תחל שנה וברכותיה

הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא ציטוט מפי בנימין נתניהו. ב"ידיעות אחרונות" מככבים הבוקר איילת שקד, יאיר לפיד, אביגדור ליברמן וגדעון סער. ב"ישראל היום" מצטט שלמה צזנה את נתניהו ישירות, בועז ביסמוט מסתפק בהדהוד מסריו. ב"ידיעות אחרונות" כותב רענן שקד על הכסף שיש לאחרים ולו אין. ב"הארץ" מתארת אילנה המרמן כיצד הבריחה ברכבה פלסטינים אל תחומי מדינת ישראל.

בידיים של ביבס

הכותרת הראשית של "הארץ" מוקדשת לפערי ההכנסה מארנונה בין רשויות מקומיות מבוססות לחלשות. עיקר הפער, כך כותב אור קשתי, נובע מתשלומי הארנונה של בתי-עסק. על סמך "נתונים שנאספו לאחרונה בממשלה" כותב קשתי כי "בשלושת העשירונים הנמוכים ביותר, שיעור הארנונה שלא למגורים עומד על 17% בממוצע מסך ההכנסות של הרשות. לעומת זאת, בעשירונים 8–9, בהם נכללים היישובים המבוססים, קופץ השיעור ל-48%, ואילו בעשירון העליון והחזק ביותר – רוב ההכנסה, 64%, היא מארנונה שלא למגורים".

הדוגמאות מאלפות: "את ירוחם ומצפה-רמון עוטפת המועצה האזורית רמת-נגב. ההכנסה לתושב לשנה מארנונה שלא למגורים בשלוש הרשויות היא 1,430, 3,010 ו-7,370 שקלים בהתאמה [...] הפער בין קריית-שמונה למועצה האזורית גליל-עליון עומד על 74%, בין שדרות לשער-הנגב – 115%, בין בית-שמש למטה-יהודה – 125%, בין קריית-מלאכי לבאר-טוביה – 247%, בין חצור-הגלילית לראש-פינה – 618%. הפער הגדול ביותר, כך נדמה, הוא בין רהט, בה מקבל כל תושב 117 שקלים לשנה מארנונה עסקית, בהשוואה ל-2,650 שקלים לתושב במועצה האזורית בני-שמעון, העוטפת את העיר הבדואית".

הנתונים הללו מתפרסמים לקראת חידוש המאבק סביב התוכנית לתקצוב דיפרנציאלי של שירותי חינוך ורווחה ברשויות המקומיות, שעשוי לצמצם במשהו את הפערים. לפי קשתי, בצד אחד של המתרס עומדים משרד האוצר ופורום ראשי הרשויות לצדק חלוקתי, בראשות ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת. מנגד נמצא פורום 15 הערים העצמאיות, המועצות האזוריות ומרכז השלטון המקומי.

"שני הצדדים מתבצרים כעת", כותב קשתי. "כך קיבלו לפני כמה ימים ראשי הערים בפורום ה-15 הזמנה ל'מפגש חירום בנושא התקצוב הדיפרנציאלי', בה הם נקראים לעשות 'מאמץ עליון ולהשתתף במפגש חשוב זה', אשר ייערך בבניין עיריית תל-אביב. במפגש ייקח חלק גם שר החינוך נפתלי בנט. בסביבתו אומרים כי הוא נפגש גם עם התומכים בתקצוב הדיפרנציאלי, אך נדמה כי דיון פומבי בחסות ראש עיריית תל-אביב רון חולדאי, ראש המועצה רמת-נגב שמואל ריפמן ויו"ר מרכז השלטון המקומי חיים ביבס, המובילים את ההתנגדות לתוכנית, משמעותי מעט יותר".

