הומור ורהב
"ישראל היום" מקדיש הבוקר את הכותרת הראשית וחלק נכבד משערו לצוללת שנבנית בימים אלה בגרמניה עבור חיל הים הישראלי. "עמוק יותר, רחוק יותר" היא הכותרת שנשאלה מ"במחנה" ומצאה לה מקום בראש שער העיתון הנפוץ במדינה. לצד הכותרת הראשית, על רקע תצלום [AFP] של הצוללת בתהליכי בנייה בנמל הגרמני, מוטבע שם הסרט העתידני "האלמנט החמישי", רמז לעובדה כי צוללת זו, "אח"י רהב" כינויה, תהיה החמישית מסוגה בחיל הים.
גם הכפולה הפותחת של העיתון עוסקת בחגיגות ההשקה של הצוללת. "אח"י מתקדמת שיש" הוא הביטוי ההיתולי שמתנוסס לרוחב הכפולה. לשון נופל על לשון. מי אמר שהעורכים ב"ישראל היום" נטולי חוש הומור? יש ויש חוש הומור, רק לא הומור עצמי, ודאי לא כשמדובר בבטחון ישראל. את העיקרון מס' 5 ברשימת העקרונות של העיתון, "לזכור שאנחנו ישראלים", אפשר לנסח כך: "לנפח לקוראים את החזה". ואין דבר מסוכן יותר לנפיחות עצמית מאשר הומור עצמי.
לילך שובל ומתי טוכפלד מדווחים כי מנכ"ל משרד הביטחון, מפקד חיל הים ובכירים ישראלים נוספים ניפצו אתמול בקבוק שמפניה על דופן הצוללת, בטקס השקת "כלי המלחמה היקר ביותר שמשרד הביטחון רוכש עבור צה"ל". לפי הדיווח, כחצי מיליארד דולר עולה כל צוללת כזו, כאשר שליש מהסכום ממומן על-ידי ממשלת גרמניה. המטרה, טוענים פרסומים זרים, היא לאפשר לישראל לשגר נשק גרעיני גם במקרה שבסיסי הצבא שעל אדמת המדינה יושמדו במתקפת פתע. הצעה לכותרת לרגל השקת הצוללת השישית: "אחו"ל משתלם".
מהנעשה בישראל
עמ' 3 של "הארץ" מוקדש מדי יום לנושא אחר, שולי כביכול, כדי לקדם את השיח הציבורי בעניינו. הבוקר מוקדש העמוד לרצח נשים ערביות.
ג'קי חורי מדווח: "בעוד כוחות השיטור בכפר כסייפה גילו ביום שישי האחרון גופת אשה ערבייה, השתתפו מאות פעילות פמיניסטיות, אמהות וקרובי משפחה של קורבנות רצח בתהלוכה שנשאה את הסיסמה: 'כן לחיים, לא לרצח נשים'. שיירות המכוניות שעברו בעשרות יישובים ערביים – ולהן הצטרפו רבים, לרבות בני נוער וגברים שהזדהו עם המאבק – התקבצו בסופו של דבר לעצרת בכפר קרע שבוואדי ערה. ואולם, רק 48 שעות חלפו ובאום אל-פחם הסמוכה התגלתה גופתה של מונא מחאג'נה, ומקרה נוסף נכנס לסטטיסטיקה העגומה של רצח נשים בחברה הערבית. [...] בעשור האחרון נרצחו לא פחות מ-76 נשים ערביות, ורק בארבעת החודשים שחלפו השנה נרצחו כבר ארבע".
פורנוגרפיה
בכפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה נרחבת מאת תלם יהב על המשוררת נעם פרתום, שהוזמנה להקריא בפני תלמידי תיכון עירוני א' בתל-אביב שיר הכולל מלים גסות (שערורייה). על-פי הידיעה, כמה מהורי התלמידים הגדירו את השיר "פורנוגרפיה" ו"אחד מתלמידי השכבה סיפר להוריו כי שב הביתה מזועזע". עוד מדווח כי תלמיד אחר שנכח בהקראה, בנו של שר האוצר, ליאור לפיד, אמר לאחר האירוע: "זה היה טו מאץ'".
