מפלים ומטעים, וטוב לנו

בחודש שעבר הגיש עו"ד שחר בן-מאיר תלונה ליועץ המשפטי לממשלה נגד "ישראל היום" בטענה כי סקרי דעת הקהל שמתפרסמים בעיתון הם עבירה על חוק איסור אפליה במוצרים. בעקבות פרסומים חוזרים ונשנים באתר זה, עמד עו"ד בן-מאיר על כך שהסקרים של "ישראל היום" נערכים בקרב האוכלוסייה היהודית בלבד, תוך התעלמות מאזרחי ישראל שאינם יהודים, וכי ממצאיהם מוצגים באופן מטעה כאילו הם מייצגים את כלל אזרחי המדינה.

"נא שים את עצמך במקומו של אזרח ערבי הקורא מה דעתו של הציבור בישראל על נושא מסוים, והנוכח כי למעשה 'הציבור' אינו כולל אותו עצמו", כתב עו"ד בן-מאיר בתלונתו. "נא שים את עצמך במקומו של (למשל) יהודי אזרח ארצות-הברית, אשר יקרא תוצאות של סקר שבו ייכתב כי רוב הציבור האמריקאי חושב כך וכך, ואילו באותיות הקטנות ייכתב כי הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הלבנה והנוצרית בלבד. אם תשים לעצמך דוגמאות אלו, תוכל אולי להבין את החומרה שיש באפליה פסולה זו. ודוק, החטא כאן הינו כפול, למרות שהעבירה היא אחת – אפליה (שלא לומר אף גזענות). פעם אחת מוצג שקר גס לקורא כאילו זה מה ש'חושב הציבור' באמצעות הסקר, לאחר מכן מתברר כי המידע נדגם רק בקרב האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל".

לאחרונה הודיעה לשכת פרקליט המדינה לבן-מאיר כי תלונתו הועברה לטיפול המשנה לפרקליט למדינה (פלילי), אולם בינתיים נראה כי ב"ישראל היום" לא מתכוונים לשנות את דרכם. הבוקר, לרגל ראש השנה החדשה שבאה עלינו לטובה, מתפרסם בעיתון עוד סקר אפרטהייד, שנערך בקרב מדגם מייצג של יהודים בלבד אך ממצאיו מוצגים באופן מטעה כאילו הם מייצגים את עמדות "הישראלים", "הציבור" ו"הציבור הישראלי".

תחת הכותרת "ישראלים, וטוב לנו" מדווח סגן העורך אהרון לפידות על ממצאי הסקר, שנערך באמצעות מכון המחקר הגל-החדש בקרב "מדגם אקראי מייצג של 500 מרואיינים מהאוכלוסייה היהודית, דוברת עברית, בגילי 18 ומעלה". השאלה שזוכה לבולטות הרבה ביותר בעיתון היא "האם לדעתך מדינת ישראל היא מדינה שטוב לחיות בה?", שאלה שעליה ענו 73% מהיהודים בחיוב. שאלה נוספות שמובלטת בגרפיקה הנלווית לידיעה היא "עד כמה אתה גאה להיות ישראלי?", שאלה שעליה השיבו 69% מהיהודים "מאוד גאה". אפילו שאלה פוליטית מובהקת ("מי לדעתך מתאים בעת הזאת לכהן כראש ממשלת ישראל?") הופנתה לנסקרים יהודים בלבד, אך התשובות לה מוצגות כמייצגות את עמדת כלל אזרחי המדינה.

העורך הראשי של "ישראל היום", עמוס רגב (צילום: "העין השביעית")

נכון, את "ישראל היום" קוראים בעיקר יהודים, אבל לא רק. וגם אם שיעור הערבים הקוראים באופן קבוע את "ישראל היום" היה אפסי, ראוי היה לעיתון המתיימר לפנות לכלל אזרחי מדינת ישראל לא להפלות לרעה כחמישית מהם בסקרי דעת הקהל שהוא עורך. יתר על כן, אף אם "ישראל היום" יצהיר כי הוא פונה אך ורק לאוכלוסייה היהודית במדינת ישראל, אל לו להציג את ממצאי סקרי האפרטהייד שלו כמייצגים את כלל אזרחי המדינה, שכן מדובר בהטעיה גסה. הטעות הסטטיסטית במדגם של "ישראל היום" אינה 4.4%+/-, כפי שנכתב בשולי כל סקר, אלא קרוב יותר ל-25%+/-.