"ראשת עיריית נתניה מרים פיירברג לא ידעה את נפשה מרוב דאגה", כותב נחום ברנע בטורו שב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "פיירברג חברה בקבוצת ווטסאפ ששותפים לה ראשי ערים אחרים. 'צריך לעצור את מחול השדים וההכפשות ההדדיות ולהידבר', כתבה לעמיתיה. 'הממשלה משסה אותנו אחד בשני. צריך לקיים בדחיפות פגישה עם ביבס, חולדאי וברקת ועם נציגות נוספת. היתה לי שיחה ארוכה עם ניר ברקת. הוא התנדב לארח את כולם לארוחת צהריים". לפי ברנע, "המפתח נמצא בידי חיים ביבס, ראש עיריית מודיעין, ראש מרכז השלטון המקומי ומקורבו של נתניהו. ביבס חבר לרשויות העשירות".

"נתניהו היה בהתחלה בעדנו. הוא רצה לדפוק את הערים העשירות, כי הבוחרים שלו לא שם – הם אצלנו", אומר לברנע ראש מועצת ירוחם מיכאל ביטון. "אבל כשביבס איים עליו בשביתה, הוא נרתע. הילדים שלנו הם לא משהו שנתניהו יתאבד עליו".

האינטרס של מפלגת העבודה

אבי סגל, בעל טור קבוע במוסף "אתנחתא" של העיתון "בשבע", עיין לאחרונה בעיתונים משנת 1993, ימי חתימת הסכמי אוסלו. "מבין העיתונים הגדולים, דווקא 'מעריב' היה החגיגי, הנרגש והאופורי מכולם", הוא כותב. "'הארץ' תמך בהסכם, כמובן, אך כדרכו לאורך השנים נקט טון ענייני ושקול. 'ידיעות אחרונות', אף שכבר אז שלט בו נוני מוזס, היה רחוק מעידן הכותרות הצהובות של ימינו".

אחרי שסגל מצטט כותרות מ"מעריב" של התקופה, הוא מתפנה לצטט גם ממאמר שחיבר בזמנו מאיר שניצר, אז מבקר הטלוויזיה בעיתון. "כל עוד נתניהו יעמוד בראש הליכוד, אפשר להירגע", כתב שניצר. "משפתיים-המשתפלות-בבוז ומזוג עיניים המתרחבות-עד-אימה ברגע של רתחה עוד אף אחד לא הפסיד את השלטון. האינטרס של מפלגת העבודה, אם כך, הוא לשמור על נתניהו שלא יאבד חלילה את היו"רות שלו".

"בנימין נתניהו כבר מסמן את היעד הבא שלו: עשור נוסף בשלטון", נכתב בכותרת המשנה לטור הפרשנות הפוליטית מאת יוסי ורטר ב"הארץ". "חשבנו שהוא רוצה להאריך ימים כראש ממשלה אחרי דוד בן-גוריון? אז חשבנו. אליזבת מלכת בריטניה מסתמנת כמודל החיקוי שלו", כותב ורטר, על סמך פוסט שפירסם נתניהו לאחרונה ובו הבטיח שישראל תדע להתמודד מול האתגרים "לא רק בשנה הבאה, גם בעשור הבא. ולשם אני מכוון".

פשעים כלכליים

את מדורו מהשבוע שעבר הקדיש גיא רולניק לביקורת חריפה על המינוי המסתמן של מפכ"ל המשטרה היוצא יוחנן דנינו לתפקיד יו"ר חברת הביטוח מגדל. גם במדור המתפרסם הבוקר יוצא רולניק נגד המינוי. מייסד "דה-מרקר" לא היה היחיד שנדהם השבוע מהשידוך בין המפכ"ל לחברת הביטוח. ב"כלכליסט" התפרסמה ביקורת פרי עטו של גולן פרידנפלד על המינוי המסתמן, וב"גלובס" היה זה רון שטיין שהתריע שלשום מפני המהלך.

