שנת 2012 נועדה להיות שנת המהפך ב"מעריב" שבשליטת נוחי דנקנר. אחרי שחברת האחזקות דסק"ש נכנסה ב-2011 לחברה עם תוכניות גדולות, ראתה שההנהלה הקיימת אינה מצליחה לעצור את ההפסדים הכבדים ומינתה הנהלה חדשה ויקרה יותר תחתיה – הציפייה היתה שהעיתון המדמם מיליונים מדי חודש ישנה סוף-סוף כיוון.

תחזית ראשונית לרווחי "מעריב" עד סוף 2012 הגיעה אל דני יעקובי כבר ביולי 2011. לפי תחזית זו, במקום להפסיד כ-100 מיליון שקל כמו בשנים קודמות, "מעריב" יפסיד ב-2012 "רק" 27 מיליון. הכיצד? בקיצור נמרץ, ההכנסות יעלו בעשרות אחוזים וההוצאות יירדו בעשרות אחוזים. תחזית רב-שנתית שהוכנה באותו זמן ניבאה ל"מעריב" רווח צנוע של כ-14 מיליון שקל בשנת 2014. תחזית מאוחרת יותר, מנובמבר 2011, היתה אופטימית פחות, אולם גם היא צפתה כי העיתון יפסיד בשנת 2012 רק כ-55 מיליון שקל. אף אחת מהתחזיות האופטימיות האלה לא התממשו.

היו"ר יעקובי, דצמבר 2011: "זה נראה רע שלקראת סוף דצמבר לחברה אין תוכנית עבודה". סמנכ"ל הכספים השיב: "נכון, אבל זה המצב"

בשלהי דצמבר 2011, כהקדמה להזרמת כספים נוספת מדסק"ש על-ידי רכישת אגרות חוב של העיתון, ביקשו ברשות ניירות ערך לדעת אם ב"מעריב" עתידים לעדכן את הדו"ח האחרון שפירסמו לציבור בנוגע לתזרימי המזומנים בחברה. טל פרס, סמנכ"ל הכספים, כתב ליו"ר יעקובי כי לדעתו אין מקום לעדכון הדו"ח בשלב זה, והוסיף כי כדאי להודיע לרשות כך:

"נכון למועד זה, טרם גובשה תוכנית עבודה לשנת 2012, ולא שונו הנחות העבודה ששימשו בבסיס דו"ח תזרים המזומנים הפומבי שפירסמה מעריב במסגרת דו"ח רבעון 3 2011. הכוונה היא שלאחר כניסתו של המנכ"ל החדש יגובשו תוכנית אסטרטגית ותקציב עדכני, ויובאו לאישור הדירקטוריון. התהליך אמור להסתיים בסוף חודש ינואר 2012".

"זה נראה רע שלקראת סוף דצמבר לחברה אין תוכנית עבודה", כתב יעקובי לפרס. "נכון, אבל זה המצב", השיב סמנכ"ל הכספים.

שער המוסף "עסקים", 27.4.12

על אף שבדצמבר 2011 עדיין לא היתה תוכנית עבודה מסודרת לשנה הבאה, בינואר 2012 שוב נשבה רוח של תקווה באוויר. המנכ"ל טל רז נכנס באופן רשמי לתפקיד ומיד הקים "חמ"לים", כלשונו, שנועדו להיפגש על בסיס קבוע ולקבל החלטות בתחומם: חמ"ל תפעול ושירות, חמ"ל הכנסות, חמ"ל הוצאות.

במהלך דצמבר וינואר גובשה תוכנית העבודה לשנת 2012, וביום האחרון של ינואר הגיע רז לדירקטוריון החברה כדי להציג את התקציב לשנה הקרובה. "תחזית ינואר לא מעודדת", כתב יעקובי לרז יום לפני ישיבת הדירקטוריון. "תחשוב כיצד אתה מתייחס למספרים אם תישאל שאלה לגבי חודש ינואר". הוא לא נשאל.

"בשנת 2012 המיקוד העיקרי של מעריב הינו איזון החברה והפסקת הדימום בדרך של הגדלת ההכנסות וקיטון ההוצאות", אמר רז לחברי הדירקטוריון. "משימה נוספת העומדת בפנינו הינה בניית אמון בקרב עובדי החברה, בחברה, בהנהלה ובמוצר". בהמשך הישיבה הוסיף רז: "ככלל יעד החברה לשנת 2012 הוא לשרוד תוך צמצום ההפסדים; בשנת 2013 עלינו להתמקד במעבר מפרינט לדיגיטל".