רק לפני יומיים פורסמו ב"הארץ" ממצאי סקר שנערך אף הוא לרגל השנה העברית החדשה, אך בשונה מהסקר של "ישראל היום", כלל הסקר של "הארץ" גם נשאלים שאינם יהודים. ביצוע סקר מהימן בקרב מדגם המייצג את כלל אזרחי המדינה הוא משימה אולי מעט יקרה יותר, אולי כזו שתעורר את זעמם של כמה מקוראי "ישראל היום" שאינם רואים במי שאינו יהודי אזרח שווה זכויות, אולם זו משימה אפשרית בהחלט. כל הדרוש לבצעה הוא החלטה של ראשי מערכת "ישראל היום", ובראשם העורך הראשי עמוס רגב, כי אין ברצונם להמשיך להיות גזענים חשוכים.

מצב הלאום

"מצב האומה" היא הכותרת הראשית של "מעריב" הבוקר, המפנה לניתוח שעושה בן כספית לממצאי סקר שנערך עבור העיתון על-ידי מכון פאנלס-פוליטיקס. על-פי הדיווח בעמודי הפנים, הסקר של "מעריב" נערך בקרב "מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל – מגיל 18 ומעלה". מניסוח זה ניתן להבין כי המדגם אינו מוגבל ליהודים בלבד. עם זאת, מנוסח השאלות, מהתשובות להן ומהכתיבה של כספית על אודותיהן, כלל לא ברור אם אכן נכללו לא-יהודים במדגם.

כך, לדוגמה, מפרט כספית את ההגדרות העצמיות שנתנו הנסקרים בנושאי דת (חרדים, דתיים, מסורתיים וחילונים); על התשובות לשאלה מי נוסע בשבת ומי נמנע מכך; ועל המקומות שבהם הנסקרים העידו כי יחגגו את ראש השנה. לא ברור היכן לא-יהודים נכנסים להגדרות הללו, ומדוע אין אף שאלה המתייחסת ישירות אליהם.

הפתרון הציני

"האם לדעתך מדינת ישראל צריכה או לא צריכה לפתוח את שעריה בפני הפליטים מסוריה, מעיראק וממדינות נוספות?", נשאלו היהודים שנסקרו על-ידי "ישראל היום". 78% מהם השיבו בשלילה. מותר להניח ששיעור השלילה היה יורד לו גם אזרחי ישראל הלא-יהודים היו יכולים להשתתף בסקר, אזרחים שקרובי משפחתם הפכו בעצמם לפליטים עם כינון מדינת ישראל וההחלטה העקרונית שלא לאפשר למאות אלפי הנמלטים מאזורי המלחמה לשוב לבתיהם.

מכל מקום, שאלת הפליטים ומבקשי המקלט אינה רק שאלת סקר אפרטהייד, היא גם שאלה עקרונית שמעסיקה בימים אלה מדינות רבות בעולם, על רקע מיליוני הפליטים, רבים מהם מסוריה, שמבקשים להגיע לאירופה.

"בטעם רע: פליטים שוכנו בבוכנוואלד", נכתב בכותרת המתפרסמת בתחתית שער "ישראל היום" הבוקר. אלי לאון ודניאל סיריוטי מדווחים, על סמך פרסום של ה"דיילי מייל", כי 21 "פליטים" ו"מהגרים" מתגוררים זה חודשים אחדים במבנים הנמצאים במחנה הריכוז לשעבר. אחד מהם מוגדר ב"ישראל היום" כ"מבקש מקלט צעיר מאריתריאה". ל"דיילי מייל" אמר: "טוב לי כאן, לרבים אין אפילו את זה". לו היה מוצא את עצמו במתקן הכליאה חולות שבנגב, ולא בבוכנוואלד שבגרמניה, היה מכונה ב"ישראל היום" "מסתנן".

גם בעיתונים האחרים מדווח על השימוש שעושה ממשלת גרמניה במבנים הנמצאים באזור מחנה הריכוז לשעבר כדי לשכן פליטים ומבקשי מקלט. ב"ידיעות אחרונות" נלווית לידיעה רשימת דעה קצרה מאת כתב העיתון לענייני שואה ותקומה, נח קליגר, וזאת תחת הכותרת "הפתרון הציני".