אבל יש גם מי שחושבת אחרת. "מעניין למה פעיל שוק הון, פיננסייר, בנקאי או פורש בכיר ומקושר ממשרד האוצר זה טוב וראוי ונכון לתפקיד יו"ר מגדל חברה לביטוח", כותבת סטלה קורין-ליבר ב"גלובס", "אבל שומר סף, שוטר, מפכ"ל (22 אלף שוטרים ו-37 אלף מתנדבים), עו"ד, חוקר פשעים כלכליים (הבנק למסחר, האי היווני, משה קצב, אברהם הירשזון, אהוד אולמרט, יאשיהו פינטו, ישראל-ביתנו) מעלה ספקות אצל פלונים אלמונים".

הנה כמה תשובות אפשריות, ציטוטים מהטורים הביקורתיים מאת כמה מהפלונים אלמונים שהוזכרו לעיל: "אפס ניסיון בכספים, באקטואריה, בהשקעות בינלאומיות, בעסקים", "האם האיש הזה יוכל לעמוד מול בעל השליטה ואנשיו?", "כל קשר בינו לבין תחום הביטוח מקרי בהחלט", "ללא ניסיון קודם כדירקטור, בקריאת דו"חות כספיים של חברות עסקיות, בניהול השקעות בשוק ההון או בניתוח הוראות רגולציה", "יו"ר חברת ביטוח גדולה ללא ניסיון בתחום הביטוח כבר יש לנו, אבל יו"ר ללא ניסיון במגזר העסקי או הממשלתי זה בהחלט דבר חדש".

שטויות

"זהירות, מיתון", קוראת כותרת תמצית טורו של סבר פלוצקר המתפרסמת בשער "ידיעות אחרונות". הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פירסמה אתמול נתונים שלפיהם הצמיחה בישראל ברבעון השני של 2015 עמדה על 0.1% בלבד. "אישור מתווה הגז כבר נדחה כשנה, הייצוא מאבד שווקים ולקוחות, ככל הנראה גם בשל תופעות של חרם סמוי, והממשלה, במה היא עסוקה? בדיונים על 'רפורמות' שאין בינן לבין צמיחה דבר. בשטויות", כותב פלוצקר.

ב"ישראל היום" מדווחים על המיתון המתקרב מתחת לתצלום נאה של שר האוצר משה כחלון, שאינו חבר במפלגתו של ראש הממשלה נתניהו. כיתוב התצלום קורא: "ספג מכה קשה". הפרשן הכלכלי של העיתון, חזי שטרנליכט, מייעץ לממשלה "להקטין את דריסת הרגל, להגביר את החופש ולייצר ודאות רגולטורית עבור עולם העסקים".

במדור הדעות של "הארץ" תוקף נחמיה שטרסלר, עורך בכיר לכלכלה וחברה בעיתון, את הממונה היוצא על ההגבלים העסקיים, דייוויד גילה, על שנכנע ל"תקשורת הפופוליסטית", כלומר לביקורת שהושמעה בעיקר מכיוון המוסף הכלכלי של עיתונו, "דה-מרקר".

סגן עורך "גלובס", אלי ציפורי, מקדיש את טורו השבועי לסוגיה המעסיקה אותו רבות – השכר הנמוך של הישראלים. לקראת סוף הטור מבקר ציפורי את העמדה המושמעת תדיר מעל דפי העיתון המתחרה, "דה-מרקר", הפעם בלי לתקוף את העיתון ובכיריו.

"אחד התירוצים-הפתרונות הפופולריים לשכר הנמוך יחסית בישראל הוא הפריון", הוא כותב. "הן בנק ישראל והן האוצר מדברים במנטרה שחייבים להגדיל את פריון העבודה הישראלי כדי להגדיל את השכר. התיאוריה היא שבמשק תחרותי השכר אמור לעלות יחד עם עליית התוצר לעובד (הפריון), ולכן המשק אינו מספיק תחרותי, הפריון לעובד לא עולה דיו והשכר ברצפה". ציפורי לא מסכים עם התיאוריה זו. תוך הסתמכות על כלכלני הפורום לאסטרטגיית-על ממליץ ציפורי לפעול במישורים אחרים, ובעיקר לצמצם את מספר העובדים הזרים.