אולם עוד לפני ששנת 2012 הגיעה לאמצעה כבר היה ברור כי התוכנית האופטימית שהוצגה לדירקטוריון לא תתממש. מוסף התרבות החדש "ז'ורנל" התגלה כאסון כלכלי שהפסיד כחצי מיליון שקל בחודש, התוכנית להעביר את הפצת העיתון לחברת הפצה חיצונית ובכך לחסוך סכום ניכר נתקעה, והרעיון למכור את בית-הדפוס נבלם גם הוא.

בכתבה שמפרסם היום נתי טוקר ב"דה-מרקר" הוא מתאר בפירוט כיצד דירקטוריון "מעריב" ודירקטוריון בעלת השליטה דסק"ש הזרימו לחברה במהלך 2012 עוד ועוד כספים, גם לקראת הקריסה הסופית, כשהיה ברור לכל כי אין להנהלת "מעריב" תוכנית עבודה מסודרת שתוכל לחלץ את העיתון מהפסדיו ולאפשר לו להחזיר את חובותיו.

מדברים שנאמרו בישיבות הדירקטוריון עולה כי האסטרטגיה של החברה היתה בעיקרה הנשמה כספית סדירה מחברת-האם, דסק"ש. טקטית אמנם הצליחו בעיתון לצמצם מדי פעם את ההוצאות באמצעות פיטורי עובדים, והקדישו זמן לצעדים טקסיים כמו בקשתו של נוחי דנקנר מחברי ההנהלה לבצע כל אחד במשך שעה כל יום שיחות לשימור לקוחות, אך ההכנסות הלכו והצטמקו.

"תוצאות 2011 גרועות יותר מתוצאות 2010 בכל הפרמטרים", אמר רז באחת מאותן ישיבות. "לגישת החברה יש לפעול ראשית לעצירת הדימום", אמר רז כשנשאל בנוגע לתוכנית מקיפה. בהזדמנות אחרת, כשנשאל אילו מהלכים נעשו לשיפור תדמיתו של "מעריב", השיב: "על-פי הסקרים, תדמיתה הגרועה של החברה חוסמת אותנו מעלייה במספר המנויים".

בית "מעריב" בזמן הפגנת עובדיו נגד נוחי דנקנר, ספטמבר 2012 (צילום: העין השביעית)

"מתי אתה הבנת שצריך להרים ידיים ועשיתם טעות עם 'מעריב'", שאל עו"ד רם דקל את עמי אראל, מנכ"ל דסק"ש בזמן שזו שלטה ב"מעריב", כשהעיד בבית-המשפט המחוזי מרכז. "בסביבות אפריל-מאי-יוני 2012", השיב אראל. "מה קרה דווקא אז?", התעניין דקל, ואראל השיב: "מפני שגם ההנהלה החדשה שהבאנו, לא ראיתי שמסוגלת לסגור את העניין הזה. לא היה לי עוד למה להמתין. אנחנו כמעט שנה עוסקים בדבר הזה, ואני לא רואה איך אנחנו מבריאים אותו. מצד שני, הזמן שעומד לרשותי לתמוך בדבר הזה הצטמצם בצורה דרמטית, גם המצב של דסק"ש, ואז עם כל הכאב אמרתי שנצטרך או למכור את החברה הזו או לסגור אותה".

באותה עדות הסביר מנכ"ל דסק"ש לשעבר מה היה לשיטתו ההיגיון שעמד מאחורי רכישת "מעריב" בתחילת 2011. לדבריו, בדסק"ש רצו ליצור סינרגיה בין "מעריב" כגוף תוכן לבין חלקים אחרים בזרוע התקשורת של אי.די.בי, כמו נטוויז'ן וסלקום. אראל הדגים זאת באפשרות לחלק למנויי סלקום תוכן בלעדי של "מעריב" למכשירי טאבלט. תכתובת פנימית שהגיעה לידי "העין השביעית" מעלה כי גם אם זה אכן היה המניע לרכישת "מעריב" על-ידי דסק"ש, כפי שאראל טוען, בחברה-האם לא מיהרו לפעול על-פיו. ב-13.2.12, כשנה אחרי שדנקנר יזם את ההשתלטות על "מעריב", כתב חגי לירן, עובד דסק"ש, לדני יעקובי: "בוקר טוב דני, הצעתך לקחת את היוזמה ולקדם את שת"פ התוכן בין 'מעריב' לסלקום התקבלה בברכה אצל עמי". במלים אחרות, כשמונה חודשים אחרי הרכישה עדיין היה שיתוף הפעולה התוכני בין שתי החברות של אי.די.בי בשלביו הראשוניים בלבד.

