גרגמל כועס מאוד. ליתר דיוק, "גרגמל גרגמל". וליתר דיוק - רון קופמן, שאפילו לא טרח לחתום על תגובתו לטור האחרון של "עומד בשער", תחת הכינוי הציורי "גרגמל גרגמל". כעסו של גרגמל-קופמן יצא על משפט אחד שפורסם בטור, טור שכותרתו, "הציבור מטומטם, לכן הציבור ישלם", ציטוט של קופמן מפאנל תקשורת ספורט שהתקיים לאחרונה בהרצליה.

מה שהרתיח את המגיב קופמן היה משפט לוואי בפסקה הזו: "אגב, תחנת הרדיו שבה קופמן צועק את מרכולתו לא מממנת 'תוכני ספורט', אבל כן מפרנסת מפרסמים, וקופמן, שנקלע זה מכבר לחובות כבדים, מכר את האג'נדה הישנה שלו בנזיד פופוליזם".

וכך הגיב קופמן בתחתית הטור:

שליימה פוץ, או ייגרמייסטר או איך שאתה מכנה את עצמך כיום, כמו עכברוש שמסתתר בביוב כזה או אחר. כל עוד אתה מצטט ומוציא דברים מהקשרם כפי שאתה נוהג שנים רבות, אני לא שם זין. אבל כאשר אתה קובע 'שרון קופמן נקלע לחובות כבדים', אז אני שואל את עצמי: האם זה שליימה פוץ, מבקר העיתונות שבודק כל דבר לפני שהוא מפרסם את הפתשגן השבועי והאדיוטי? מעולם לא היית עיתונאי, ולעולם לא תהיה. עיתונאים בודקים ומצליבים, ואם לא היית פקיד בתקשורת, שעושה קרירה מריגול אחרי חבריו למערכת, ומתחבא מאחורי פסבדונים, במקום לברר את העובדות, היית מוצא שאין יותר חובות. מדוע? כי שילמתי מיליונים לנושים. כן שליימה פוץ, החובות שולמו, אבל אתה כזונה בתקשורת, שחיה על אתנן ותרומות של סמרטוטים כמוני, כדי שתהיה לך אפשרות לכתוב, לא מברר פרטים מהותיים, אבל כותב בביטחון רב שלקופמן יש חובות כבדים. האמת היא שאם הייתה לך לירה לשלם, הייתי גורר אותך ואת האתר המטונף הזה – שאני בין אלו שתרמו כמה לירות סוריות דפוקות להצלתו – לבית המשפט בתביעת דיבה ולשון הרע, כדי שתתייצב ותאמר: אמת דיברתי. עד כמה שאני זוכר בניסיון הקודם שלך בבית המשפט, נפלת על הגבות וחויבת בתשלום פיצוי. אבל אני חס עליך ועל שכמותך, זונות של עיתונות שמעזים לבקר ולהשמיץ, מבלי לוודא את העובדות. מאחר והקריירה שלי בתקשורת ארוכה משלך בכמה עשרות שנים, לבטח פורייה יותר, אני נוהג להתנצל בפני מושאי הכתיבה והשידור אם פרסמתי מידע שגוי ומגמתי, כי כך נוהג עיתונאי. אבל סיכמתי ביני לביני שמעולם לא היית כזה. בכל מקרה אתן לך שבועיים לבדוק את העובדות מחדש, ללכת לבית המשפט, לבקש את התיק שלי ולבדוק את סך התביעות ואת סילוק החובות – שקיבלו תוקף של פס"ד על-ידי השופט איתן אורנשטיין. אם לא תנהג כך אמצא את הדרך המשפטית ההולמת לאלץ אותך להתנצל בכל כלי תקשורת בארץ, כי בניגוד אליך האמת חשובה לי. נ"ב, כפי שלבטח התרשמת, אני כותב בפייסבוק של אשתי, מאחר ואיני מחזיק חשבון בפייסבוק".