קליגר יוצא נגד מה שהוא מגדיר כ"פלישה ההמונית לגרמניה" ולועג לניסיון "לסייע לפליטים המוסלמים האומללים כביכול" (אגב, מרבית אוכלוסיית אריתריאה נוצרית. אפשר שבין מבקשי המקלט בבוכנוואלד ישנם גם לא-מוסלמים). מסקנתו של הניצול משואת יהודי אירופה, הכותב באופן קבוע בעיתון "ידיעות אחרונות" על האירוע המכונן, אינה כי ראוי לסייע לפליטים ולמבקשי מקלט, אלא כי יש לשמור ראשית לכל על כבודם של נרצחי הנאצים.

בהמשך טורו מציע קליגר, בלשון סגי נהור, לאפשר ל"פולשים האומללים" להשתכן בתשלובת המוות של אושוויץ בפולין. אולם, מדגיש הכותב, במדינה זו עלולה להתעורר בעיה, שכן פולין "אינה מוכנה כלל לקלוט פליטים מוסלמים, וגם אלה אינם חפצים כלל להתיישב במדינה שלא מוכנה להעניק להם מגורים, מזון, טיפול – בקיצור, הכל – בלי לדרוש מהם לעבוד". אפשר לקחת את הפתרון הציני של קליגר צעד אחד קדימה: לשכן מאות אלפי פליטים במחנות ריכוז ברחבי פולין, אך זאת תוך אילוצם לעבוד בעבודות פרך תמורת קורת הגג הרעועה והמזון הדלוח שיקבלו. כדי להקל על דרישות כוח האדם שמפעל כביר שכזה ידרוש, אפשר למנות פליט אחד שיפקח על קבוצה של עובדי כפייה. נקרא לו קאפו.

מתחת לטור של קליגר ולידיעה על מבקשי המקלט באירופה מתפרסמות שתי מודעות. האחת מעודדת את הקוראים להיכנס לאתר החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה, כדי לברר אם הם היורשים החוקיים של עשרות אלפי נכסים שונים. האחרת, תחת הכותרת "צדקה תציל ממוות", מעודדת עזרה לנזקקים.

המשך הגזענות הממשלתית בדרכים אחרות

לפני כשנה פירסמה רשות האוכלוסין וההגירה מקבץ נתונים לרגל תשע"ה, שבאה עלינו לטובה. בין היתר פירסמה הרשות הממשלתית את רשימת השמות הנפוצים בישראל, אולם השמיטה דווקא את השם הנפוץ ביותר – מוחמד. גילוי ההשמטה עורר סערה זוטא, שהחלה ב"הארץ", אך הגיעה גם לכלי תקשורת של הזרם המרכזי, דוגמת אתר ynet מבית "ידיעות אחרונות".

שנה חלפה ורשות האוכלוסין, כך נראה, למדה את הלקח. השנה פירסמה רשימה של השמות הנפוצים שכוללת את השם מוחמד, אשר גם בשנה החולפת ניתן למספר הגדול ביותר של תינוקות שנולדו בישראל. היו כלי תקשורת שדיווחו על הנתון כפשוטו, היו כלי תקשורת שהתעלמו כליל ממי שאינו יהודי, והיו שלקחו על עצמם את מלאכת ההפרדה בין תינוקות יהודים לשאינם יהודים.

בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" הבוקר מתפרסמת ידיעה מאת דני אדינו אבבה תחת הכותרת "שמות השנה". לפי כותרת המשנה, "במקום הראשון: תמר ונעה לבנות, אורי ואיתן לבנים". השם "מוחמד" מוזכר רק בעומק הידיעה, כשם הפופולרי ביותר בקרב האוכלוסייה הלא-יהודית. לא מצוין כלל, ובוודאי שלא בכותרת הידיעה, כי לפי נתוני רשות האוכלוסין, השם "מוחמד" הוא גם השם הנפוץ ביותר בקרב כלל התינוקות שנולדו בשנה האחרונה בישראל.