"לשיעור הגבוה של עובדים זרים בישראל, מסבירים בפורום, יש השלכות רחבות על תמונת העוני והאי-שוויון בישראל", כותב ציפורי, "הן לאור המספר הגבוה של אותם עובדים והן לאור ההתפתחויות האחרונות שחלו בהגירת עובדים לישראל, עם הגעתם של כמה עשרות אלפי מהגרי עבודה מאריתריאה וסודאן, שהשתלבו בענפים כלכליים שונים ובראשם ענפי השירותים הבסיסיים כמו מסעדנות ומלונאות".

הכותרת הראשית של "גלובס" אמש היתה: "הממשלה צפויה לאשר ביום א' ייבוא של עשרות אלפי עובדי בניין מסין". בפנים העיתון מדווחים עמירם ברקת ומשה ליכטמן כי עלות העסקת פועל בניין סיני לקבלנים בישראל מגיעה ל-24 אלף שקל בחודש בממוצע.

הטובה בידידותינו

"ארבעה אנשי ציבור ישראלים הגיעו לוושינגטון בהזמנת ג'יי סטריט", כותב נחום ברנע בטורו שב"ידיעות אחרונות". "[...] הם נפגשו עם רוב מאלי, מבכירי המועצה לביטחון לאומי, ועם 14 חברי קונגרס. הם חזרו משם תחת הרושם שהקמפיין של ישראל נגד ההסכם עם איראן השאיר בוושינגטון אדמה חרוכה. 'יש בקע שאני לא בטוח שייסגר אי-פעם', אמר לי [עמר] בר-לב. 'המשבר הוא גם אצל הדמוקרטים בקונגרס וגם בקהילה היהודית'".

"אני שומע מכל מיני מומחים ופרשנים שמסבירים שהמאבק שהובלנו נגד עסקת הגרעין האיראנית יכול לגרום לנתק, לקריסה ביחסים עם ארה"ב", מצטט ב"הארץ" ברק רביד את ראש הממשלה בנימין נתניהו. "ברור שלא היתה קריסה של יחסים כזאת, גם לא יכולה להיות קריסה של יחסים כזאת, ולכן אני חושב שכדאי לכל המומחים האלה להיות קצת יותר צנועים. אני חושב שאני יודע איך לנווט את היחסים של מדינת ישראל [...] ולשמור גם על היחסים שלנו עם הטובה בידידותינו, ארה"ב".

"אחרי חודשים ארוכים של עימות קשה בין ירושלים לוושינגטון על רקע ההסכם בין המעצמות לאיראן, מקורות ישראליים ואמריקאיים דיווחו על הפחתה משמעותית של המתח בין הצדדים ועל שיפור של ממש באווירה", מדווח אריאל כהנא ב"מקור ראשון", העיתון שבבעלות שלדון אדלסון, פטרונו של נתניהו

"והכי חשוב למי שהיה מודאג", מסיים בועז ביסמוט את טור הפרשנות שלו ב"ישראל היום", העיתון הנוסף שבבעלות אדלסון, "ישראל לא אבודה בעולם והיא גם לא איבדה את אמריקה".

"ראש הממשלה מצביע על כך שהיחסים בין העם האמריקני לישראל זוכים לתמיכה הגבוהה זה 30 שנה; תמיכה שבולטת עוד יותר לנוכח עומק חילוקי הדעות הבוטים מול הבית-הלבן", כותב שלמה צזנה בטורו שבמוסף הפוליטי של "ישראל היום". "[...] נתניהו מאמין שבארה"ב עדיין התמיכה בישראל היא דו-מפלגתית". הטור של צזנה מוקדש, רובו ככולו, להעברת המסרים של נתניהו.

