1. הגישה המדובררת ("דה-מרקר", 21.7.09)
# יתרונותיה למערכת המדווחת: חסכונית, נוחה לשימוש, זריזה.
# יתרונותיה לנותנת השירות: פרסומת חינם. תוכן שיווקי בעמודי המערכת.
# יתרונותיה למשתמש: אין. אלא אם קוראים אותה כפנטזיה.
כביש 6, לפני סיום העבודות. אוקטובר 2008 (צילום: חן ליאופולד)
יום אחרי שנפתח החלק הצפוני החדש בכביש 6, פירסם "דה-מרקר" עמוד בנושא ובמרכזו טבלה שכותרתה: "כמה חוסך הקטע החדש (בדקות)". בטבלה הוצגו ארבעה מסלולים המחברים ערים הקרובות לתוואי הכביש.
על-פי הטבלה, למשתמש בכביש 6 נחסכות 28–50 דקות בהשוואה ל"כבישים אחרים". החיסכון בזמן הוא 25%–48%. מי שיבחן את הטבלה בלי לבדוק נתונים נוספים עשוי להתרשם שכדאי מאוד להשתמש בכביש 6.
אין בטבלה נתונים על הימים והשעות שבהם נעשתה המדידה ההשוואתית. האם המדידה נעשתה בשעות העומס או שעות השפל בתנועה? בשישי בערב או במוצאי שבת? הטבלה אינה מציגה נתונים חשובים נוספים: עלות השימוש בכביש (למנוי, לאורח), עלות צריכת הדלק לרכב פרטי, ממוצע לפחות. צריך גם לזכור שבעת הבדיקה, כביש 6 עדיין לא נפתח במלואו לתנועה, כך שהנתונים על זמן הנסיעה בו מופיעים בהנחה שנוסעים בו כל הדרך במהירות המקסימלית המותרת, כמצוין בהערת השוליים, ללא כל האטה או הפרעה.
"שמעת, יקירתי?", יאמר האיש לאשתו תוך דפדוף בעיתון הכלכלי המתקדם, "כביש 6 חוסך חצי זמן נסיעה מזכרון לגדרה". "וואו", צריכה להיות תשובתה של בת הזוג, "אבל אתה בכלל נוסע משכונת ג'ואריש לבית-ברל כשכל הכבישים ריקים וחוזר בערב בתוך הפקקים – ואפילו מנוי אין לך".
בתחתית הטבלה, בגופן קטן ודק, ניתן קרדיט למי שסיפק את הנתונים לטבלה: חברת דרך-ארץ, מפעילת כביש 6.
2. הגישה המבדרת (טלוויזיה, חדשות 10, 21.7.09)
# יתרונותיה למערכת המדווחת: הפקה פשוטה שמספקת זמן מסך רב (3:42 דקות) בהשקעה נמוכה יחסית.
# יתרונותיה לחברה המפעילה: חשיפה תקשורתית לקטע שנפתח. המחשה ויזואלית ליופיו של הפרויקט החדש.
# יתרונותיה למשתמש: שימושיים – אין. אתנחתא קלה בין חדשות מעיקות. פיהוק משועשע או משועמם – תלוי במצב רוחו של הצופה.
"הקטע החדש בכביש 6 נחנך אתמול עם תקוות לחיסכון ניכר בזמן, בדרך לטבריה. אבל בדיקת חדשות 10 מראה משהו אחר. שתי מכוניות יצאו לדרך – נחשו מי הגיעה ראשונה?".
שני כתבי הערוץ, פז שוורץ ודניאל רנודי, גויסו להתחרות זו בזה כדי להיווכח אם הקטע החדש מקצר דרך בהשוואה לכבישים הרגילים.
הקטע שנבחר כנקודת מוצא הוא צומת עירון. היעד: טבריה. למה דווקא טבריה, המרוחקת משמעותית מן הקטע שנפתח? לא ברור. אלא אם מתייחסים ברצינות לפואטיקת עיתון נוער שהציגה שוורץ: "אני אשייט לי כמו מנצחת אמיתית במחלף החדש בדרך לטבריה דרך יוקנעם, ואשאיר לדניאל אבק של מנצחים בעיניים. אולי אני עוד אספיק איזה בורי טוב עד שהוא יגיע". כמו בכל כתבה בערוץ הילדים, יהיו עיטורים מוזיקליים, דיווחים משעשעים, הרבה כיף, ובסוף תהיה הפתעה.
עם ההפתעה בסוף אין בעיה, אבל בשעשועונים אסור הרי להכביד על הצופה בנתונים מבלבלים. ולכן, כאשר מצוין כי הנסיעה בקטע החדש עולה 11.25 שקל – לא מקלקלים את הסיפור בהבהרה שזהו המחיר למשתמשים בקטע זה בלבד. מי שנוסע בקטע הצפוני כהמשך לנסיעה בקטע המרכזי (שורק–עירון) משלם תוספת של 4.46 שקלים כלקוח מזדמן, ופחות מזה כמנוי.