אותה קבוצת תקשורת, שלפני שנה דיווחה על כך שהשם מוחמד "הוסתר" ו"הוצנע" ברשימה של הרשות הממשלתית, מצניעה בעצמה את השם הלא-יהודי, ומסתירה את העובדה כי יותר תינוקות נולדו בישראל עם שמו של הנביא המוסלמי מאשר עם השמות אורי או איתן.

יהודית ואינפנטילית

"די ל'יהודית'", קוראת כותרת למאמר מאת גדעון לוי המתפרסם במדור הדעות של "הארץ". לוי טוען כי "בבסיס הכל עומדת האובססיה: ישראל חייבת להיות, בכל מחיר, מדינה יהודית", ומביע תקווה כי תכונן בישראל "קהילה של דמוקרטים, ליברלים וחילונים שתיאבק נגד הקהילה הפונדמנטליסטית, האנטי-דמוקרטית והלאומנית".

בסקר "מעריב" המתפרסם הבוקר נשאלו הנסקרים על יחסם להגדרת מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית. 43% מהנסקרים חושבים שהיהודית קודמת לדמוקרטית, 31% חושבים ההפך ו-25% השיבו ששני הערכים חשובים באותה המידה. בן כספית מציין כי 48% מהנסקרים שהגדירו את עצמם חילונים חושבים שהדמוקרטית קודמת ליהודית, ואילו 81% מהנסקרים שהגדירו את עצמם דתיים חושבים שהיהודית קודמת לדמוקרטית.

ב"ישראל היום" מתוודה אמילי עמרוסי כיצד חשקה לגנוב ממדפי הספרים בבתי ישראל את כל העותקים של "קיצור תולדות האנושות" מאת יובל נח הררי, וזאת משום שהררי כופר בתיאור בריאת העולם שמופיע בפרק א' של ספר "בראשית". אמרוסי קובעת כעובדה ש"העולם נברא לפני 5,776 שנים. היום, ראש השנה, הוא היום שבו נוצר האדם מהאדמה. סבא אדם בן 5,776, השמש והירח בני 5,776 פחות יומיים". בהמשך היא מאחלת, לרגל השנה החדשה, "יום הולדת שמח, עולם!".

טוסקנה שבגליל

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" נחלקת לשני חצאים. באחד ("שנה שקטה, בזכותם, בזכותן") מופנים הקוראים לכתבה מאת חן קוטס המתפרסמת במוסף החג של העיתון ומוקדשת ל"נשות המח"טים הכי קרביים בצה"ל, שמגויסות לצד בעליהן כדי שלכולנו תהיה שנה בטוחה". בחצי האחר ("שנה מתוקה") מופנים הקוראים לחמש רשימות חגיגיות לרגל השנה החדשה, המתפרסמות בכפולה הפותחת של העיתון. הרשימה הראשונה נכתבה על-ידי חנוך דאום, שהולך בדרכי יאיר לפיד ומדבר בשם "רוב" מדומיין המייצג איזשהו אמצע דרך אידילי, רוב טוב ואופטימי ואוהב ופטריוטי.

הטור של דאום מתקתק ומלא תקווה, אך הוא מחוויר לעומת טור הדעה הבודד שרואה אור בכפולה הפותחת של "ישראל היום", מאת הרב, הד"ר והעו"ד חיים שיין. בדומה לדאום, גם שיין פותח בקביעה כי "לקראת ראש השנה תשע"ו, אזרחי ישראל ברובם הגדול גאים במדינתם ובהישגיה", אולם מיד בהמשך פוצח בעל הדעה בשיר הלל כללי למדינת ישראל ("הנס הגדול ביותר במאה ה-20"), צה"ל, הכלכלה הישראלית ואפילו הפריפריה ("הנגב מתעורר משממונו, והצפון מתחבר במהירות למרכז. בתוך שעה וחצי אפשר להגיע לטוסקנה שבגליל"). אם לא די בכך, שיין נוטל לעצמו את הזכות לשלוח רמז מאיים לעבר שלטון האייתוללות ("גם האיראנים, אף שיש להיזהר מפניהם, יודעים שאבק ואובך אינם דוקא גזירה אטמוספירית").