דומה כי גם כחצי שנה לאחר מכן לא היתה התקדמות בשיתוף הפעולה המתוכנן כביכול בין "מעריב" לסלקום. בסוף יולי 2012 כתב מוני ברוש, מנהל nrg (אתר האינטרנט של העיתון), לטל רז כי בסלקום מתכוננים להשיק IPTV, תוכן טלוויזיוני שמועבר באינטרנט. "האם לאור העובדה שאנחנו נשארים הפלטפורמה האינטרנטית היחידה של הקבוצה (בהנחה שנענע 10 כן נמכר), אפשר לבדוק את האפשרות לעשות שת"פ סביב תכנים אלו, האם אני יכול לבדוק את הנושא מול סלקום?", שאל ברוש את רז.

"עמוד במחיר של עלון קיר בנתניה"

"חברים", כתב באמצע ינואר 2012 היו"ר דני יעקובי להנהלה הבכירה ב"מעריב", "עוד מעט נמכור עמוד במחיר של עלון קיר בנתניה". בכל זאת, בתחילת פברואר עדיין נותרה תקווה בקרב ההנהלה כי משימת ההבראה בת-השגה, או לפחות כך היה המצג כלפי חוץ. ב-12.2.12 שלח היו"ר דני יעקובי לקבוצה נבחרת של מנהלים את המסר הבא, בניסיון לסמן להם "מגדלור":

"חברים, בכדי שלכולם יהיה מגדלור אליו צריכים להגיע, אני מבקש להציב יעדים לעיתון חול ועיתון סוף-שבוע במונחים של הכנסות. היעדים צריכים להיות לעיתון יום חול הכנסות של 225 אלף ש"ח ברוטו ולעיתון סוף-שבוע 900 אלף ש"ח לגיליון. תחשבו כיצד מגיעים ליעדים האלה או קרוב אליהם (בממוצע לגיליון לחודש). אני יודע שהיעדים גבוהים מאוד, כיום אנחנו מגיעים לפחות מ-60% מיעדים אלה. הפתרון צריך להיות על-ידי שילוב של העלאת מחיר, יותר מוספים מסחריים, לקוחות נוספים. כמובן שיש טרייד-אוף בין הברוטו והנטו, דרך גובה העמלה למשרד פרסום. בקצב הנוכחי אנחנו נפתח פער מול התקציב שיהיה מאוד קשה לסגור. היעדים שהצבתי הם גבוהים מהתקציב, לכן קראתי להם מגדלור, כל גיליון צריך לבדוק כמה אנחנו רחוקים או קרובים לאותו מגדלור".

היו"ר יעקובי, פברואר 2012: "בקצב הנוכחי אנחנו נפתח פער מול התקציב שיהיה מאוד קשה לסגור. היעדים שהצבתי הם גבוהים מהתקציב, לכן קראתי להם מגדלור, כל גיליון צריך לבדוק כמה אנחנו רחוקים או קרובים לאותו מגדלור"

בתוך שבועות אחדים התברר עד כמה היעדים בלתי ניתנים להגשמה. לקראת סיום הרבעון הראשון של 2012, בסוף חודש מרץ, הוכנה ב"מעריב" מצגת תחת הכותרת "דיון אסטרטגי". רז היה אמור להציג אותה בפני נוחי דנקנר, לקראת החלטה על שינוי יסודי ב"מעריב". בין החלופות שנבחנו היו "שינוי קיצוני בנראות ובמיקוד של העיתון", תוך דגש על ספורט ורכילות; "מעבר לחינמון שבועי" ו"מעבר לעיתון סופ"ש בלבד". רעיון החינמון, שהופיע גם במצגת של זקי רכיב שנה קודם לכן, קיבל חיים חדשים. אחרי שהעורך הראשי ניר חפץ הביט במצגת של רז, הוא כתב ליעקובי כי זו כוללת "אופציה בלתי ריאלית של השקעה גדולה בספורט ורכילות ושינוי פני העיתון הקיים", בציפייה כי המהלך יביא "כמה עשרות אלפי מנויים חדשים, לפחות שלושים אלף". חפץ פיקפק בכך והגדיר זאת "דמיונות".