"ואשאיר לדניאל אבק של מנצחים בעיניים", פז שוורץ (צילום מסך: ערוץ 10)
בתחרות בין שוורץ לרנודי, בין הצמתים המרומזרים בוואדי ערה, כביש הסרגל, עפולה, כפר תבור וצומת גולני ובין הצמתים המרומזרים באלונים, רמת-ישי, צומת המוביל וצומת גולני, ניצח (וואו!) דווקא רנודי: הוא כבר בטבריה, ליד השלט "פני הים", ולא להאמין, "פז לא פה". "עשרה קילומטרים יותר ארוך, חמש דקות פחות על השעון, כביש 65 הוא המנצח במשימה שלנו", מכריז רנודי.
למעשה רנודי ניצח במסלול המבוסס על כביש 65, בהשוואה למסלול שרובו מבוסס על כביש 77. אין כאן השוואה מתבקשת בין נסיעה בכביש 6 ממחלף עירון למחלף עין-תות (אליקים בכיוון יוקנעם) לנסיעה בכביש המקביל, בין אותן שתי נקודות.
"פקקים, רמזורים, לא משהו הכביש 6 הזה", מסכמת שוורץ. "זה לא להאמין, הא?", מסכם רנודי. "ואללה!", מסכמים גם אנחנו, הצופים המפגרים.
3. הגישה החוקרת ("ידיעות אחרונות", "ממון", 24.7.09)
# יתרונותיה למערכת המדווחת: כרוכה במאמץ הפקתי מסוים, אך מעידה על יסודיות, העדר פניות וכוונה לשרת את הצרכן (המכוניות באדיבות חברת ליסינג אלבר, שעשויה להיות בעלת עניין בתוצאות, גם כלקוח גדול של כביש 6).
# יתרונותיה לחברה המפעילה: תלוי עד כמה תצליח במבחן. בכל מקרה, חשיפה תקשורתית רחבה לקטע שנפתח.
# יתרונותיה למשתמש: חלקיים. דווקא המחקר היסודי יותר מוביל למסקנה שהכל תלוי בנקודת המוצא, היעד, העומס בכבישים והמחיר.
נופר סיני ועופר פטרסבורג מגישים את ההשוואה המושקעת ביותר בין כביש 6 לחלופות לו. שני מסלולים היוצאים מתל-אביב וחוזרים אליה: האחד צפונה, ליוקנעם, השני לבית-קמה, כולל מדידה נפרדת של הדרך חזרה.
הגישה הגיונית – השוואה ישירה של כביש 6 למקביליו. יותר מכך: מוצע גם תחשיב כלכלי שנעשה בסיוע אנשי מקצוע מזוהים (עלות נסיעה של 1.04 שקל לקילומטר, "כמקובל"), בתוספת עלות השימוש בכביש 6 למנויי פסקל.
הכותבים מודעים למגבלות המחקר שעשו ומבהירים בטקסט המצורף כמה נקודות: היציאה מתל-אביב לכביש 6 והחזרה אליה, במיוחד בשעות הפקקים, מאריכות ומייקרות את השימוש בכביש. הכדאיות בקטעים שנמדדו – צפונה נמוכה, דרומה גבוהה. לצפון, בהלוך – יתרון שתי דקות לכביש החוף, מסלול קצר ב-6 ק"מ בכביש החוף, עלות נסיעה בכביש 6 גבוהה ב-31 שקל. בכיוון ההפוך, יתרון כביש החוף גדל ל-18 דקות והפרש העלות יורד ל-28 שקל.
לדרום, זמן הנסיעה בכביש 6 קצר ב-18 דקות, אך עלות הנסיעה בו גבוהה ב-15.5 שקל. בחזרה, ההפרש בזמן הנסיעה יורד ל-13 דקות ועלות הנסיעה גבוהה ב-12 שקל. גם אם הדבר לא צוין בכתבה, צריך לקחת בחשבון כי הנסיעה דרומה ממחלף שורק עד מחלף מאחז (בית-קמה) אינה כרוכה בתשלום, לפי שעה.
סיני ופטרסבורג מוסיפים מידע חשוב לא פחות: איכות הכביש, נוחות הנהיגה, רמת הבטיחות בו ושירות החילוץ שניתן לנוסעיו, כמו גם זמינות מזנוני הדרך ומחיריהם. בכביש 6 תחנות הדלק והמזנונים הם בבעלותו של דודי ויסמן, מבעלי החברה המפעילה את הכביש, ומחירי הקפה והמאפה יקרים יותר בהשוואה למזנון מקביל על כביש החוף.
הכתבה מגישה תמונה מפורטת ביחס לזמן, למסלול ולעלויות (הממוצעות). לא ברור עד כמה היא ישימה למסלולים אחרים בשעות יום אחרות ובימי שבוע שונים. אם יש מסקנה לבדיקה של "ממון", הרי היא שיש לשקלל נתונים רבים ומשתנים כדי להגיע להחלטה מושכלת באיזה מסלול לבחור.
המתלבטים אם לבחור במסלול המבוסס על כביש 6 למסלול מקביל יצטרכו, בסופו של דבר, לפעול בשיטת הניסוי והטעייה. כל נהג וצרכיו, כל נהג והעדפותיו. מי שירצה נקודת מוצא טובה לניסוי האישי – שיסתמך על "ממון". את כל התזמונים המקריים ונטולי ההקשר, אלה שהוזכרו כאן ואחרים, מומלץ לזרוק לפח.