"ורק יוסי שריד, שר חינוך לשעבר, מהשרידים האחרונים של השמאל הקיצוני, זועם", כותב שיין בעקבות מאמר שפירסם שלשום שריד ב"הארץ". "[...] אז אם המדינה לא מתאימה ליוסי שריד, הריני מציע לו לעבור לברלין. הוא יפגוש שם אלפי ישראלים עייפים ממשא האומה".

"הכל טוב ומי שרע לו שיעזוב" היא הכותרת הצינית למאמר מאת רוגל אלפר, המתפרסם הבוקר במדור הדעות של "הארץ".

עוד שתי כותרות ראשיות

הכותרת הראשית של "ישראל היום" מוקדשת למאבק מעצמות על רקע המלחמה בסוריה – "רוסיה לארה"ב: תיזהרו לא לפגוע בחיילינו בסוריה". צמוד לה מתפרסמת הכותרת "בנובמבר: נתניהו ואובאמה ייפגשו". ארז לין ושלמה צזנה מדווחים כי ב-9 בנובמבר ייערך המפגש הראשון בין ראשי המדינות מאז חתימת ההסכם עם איראן. העיתון, שהצניע שלשום את הניצחון של אובמה בסנאט האמריקאי, מדווח הבוקר כי "אובאמה יכול להיות מרוצה מההתפתחויות בגבעת הקפיטול בסוף-השבוע, משום שהמיעוט הדמוקרטי בסנאט הצליח לסכל את ההצבעה על הסכם הגרעין עם איראן באמצעות מנגנון הפיליבסטר (הליך פרוצדורלי שמונע נעילת דיון ועריכת הצבעה)".

בעוד שכתבי "ישראל היום" מתעמקים באפשרות שמיטש מק'קונל, מנהיג הרוב הרפובליקאי בסנאט, ינסה בכל זאת להילחם בהסכם האיראני, ב"הארץ" מוקדשת הכותרת הראשית לשיתוף הפעולה הבטחוני המתהדק בין ישראל לארה"ב. ברק רביד מדווח על שיחות ראשוניות שהחלו בשבועיים האחרונים, ואמורות להתפתח בעתיד הקרוב לדיונים מדיניים-בטחוניים בדרג הבכיר ביותר.

עושים לביתם

כל עמ' 8 במוסף החג של "מעריב" (עורך: יובל פיס) מוקדש למאמר מאת כותב אורח בשם יאיר סרוסי, שבימים כתיקונם משמש יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים. לרגל השנה החדשה שוטח סרוסי את האני-מאמין שלו בנוגע למשבר האשראי העולמי מלפני שבע שנים, מערכת היחסים הכלכליים בין ישראל לארה"ב וחשיבותו של החינוך בישראל. בראש המאמר, מעל הכותרת, תצלום נאה של המחבר.

למי שאין ברשותו "מעריב" נעניק טעימה מהחוכמה: "אין איש החולק על כך כי גם במאה ה-21 הטכנולוגיה תמשיך בחדירתה לכל תחומי חיי היומיום שלנו"; "אל לנו לנוח על זרי הדפנה ולהשלות את עצמנו שהצלחות העבר מבטיחות לנו שגשוג גם בעתיד"; "אל לנו לשכוח שהעולם אינו קופא על שמריו".

מדוע קוראי "מעריב", והכוונה כאן אינה לאנשים חשובים מאוד שנתקלים בסרוסי באירועים חברתיים ומקבלים את העיתון בחינם לביתם, אלא לאנשים שממש שילמו מכיסם כדי לקבל את גליון החג הזה, מדוע הם צריכים להיתקל במאמר של יו"ר בנק הפועלים? אולי יש קשר ליחסי הגומלין העסקיים בין "מעריב" לבנק, שבמסגרתם מפרסם העיתון מדור קבוע בשיתוף/מימון הבנק.

חייל בדבש

בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום שבו נראים ארבעה חניכי קורס מפקדי טנקים טובלים תפוח בדבש. בכפולה הפותחת של "מעריב" מתפרסם תצלום של שלושה חיילים טובלים תפוח בדבש.

בשער "ישראל היום" מתפרסם תצלום של סגן ש' טובל תפוח בדבש על רקע מטוס קרב. בכפולה הפותחת של העיתון מתפרסם תצלום נוסף, שבו נראים שלושה חיילים מגדוד 603 של ההנדסה הקרבית טובלים תפוח בדבש. על פני כל שער מוסף החג של "ישראל היום" מתפרסם תצלום של עוד חיילים וחיילות כשתפוח בדבש בידם.