בידיעה של תלם מוזכר שם השיר במלואו: "מה חשבתי כשהלכתי אצל הזין המדבר (ועכשיו איך)", אולם כדי שקוראי העיתון לא יזדעזעו כמו תלמידי בית-הספר והוריהם, הוחלט שבמקום לצטט בידיעה את המלים הגסות מתוך השיר יודפסו שלוש נקודות בין מלה שאינה גסה לאחותה: "מה חשבתי לעצמי כשנכנסתי לחשך הקטן עם... הרי ידעתי שכל מה שהוא רוצה ממני זה...", וכן הלאה. זו החלטה מוזרה וצבועה. מוזרה, מפני שנוצר הרושם כי יותר משנועדה למנוע חשיפת קוראים צעירים לגסויות (מתי בפעם האחרונה ראיתם ילד קורא עיתון? מה הבעיה שלו לחפש את השיר בגוגל, או, באותה מידה, לחפש פורנוגרפיה קשה?), ההחלטה לצנזר את המלים הגסות נועדה לתת להורים את התחושה כי "ידיעות אחרונות", בניגוד לתיכון עירוני א', שומר על גבולות הטעם הטוב. צבועה, מפני שמדובר ב"ידיעות אחרונות", צהובון גס רוח ומטמטם, שמפגיז את קוראיו מדי בוקר במנות גדושות של מין ואלימות, המקהות את השכל ואת הרגש של הקוראים עד כדי ניוון.
לצד הידיעה של יהב, הצנזורה בוטה עוד יותר – קטעים נבחרים מהשיר מודפסים בגופן גדול ומהודר, אולם המלים הגסות מושחרות, כמו היו הקוד הסודי לשיגור טילים גרעיניים מאח"י-רהב לטהראן. ומה הן, בסך-הכל? מלים. זין, לזיין, כוס, שפיך, פטמות, דגדגן, זונה, רטובה.
כן, גם מלים כמו "פטמות" או "רטובה" לא שרדו הבוקר את הצנזור של העיתון, על אף שהודפסו בוודאי לא פעם ולא פעמיים מעל דפי "ידיעות אחרונות". ההקשר הוא החשוב. לכן, בכפולת אמצע שנועדה לזעזע את הקוראים בשל חשיפת בני נוער למלים גסות, הוחלט להשחיר אותן, בעוד ששער גיליון חגיגי של "זמנים מודרניים" מציג דוגמנית המביטה למצלמה תוך כדי הבלטת עכוזה.
הפופולריות הגבוהה של לפיד
"השנה כמות המידע המבלבל והמבולבל שזרמה מבית האוצר לתקשורת עולה על כל הזכור לי", כותב סבר פלוצקר בפתח המוסף "ממון". לדבריו, "הידיעות הנשנות על 'ביטול' בתי-הדין לעבודה מפתיעות במיוחד בעקשנותן, משום שהוכחשו נמרצות עוד לפני שלפיד קיבל על עצמו את הג'וב של שר האוצר. הופעתן המחודשת היא חלק מהמאמץ לסכסך בין לפיד להסתדרות. [...] יש מי שמעוניין להבעיר אש בין עיני ללפיד, מתוך אמונה בנכונות האמירה העממית שהיכן ששניים רבים, השלישי מרוויח. יש מי שמייחל להתנגשות בין שר האוצר ליו"ר ההסתדרות, שתחליש את שניהם ותפגע בפופולריות הגבוהה של לפיד. יש מי שחושש כי הסכמה ושיתוף פעולה בין לפיד לעיני יהפכו אותו-עצמו לגורם מיותר ושולי".