עד כאן המילים כדורבנות. לא נורא אם אינך מחזיק חשבון פייסבוק, אבל לפחות תחתום בשמך, מפני שאת אשתו של קופמן אנחנו מכירים בתור שרית יפרח, ולא גרגמל. מהחשבון הנושא את שמה הגיב קופמן לפני כשנה וחצי ב"העין השביעית", כשאיים על מאן דהו לשקול מלים אחרת יספור שיניים. למען הסר ספק, צלצלנו אליו כדי לוודא שהוא אכן זה שמגיב כ"גרגמל גרגמל", וקופמן אישר בפנינו.

מהתגובה שכתב אפשר להתרשם שקופמן התייחס בשלוות נפש לטענות המרכזיות בטור, דהיינו כי הוא אחד מנושאי הדגל של תקשורת הספורט שירדה לזנות ומסובכת עד צוואר באינטרסים ותככים. גם העובדה שהוא אחד הקופים הראשיים בג'ונגל הפרוע של המקצוע לא הטרידה אותו. מתגובתו לא ניכרה שום דאגה לגורל הענף המידרדר שממנו הוא מתפרנס. מה שחילץ מקופמן כעס ושלל חרפות היה אך ורק אזכור אגבי של חובותיו.

אם קופמן הסדיר בינתיים את חובותיו ושילם את המיליונים, כפי שהוא מעיד, זה אינו משנה דבר ביחס לעיצוב שלהם את גלגוליו העיתונאיים: החובות ריחפו מעליו כצל במשך שנים. הוא עצמו סיפר עליהם בראיון לערוץ 2, וייתכן אף שבגללם הותקף לפני כארבע שנים ליד ביתו בגבעתיים, אירוע שלאחריו נעלם מהמסך ומהרדיו לתקופה ארוכה. החובות הללו השפיעו, מן הסתם, על המעבר של עיתונאי-העל בספורט הישראלי לעיסוק הולך וגובר בטפל ובשולי, המצעק צעקות אימים במהלך תוכניותיו, כולל התפרצויות זעם כלפי קולגות, בשם "השליחות" לשרת את הפופוליזם.

החובות ההם, וההסתבכויות השונות בעקבותיהם, היו גם חלק בלתי נפרד ממיתוגו של קופמן כסלב תקשורת "צבעוני", "אקסצנטרי", המתנהל צמוד לגבולות העולם הנורמטיבי. עובדה היא שהידרדרותו המקצועית של קופמן – שכותב שורות אלו, כמו רבים אחרים, מחשיבים, חרף ירידתו לשולי הדרך, לאחד העיתונאים החדים והאינטליגנטיים יותר בענף – חלה בד בבד עם התעצמות הידיעות על מצבו האישי. לצד הסתבכויותיו המתוקשרות הלך קופמן והתמסר לגופי התקשורת ההולכים ומצהיבים שבהם הוא עובד – ערוץ הספורט ורדיו 103, והתאים את עצמו יותר ויותר לרמתם המידרדרת.

יפה שקופמן נפטר מהגיבנת הכלכלית שנשא על גבו במשך שנים, יש לקוות בשבילו – ובשבילנו, אוהבי תקשורת ספורט עניינית, נשכנית, כזו המכבדת את המאזינים ואת תבונתם – שלא ייפול יותר לבורות שכרה לעצמו. יותר מזה: יש לקוות שעתה, כשאינו תלוי בנושים שונים ומשונים, יחזור להיות הסמן השמאלי של תקשורת הספורט, ויצליח לשקם את דמות הצעקן-להשכיר שהוא מנפנף בה כאילו היתה האפשרות היחידה לעיתונאי ספורט היום.

נדרשת מידה של אומץ עיתונאי ואישי כדי לאתגר את המפה העקמומית של תקשורת הספורט כיום, בוודאי מאדם שזה שנים רבות מדי מבטא כלפי תחלואיה יחס של השלמה ואף הפנמה. מחזיקים לך אצבעות, גרגמל.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il