"בבוקר חג השבועות הזה מתחיל להתברר את מי חולבים ואת מי מלטפים. במי רואים את העטינים ובמי רואים סתם פרה נחמדה שיכולה לנוח על החציר" (חזי שטרנליכט, "ישראל היום", היום)

תקציב 2013–2014 (כללי)

אחרי כמה ימים של סיקור קדחתני ומלא אמוציות, בעיקר שליליות ובעיקר כלפי שר האוצר יאיר לפיד, עיתונאי ישראל כבר עייפים מהעיסוק בטיוטת תקציב המדינה ובעדר העיזים הנלווה לה. בשלב זה כבר ברור שכמה מהגזירות שעליהן בישרו העיתונים במהלך השבועות האחרונים לא ייצאו אל הפועל, דבר שמעלה על הדעת את האפשרות ההגיונית שלפיה גם כמה מהגזירות החדשות שעליהן מדווחים העיתונים כאילו הן עובדה מוגמרת לא ייצאו אל הפועל. כך קורה ששיירת המסקרים ממשיכה להתפזר למחוזות הספין, הפוליטיקלי-קורקט והחלטורה (ר' לעיל).

"לפיד לא יקצץ בתקציב רשת החינוך של ש"ס", מודיעה הכותרת הראשית על שער "ישראל היום", הצמודה לתמונה של שר האוצר יאיר לפיד מתלחשש עם אריה דרעי, עבריין משוקם ויו"ר ש"ס. על-פי הדיווח, בעקבות "משא-ומתן חשאי" עם דרעי הסיר לפיד מחוק ההסדרים קביעה שלפיה תקציבה של רשת החינוך של ש"ס יקוצץ ב-25%. "לא מדובר במתנה לש"ס, אלא בפתרון לבעיה משפטית שנוצרה", מסביר לכתבי החינמון שר החינוך, הרב שי פירון. מהי אותה "בעיה משפטית"? אף לא אחד מעיתוני ישראל מפרט. לפיד מנצל את הוואקום הזה ומביא הסבר משפטי מטעם עצמו בדף הפייסבוק שלו.

הינצלותה של רשת החינוך החרדית מעפילה גם לכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", שכתביו מביאים מעט מהרקע להחלטה. "עד כה חל החוק המחייב לימודי ליבה על כל מערכת החינוך הישראלית, אולם במוסדות החינוך החרדי הצהירו כי הם מלמדים את לימודי הליבה בלי לעשות זאת – וכך נהנו מהתקצוב המוענק", מסבירים יוסי יהושוע, גד ליאור, איתמר אייכנר, תלם יהב ועקיבא נוביק. "אלא שאמש, בעקבות הסיכום עם דרעי, הוחלט למעשה לשמור על החוק המחייב לימודי ליבה – אך להחריג ממנו את שני המוסדות המרכזיים של החינוך החרדי, ובכך לרוקנו מתוכן". מדוע נאלץ שר האוצר לכרות הסכמים עם יו"ר של מפלגה שכלל אינה חברה בקואליציה? ב"ידיעות אחרונות", כמו ביתר העיתונים, לא נדרשים לסוגיה.

סוגיה עקרונית שכן זוכה לסיקור בולט בעיתון של המדינה היא נטייתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לצרוך על חשבון הציבור שירותים בלתי חיוניים בהיקפים מעוררי תמיהה. "קיצוצים? לא אצל נתניהו", זועקת כותרת על שער "ידיעות אחרונות", המפנה לדיווח מאת אייכנר, יהב וטובה צימוקי, ובו מובא תמצות של פירוט הוצאותיו של נתניהו על מזון, ניקיון, ביגוד וכיוצא באלה. הנתונים, שפורסמו בעקבות דרישה של התנועה לחופש המידע בהסתמך על חוק חופש המידע, מביאים שוב אסמכתה מפורטת בנוגע למה שמצטייר כאחד מהלכי ההתנהגות הבולטים של ראש הממשלה – תכונה שהעיתונות נוהגת לכנות "נהנתנות".