פלוצקר אינו כותב במפורש כי מי שמבקש לסכסך בין שר האוצר ליו"ר ההסתדרות הוא בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. יונתן וקסמן, קריקטוריסט הבית של "כלכליסט", משלים את החסר.
מימין: ח"כ משה גפני, שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן ושר האוצר יאיר לפיד, אתמול בכנסת (צילום: יונתן סינדל)
"אתמול לפיד הודיע כי הוא מכחיש פרסומים שלפיהם הוא יכניס לחוק ההסדרים הצעה לבטל את בתי-הדין לעבודה", מדווח מיקי פלד בכפולה הפותחת של "כלכליסט". "בפגישה עם נשיא בית-המשפט העליון אשר גרוניס אמר לו לפיד כי הצעה שכזו אף לא עלתה בדעתו. מי שרצו לראות את ביטול בתי-הדין לעבודה הם גורמים במגזר העסקי, ובעיקר איגוד לשכות המסחר ונשיאו אוריאל לין, הטוענים כי בתי-הדין מוטים באופן בוטה לטובת ההסתדרות וארגוני העובדים, ובכך פוגעים במעסיקים".
ב"גלובס" הזכיר אמש שי ניב כי כבר יום קודם לכן הגדיר את הכוונה לכאורה לבטל את בתי-הדין לעבודה כ"עז" שנועדה לצורכי משא-ומתן. ואמנם, הוסיף ניב, שר האוצר מיהר להכחיש את הפרסומים. "לכוונה לאסור את זכות השביתה בנמלי הים, נמלי האוויר ובחברת החשמל לפיד לא התייחס עד עתה", מציין ניב, "מה שעשוי לחזק את הרושם כי מדובר בכוונה רצינית, ולא בהכרח ב'עז' נוספת".
ב"ישראל היום" מדווחים חזי שטרנליכט וזאב קליין ש"פקידי האוצר הבהירו כי אין כוונה לאסור בחוק את זכות השביתה וכי מדובר בהצעה מתונה יותר של בוררות בשירותים החיוניים". לצד הדיווח מתפרסם המדור הקבוע "משאל עם", שמוקדש הבוקר לשאלה "האם אתם בעד בוררות חובה כדי להגביל שביתות". מאה אחוז מהמשיבים, תושבי נתיבות, השיבו בחיוב.
עיתונאי מייצר
בכל העיתונים מדווח כי משטרת ישראל תבדוק את הטענות נגד עמנואל רוזן. ב"ישראל היום" מדווח איציק סבן כי לפחות שלוש נשות תקשורת, שפירסמו כמה מהעדויות, מתלבטות אם למסור עדות בשמן. הפרשן המשפטי ד"ר אביעד הכהן מזכיר כי "בדיקה משטרתית" הוא מונח שהמציאו אנשי יחסי-ציבור וכי לפי החוק יש אפשרות לפתוח רק ב"חקירה". הכהן קורא לשמור לרוזן את חזקת החפות (פרשנות נרחבת יותר, מאת יובל יועז, ניתן לקרוא ב"גלובס"). הדס שטייף, מנגד, פותחת את טורה ב"ישראל היום" עם משפט הכולל את הביטוי "על-פי החשד", אולם בהמשך כותבת על "יותר מ-100 נשים" ומוסיפה: "רוזן הגיע אל כולן, אחת אחת ולאורך שנים".
ב"ידיעות אחרונות" מדווח ירון דורון כי "גורמים במשטרה מעריכים כי לאור העדויות שפורסמו בפרשה, אכן תיפתח חקירה פלילית". סניגוריו של רוזן, עורכי-הדין ליאור אפשטיין וירון לונדון, מצוטטים כמי שמפנים אצבע מאשימה כלפי תא העיתונאיות, שדחף לפרסום העדויות: "עיתונאי הוא מסקר ולא מייצר", אמרו. אותה הביקורת אפשר להפנות גם לרוזן, לכאורה.
