שש בערב, שוב אנחנו עם תוכנית הספורט ברדיו 103FM, שכבר מותגה כקאלט של צעקות ועלבונות. נושא הדיון ביום שני שעבר (20.10.14) היה הקנס שהטיל מאמן מכבי חיפה, אלכסנדר סטנוייביץ', על השחקנים ועובדי המועדון בעוון הדלפות. קנסות והדלפות הם המילקי והקוטג' של המרחרחים בחדר ההלבשה, ויוני הללי, החייל החדש בצוות שדרני התוכנית, נחשב לחזק בז'אנר.

מדובר ברצועות שידור נעדרות כל פסאדה של מקצועיות או ממלכתיות. חבורת גברים עם כאב ביצים, שכל אחד משובץ בנישה הידועה שלו. הם מספקים את הגיגיהם הצפויים, דבר שיוצר אצל המאזין הרגשה של אינטימיות

הללי ממלא את מקומו של משה פרימו, שנגרע מרדיו-ללא-הפסקה אחרי שפרסומים שלו סיבכו את התחנה בתביעת דיבה והוא המשיך בהתבטאויות חסרות אחריות. כוכבו של הללי דרך בשנה שעברה, כשלוהק לצוות "שבת ביציע" בערוץ הספורט. הללי משתחל בקלות לחליפת העיתונאי היודע-כל. בניגוד לפרימו, דיבורו מיושב ורגוע, והמאזין עלול להשתכנע שדבריו הם "מאה מיליון טון בטון יצוק", כפי שהעיד הללי על עצמו, כדי להפגין את בקיאותו בנעשה במכבי חיפה.

ולמה נדרש הללי למטפורה שחוקה כדי להגן על המוניטין של מקורותיו? כי זה, מתברר, המנדט התורן של תוכנית הספורט ב-103FM: קעקוע אמינותם של עיתונאים על-ידי הקולגות שלהם. או, בלשונו המשתלחת של רון קופמן, שהתייחס לאותם מקורות: "כל השטינקרים סוג זין" של הללי.

תחתית החבית התורנית של התוכנית הסתמנה בעקיצה מצדו של הללי דווקא, שהועלה על הקו כשהיה בדרכו למשחק המרכזי בבלומפילד וסנט במשתתפים באולפן: "מישהו בתוכנית הזו צריך לרדת לשטח". מה שבכל שידור היה מתקבל כבדיחה פנימית לא מזיקה הפך מיד לחילופי דברים אלימים, בהובלתו של קופמן, שהחליט שהבדיחה הזאת היא עליו, ומאחר שמנדט הבריון (האינטליגנטי יחסית, ועדיין גבוּלי) של תקשורת הספורט שייך בעיקר לו, הוא מוכרח להצדיק את התואר. על הדרך יהפכו חבריו לתוכנית למטרות לעג, בוז וגידופים.

כך גם כשמאיר איינשטיין הגדיר את הקנס שהטיל המאמן על הקבוצה כ"פאניקה", קופמן התנפל עליו בשאלה אם הוא "דוקטור שמומחה לפסיכיאטרים". הללי התנדב להסביר ש"פאניקה" היא תיאור לגיטימי של התנהלות המאמן בחדר ההלבשה, וקופמן איבד עשתונות וצרח: "איפה הפאניקה פה, עוד לא הבנתי. אתם לא יודעים מה זה פאניקה".

מאיר איינשטיין (צילום מסך)

מאיר איינשטיין (צילום מסך)

איינשטיין, בטון של מטפל למוד ניסיון במעון לחוסים שאיבדו שליטה בסוגרים, ניסה להסביר שיש רמות שונות של פאניקה, אבל קופמן כבר חזק על הסוס, מסמן רמת דיון משלו: "תגיד לי, מתי למדת על פאניקה שאתה מזיין את המוח פה?". לטענתו, הקנס שהוטל על השחקנים הוא פעולה לגיטימית של ניהול קבוצה. איינשטיין קבע בצעקות שהמאמן מתעסק בשטויות, וקופמן החזיר את הדיון לאגף המופרעים: "אולי זה הכנות למשחק שנפגמו? מבלבל בביצים, פאניקה! מי הקהל של המפגרים שמקשיב לשטויות שלך?". חנוך לוין לא היה כותב את זה טוב יותר.