טרור ומלחמה

ב"מקור ראשון" נזכר אסף גבור כיצד הושלך בעבר בקבוק תבערה לעבר מכוניתו: "ואז קילומטרים ספורים לפני הפנייה לעופרים, ראיתי בגבעה הסמוכה לכביש אור אדום מנצנץ. ניסיתי לזהות מה אני רואה, והמשכתי לנסוע במהירות ממוצעת. האור הפך לפתע לנגד עיני לכדור אש כתום, שהתקרב אלי במהירות מצד ימין. הגבתי בזריזות: לחיצה חזקה על דוושת הגז, קול ניפוץ חזק ושקט. מבט חטוף במראה הקדמית חשף מסך אש במקום הכביש השחור. בתוך כמה אלפיות שנייה קלטתי שניצלתי בנס. עוד חצי מטר למעלה, וכדור האש הזה היה מתנפץ לי בתוך האוטו במקום על האספלט השחור".

ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מתארים נעם ברקן ורותם אליזרע שבוע ימים לצד אחמד דוואבשה, הילד בן החמש שמאושפז בבית-החולים שיבא בתל-השומר, אחרי שבקבוק תבערה הושלך לתוך ביתו, שרף אותו והרג את בני משפחתו.

לאורך הכתבה בולטת דמותו של הסב, חוסיין דוואבשה. "בשבועות האחרונים תמונתו של חוסיין מתנוססת בעמודים הראשיים בעיתונים", נכתב עליו. "הוא הפך לדמות מוכרת משני צדי הקו הירוק. צוות צילום, שמגיע כמה שעות לפני כניסת החג, מבקש לראיין אותו. הסב לא מתלהב כל-כך, אבל נכנע לתחינותיה של המפיקה. 'אם זה היה תלוי בי, לא הייתי מתראיין', אומר חוסיין בעברית קולחת. 'אבל אני מבין שחייבים להישאר בתודעה הציבורית עד שהרוצחים יימצאו. אין לי את הזכות להחליט שאני שומר על שתיקה'".

ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה על סרט חדש בשם "האיש שהציל את העולם", המוקדש לסטניסלב פטרוב. בשנת 1983 מנעה החלטה אחת של פטרוב, אז קצין במרכז פיקוח סודי של הצבא הסובייטי, פתיחת מלחמה גרעינית. מערכת ההתרעה הלוויינית של הסובייטים התריעה בפני פטרוב כי האמריקאים שיגרו טילים בליסטיים בין-יבשתיים, אולם הקצין החליט שמדובר בהתרעת שווא ומנע שיגור טילי תגובה. "בשלב מאוחר יותר התברר שהאזעקה נשמעה בגלל תקלה בלוויין", נכתב בידיעה, "שזיהה בטעות את השתקפות השמש מהעננים הגבוהים כשיגור טילים".

תורת הנסתר

שמעון כהן ועמנואל שילה מראיינים ב"בשבע" את הרב זלמן ברוך מלמד, ראש ישיבת בית-אל ומי שייסד את ערוץ 7 ובהמשך את העיתון "בשבע" ("לצורך הגילוי הנאות יש לציין שגם רשת התקשורת של 'בשבע' וערוץ 7 כפופה להנהגתו", הם כותבים בפתח הראיון).

כשהשניים שואלים את מלמד על אותו "רב מהצפון" שנחשד בביצוע עבירות מין, משיב מלמד: "יש אנשים שיש להם כוחות בלתי טבעיים. הדבר הזה אמיתי. אבל מותר להם להשתמש בכוחות האלה אך ורק לחיזוק התורה והיהדות, ובשום פנים לא להשתמש בהם לדבר שאינו כדרכה של תורה. בכלל צריך לצמצם את השימוש בכוחות על-טבעיים. צריך להיות 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך', בלי לחפש עתידות ונפלאות. ואם יש אנשים עם כוחות – צריך לצמצם את השימוש בכוחות הללו אך ורק לחיזוק התורה והיהדות".

