יוענה גונן ‒ עורכת, מתרגמת ובעברה הלא רחוק גם עיתונאית ‒ היא המוח הפועם שמאחורי מדור הטריוויה הוותיק "20 שאלות", המתפרסם מדי שבוע ב"מוסף הארץ". בשבוע שעבר התפנתה לרגע מעיסוקיה כדי לשוחח עם איתמר ב"ז ונמרוד הלברטל ב"קול העין", תוכנית הרדיו של "העין השביעית" וקול-הקמפוס.

"אני מאוד גאה להיות פה בתור האייטם הקליל לסיום", אמרה גונן בפתח דבריה. "שמעתי אתכם קודם מזכירים שעבודת העיתונאי היא חשיפה של מה שאחרים לא רוצים שייחשף – אז אני רק רוצה לומר שלא תשכחו אותנו, ששוחים בפינות הנידחות יותר של האוקיאנוס העיתונאי: מדורי הברידג', התשחצים, התחזית האסטרולוגית, כי גם אנחנו מעניקים שירות חשוב לקוראים, ובמסירות אין קץ".

גונן מספרת כי החלה לכתוב את המדור לפני כחמש שנים וחצי, לאחר שהאחראית הקודמת עברה לעבוד בתחום ההייטק. "מי שהיתה אז סגנית העורך, תמי ריקליס, פשוט הציעה אותי, עשיתי איזה מין ראיון, וככה הגעתי".

מה שואלים בראיון כזה? מי נשיא שבדיה?

"זה לא היה חידון, זו יותר היתה שיחה. יש לי זיכרון עצום לפרטים מיותרים, ואהוד גרף, שעשה את הפינה '60 שניות על' ברדיו, היה אז האחראי" (לאחר הראיון כתבה גונן בעמוד הפייסבוק שלה כי למעשה היה זה העורך הוותיק אהוד עין-גיל שערך את שיחת ההיכרות עמה).

איך ניגשים לחבר שאלון כזה כל שבוע? יש איזשהו מוטיב חוזר?

"זה נהיה קשה אחרי חמש שנים וחצי. אני גם מנסה לשלב תחומים שונים. יש הטיה אידיאולוגית לכיוון ספרות, קולנוע – אלו תחומים שאני אוהבת – ופחות, נניח, ספורט וכלכלה. יש שאלות שעולות במשך השבוע – כל הזמן אנחנו נחשפים למידע, וזה יוצר הסתכלות קצת פסיכוטית על העולם".

את מגלה פרט חדש ומיד מתרגמת אותו בראש לשאלה?

"כן. קשה לי לראות סרט או לקרוא משהו בלי שזה יעלה, ובנוסף יש כמובן שאלות על דברים שמוזכרים בחדשות – למשל מחר במדור, וזו חשיפה, יהיו שאלות על דייוויד בואי. שימו לב שזה מאוד מעודכן, כי המדור נכתב שבוע וחצי מראש".

רציתי לחלוק מקרה שנחקק: יש לי מכר שאבא שלו הוא חתן פרס ישראל, לא נגיד באיזו שנה ובאיזה תחום; יום אחד נפגשתי עם המכר הזה, והוא סיפר שהוא ישב עם אבא שלו ועם "מוסף הארץ", ושאל אותו את 20 השאלות. ולמרבה הבושה, האבא לא הצליח לענות על אף אחת, חרף תוארו הנכבד. נשאלת השאלה: הרבה אנשים מתלוננים שהשאלות שלך קשות מדי?

"קודם כל יש הרבה תלונות, בעיקר בשבועות מסוימים, ואז אני יודעת. הפידבק מאוד מרובה במדור, וגם יש פניות מחברים. אבל יש גם אנשים שמתלוננים שהשאלות קלות מדי. הקוראים לא רוצים להיות מרוצים. אני מקבלת את זה באהבה. אבל בניגוד לתפיסה הרווחת, המטרה של המדור היא לא לרמוס אנשים ולערער את הביטחון העצמי שלהם, אלא דווקא לנהל איתם דיאלוג מורכב ואוהב – אני רוצה לחשוב. בעיני אפשר גם ללמוד מהשאלות האלה. גם אני לומדת. מה שלא ידעת – עכשיו אתה יודע".

נעשה איזושהי אתנחתא עבורך ונשאל אותך שאלה.

"ידעתי שתעשו את זה!".

אין מה לעשות, זו פרצה קוראת לגנב, וכמו שאמא שלי אומרת – נבדוק את הבקיאות שלך בחומר: התועמלן הפרו-נאצי ויליאם ג'ויס זכה לכינוי גנאי המבוסס על השוואתו לבעל חיים. באיזה בעל חיים מדובר ומהו הכינוי?

"הברווז הצולע... אני לא יודעת".