"מעריב" הלך ונסחף לסחרחורת. החובות ודרישות התשלום החלו להיערם, אך המצוקה לא מנעה מההנהלה לחלק רכבים חדשים לבכירים. באפריל 2012 כתב העורך הראשי חפץ ליעקובי מייל ובו בקשה: "אבקש להעביר את הרכב של שי גולדן, לאחר שהוא יקבל רכב אחר, לליאורה גולדנברג במקום הפורד פוקוס שלה. ליאורה היא הטאלנט הכי חשוב של העיתון, לצד בן כספית, ואני רוצה לתת לתרומתה העצומה ביטוי, מגיע לה". הבקשה אושרה. חודש לאחר מכן הודיע מנהל הרכש בעיתון כי רכבו של ניר חפץ, פג'ו 407 מודל 2010, שעלותו החודשית בליסיניג 3,560 שקל לחודש, יוחלף, וכי הוזמן לו רכב חדש, פורד s-max מודל 2012, שמחירו 176,293 שקל ועלות הליסינג היא 4,450 שקל לחודש.

(צילום: שוקי טאוסיג)

באמצע אפריל 2012, אחרי ש"מעריב" איבד 80 מנויים ביום אחד, כתב יעקובי לרז: "ירידת מונה של 80 ביום אחד, לא משאיר לי שום שוליים להסבר, אפילו לעצמי, שבעתיד יהיה יותר טוב". לקראת סוף אפריל הכין רז, בתיאום עם יעקובי, מכתב לדנקנר ובו טען כי החודשים אפריל ומאי אכן צפויים להיות קשים, אולם מחודש יוני צפוי במצב העיתון שינוי לטובה. "אני מאמין כי נראה שיפור אטי בתמונה נטו בהתאם לתוכנית העבודה המפורטת", כתב.

השיפור לא הגיע. במקום זאת, בתחילת יוני 2012 התכוננו בעיתון לגל נוסף של פיטורים. חפץ הכין רשימה של מועמדים לפיטורים במטרה לחסוך מדי חודש חצי מיליון שקל בשכר העיתונאים. בסוף אותו חודש כתב רז ליעקובי כי "המצב התזרימי רע מאוד". רז הודיע כי עצר "את כל התשלומים, כולל הנייר והחומרים, על מנת שנוכל לשלם משכורות במקרה שלא נקבל הזרמות". בסוף אותו חודש הגיש סגן העורך שי גולדן תוכנית חדשה לעיתון תחת הכותרת "מעריב 2.0", הכוללת התמקדות בגליון סוף-השבוע, במגזינים ובדעות ופרשנויות, תוך שיתוף פעולה גדול יותר עם פלטפורמה דיגיטלית. גם תוכנית זו לא יצאה אל הפועל.

המנכ"ל רז, יוני 2012: "המצב התזרימי רע מאוד. עצרתי את כל התשלומים, כולל הנייר והחומרים, על מנת שנוכל לשלם משכורות במקרה שלא נקבל הזרמות"

באותו מועד החל המצב הכלכלי החמור לסכן את מה שנותר מהמוניטין העסקי של "מעריב". החברה קיבלה דרישת פינוי מהחניון הצמוד לבית "מעריב" משום שלא העבירה אליו תשלומים. "הסכם ההארכה והצ'קים לחתימה נמצאים אצלי והם מעוכבים עד לחתימתכם", כתב עו"ד סער פרג, היועץ המשפטי של חברת "מעריב" ומזכיר החברה, למנכ"ל רז וליו"ר יעקובי. "מציע לחתום", כתב רז ליעקובי. "הרעש סביב הסיפור יעשה הרבה גלים". חודש מאוחר יותר כבר לא היה אכפת למנהלים הבכירים של "מעריב" מסיפורים שיעשו גלים.

בסוף יולי ביקש כתב "וואלה" דוד אברהם תגובה לקראת פרסום ידיעה שלפיה ההנהלה חזרה בה מהתחייבותה לעובדי הדפוס. "לדעתך צריך להגיב?", שאל יעקובי את רז. "לדעתי לא", השיב, "מה שלא נגיב לא יתפרש טוב. עדיף שלא". "מה דעתך על התגובה הבאה", שאל יעקובי את רז ושיגר הצעת נוסח לתגובה: "טרם התקבלו החלטות אופרטיביות סופיות וכל מהלך ייעשה תוך התחשבות בעובדים. מכל מקום, לא זה הזמן לאיים על החברה באיומים אשר עלולים לפגוע בעצם קיומה". "נראה לי שזה יעשה מהומה", השיב רז. "אני מקווה שלא", כתב בחזרה יעקובי, "כי רותי [רותי רומשטיין ממשרד יחסי-הציבור של רני רהב] לחצה ושיחררתי לפני 10 דקות". "נקווה", השיב רז. "האמת, מה כבר יכול להיות?".

מכתב מאת מנכ"ל "מעריב" טל רז לעובדי העיתון, 19.6.12

"מחירי הפרסום לעמוד יורדים לאזור של 6,000 ש"ח לעמוד באמצע השבוע ו-8,000 ש"ח בסופ"ש", הודיעה באותם הימים מנהלת המחלקה הכלכלית למנכ"ל. "בשוטף יולי זה קטסטרופה, צריך להיכנס למה שקורה שם", כתב יעקובי לרז. על אף המצב הקשה, ההנהלה עדיין ניסתה לתכנן עתיד טוב יותר לעיתון. באותם הימים אף הוכנה תוכנית למודל חדש, רזה יותר, של העיתון המודפס, עם דגש על תוכן מקוון. רעיון דומה לזה שרצה להנהיג זקי רכיב, רגע לפני שפרש מהעיתון ופינה את מקומו לנוחי דנקנר.

יעקובי העריך כי מודל רזה שכזה יאפשר ל"מעריב" להתקיים בשנת 2013 עם הזרמה של 45 מיליון שקל בלבד מבעלי השליטה, אלא שגם סכום זה כבר לא היה זמין בדסק"ש כבימים עברו. גם בתוך "מעריב" לא כולם הסכימו למודל החדש. המנכ"ל רז שלח לעורך חפץ את תחזית התקציב הראשונית, שלפיה תומחר שכר המערכת ב-35 מיליון שקל בשנה, כולל מקומונים ואינטרנט. "זה מספר שמתקרב למשהו שעובר אותך?", שאל רז. "זה מספר של קרקס מדראנו", השיב חפץ. "היום 54, וזה יהיה מאוד קרוב לכך".

היו"ר יעקובי דן במודל "רזה" לעיתון שעלות המערכת בו עומדת על 35 מיליון שקל בשנה. "זה מספר שמתקרב למשהו שעובר אותך?", שאל את העורך, וחפץ השיב: "זה מספר של קרקס מדראנו"

החובות הצטברו ועימם המחסור בציוד בסיסי. בחודש יולי פנה ראש מערכת החדשות יואב ריבק לממונים עליו והודיע: "כבר שבועיים אנחנו מבקשים עפרונות ולא מקבלים. זה אולי מצחיק, אבל לצד המחשבים ומסכי הטלוויזיה ומדפסות הלייזר ומכונות הדפוס, הכנת העיתון שלנו מדי יום מתחילה בעיפרון ובנייר. ולראשונה מאז ומעולם אין לנו עפרונות במחסן של המחלקה ואין עפרונות בכל הבניין. וכבר כמה זמן שאנחנו מבקשים, מתחננים ממש, לעפרונות. ואין, אין עפרונות".

גם כלפי חוץ נעשה מצבו הקשה של "מעריב" גלוי, וכתוצאה מכך גבר אי-האמון בחברה. "לא רציתי לדבר על זה בפורום יו"ר", כתב מוני ברוש, מנהל אתר nrg, לטל רז, "אבל חייב לעדכן אותך שהשבועיים האחרונים גרמו לנו לנזקים תדמיתיים עצומים במשרדי האינטראקטיב, אצל הלקוחות ובמישרין בהכנסות. אם ממילא נלחמנו על השאריות מתקציבי הקמפיינים, כל זמן ששידרנו יציבות ופנים קדימה – יכולנו להמשיך ולהתקיים בהיקפים שאתה מכיר. אולם, השילוב עם שוק פרסום שבמילא נמצא בירידה [...] גורם לכך שלא סופרים אותנו. מוציאים אותנו מפריסות של קמפיינים. אם אנחנו בכל זאת מצליחים להשתרבב בפריסה – חלק מהלקוחות מבקשים להוציא אותנו!".

מודעה על הישגי "מעריב" לפי סקר TGI, "גלובס", 1.8.12

בשיא המשבר הכלכלי החמור, בתחילת אוגוסט 2012, הופיעה ב"גלובס" מודעה מטעם "מעריב" שהדגישה את עליית שיעור החשיפה של גליון סוף-השבוע של העיתון, לפי סקר TGI. "נראה לי הזוי להוציא כסף על פרסום, כאשר תשלומים אחרים מתעכבים", כתב יעקובי לרז. "דני. אנחנו עוברים ימים הזויים. ותקופה הזויה", השיב רז ליעקובי. "אם אפשר לתת רגע של נחת לעושים במלאכה ולעובדים במחיר של 7,000 ש"ח. זה שווה. לדעתי". "אנו הופכים עצמנו לבדיחת העיר", כתב חזרה יעקובי.

כמה ימים אחר-כך כבר התקבלה בעיתון הצעת הרכישה של שלמה בן-צבי והוכנה טיוטת הבקשה להקפאת הליכים. יעקובי ביקש ממי שעבד על טיוטת הבקשה להיזהר שלא תדלוף. "דליפה יכולה להיות הרסנית", התריע.

בתחילת ספטמבר עוכבו המשכורות של עובדי "מעריב", ואלה החליטו לצאת להפגנה ראשונה מול מגדלי עזריאלי, מקום מושבה של הנהלת דסק"ש. ההודעה על המכירה לבן-צבי הפכה פומבית. ההערכות היו כי מאות עובדים יפוטרו במהלך העברת הבעלות. המצב ב"מעריב" היה בכי רע. "אומרים שלמוסף סוכות א' כמעט אין מודעות ולמוסף סוכות ב' אין בכלל", כתב חפץ לרז ויעקובי.

הפגנת עובדי "מעריב", ספטמבר 2012 (צילום: "העין השביעית")

עוד כמה שבועות חלפו, ובשלהי אוקטובר 2012, אחרי שדסק"ש השקיעה למעלה מ-300 מיליון שקל ב"מעריב", אחרי שכל פעולות ההנהלה נכשלו והחברה הגישה בקשה להקפאת הליכים, נפרד רז מעובדיו. בין היתר כתב להם המנכ"ל היוצא:

"בתחילת השנה הצטרפתי אליכם כמנכ"ל הקבוצה, לאחר רכישת השליטה ב'מעריב' על-ידי קבוצת דסק"ש. נטלתי על עצמי את התפקיד מתוך אמונה אמיתית כי ניתן להעלות את קרנו של 'מעריב' ולהחזירו על דרך המלך. [...] חרף התחזיות השחורות ושלל הדעות שכיוונו לסגירת העיתון, לא אמרנו נואש. כולנו – הבעלים, יו"ר 'מעריב', הדירקטוריון, הנהלת העיתון והמערכת, היינו בדעה אחת נחרצת – חייבים לעשות כמיטב יכולתנו, בנסיבות החדשות שנוצרו, על מנת להמשיך לקיים את העיתון.

"אין לי ספק כי השנים האחרונות היו קשות מנשוא עבורכם, עם כל הטלטלות שחוותה הקבוצה. לשמחתי, המותג 'מעריב' ימשיך להתקיים. יש בי מידה רבה של אמונה ב'מעריב', במותג ובעיקר בכם העובדים. אני שואף לחוות איתכם, אם כי מרחוק, את תחושת כיבוש המטרה. לראות אתכם ממשיכים בדרככם, מאמינים בה ומביאים את 'מעריב' למקום הראוי לו בחזית העשייה התקשורתית בישראל".

אי.די.בי יצאה מ"מעריב" לבלי שוב. מהלך "לווייתן", שבמסגרתו השתלט התאגיד הגדול במשק על העיתון הציבורי היחיד בישראל, הסתיים כשהיונק העצום מונח על החוף, מת. אוכלי נבלות החלו לריב על שייריו.

תגובות

רז מסר בתגובה: "התוכנית להבראת 'מעריב' היתה ארוכת טווח ורב-שנתית וכללה מספר מהלכים במקביל ובטור. ביניהם מכירת בית-הדפוס והעברתו למיקור-חוץ והעברת שירות ההפצה גם הוא למיקור-חוץ. לא ניתן להבריא עסק שמדמם עשרות שנים במספר חודשים. אחד התנאים המרכזיים לתוכנית היה המשך הזרמת כספים ל'מעריב' מהבעלים. תנאי שלצערי לא צלח".

בנוגע לעובדה שבאפריל 2012 האמין כי החברה עדיין יכולה להינצל, מסר רז: "בסוף אפריל 2012 ולאורך כל התקופה התרעתי כי ללא מימון נוסף לא ניתן יהיה לממש את תוכנית ההבראה. השיפור היחיד שהצבעתי עליו היה השיפור ב-TGI, שאכן קרה".

מנוחי דנקנר, דני יעקובי וניר חפץ לא התקבלה תגובה.