בשלב הזה שקל "קהל המפגרים" לזפזפ לגלגל"צ, אבל מצד שני, למה למהר להיעלב כשהקורבנות העיקריים של ההצגה ההזויה הזו הם הבדרנים עצמם:

קופמן: "מאיר, אתה מדבר לא לעניין וכל-כך הרבה שטויות. כי אתה מוגבל. אתה קובע שהאיש בפאניקה. מה, אתה איבחנת אותו? דיברת איתו פעם? איבחנת אותו? צפית בהם?".

איינשטיין: "אני שומע את הדיווח של יוני".

קופמן: "הדיווח של יוני לא אמין".

איינשטיין: "לא אמין?".

קופמן: "לא אמין".

איינשטיין: "אמין מאוד".

קופמן: "הוא היה שם?".

איינשטיין: "אני סומך על המקורות של יוני".

קופמן: "כי שניכם מפגרים".

איינשטיין: "אתה יכול לא לסמוך על המקורות של יוני".

קופמן, "מה שאתם עושים זה פשע".

איינשטיין: "זו הבעיה שלך".

קופמן: "נכון, אתם מרמים, אתה רמאי ואתה רמאי, זה הכל, רק שהמאזינים יידעו". ובהמשך: "תמשיכו לרמות. מה שאתם עושים זה לא עיתונות, זה פשע. תמשיך לרמות, יוני".

בשלב הזה המאזינים הם הדבר האחרון שמטריד את החבורה באולפן. איינשטיין: "יוני, אני מבקש, אל תתייחס אליו". הללי: "האמינות שלי יותר חשובה". איינשטיין: "יוני, אתה לא חייב להתנצל".

יונתן הללי (צילום מסך)

יונתן הללי (צילום מסך)

באתר של 103FM ידווחו אחר-כך על "מהומה באולפן" ועל-כך שקופמן יצא בכעס. לא ידוע באיזה שלב. בהמשך בישר קופמן שזה עתה קיבל דיווח ממכבי חיפה ולפיו הסיפור של הללי רחוק מהמציאות, או כדבריו של המשורר המקציף, "כרחוק הכרמל מהרי אדום". הללי הגן בחירוף על הדיווח שלו: "הסיפור הזה הוא לא מיליון טון בטון יצוק, הוא מאה מיליון טון בטון יצוק. ולא אני שמעתי את זה, זה 24 שחקנים ועוד שמונה אנשי צוות שמעו".

ברגע הזה, משום מה, נזכר איינשטיין שהוא עיתונאי, וכיוון שההדלפות המדוברות עסקו בעניינים טקטיים, ביקש מהללי לפרט את ההרכב של חיפה שיפתח עוד מעט במשחק. "בוא נבדוק את אמינות המדליפים", הציע, והחל להקריא את שמות השחקנים, כשהללי מאשר או שולל. בשלב מסוים התברר שחסר שחקן להשלמת ה-11. הללי אמר שהוא לא זוכר כרגע, ומיד הוסיף: "אה, עידן ורד, זה ההרכב, פחות או יותר". איינשטיין: "את ראיוס שכחנו". הללי: "את ראיוס שכחתי". איינשטיין: "אז מויאל לא ישחק". הללי נשבר: "אני לא יודע את ההרכב".

"אתה מדליף מידע לא אמין", הקניט אותו מליניאק, והללי ענה: "כשאני לא בטוח אז אני אומר, וכשזה לא מאה אחוז אני אומר, אבל כשאני אומר שזה בטוח – זה אמין באלף אחוז. שמי הטוב חשוב לי מכל אחד אחר. אני לא אתן לתוכנית הזו להרוס אותה. כשקופמן אומר מלים כאלה…".