עוד מפגש פסגה

בשער "יתד נאמן" מופנים הקוראים ל"כתבה נרחבת ב'מוסף שבת קודש'" העוסקת ב"משמר טהרת הטכנולוגיה". כותרת המשנה קוראת: "הגאון הגדול ר"ד כהן שליט"א והגאון ר"ב ויסבקר שליט"א נועדו לקראת יוכ"פ במעונו של הגאון ר"מ זילבר שליט"א, לשיחה נוקבת על הנסיונות החמורים לפרוץ פרץ בקדושת כרם בית ישראל, הסכנות וההתמודדות עם פרצות הטכנולוגיה החדשות ועל התופעה המבורכת של רבבות אלפי ישראל שהתנזרו מהמכשירים המסוכנים".

עושים לביתם

כמעט בכל גיליון של "בשבע" יש פרסומת שמתחזה לתוכן מערכתי. לפעמים היא כוללת גילוי נאות כלשהו ולפעמים לא. בגיליון האחרון מתפרסמת רשימה מאת קובי אריאלי המקדמת מתן תרומות לעמותת עזר-מציון. הטקסט מעוצב ונקרא כתוכן מערכתי, למעט הגדרת המדור שבמסגרתו הוא מתפרסם כ"מדור מיוחד". זהו גילוי נאות בלתי נאות בהחלט, רחוק מאוד מהמלים "פרסומת" או "מודעה", רחוק אפילו מהביטויים המכובסים "תוכן שיווקי" או "בשיתוף...". עם זאת, יש גם קליעה מסוימת למטרה בהגדרה "מדור מיוחד". בעבר היה הביטוי "בשר מיוחד" אחד משמות הקוד במסעדות ישראליות לבשר חזיר, או בשר אחר שאינו כשר. כך יש להתייחס לתוכן פרסומי המעוצב כמערכתי – תועבה.

תועבה שכזו הופכת לסכנה של ממש לקוראים כשהיא פולשת לתחום שבו היא יכולה לגרום נזק משמעותי, תחום כמו פרשנות כלכלית. זה חודשים אחדים שהמדור הכלכלי של "מקור ראשון" ממומן/ממותג בשיתוף בית-ההשקעות מיטב-דש. בכירי בית-ההשקעות כותבים במדור דרך קבע, ולוגו התאגיד מלווה את המדור. "מקור ראשון" קיבל לאחרונה בעל בית חדש בעל כיסים עמוקים. מצער להיווכח שדווקא בחזית הכלכלית העיתון מוכן לוותר על הפרדה ברורה בין תוכן מערכתי למודעות פרסומת.

סורי

זמן קצר לאחר שהחלו להתפרסם במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", הפכו טורי זרם המחשבה החופשית של הזמר שלמה ארצי מושא ללעג. לאחרונה אף זכו למדור הומוריסטי קבוע בערוץ הברנז'ה של "וואלה". את הביקורת על הטורים אפשר לתמצת כך: בעל הטור מקשקש שברירי אסוציאציות נטולי הקשר והיגיון. הלועגים לועגים, אבל ארצי, ומוסף "7 ימים", בשלהם. הטורים ממשיכים להתפרסם באותו הסגנון מדי שבוע, ממש כמו הידיעות הקבועות בעמודי החדשות על סבבי ההופעות של הזמר. הנה דוגמה לשבריר אסוציאציה נטול הקשר והיגיון מהטור שמתפרסם הבוקר:

בשבוע שעבר עברה המלכה הבריטית את שיא המלוכה (63 שנה וכמה ימים), ואפילו מלכותו של ביבי לא מתקרבת לשיא הזה. מלכים צריכים לבקש סליחה יומיומית מנתיניהם. למה? ככה. אבל אני רוצה לבקש סליחת רוכבים מרוכב אופני מירוץ מבוהל שכמעט נכנס בי בגללי, ומספוז'ניקוב ומביטון שדרכתי להם על הרגל בטעות במסיבה. 'אחי', אמרתי לביטון, 'אני לא נוהג לדרוך על הרגליים לאנשים'. אז סורי".