שער "ידיעות אחרונות", 14.5.13 (פרט)

"כאן דווקא לא מקצצים", עוקץ בכבדות פתיח הידיעה ב"ידיעות אחרונות", שכתביו ששים לקשור בין תקציב המדינה המתקצץ לבין תכונת האופי הבעייתית של נתניהו, שהשפעתה על המאזן הלאומי אפסית, אם לא מתחת לכך. על שער העיתון, וגם מעל הכתבה בעמ' 3, משבצים העורכים תמונה של מנחם בגין ישן במטוס, יושב-שוכב על שני כסאות במה שנראה כתנוחה בלתי נוחה בעליל.

התמונה מתפרסמת בעקבות חשיפתה המחודשת של נטייתם של נתניהו ורעייתו לדרוש תא שינה בעלות של מאות אלפי שקלים בטיסותיהם. "אפשר גם אחרת" היא הכותרת המוצמדת לה. לצדה מובא טור מאת הצלם, דוד רובינגר הוותיק. "טסתי עם שמיר, עם יצחק רבין, טסתי עם פרס – ואף אחד לא היה צריך מיטה", הוא כותב. "אני לא חושב שראש הממשלה מוכרח לישון בכיסא. יכול להיות שצריך לסדר לו איזו מיטה, אבל זה צריך להיות בזמן הנכון, ולא בשבוע שאתה מקצץ לאנשים אחרים".

"מעריב" ו"הארץ" מדווחים גם הם על הוצאות העתק של בני משפחת נתניהו. ב"ישראל היום" נמנעים מכך.

תקציב 2013–2014 (צבא)

"ידיעות אחרונות", "הארץ" ו"מעריב" מקדישים שטחים נרחבים מעמודי החדשות שלהם כדי לתקוע סיכה בגלגולו הנוכחי של ספין קבוע מטעם ממשלות ישראל, העולה מעת לעת בדיוני התקציב: הקיצוץ בתקציב הביטחון. "מהקרב על תקציב הביטחון יצא לפיד עם הרגשה טובה – אבל בוגי יצא עם הכסף", כותב אלכס פישמן, הפרשן הצבאי של "ידיעות אחרונות", במאמר שכותרתו "תוספת במסווה של קיצוץ". תזכורת: בימים האחרונים נפוצו דיווחים, שגובו בהצהרות מפי ראש הממשלה, שלפיהם תקציב הביטחון יקוצץ בשלושה או ארבעה מיליארד שקל. תקציב הביטחון הוא באופן מסורתי הגדול מבין תקציבי הממשלה, והוא תופח מדי שנה ושנה, לא בהכרח בהתאמה עם היקף האיומים הבטחוניים.

"הקיצוץ שלא היה" היא כותרתו של דיווח מאת עמיר רפפורט, המתפרסם ב"מעריב". "נתניהו: תקציב הביטחון יקוצץ ב-3 מיליארד שקל", מודיעה כותרת ב"דה-מרקר", שככל הנראה ירד לדפוס לפני חשיפת הספין. שני הכתבים החתומים עליה, מוטי בסוק וצבי זרחיה, חתומים (עם עמוס הראל) גם על הכותרת הראשית של "הארץ": "הפיצוי על קיצוץ הביטחון: תוספות ענק החל מ-2015".

פישמן מסביר: "הקבינט אישר אתמול למעשה תוספת של כ-11 מיליארד שקל לתקציב הביטחון בחמש השנים הקרובות. איך זה קרה? פשוט מאוד: תקציב הביטחון לשנת 2012 עמד, ללא מרכיבים חיצוניים כמו התייקרויות או רווחים ממכירות של התעשיות הבטחוניות, על 54 מיליארד שקל. נתניהו הכריז שיקצץ בשנה הבאה 3 מיליארד שקל, וכך יעמוד התקציב ב-2014 על 51 מיליארד שקל.