התשובה היא "לא". בעל החיים הוא כלב, והכינוי הוא "לורד האו-האו". יש אסכולות שונות לקבלת תשובה נכונה – יש את האסכולה המחמירה שאומרת, "או שאתה יודע את התשובה, או שאתה לא יודע", ויש את הגישה המקילה יותר, שאומרת שאפשר לקבל גם חצי נקודה. באיזו שיטה את דוגלת?

"נראה לי שהטריוויה מעוררת יצרים ואמוציות בין השאר בגלל שהיא שריד לאופי אינטראקטיבי של עיתונות. במובן הזה המדור הזה הצליח, אולי באופן מפתיע, לחרוג מהבדידות שיש בקריאה של טקסט עיתונאי"

"שאלה מאוד חשובה. אני חושבת שיש חצאי נקודות, יש רבעי נקודות – תתפלאו – וכבר ישבתי עם חבורות שבהן מי שהקריאה את השאלות רמזה את התשובה בחרוז. זה בסדר גמור. זה מתקבל".

איזה יחסים את מפתחת עם קוראים או אנשים שמציעים לך שאלות?

"אני רוצה להגיד שמכל הדברים שעשיתי בעיתונות – לא שהיו כל-כך הרבה, אבל היו כמה ‒ על אף תכנים הרבה יותר אמוציונליים כמו סקס ולסביות, נראה לי שהטריוויה מעוררת הכי הרבה יצרים ואמוציות בקוראים, ונראה לי שזה נובע בין השאר מהעובדה שזה שריד לאיזשהו אופי אינטראקטיבי של עיתונות. לא אינטראקטיבי במובן העכשווי, של טכנולוגיה שיווקית, אלא במובן של אינטראקציה אנושית – גם בין הקוראים למדור, כי הוא מפעיל אותם לשחק, ועוד יותר בין הקוראים לבין עצמם, כי אנשים עושים את זה בקבוצות הרבה פעמים. אז נראה לי שבמובן הזה דווקא המדור הזה הצליח, אולי באופן מפתיע, לחרוג מהבדידות הזאת שיש בקריאה של טקסט עיתונאי".

היו מקרים של אנשים שניסו להעביר באמצעותך מסר דרך השאלות?

"היות שזה אינטראקטיבי, אז תיווכתי כבר שתי הצעות נישואים".

איך זה עובד? איך מציעים נישואים באמצעות שאלת טריוויה?

"באמצעות רצף של שאלות. מדובר בשני זוגות נפרדים שפותרים יחד את המדור מדי שישי – שני בחורים שונים שפנו אלי וביקשו להציע. מקרה אחד היה לפני שלוש שנים, והמקרה השני היה לפני חודשיים. שתי הבחורות אמרו כן – חשוב לציין, יש לי רקורד ממש מושלם.

"ההצעה עצמה מתבצעת דרך התשובות – כי זה יותר קל. מעיין הציע נישואים ליעל באמצעות פתיחת השיר 'שובי השונמית' של נעמי שמר. התשובה הראשונה ברצף היתה 'יעל', התשובה השנייה היתה הפתיחה, שהיא 'תני לי את ידך ואני אתן ידי לך', והתשובה השלישית היתה 'מעיין'. הבחור השני, הידיי, הציע נישואים לרחל בעזרת השיר 'התינשאי לי' של רגב הוד. וגם אני, אגב, לא מזמן הרשמתי בחורה בכך ששתלתי שאלה רומנטית במדור".

יוענה גונן (צילום: אוסף עצמי)

איזו שאלה? ומה התשובה?

"תראו, היא הסכימה לצאת איתי – אני אעדכן אתכם בפעם הבאה".

מה עושים במקרים של טעויות?

"ברוב המקרים הטעויות הן לא באמת טעויות – אלא מקרה שבו למשל יש ערך שגוי ב'ויקיפדיה', שהופכת להיות יותר ויותר מקור המידע הבלעדי, ואז אני פשוט מנהלת שיחה ושולחת לפונים את המקורות המבוססים יותר. כשיש טעות – ולדעתי את הטעות האחת שזכור לי שהתנצלנו עליה, שהיתה קשורה לשדה בריר, איתמר חשף".

פגשת או שמעת על מישהו שהצליח לפתור 20 שאלות?

"כן. כותבים לי כשזה קורה, או מעלים תמונה. לא אנשים שאני מכירה. יש גם את אלה שפותרים בקבוצה – ואז זה מובן. לדעתי הממוצע עומד על שמונה-תשע תשובות נכונות לאדם יחיד, זו ההתרשמות שלי, אבל אותו בחור שהציע נישואים סיפר שכשהוא הכיר את הבחורה, מרוב שהוא התאמץ להרשים אותה הוא ידע לענות על 19 מתוך 20 שאלות".

שאלה לסיום: מפלגת מפא"י שלטה באמצעות ההסתדרות בעיתון היומי "דבר". באיזה עיתון יומי אחר היו למפא"י מניות?

"אין לי מושג".

התשובה היא "ידיעות אחרונות", בשנות ה-50 או ה-60.

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. את התוכנית מפיקה רתם שרעבי, סטודנטית בבית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית".