לאטמה
אתר לביקורת התקשורת וסאטירה
סדר יום: למה שתתעצבן לבד?
נוסד: דצמבר 2008
עוד משהו: סרטון סאטירי של האתר על אירועי המשט הטורקי זכה למיליוני צפיות ברשת. החודש זכה האתר בפרס לביקורת התקשורת של אגודת "לדעת"
ב"עין השביעית" דווח לאחרונה על מחקר שמצא כי התקשורת הישראלית בתקופת חתימת הסכמי אוסלו היתה מוטה לטובת תמיכה בהסכם, ולמעשה כשלה במילוי תפקידה הדמוקרטי כמתווכת מידע הגונה להמונים. במערכת לאטמה התקבלה הידיעה הזאת בצחוק מר. "בקרוב יפרסמו שנמצאה יבשת חדשה וקוראים לה אמריקה", אמר לי אחד מחברי המערכת.
ההכרה בכך שהתקשורת הישראלית מוטה לצד אחד במפה הפוליטית היא, בשביל מספר גדל והולך של אנשים, ברורה מאליה. מסוג האמיתות הבלתי כתובות שעורכי עיתונים רואים עצמם פטורים מלהתייחס אליהן. רק אם ניתן לערער עליהן הן יקבלו כותרת, על דרך השלילה, למשל כשמתפרסם מחקר העוסק בביקורת התקשורת ואפשר לתת לו כותרת כמו "סופית: התקשורת לא שמאלנית" (כותרת אמיתית שהתפרסמה באחד העיתונים).
היגיון דומה מנחה את עורכי העיתונים ביחסם להרבה סוגיות אחרות. כולם יודעים על האפשרות שערבים פלסטינים ינסו להרוג יהודי אם זה יתעה לכפרם, לכן אין צורך להדגיש זאת וניתן לדווח על אירוע כזה תחת כותרת אינפורמטיבית נוסח "ישראלי תעה בדרך והותקף באבנים". ערבי פלסטיני שסייע למשפחה יהודית להינצל מלינץ' הוא בגדר חדשות, לעומת זאת, לכן אירוע כזה יודגש בכותרת בסגנון "ניצלו בזכות פלסטיני".
העורך אינו נדרש להסביר למה לא נכתב בכותרת "ערבים ניסו לעשות לינץ' במשפחה יהודית"; זה קומון-סנס. רק כשיש ערבי שהולך נגד הזרם ומציל יהודים, הדבר זוכה לכותרת. העורכים נהנים מכך שקוראיהם מכירים את המציאות גם בלי קשר לכותרות העיתון שהם עורכים, וכך הם מבינים בעצמם כמה דברים על העולם ויודעים למה ערבי שסייע ליהודי או מחקר שמצא כי התקשורת אינה שמאלנית הם נושאים לכותרת בעיתון, ואילו ערבי שרוצח יהודים או טענה שהתקשורת היא שמאלנית אינם כאלה.
באופן אישי הפכתי למבקר תקשורת בגיל 15, כשחתמו על הסכמי אוסלו. כמו כל עם ישראל (כולל חברי ממשלתו כנראה), קיבלתי את הדיווח על ההסכם המתגבש בין מדינת ישראל לארגון הטרור אש"ף ממהדורת החדשות היומית בערוץ הטלוויזיה הממלכתי והיחיד במדינה (ערוץ 2 המסחרי צעד אז את צעדיו הראשונים).
איני זוכר את הטקסט בפי המגישה כשבישרה על ההסכמים, אני זוכר רק את הוויז'ואל, כלומר את השקופית מאחורי הקריינית. היתה שם המלה "אש"ף" בתכלת על רקע לבן, או אולי בלבן על תכלת, אולי אפילו היתה שם איזו יונה ברקע. התמונה נחרתה בזכרוני דווקא משום שנעשה בה שימוש בעבר, רק בצבעים אחרים; הייתי רגיל לראות את המלה "אש"ף" באדום על רקע שחור.
שינוי הצבעים בהתאם לאידיאולוגיה השלטת במסדרונות הטלוויזיה הממלכתית הציב בפני, כאדם צעיר שרק מתחיל להבין איך עובדים דברים בעולם, דילמה רצינית: למי להאמין? אם אש"ף הוא ארגון טוב במהותו, למרות אי אלו סכסוכי עבר שזה עתה נפתרו, מדוע הצגתם אותו עד עכשיו כמפלצת בשחור ואדום? אם הוא אכן ארגון הטרור הרצחני שסיפרתם לנו שהוא, כיצד הפך במחי חתימה על נייר והחלפת שקופית על-ידי העורך הגרפי לארגון שוחר שלום?
לפחות בשבדיה קנו את הסיפור שסיפרה השקופית החדשה והעניקו פרס נובל לשלום לראש ארגון הטרור הנודע לשמצה. אנחנו לא קנינו אותו. כולנו, כל החברים בלאטמה, נושאים איתנו סיפורים כאלה על התקשורת הישראלית. רגעים שבהם התרעומת החרישית שמלווה את ימינו כמו זמזום רקע לא ממוקד הפכה לרעש גדול, למכה בפרצוף, לחנק.
הנה עוד סיפור קטן: יום שישי אחד בדצמבר 2007. היה יום בהיר ושמשי, כמו הרבה פעמים בדצמבר בישראל. נסענו ברכב המשפחתי והאזנו לגלי-צה"ל. בתחנה הפיקו רצף משדרים מיוחד לציון פרוץ האינתיפאדה הראשונה 20 שנה קודם לכן. זאת היתה נסיעה קצרה והספקנו לשמוע רק את הפתיחה החגיגית של המשדר: הוא נפתח בשירו של אמיר גלבוע "פתאום קם אדם" בביצוע שלמה ארצי.
על רקע השיר הציג פרח שדרים צעיר את המשדר לציון האינתיפאדה הראשונה, ובקולו ליבלבה עליצות שאין לטעות בה. היושבים ברכב, ישראלים יהודים שאיבדו חברים ושכנים לטרור האסלאמי המקומי וחוו את אימי האינתיפאדה הראשונה והשניה מהצד היהודי של המתרס, חשבו לרגע שהם מאזינים לרדיו הפלסטיני בשפה העברית.
כולנו הפכנו למבקרי תקשורת מתוך תחושות החנק, הבושה וחוסר האונים האלה. משום מה, התסכול המתמשך של צרכני התקשורת הישראלית לא היתרגם למרד צרכנים, והשוק החופשי המהולל של מדינת ישראל טרם הצמיח מתוכו ערוץ טלוויזיה שיבטא את הלך רוחם הציוני למדי, מה שנקרא היום בתקשורת "ימני", של המתלוננים הרבים. "אם אין לנו ערוץ חדשות נורמלי", חשבה לעצמה קרולין גליק, ההוגה, המייסדת והעורכת הראשית של לאטמה, "לפחות נתלונן באופן יצירתי". כך קם לו, קצת לפני מבצע עופרת-יצוקה בעזה, אתר לאטמה לביקורת התקשורת.
אבישי עברי הוא עורך התוכן של אתר לאטמה