"אלא שהקבינט אישר לצה"ל תקציב לחמש שנים, המתחלק כך: 52 מיליארד שקל ב-2015, 55 מיליארד שקל ב-2016, 57 מיליארד שקל ב-2017 ו-59 מיליארד שקל ב-2018. כך שבמסווה של קיצוץ ב-3 מיליארד שקל מציגה התוכנית הרב-שנתית למעשה הגדלה של תקציב הביטחון ב-4 מיליארד שקל בחמש השנים הקרובות – קיצוץ של 5 מיליארד שקל בשנתיים הבאות, אך תוספת של 9 מיליארד שקל בשלוש השנים שיבואו אחריהן. וזה עוד רק על-פי התקציב שאושר בספרים.

"כמו כן, לתקציב הזה יש תוספות אוטומטיות בגין ההתייקרויות במשק – ולא מדובר רק בתוספת יוקר למשכורות, שאותה יקבלו אנשי הצבא כמו כל עובדי המדינה. למשרד הביטחון יש פריבילגיה: הוא המשרד היחיד שמקבל פיצוי על התייקרויות בגין רכש. ובהנחה שמדובר באינפלציה ממוצעת של 3% בשנה, מובטחת לתקציב הביטחון תוספת של כ-7 מיליארד שקל. כך הגענו כבר לתוספת של 11 מיליארד שקל, ועוד לא דיברנו על מתיחות אפשרית מול איראן או מול סוריה, או על הזדמנויות רכש נדירות שיחייבו תוספות לתקציב".

ב"ישראל היום" מתפרסמת גרסת הספין של המידע, זו שעליה חתום ראש הממשלה, אך לידיעה מוצמד מאמר פרשנות מאת יואב לימור, המביא נתונים באשר לעלייה הצפויה בתקציב הביטחון בשנים 2015–2018. עורכיו מצניעים את העובדה שדבריו סותרים את המידע המובא בכתבה המרכזית של החינמון, ומעניקים למאמרו את הכותרת הסתומה "צה"ל – ועד העובדים החזק בישראל".

שירה

כפולת האמצע של מוסף חג השבועות של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לראיון מפרגן שערכה דנה ספקטור עם נעם פרתום, משוררת, עיתונאית לשעבר ומי שהוגדרה אך לא מזמן על-ידי אותו עיתון כיצרנית של פורנוגרפיה. שירתה של פרתום, שעילת ההתייחסות אליה היתה הקראתה בפני תלמידי תיכון תל-אביבים, זיעזעה את עורכי "ידיעות אחרונות" עד כדי כך שבציטוט משיר המריבה שצורף אז לכתבה עליה הושחרו מלים נבחרות מטעמי צניעות.

הכתבה ההיא הדגימה את אחד המאפיינים המרכזיים של "ידיעות אחרונות" ושל עיתונות צהובה בכלל: ההזדעזעות המוקסמת. כתבי ועורכי "ידיעות אחרונות" אוהבים להזדעזע, אבל הם מנועים מלהציג בעיתונם חומרים העשויים, לדעתם, לזעזע באמת קוראים מהמאה ה-21 (כמו, למשל, תיאורים מילוליים מפורטים של מעשים מיניים, או קרביים שפוכים). אלא שהחומרים הללו הם-הם זכות הקיום של תקשורת רודפת סנסציות. קונפליקט.

ובכל זאת, איכשהו צריך לזעזע את הקהל, שעל-פי הסברה הרווחת אוהב להזדעזע ולמעשה פותח עיתון מתוך כוונה שיזעזעו אותו, בין השאר. על הקוראים נגזר אפוא להסתפק בהדהוד של המציאות; כך באות לעולם תמונות ענק של מכוניות שרופות שחלקי הגופות בהן טושטשו או נדחקו אל מחוץ לפריים, וכך גם נולדות כתבות על משוררות מבטיחות העוסקות, בין היתר, במין.