ענייני תקשורת

לפני כולם. בתחתית עמ' 6 של "גלובס" מדווח לי-אור אברבך כי דו"ח ועדת שכטר לשינוי הרגולציה בשוק התקשורת הוגש לראש הממשלה נתניהו. משום מה הידיעה מלווה בכותרת המתפארת "לפני כולם", וזאת חרף העובדה שאתמול פירסם אברבך את הידיעה באתר האינטרנט של "גלובס" למעלה משעה אחרי שנתי טוקר פירסם ידיעה דומה באתר האינטרנט של "דה-מרקר" (כך לפי זמני הפרסום בידיעות עצמן).

מלמד. לקראת סיום הראיון שערכו שמעון כהן ועמנואל שילה עבור "בשבע" עם הרב זלמן ברוך מלמד, מתעניינים השניים בעמדת הרב בסוגיית התבדלותם/השתלבותם של עיתונאים בני הציונות הדתית בכלי התקשורת של הזרם המרכזי. "בדרך כלל היכולת לעשות מהפכות ושינויים היא בהקמת גופים נפרדים ולא בהשתלבות", אומר להם מלמד. "אלא אם כן אתה מקים תנועה חזקה עם תוכנית עבודה להכשרת עיתונאים ודחיפתם גם על-ידי פעילות פוליטית, ולא להסתפק באמירות כלליות ובמלים בעלמא על כוונה לשנות. אם הדברים לא נעשים בצורה כזו, אז כל אחד שמצטרף לשם בטל ברוב".

וואקנין-גיל. עמיר רפפורט מראיין למוסף "דיוקן" של "מקור ראשון" את הצנזורית הצבאית הראשית לשעבר, סימה וואקנין-גיל, שסיימה את תפקידה באופן רשמי לפני ימים אחדים. וואקנין-גיל, שהתראיינה לאחרונה גם לאתר זה, מתייחסת בין היתר לתדרוכים של גורמי ביטחון בכירים לעיתונאים, וזאת על רקע החקירה המשטרתית נגד הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, שבתדרוך עיתונאים מסר להם מידע סודי.

"חשוב לדעת שיחסי הרמטכ"ל עם כתבים בכירים ועורכים ראשיים נגזרים מהעבר של יחסי דרג בטחוני בכיר עם ועדת העורכים", אומרת הצנזורית לשעבר, "זה הבסיס שממנו התפתחנו. מדובר בשיח מאוד פתוח, שבו הדרג המדיני והבטחוני שיתף את העורכים בדברים חסויים ביותר, שלחלקם אסור היה שייצאו מחוץ לחדר שבו נאמרו. אני מדברת על החומרים הכי רגישים של מדינת ישראל – פעילויות מבצעיות, אמצעי לחימה מיוחדים, קשרי חוץ מיוחדים. [...] לאורך השנים חלו שינויים, אבל הלוגיקה של אינטימיות בין ראש ממשלה, שר ביטחון ורמטכ"ל לבין העיתונאים והעורכים הבכירים נשארה ותקפה עד היום. לכן אני לא אתפלא אם אדם בתפקיד בכיר ירגיש מאוד נוח לדבר עם עיתונאי, מתוך הבנה שזה לא ייצא החוצה".

מרגלית. אחרי שצייץ הכחשה זריזה בתגובה לטור של רביב דרוקר, שטען כי במהלך מלחמת לבנון השנייה העביר מסרים מגבי אשכנזי לאהוד אולמרט, מתפנה דן מרגלית לתגובה ארוכה יותר בטורו שב"ישראל היום". "בעוד מלחמת לבנון מתנהלת חדלנו אולמרט ואני מלדבר, ולא החלפנו מאז מלה", כותב מרגלית.