ב"הארץ" אין ולו תצלום אחד של חייל או חיילת טובלים תפוח בדבש.

מונופול הגז

בטור סיכום השנה של דן מרגלית, המתפרסם הבוקר במוסף "ישראל היום", מתייחס המחבר בין היתר ל"מאבק על מתווה הגז". לפני שהוא מדמה את שלי יחימוביץ' למי שיוצאת נגד "פרות הבשן", ה"עושקות דלים, רוצצות אביונים", ואת בנימין נתניהו לאותם חכמים אשר אמרו "איזהו עשיר? השמח בחלקו"(!), כותב מרגלית כי המאבק על מתווה הגז היה קרב על כסף, "אך לא רק על כסף". לדבריו, "מה שמתרחש מאחורי הקלעים מעניין יותר מן הגלוי, הידוע. האפל מרתק מן ההמחאה במיליארדים". מרגלית אינו מפרט במאומה למה כוונתו ואינו חולק עם קוראי "ישראל היום" את המידע שהוא טוען שנמצא ברשותו בנוגע לאחורי הקלעים של סוגיית מתווה הגז.

בפתח המוסף "ממון" מראיין סבר פלוצקר את דייוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, לרגל פרישתו מהתפקיד. "הדילמה או תחרות או גז היא מלאכותית", אומר גילה. "יצר אותה מונופול הגז". "כלומר, אתה סבור שהמדינה יכלה להגיע עם חברות הגז למתווה טוב יותר מבחינתה?", שואל פלוצקר. "בהחלט", משיב גילה. "לו ננקטה עמדה קשוחה יותר, אפשר היה להשיג גם וגם – גם יותר תחרות וגם יותר גז. בהסכמה, לא בחקיקה".

פרופ' דייוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים (צילום: פלאש 90)

בהמשך הראיון שואל פלוצקר את גילה אם אישור המתווה בכנסת שינה את עמדתו. גילה משיב שהאישור רק חיזק אותו בעמדתו. "אלמלא סירבתי לחתום על המתווה המנוגד לדעתי המקצועית, כל הנושא לא היה מגיע לדיון ציבורי ופרלמנטרי. העניין היה נסגר הרחק מעיני הציבור, שלא היה מודע לבעייתיות המהלך. להפך – היה מתקבל הרושם המוטעה שגם מי שאחראי על הגנת התחרות מסכים וחותם. אבל במתווה שאושר יש מראית עין של תחרות, לא תחרות ממשית".

מעט אחר-כך, בתשובה לשאלת פלוצקר על אפשרות שהמדינה תלאים את מאגר לווייתן, אומר גילה: "בהחלט ייתכן שלא יהיה מנוס מכך שהמדינה תחזיר לעצמה את הבעלות על מאגר לווייתן ותשקיע בפיתוחו. [...] מבחינתי התערבות המדינה מוצדקת כאשר הפקת הגז מהמאגר תהפוך למוצר ציבורי – כלומר כאשר הציבור ככלל יפיק מכך תועלת כלכלית, למרות שהמשקיע הפרטי לא ירוויח ואפילו יפסיד".

לפי סקר "מעריב" המתפרסם הבוקר, 22% מהנסקרים סבורים שמתווה הגז טוב לאזרחי ישראל ואילו 45% סבורים שהוא טוב לחברות הגז.

ענייני תקשורת

רביב דרוקר מקדיש את טורו השבועי ב"הארץ" לגבי אשכנזי וכותב אגב כך על היחסים שהיו בין אשכנזי לעיתונאי "ישראל היום" דן מרגלית. לדבריו, במהלך מלחמת לבנון השנייה "העביר מרגלית מאשכנזי, עדיין מנכ"ל משרד הביטחון, מסרים לראש הממשלה אהוד אולמרט". בתגובה צייץ הבוקר מרגלית כי טענה זו היא "הבל ורעות רוח".

במוסף "דה-מרקר", המוקדש הבוקר לשאלה "מה היה קורה אילו", מציין עורך "הארץ" אלוף בן כי ידע לקרוא ולכתוב כבר בגיל ארבע, אז כינו אותו חבריו "הפרופסור".