בשני המקרים מושא הזעזוע מוסתר; הסתרתו מאפשרת לנפח אותו ולבנות עליו תלי תלים של פרשנות מסלפת ומרדדת. כך הופכת תאונת דרכים, שהיא בדרך כלל תולדה של היסח דעת רגעי או כשל מכני, למכה מידי שמים ("'אלוהים למה', זעקה האלמנה על הקבר הפתוח"), וכך הופכת שירה העוסקת במין מנקודת מבט ביקורתית לפורנוגרפיה.

"אני מכירה כל מיני גברים שסיפרו לי שבמשך השנים היה להם קשה לאהוב מישהי וגם לזיין אותה", אומרת פרתום לספקטור בראיון המתפרסם הבוקר, "נוצר אצלם ספליט, מין פיצול בנפש בגלל הפורנו". על אותו משקל אפשר לומר שאם עורכי "ידיעות אחרונות" היו אוהבים את קוראיהם, אולי גם הם היו מתקשים לזיין אותם.

ענייני תקשורת

מוסף "פירמה" נושא על שערו דיוקן דרמטי של רפי גינת, שהחליט להעניק למוסף התקשורת מבית "גלובס" את ראיון הכניסה שלו לתפקיד מנכ"ל ערוץ 10. מה יש לגינת, מגיש "כלבוטק", להגיד על אלה הטוענים כי העיסוק בנוכלים קטנים ("קומבינטורים") ובעוולות צרכניות בא על חשבון התמקדות במוקדי הכוח? איך חש איש תחקירים שיידרש כעת לחשוב גם על תזרים המזומנים? מהי מערכת הלחצים המופעלת על עורכו הראשי של "ידיעות אחרונות", ואילו לחצים מפעיל עורכו של הטבלואיד הכוחני והצהוב על הכפופים לו? ומדוע ביטל את השתתפותו בפסטיבל "שובר מסך", שנערך על רקע התפוצצותה של פרשת עמנואל רוזן?

המראיין והעורך, לי-אור אברבך, ממעט לשאול את המרואיין שאלות קשות ממין אלו, אך גינת, בסגנונו המוכר, לא נותן לזה להפריע לו לנפק כמה הצהרות שמעניין יהיה לבחון את פרעונן בעתיד. "לא יהיה מצב שבו חברת הפקה שמשקיעה את הנשמה שלה לא תקבל את הכסף. לא אצלי", מבטיח המנכ"ל הנכנס, שקיבל לידיו ערוץ אכול חובות ובעל מערכת רזה, שבעת קיצוצים.

"אשמור על כולן", מצהיר גינת בנוגע לארבע תוכניות בעלות מימד תחקירי המשודרות בערוץ 10 ("המקור", "פנים אמיתיות" של אמנון לוי, תוכניתם של גיא מרוז ואורלי וילנאי, וכמובן "כלבוטק"), אך מיד מוסיף הערת אזהרה: "כי אני מאמין שהן יספקו את הנתונים שאני רוצה [...]המדיניות היא שתוכנית שלא תספק מינימום רייטינג ומינימום הכנסה, לא תישאר".

גינת גם נוקב במספרים: הוא מצפה ש"המקור", תוכנית הדגל של הערוץ וכנראה ההצדקה העיקרית לקיומו, תשיג רייטינג בשיעור של 6%–7% לכל הפחות. קודם לכן דואג גינת להזכיר כי לרשת, זכיינית ערוץ 2, כלל אין תוכנית תחקירים, ואילו הזכיינית קשת מסתפקת בתוכנית אחת בלבד מסוגה זו ("עובדה"). "הרי רגולטורית מספיקה תוכנית אחת. שלך", מזכיר אברבך לו ולקוראים.