בהמשך טורו מצדיק מרגלית באופן עקרוני את הנוהג שלו לפתח יחסי קרבה עם מסוקריו. "יש מגלגלי עיניים לשמים, שמנהלים תעמולה תמוהה כאילו אסור לעיתונאי להזמין איש ציבור לביתו, או להיות אורחו, חציל בטחינה תמורת שקשוקה", הוא כותב ומעלה את האפשרות כי מבקריו אינם בטוחים בעצמם שיידעו להפריד בין הפלז'ר לביזנס.

לדעתו, "ביקורתם כלפי אחרים הבוטחים בעצמם קרתנית", שכן "גדולי העיתונאים האמריקנים הזמינו אישי ציבור לבתיהם והוזמנו אליהם. היתרון בכך רב. אמנם השיחה פרטית ואינה לפרסום אלא אם מוסכם אחרת, אבל העיתונאי למד בה מה שאינו יכול להבין בלעדי המגע הישיר".

לסיכום סוגיה זו כותב מרגלית כך: "נדמה לי כי עיתונאים רבים (ובצניעות המתבקשת גם אני) יודעים לנגוס אומצה בחברת פוליטיקאים ולא לקבל כתכתיב את עמדתם והסברם, נכונים כשגויים".

בכמה אומצות נגס מרגלית לצד אולמרט לפני שהבין שחברו מושחת? האם היה עולה בדעתו מוקדם יותר שאולמרט מושחת לולא נגס באומצות במחיצתו?

רייטינג. לי-אור אברבך מראיין ב"גלובס" את שמוליק שם-טוב, מנכ"ל הוועדה למדרוג. בין היתר נשאל שם-טוב על ההחלטה להציג את הרייטינג בישראל בקרב משקי הבית היהודיים, במקום לפי פרטים בקרב כלל האוכלוסייה. "המצג של הנתונים הוא לא שלי", אומר שם-טוב, "אנחנו מפרסמים יום-יום את הדו"ח של כלל האוכלוסייה בישראל, ולצד זה, בגלל שהשוק מבקש, אנחנו נותנים את האוכלוסייה היהודית בלבד".

ועדת המדרוג אכן מפרסמת באתרה מדי יום (אף על פי שבשעה מאוחרת יחסית ופעמים רבות באיחור של יממה) את הנתונים לפי פרטים בכלל האוכלוסייה, אולם בהודעות שהיא מפיצה לא נכלל חתך זה, אלא רק משקי הבית בכלל האוכלוסייה ובאוכלוסייה היהודית. לפני שנתיים, בעקבות סדרת כתבות ופרסומים בנושא, החל אתר "העין השביעית" לפרסם מדי יום את הרייטינג לפי פרטים בכלל האוכלוסייה. הנה הסבר מדוע עשינו זאת, ומדוע שני החתכים שמפיצה ועדת המדרוג מנפחים את הרייטינג באופן מלאכותי ומעוותים את הפרסומים על שיעור הצופים בתוכניות.

יש למה לצפות. ב"ישראל היום" מתפרסמת מודעה לקראת כנס אילת ה-9 לעיתונות, שיתקיים בנובמבר הקרוב. בין המושבים שיתקיימו השנה גם מושב תחת הכותרת "יחסי עיתונאים-דוברים", מושב קבוע בכנס, המערבב בכוונה תחילה וכהצהרת כוונות בין העיתונאים שמגיעים אליו לדוברים ואנשי יחסי-ציבור.

מס רגרסיבי. הנהלת "הארץ" מודיעה לקוראי העיתון כי מחיר גליונותיו יוותר על כנו, על אף הפחתת המע"מ הצפויה בחודש הבא.

קיצוצים. משום מה, מדור המכתבים למערכת "7 ימים" אינו מתפרסם הבוקר.