שער המוסף "גלריה" של "הארץ" מוקדש לרשימה ארוכה מאת צפי סער, המוקדשת כולה לרוזן. "אפילו אני, פמיניסטית בכל רמ"ח אברי, יכולה לתפוס את עצמי, ברגע של ניאנדרטליות לא רציונלית שמקורה בחינוך וגדילה בחברה פטריארכלית, כמעט-חושבת משהו כמו 'טוב, כולה איזה נבלה שהציק לנשים'. אנחנו הרי רגילות ש'מציקים' לנשים, לכל הנשים מציקים, אז - כמו שחושבים רבים מדי - למה לעשות מזה עניין?", כותבת סער. "באמת למה. אולי כדי שזה ייפסק סוף-סוף. לגמרי. כדי שנשים לא יהיו אזרחים סוג ב', או ז', שנתונות בכל זמן ובכל מקום לסכנת הטרדה בגלל מינן או מראן או איברי גופן. שהיחס אליהן יהיה, הפלא ופלא, כאל בני-אדם של ממש ולא כאל אוסף מהלך של איברים לשימוש כזה או אחר".
שעה קלה
"גומה בלי חן: הלו"ז של אובמה מכיל יותר גולף מפגישות", לשון כותרת ידיעה במדור חדשות החוץ של "ישראל היום". קריאה בידיעה, מאת "סוכנויות הידיעות", מלמדת כי לפי מכון מחקר אמריקאי, נשיא ארה"ב ברק אובמה בילה בשנים האחרונות יותר שעות במשחקי גולף מאשר בפגישות בענייני כלכלה.
כלומר, כלל הפגישות שקיים ארכו ככל הנראה זמן רב יותר מאשר משחקי הגולף שלו. חבל שעיתון המזוהה כמוטה מאוד נגד אובמה מעוות כך את הכותרת. גם כותרת הכוללת בסופה את הביטוי "בענייני כלכלה" היתה מציגה את אובמה באור נלעג. ארה"ב, אחרי הכל, מתמודדת עם משבר כלכלי חריף.
ענייני תקשורת
כמעט כל עמ' 4 ב"ידיעות אחרונות" מוקדש ל"פה החדש של הצבא", תא"ל מוטי אלמוז, שימונה לדובר צה"ל במקומו של יואב (פולי) מרדכי.
"הבחירה [באלמוז] לתפקיד דובר צה"ל מפתיעה", כותב עמוס הראל ב"הארץ", "וצריך לקוות שגנץ יודע מה הוא עושה בהימור הזה. אלמוז לא הסתיר עד היום את העובדה שאינו מחבב את המגע עם כלי התקשורת. בתפקידו האחרון נמנע במתכוון כמעט מכל פגישה עם עיתונאים. קשה לראות כיצד הוא עובר כעת מהפך אישיותי חד ומקבל על עצמו משרה שכרוכה בשימון קבוע של האגו של מגיש הטלוויזיה, בהקשבה סבלנית להגיגיו של כתב אתר האינטרנט או בהפגנת יחס מנומס ללחצים התקופתיים שיפעילו עורכי עיתון א' במסגרת מלחמת הקודש שלהם נגד עיתון ב'. מכריו הוותיקים לא יופתעו לשמוע אם עד מהרה יתחיל לטרוק כמה טלפונים בפרצוף".
צבי רוזן, כתב "המודיע" בכנסת, מדווח הבוקר כי תנועת אומ"ץ הגישה קובלנה נגד סגן שר האוצר מיקי לוי, בשל הגדרתו את החרדים "טפילים".
לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי עובדי הרשות השנייה מתנגדים למיזוגה אל תוך משרד התקשורת.
העיתונאי גדעון עשת שב לכתוב ב"ידיעות אחרונות", אחרי כמה חודשים של הפסקה. הבוקר מתפרסם מאמר פרי עטו במדור הדעות של העיתון.