"לערוץ 10 לא תהיה שום צנזורה על אף אחד. לא יהיו פה תחקירים שייפלו בגלל אינטרסים", ממשיך ומצהיר גינת. "אבל היום אתה מנכ"ל ובמערכת השיקולים שלך עולה גם השאלה, מה יקרה אם רביב דרוקר יגיע אליך עם תחקיר ענק על נוחי דנקנר, ואתה מכיר את החרם שדנקנר עשה על עיתון 'הארץ', ויודע שהנה הלכו התקציבים", שואל אברבך. "ז-ה י-ש-ו-ד-ר!", משיב גינת, שבהמשכו של הראיון מאשר כי ערך מחדש את תחקיר "המקור" על "ישראל היום". "זה דבר שאני עושה בכל תחקיר", הוא חושף, ומציין כי "לרביב דרוקר יש תוכנית מצוינת".

בד בבד כופר גינת בשם שיצא לו כחברם של טייקונים, ואחר ממהר להזכיר כמה שמות של חברים שהם כאלה. לדבריו, זה כשנתיים לא נפגש או החליף מלה עם מו"ל "ידיעות אחרונות" ומעסיקו לשעבר, ארנון מוזס. "כשעזבתי את 'ידיעות אחרונות', נפרדנו כידידים. פתאום הפכו אותי לשלוח שלו. זה קשקוש מקושקש. זה לא האופי שלי. לאורך כל השנים לא הייתי שליח של אף אחד, אף פעם".

רפי גינת (צילום: משה שי)

ליאת רון מראיינת באותו מוסף את רותם אברוצקי, איש ערוץ 1 ואגודת העיתונאים בתל-אביב, החושף כי הוא אחד המתלוננים נגד משה נסטלבאום, מנהל חטיבת החדשות בערוץ, שאם להאמין לתלונות, נוהג להשמיע הערות פוגעניות ובעלות אופי משונה ("אני אפתח לך מטרייה בתחת") כלפי עמיתים הומוסקסואלים. לטענת אברוצקי, נסטלבאום גם התעמר בו והדיר אותו מהמסך. לטענת נסטלבאום, התלונות נגדו מומצאות. ב"ידיעות אחרונות" מדווח רז שכניק על פניית תא העיתונאיות לנציבות שירות המדינה, בדרישה להשעות את נסטלבאום עד לבירור הטענות נגדו.

"מעריב", העיתון בעל דסק הדרום המדולדל ביותר מבין עיתוני ישראל, מקדיש אחד משני מוספי החג שלו לנגב; המוסף, בעריכת אודי הירש, מעניין למדי ועל-פי רוב מצליח לחמוק מקלישאות (קלמן ליבסקינד מראיין שם את ד"ר מוחמד אל-נבארי, ראש עיריית חורה, שהתגלה כ"סיפור ההצלחה הבולט של המגזר הבדואי בנגב"). ההישג בולט לנוכח הסיקור היומיומי הדל של אזורי הפריפריה ב"מעריב" (המאפיין גם את יתר העיתונים, אם כי לא באותה מידה), פועל יוצא של פיטוריהם של רוב הכתבים האזוריים שהועסקו בעבר בעיתון.

על שערו של מוסף החג של "ישראל היום" מככב עורך חדשות החוץ של העיתון, בועז ביסמוט, הפעם בלי שיידרש להצטלם על רקע נופיה של מדינה אקזוטית.

מהנעשה במערך החלוקה של "מעריב"

אתמול היה היום האחרון שבו חולקו גליונות "מעריב" על-ידי חברת ההפצה הוותיקה של היומון המשברי, שקרסה בעקבות ירידה דרסטית שחלה בחודשים האחרונים במצבת המנויים. בימים האחרונים חלו שיבושים קשים בחלוקת העיתון, שהתאפיינו, בין היתר, באי-אספקתו לביתו של הח"מ ובהעדר מענה מצד מחלקת המנויים של "מעריב", שאנשיה כמעט אינם ניתנים להשגה. הבוקר, בפעם הראשונה זה קרוב לשבוע, שב העיתון להגיע כסדרו.