הדברים האלה מכוונים לנשים המעלות לאחרונה (ברוב הגדול של המקרים, אם לא תמיד, בעילום שם) התנגדות תקיפה לחקיקה שתהפוך את הזנות לבלתי חוקית ואת הלקוחות לעבריינים. אני כותבת לאלו מכן שדיברו על הבחירה שלכן בזנות  כבחירה מתוך כוח ולא מתוך חולשה; לאלו מכן שדיווחו על החוויה שלכן בזנות  כמעצימה, כמהנה או כשליחות של הקרבה למען המשפחה.

אני לא מעלה כל ספק לגבי האופן שבו אתן מתארות את הבחירה שלכן או את החוויה שלכן. אני לא מייחסת לכן תודעה כוזבת, וגם לא ניסיון לרציונליזציה או הדחקה כלשהי. אני מתייחסת לדברים שאתן אומרות כמייצגים באופן מדויק ואמיתי את מציאות החיים החיובית שלכן כנשים בזנות.

ובכל זאת, על אף שאני מכבדת את הדברים שלכן ואף מכירה בזכות העקרונית לאוטונומיה אישית ובחירה אינדיבידואלית בדרך חיים, אני משוכנעת שהחברה הישראלית חייבת להילחם בתופעת הזנות, בין היתר באמצעות חקיקה חדשה שתאמץ מודל הדומה לזה הנהוג בשבדיה ובנורבגיה.

הנזק שהזנות גורמת הוא משמעותי כל-כך עד שיש בו כדי לגבור על הרצון והבחירה האותנטיים שלכן לעסוק בזנות. אתן נמנות עם מיעוט. מחקרים אמפיריים רבים,  עדויות של נשים בזנות ונתונים רפואיים ומשפטיים מעידים על נזקים קשים שנגרמים לנשים אחרות בזנות, כנראה לרובן.

בין היתר מדובר בכאב נפשי, בחשיפה רצופה לאלימות פיזית ומילולית ובעוד נזקים שהופעתם ודרגתם תלויות בנסיבות אישיות. אתן מעידות על התוקף והעוצמה של הבחירה שלכן בזנות. אבל לצדכן, מעידים המחקרים והנתונים, אחוז גבוה להבהיל של נשים שנקלעו לזנות כקטינות, מכורות לסמים או על רקע של התעללות מינית.

קיומה של תופעת הזנות מנציח את עמדת הנחיתות של הנשים הללו וחוסם בפניהן אפשרות למוביליות חברתית. הזנות היא עבורן מלכודת שמציבה להן החברה, ואין להן אפשרות אחרת אלא ליפול לתוכה ללא צפי ריאלי של היחלצות. הסיכוי היחיד של אותן נשים לחיים של כבוד הוא איסור על החברה להציב את המלכודת. מובן שחובת החברה רחבה הרבה יותר. אנו חייבים ליצור מערך רווחה עשיר ומשוכלל הרבה יותר מזה הקיים היום, שיאפשר לנשים פתרונות חיים זמינים ומכבדים. מהפך תודעתי ונורמטיבי בנוגע לזנות הוא חלק מפיתוח המערך הזה.

כאמור, כיבוד הבחירה שלכן אינו יכול לשמש טעם מספיק להתרת תופעה שגורמת נזק כל-כך עמוק ובלתי הפיך לכל-כך הרבה נשים אחרות. אבל ליבת הנזק עמוקה יותר, והיא נוגעת לכולנו, לכל הגברים והנשים בחברה. והנה ליבת הנזק: בעולם שיש בו זנות, אף פעם לא יהיה שוויון אמיתי בין גברים לנשים. זה משום שזנות כרוכה באופן בל יינתק בקלון חברתי, בהשפלה ובפגיעה בכבוד שמטילה החברה, כקנס שאין מנוס ממנו, על כל אשה בזנות.

כך החברה הבנתה את הזנות, ועל כן קיומה הוא חסם מתמיד בפני שוויון מגדרי.  מהניסיון שנצבר בעולם, מיסוד של זנות אינו מוביל לעבר הבניה חדשה של הזנות תוך היעלמות יסוד הקלון החברתי. גם אתן מודעות כמובן לקלון החברתי. הוא לא צודק, הוא מקומם, אבל הוא כאן, נוכח תמיד, מאיים להרוס. בגלל הקלון החברתי  אתן אינכן מתראיינות בשמכן. משום כך אתן מדווחות שלא תספרו לילדים ולשכנים שלכן שאתן בזנות.

בעולם שיש בו זנות, תפיסת המיניות מונחלת מראש באופן שפועל נגד האינטרסים של כלל הנשים. בעולם כזה, הנורמות המתקדמות שמגנות על נשים מפני אלימות מינית והטרדה מינית אינן מספיקות. הן אינן נוגעות בשורש בעיית אי-השוויון, אלא רק בכמה מהסימפטומים שלה. מהפך משפטי וחברתי בקשר לתפיסת הזנות יהיה ניסיון לעקור את אחד השורשים העמוקים ביותר של בעיית אי-השוויון בין גברים לנשים.

כשכל-כך הרבה מוטל על הכף, לגיטימי לצפות מהבחירה האישית שלכן לעסוק בזנות לסגת.

חשוב לזכור בהקשר הזה ששלטון החוק אינו מאפשר לכל אחד ואחת לבחור בכל עיסוק העולה על דעתו ודעתה באופן חופשי. שלטון החוק מסייג את האוטונומיה האישית של כל אחד ואחת מאיתנו באמצעות רשת צפופה של נורמות, איסורים וכללים הממשטרים ומנתבים את חופש הפעולה שלנו, וזאת משלל סיבות וטעמים. הבחירה שלכן בזנות אינה סיבה חזקה מספיק כדי לפטור דווקא את תופעת הזנות מהניתוב הזה, ולעצור את קידום החוק להפללת לקוחות בגלל ההתנגדות שלכן.

פרופ' שולמית אלמוג, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה