לקראת הכנת הכתבה הנרחבת על יעקב שחם, "האיש החשוב ברשות השנייה" לפי הגדרתו ומי שנושא עיניו לתפקיד יו"ר רשות התקשורת המאוחדת שעתידה לקום, שלח לנו שחם רשימה של "ממליצים" – אנשים שאיתם הוא מיודד ויוכלו לספר עליו טובות. הרשימה כוללת, ברובה, את מנהלי זכייניות הטלוויזיה המסחרית, ביניהם מנכ"ל קשת אבי ניר, מנכ"ל רשת אבי צבי, יו"ר ערוץ 10 אבי בלשניקוב, מנכ"ל ערוץ 10 לשעבר יוסי ורשבסקי ומנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2, אבי וייס.

מנהלי הטלוויזיה הם בדיוק האנשים ששחם אמור לבקר באופן סדיר כבעל תפקיד בכיר ברשות השנייה, הגוף המפקח על שידורי הטלוויזיה והרדיו המסחריים בישראל. שחם, כך נראה, אינו מאמין בגישה שלפיה על המפקח לשמור על מרחק ממבוקריו. אולי גם המחשבה כי אלה יעדיפו מן הסתם לדבר בשבחו של מי שממונה על הפיקוח עליהם זרה לו.

אחד השמות הבולטים ברשימה זו הוא יוסי ורשבסקי, מנכ"ל ערוץ 10 לשעבר והאיש שעמד בחזית רוב המאבקים הדרמטיים של הערוץ בשנתיים האחרונות: פרשת ההתנצלות בפני איל הקזינו שלדון אדלסון, הדיונים בכנסת סביב הבקשה לפרוס את חובות הערוץ, המאבק נגד סגירת הערוץ ועוד. לפחות בכמה מהפרשות האלה היה לשחם, כראש ועדת הטלוויזיה, תפקיד מרכזי.

ורשבסקי, מתברר, אינו סתם מליץ יושר מן השורה, אלא חבר קרוב, כפי ששחם עצמו סיפר ל"העין השביעית" כבר בשנת 2008: "בחרנו את מסעדות הבשר הכי טובות שיש, כל פעם מישהו אחר מזמין. מדברים על פוליטיקות, חתיכות וקשקושים. על הכל חוץ מעבודה", תיאר שחם את הפגישות החודשיות הקבועות שלו עם ורשבסקי, שכללו גם את אלי עזור (הבעלים של "ג'רוזלם פוסט") ואת ציון פרץ, המשנה למנכ"ל "ידיעות אחרונות".

גם ורשבסקי, בשיחתו עימנו, מתגאה בחברות הזאת, שהתחילה בשוק המקומונים של חיפה, הנשלט על-ידי המקומון ששחם ייסד, ועורך ומנהל גם כיום. "אנחנו הכרנו בשנת 1988, הייתי במקומון של 'הארץ'', 'כלבו', כשהוא הקים את המקומון שלו. אני אישית מאוד אוהב את הבנאדם הזה. מאוד אוהב. הערכה עצומה".

הפגנה נגד יוקר המחיה, אוגוסט 2011, ירושלים (צילום: יוסי זמיר)

השקפת עולמו של שחם זכתה להדהוד מעניין בערוץ 10 בשנים שנוהל על-ידי ורשבסקי. באוקטובר 2011, וכמה פעמים נוספות לאחר מכן, קרא שחם לזכייניות "להפחית את סיקור המחאה החברתית". בקיץ של אותה שנה בלטה חברת החדשות של ערוץ 10 בסיקור אותה מחאה ממש, ואנשיה אף התייחסו לכך כאל הישג מקצועי.

כמה חודשים אחרי הקריאה הזאת של שחם ביקש ורשבסקי, בכינוס עובדים, להרגיע את סיקור המחאה וקרא לכתבי חברת החדשות "לא לייצר מחאות חברתיות". עיתונאים בחברת החדשות תהו מה גרם להתבטאות המפתיעה.

חבר אחר של שחם הוא פרופ' גבי וימן מאוניברסיטת חיפה ומי שנבחר על-ידי שחם ויו"ר הרשות השנייה אילן אבישר לכהן בוועדת שחם – חרף העובדה שווימן הוא ידידו הקרוב של שחם וכוכב מדורי הרכילות ב"ידיעות חיפה". החברות בין הפרופסור לרגולטור היא מקור גאווה עבורו.

"טוב שאתה מגדיר את זה כחברות, כי זה באמת קשר של חברות שנמשך משנת 1973", אומר לנו וימן, שאף השווה בעבר את שחם לג'וזף פוליצר, איל העיתונות הצהובה שלבסוף נתן את שמו לפרס העיתונות החשוב ביותר בארצות-הברית. כמו פוליצר, גם שחם, אליבא דווימן, החל את דרכו כ"איש קשה, שהרים עיתונות צהובה, דורסני, לוחמני", וכמוהו "ברבות ימיו הפך להיות תורם לקהילה".

אחת מאותן תרומות היא לחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, החוג שווימן הקים. "לפני כמה שנים דיברתי איתו ואמרתי לו, 'תראה, אחת המצוקות הגדולות שלנו היא לגייס מלגות לסטודנטים", מספר וימן. "אמר לי שחם, 'אני אקים קרן מלגות. אני אדאג לזה'. אנחנו כבר שנה תשיעית מחלקים פרסים מהקרן הזאת".

כריכת הספר "שחם וחברים"

אמנם, אומר וימן, מקורו של הכסף אינו דווקא בשחם עצמו, ולמעשה הוא אינו ברור כלל. "הוא הביא אנשי תקשורת ללא פרסום. מי? אני לא כל-כך יודע. [...] זה כולם אנשי תקשורת, בראשם עומד שחם. את מי הוא הביא לתוך הקבוצה הזאת ומי תרם? אינני יודע. אני לא חושב שיש שם כספים לא כשרים, אני יודע שזה כולם אנשי תקשורת בחיפה. אם הייתי צריך לתת דוקטורט כבוד למישהו, הייתי מברר מה הרקע שלו, זה שם בתקנון, אבל תרומות למלגות?". שחם עצמו, יש לציין, בתגובות לכתבה הנרחבת על אודותיו, מצהיר כי הוא התורם היחיד לקרן המלגות.

וימן ושחם הם גם חברים קבועים בוועדת השופטים המחלקת את "פרס ביאנו" לעיתונות של עיריית חיפה. הפרס, שהחל כפרס לעיתונות מקומית (ביאנו היה כתב בחדשות המקומיות של חיפה ונרצח בפיגוע בעיר), פוזל בשנתיים האחרונות אל מחוץ לגבולות העיר חיפה.

השנה החליטה ועדת הפרס להעניק אותו למו"ל "כלכליסט" יואל אסתרון וספגה ביקורת חריפה מתא הכתבים בחיפה. "אין שום קשר בין אסתרון לחיפה ולא צריך להיות", מגן וימן על ההחלטה. "פרס ביאנו ניתן בשנים הראשונות לעיתונאים בחיפה, ואנחנו שינינו את התקנון כי מיצינו את העיתונאים שאנחנו יכולים לתת להם פרס על מפעל חיים בחיפה".

"כלכליסט" שייך לקבוצת "ידיעות אחרונות", מי שרכשה משחם את המקומון שהקים, ושאותו הוא עדיין מנהל ועורך. "נו באמת... זה קצת מצחיק", מגיב וימן לשאלה אם יש פגם בניגוד העניינים הזה. "אסתרון מזוהה היום יותר עם 'כלכליסט' מאשר עם 'ידיעות אחרונות'".