים במאמר, הם בתחום צנעת הפרט. לכן נדרש עלה תאנה להצדקת המשאבים הגדולים שהקדיש "הארץ" לסיקור: האלוף שיקר.

לפני כשנה פורסם כי במסגרת חילופי הגברי ב"הארץ", תוקם במערכת החדשות מחלקת תחקירנים מיוחדת. אחר-כך התברר כי מסיבות כלכליות כנראה שיוותרו על הקמתה של מחלקה כזו. מסתבר שכשעניין חשוב וגורלי באמת צץ על סדר יומה של האומה, נמצאים המשאבים המתאימים.

צילום מקורי: פלאש 90

צילום מקורי: פלאש 90

ועוד הערה לסיום: לפני כמה שנים התפרסם בתקשורת כי מו"ל של אחד העיתונים הגדולים נתפס על-ידי המשטרה במכון ליווי. למזלו של המו"ל, סמוך לכך פרצה מלחמה והעניין נשכח לפני שהוסר צו איסור הפרסום שהוטל על הפרשה. המלחמה הביאה גם לסיום תפקידו של מפקד חיל הים דאז, ולמינויו של מרום במקומו. לרוע מזלו של מרום, הימים שאחרי "חשיפתו" בזרועות החשפנית לא הביאו איתם מלחמה אזורית, רק סימני התמוטטות של המשק, משברים קואליציוניים וכמה ענייני שחיתות. שום דבר שיכול להסיח את דעת עורכי העיתונים.