איינשטיין, שוב בתפקיד האח הרחמן: "אל תתייחס, יש לו את הפליטות האלה".

הללי התרצה וסיכם: "דבר אחד אני רוצה להגיד, בוודאות ישחקו עם חלוץ אחד".

איינשטיין: "וזה אמור להיות תורג'מן כנראה".

הללי: "כן, הוא ישחק עם ורד, אבוחצירא, ראיוס מאחוריהם, קובי מויאל ומיצ'ל מאחורה, חמישה שחקני קישור".

רון קופמן (צילום מסך)

רון קופמן (צילום מסך)

שעתיים לאחר מכן מכבי חיפה פתחה בהרכב עם שני חלוצים, לא אחד, ועם שני שחקנים שהללי כלל לא הזכיר: ויאם עמאשה וחן עזרא. אבוחצירא ומויאל כלל לא פתחו. מהבטון היצוק של הללי נשאר בקושי חצץ. התוכנית הסתיימה זה מכבר, אבל אלה שהאזינו לה יכלו, בשלב הזה, לבחור אם הם מפגרים, מטומטמים או קהל שבוי של פארסה נלעגת.

אלון עידן כבר נדרש ב"הארץ" לשאלה המעניינת מדוע בכל זאת יש לתוכניות האלה קהל נאמן, והשיב: "אני כל-כך נגעל ממה שקורה שם, שקשה לי לכבות".

תשובה אפשרית נוספת היא שמדובר ברצועות שידור נעדרות כל פסאדה של מקצועיות או ממלכתיות. חבורת גברים עם כאב ביצים, שכל אחד משובץ בנישה הידועה שלו. הם מספקים את הגיגיהם הצפויים, דבר שיוצר אצל המאזין הרגשה של אינטימיות. הוא יודע לצפות את העוויתות של ההוא עם הסכין הקבועה בין השיניים. קטעים איתו, מכיר אותו, תראו איך עכשיו הוא יצעק, גדול! והנה זה שחושב שהוא יודע הכל, תיכף יספר עוד סיפור מההפטרה, כמו שאמרתי. תכף הקוף יגמור לו את האמאמא שלו, קולגה או לא, אין לו אלוהים, ומעניין איך ההללי ישרוד את הזובור, אה, יצא קטן! ותראה איך אני מסמן בדיוק נמרץ את הנד-נד במצב הנפשי של הגננת איינשטיין. אה, הנה הוא התפוצץ עוד פעם! תכף יירגע. אחלה של תוכנית.

ועדיין, לא תמיד מגרדת תוכנית הספורט של 103FM את תחתיות הגיהנום התקשורתי. מדי פעם היא מספקת דיונים משמעותיים על העניינים שעל סדר היום, ובוודאי שהיא מכוונת גבוה יותר מאחותה החנפנית, המייגעת והשקועה בבוץ האינטרסים של אופירה אסייג ברדיו 102FM. ובכל זאת, תוכנית שעיקר עניינה הוא אפס האמינות, הכבוד והיושרה שחבריה מייחסים זה לזה היא קרב גלדיאטורים ידוע מראש: כל הלוחמים ייצאו חבולים מקצועית ומוכתמי מוניטין. הקהל יריע, אבל לא מהסיבות הנכונות: לא מופע ספורטיבי היה לפניו, אלא מפגן התאבדות ססגוני ועצוב. שעון הרייטינג יוסיף לתקתק, אבל השעה שהוא מורה היא אחת משעותיה האפלות של תקשורת הספורט.

התיקונים

ניצן ליבנה מצייץ ותוהה מה קרה בערוץ הספורט לקשר הרומני של הפועל באר-שבע, אובידיו הובאן.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il